פקיסטן: מוסלמים מאיימים להכחיד את בני קלאש
כ־4,200 מהכפריים בהרי פקיסטן מאמינים בדת הייחודית. שכניהם החלו להפגין פחות סובלנות בשנים האחרונות, עם התפשטותו של האסלם הקיצוני
חבויים בהרים שבגבול פקיסטן-אפגניסטן, בני הקלאש אוהבים ויסקי ויין ביתיים, פסטיבלי ריקודים צבעוניים שאורכים ימים רבים, וטקסים דתיים המיוסדים על האמונה שלאל יש רוחות ושליחים שמדברים עם בני אדם באמצעות הטבע.
עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- "שיפור היחסים עם סעודיה יוביל להזנחת הפלסטינים"
- מיקרונזיה: רשמו SOS על החול, וחולצו מאי נידח
- מיי תעקוף את הפרלמנט כדי לקדם את הברקזיט?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זמן רב לפני קמפיין הנשיאות של המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ, הכפריים כאן תהו בדאגה אם הם צריכים להקים חומות או לחבר רשימות של אישים אסורים לכניסה כדי להגן עליהם משכניהם המוסלמים השמרנים יותר. לבסוף הם החליטו שהפסגות הגבוהות של רכס הינדו-כוש ישמרו עליהם.
אבל במהלך מאה השנים האחרונות החלו לעבור לאזור מוסלמים מפקיסטן ומאפגניסטן המודרניות. כעת הכפריים אומרים שתרבות בני הקלאש ודתם מאוימות בהמרות דת כפויות, במעשי שוד ובתקיפות.
"אנו פוחדים", אמר יאסר קלאש, מנהל אכסנייה במחוז חייבר פחטונחווה שבצפון-מערב פקיסטן. "הם תופסים את אדמתנו, את שדות המרעה ואת היערות שלנו, ולעתים לוקחים את העזים והנשים שלנו. אנו מפחדים שבשנים הקרובות נחוסל".
דת בני הקלאש נפוצה פעם בכל רחבי מרכז אסיה, אבל 4,200 הכפריים שמתגוררים היום בעמק צ'יטרל שבפקיסטן הם המושבה הידועה האחרונה של בני הקלאש בכל העולם. כעת הכפריים הללו הם מבחן נוסף לסובלנותה של פקיסטן, המוסלמית ברובה, למיעוטים שחיים בתוכה.
שבט קלאש חושש מפלישה עד כדי כך שחבריו שוקלים לקחת את ילדיהם ואת העזים שלהם ולצאת למסע צליינות מודרני, בחיפוש אחר מדינה חדשה. "בני הדור הצעיר חושבים שהם לא יכולים להתגורר כאן יותר", אמר זאהים קלאש (34).
ביוני פרצו מהומות שארכו ימים אחדים, לאחר שכפריי קלאש אמרו שנערה בת 15 הוטעתה להמיר את דתה לאסלאם. בחודש שעבר נהרגו שני רועים מבני הקלאש בשטח מרעה הררי, באחרונה בסדרת מתקפות על בני השבט. ויכוחים נוקבים פורצים על דברים פשוטים כגון השימוש במי המעיין המקומי.
"במסורת שלנו אנו מחשיבים את כל המעיינות לקדושים", הסביר אימרם כביר, הדובר הלא רשמי של בני השבט. "אנו לא מאפשרים לכל אחד לכבס את בגדים או להתרחץ במעיינות".
בחודש שעבר החליטו כמה מהשכנים המוסלמים לעשות בדיוק את זה: להתרחץ ולכבס בגדים במים הקרים והבוהקים שזורמים מהפסגות הסמוכות. "אמרנו להם: 'בבקשה אל תעשו זאת. אנשים שותים מהמעיינות הללו'. הם אמרו לנו: 'אתם אנשים טיפשים'" - ואז פרצה קטטה.
לכפרים של בני הקלאש אפשר להגיע רק בדרכי ג'יפים שאורכן כיום נסיעה. התושבים חיים בבקתות עץ ובוץ, שבהן מלבד ערסלים ומיטות אין כמעט ריהוט. בני השבט אוכלים לרוב רק את מה שהם מייצרים, כולל מאות קילוגרמים של חמאה בשנה.
בני הקלאש מאמינים באל אחד עם מספר גדול של שליחים. כדי לתקשר איתם הם מקימים מזבחות חיצוניים, שבהם המאמינים מציעים מנחות - עזים, בדרך כלל. כמה מומחים סבורים שמקור דת הקלאש במסעו של אלכסנדר הגדול לדרום אסיה בסביבות שנת 300 לפני הספירה, אבל אחרים - ובהם הכפריים עצמם - מפקפקים בכך. ההיסטוריה הכתובה של השבט והמסורות בעל פה, כולל שירה ופיוטים, אינן כוללות כל התייחסות לאלכסנדר.
בעבר פרחה דת הקלאש באזור הינדו-כוש. בחלוף השנים, עם זאת, צבאות ובני דתות מתחרות עקרו לאזור, ומאמינים רבים מבני הקלאש המירו את דתם. אלה שנותרו נאמנים לדת ברחו למעברי ההרים, ורובם נעזבו לנפשם כשהאזור היה החזית המערבית של המושבה הבריטית הודו. לאחר שפקיסטן נוסדה ב-1947, משפחות מוסלמיות החלו להעתיק את מגוריהן לעמק קלאש, בעל האקלים המרענן, היערות הרגועים ואדמות המרעה העשירות.
סלאמת חאן אינו יודע מה גילו, אך מעריך שהוא בן 75 לפחות. לדבריו, במשך רוב חייו בני הקלאש ושכניהם החדשים חיו בשלווה יחסית. אבל הוא וכפריים אחרים מציינים שהאווירה השתנתה בעשור האחרון, כשגרסה סובלנית פחות של האסלאם החלה לקנות לה אחיזה. מוסלמים מלומדים מופיעים בתדירות גבוהה יותר בעמק, ולאחר כל ביקור כזה השכנים המוסלמים נראים פחות ופחות סובלנים. "הם אומרים: 'מדוע אתם מייצרים יין?'", נזכר יאסר קלאש, "אנו מכינים יין משום שזו התרבות שלנו. אנו משתמשים ביין בטקסים שלנו, ואנו מבשלים איתו. אנו משתמשים ביין כי בראייתנו, יין הוא טהרה".
לדברי בכירים מקומיים ולפי המשטרה, נערה בת 15 ושמה רינה תעתה בחודש יוני בדרכה לביתה והגיעה לסמינר אסלאמי מקומי. לאחר כמה שעות הכריז כוהן הדת במקום שרינה המירה את דתה לאסלאם. כשחזרה לכפרה אמרה שאין לה עניין להתאסלם. אבל הכפריים המוסלמים הזועמים החלו להשליך אבנים ולבנים על שכניהם מבני הקלאש, וטענו שאין אפשרות לבטל המרת דת לאסלאם. השופט הסכים עמם, ולמעשה ניתק את הקשרים בין הנערה להוריה. "שיעור המרת הדת גבוה מאוד, ואנו חוששים שאם זה יימשך כך - התרבות שלנו תחוסל בשנים הבאות", קבע יאסר קלאש.
בני הקלאש חוששים גם ממתקפות אלימות, כולל מפשיטות של חמושי טליבאן. איש הקלאש זביר שאה (26) סיפר שלפני שנתיים התגנבו פעילי טליבאן מאפגניסטן לבומברט, הבירה הלא רשמית של העמק, ודקרו למוות נער בן 15. "ראיתי מרחוק 25 אנשי טליבאן מקיפים את הבחור ורוצחים אותו", אמר שאה. "לא הייתה להם סיבה להרוג אותו מלבד העובדה שהוא אינו מוסלמי".
הכפריים מציינים שמקרי הרצח של שני רועים מבני הקלאש מדגישים את האיום הכולל לדרך החיים של השבט. "אם לא נוכל לקחת את העזים שלנו לשדות המרעה הגבוהים, התרבות שלנו לא תוכל לשרוד", אמר אחד מבני השבט, שדיבר בעילום שם מחשש לחייו. "העזים הן חלק מהדת שלנו, ואנו מקריבים אותן. למטה בעמק אין די שטחי מרעה". הגברים מבני השבט משתמשים בדם העזים בטקסי טיהור דתיים.
לא כולם מאמינים שהמתח בין שתי הקבוצות גובר. קימאת שאה (24), מוסלמי מקומי שאופה לחם רדוד בתנור מוסק עצים למחייתו, ציין שבני הכפר הצעירים מקרב המוסלמים ובני הקלאש הולכים יחדיו לבית הספר. לדבריו, בעיות נובעות רק מהיעדר החינוך בקרב זקני הכפר. "אנו אנשים משתי דתות שחיים יחדיו", אמר שאה.
אבל ג'אבד מיכאל, יושב ראש "חזית המיעוטים" הפקיסטנית שמקום מושבה בקראצ'י, קבע שבעיותיה של קהילת הקלאש הן תוצאה של היעדר סובלנות, שפוגע בקבוצות מיעוטים בכל המדינה. אלפי נוצרים, הינדים, סיקים, בודהיסטים ואחרים שאינם מוסלמים סונים ברחו מהמדינה בשל החשש מרדיפות או ממדיניות הממשלה, הכוללת ענישה חמורה על כפירה. "אין ביטחון לאף מיעוט במדינה הזאת", אמר מיכאל.
הכפריים קובעים שמה שמפחיד במיוחד את קהילת הקלאש היא שהם "מבודדים ובודדים", הסביר יאסר קלאש. לדבריו, הנוצרים יכולים לפנות לוותיקן או למערב בבקשה לתמיכה, וההינדים יכולים להסתכל לעבר הודו. מוסלמים שיעים יכולים לבקש סיוע מאיראן. אבל כפריי הקלאש מרגישים שאין מדינה שדואגת להם. "אנו מבקשים מהעולם: שמרו עלינו", הוא אמר.
אקו"ם