האם מדינת ישראל תישאר בלי לוויני תקשורת בבעלות ישראלית?

למה לוויני תקשורת חשובים? בהיבט הביטחוני, הם מאפשרים לצה"ל תקשורת בכל מקום בעולם שיצטרך. אמנם יש פתרונות תקשורת אחרים לטווחים ארוכים, אבל אף אחד לא מספק כיסוי עולמי כמו לוויני תקשורת. המכירה של חלל תקשורת לתאגיד סיני, אם תצא לפועל, תשאיר את ישראל ללא לוויני תקשורת משלה

מאת מקור, שימוש הוגן, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=513321 IsraelDefense

חברת חלל תקשורת מוצעת למכירה לתאגיד סיני בשם Xinwei. כך פורסם בתקשורת הישראלית כאן וכאן. ההודעה פורסמה גם במערכת ההודעות של הבורסה. אם תאושר, צפויה העסקה להשאיר את מדינת ישראל ללא לוויני תקשורת בבעלות ישראלית. כיום מרבית מניות החברה נמצאות בידי חברת יורוקום. ראוי לציין כי החברה נמצאת 'על המדף' מספר שנים, כאשר בעבר כמעט ובוצעה מכירה לחברת היספסאט הספרדית.

ההיבט הביטחוני

למה לוויני תקשורת חשובים? בהיבט הביטחוני, הם מאפשרים לצה"ל תקשורת בכל מקום בעולם שיצטרך. אמנם יש פתרונות תקשורת אחרים לטווחים ארוכים כמו טרופו, אבל אף אחד לא מספק כיסוי עולמי כמו לוויני תקשורת. מדובר במשאב כל כך חשוב, שבעת מלחמה בין ארה"ב למדינה אחרת, מומחים טוענים כי ארה"ב תשתמש בכל לוויני התקשורת הצבאיים שברשותה וגם באלו האזרחיים של החברות האמריקאיות כדי לספק תקשורת לכוחות הלוחמים.

בצה"ל כל התמרון הקרקעי בחזית מבוסס על ההנחה שמערכת צי"ד עובדת. וכדי לעבוד היא צריכה תקשורת, את העורק אחורה למפקדה מיישמים בתקש"ל. צה"ל גם הקים את מפקדת העומק שאמורה להילחם באזורים שאינם צמודי גבול, כאשר פעילות זו בחלקה הגדול מתבסס על תקשורת לווינית. גם הפעלת כלים בלתי מאוישים, ספינות, צוללות ומטוסי קרב מתבססת בחלקה על תקשורת לווינית. כך גם פעולות החילוץ שמבצע צה"ל מעת לעת באזורי אסונות בעולם.

היות והתקשורת הלווינית משרתת את כוחות הביטחון, מדינת ישראל רצתה לוויני תקשורת בבעלותה. מכיוון שלויין תקשורת הוא מוצר יקר שעולה מאות מליוני דולרים, המדינה לא יכלה לממן אותו לבד, והקימה את חברת חלל תקשורת עם שותפים נוספים.

כדי לאחוז בחברה, המדינה רכשה את חלקה בחברה באמצעות תעשייה אווירית. הרעיון היה שתעשייה אווירית תייצר לווינים, ותמכור אותם לחלל תקשורת שתפעיל אותם. הראשון היה עמוס-1. מדינת ישראל מצדה רכשה בכל לווין תקשורת רוחב פס לשימושים שלה מחלל תקשורת (חלק קבוע מתפוקת הלווין). את יתר רוחב הפס חלל תקשורת תמכור ללקוחות בעולם. בצורה כזו, המדינה לא תממן לבד את עלות בניית הלווין והשיגור שלו (ללווין בחלל אין תחזוקה), ומצד שני תהנה מלווין תקשורת בבעלותה לצרכים ביטחוניים.

לוויני תקשורת בידי ישראל מספקים שלושה יתרונות עיקריים - תקשורת לווינית עצמאית לשירותי הביטחון (לא בהתבסס על שכירת רוחב פס מחברה אזרחית זרה), עצמאות טכנולוגית בתחום פיתוח לוויני תקשורת ואפשרות לשים מטע"דים נוספים על הלווין.

מה קורה אם החברה הרוכשת מחליטה להפסיק לספק לשירותי הביטחון הישראלים שירותים כי זה לא רווחי או משיקולים פוליטיים? במצב כזה, אם חלל תקשורת תמכר, שירותי הביטחון של ישראל יהיו תלויים בהסכמים מסחריים עם חברות שמספקות תקשורת לווינית בעולם שהן אדישות (במקרה הטוב) לצרכים של ישראל.

ההיבט האזרחי

חברת חלל תקשורת מספקת שירותים לא רק למדינת ישראל, אלא גם ללקוחות אזרחיים, חלקם זרים. אחד העיקרים שבהם הוא חברת יס. היכולת לספק שירותי תקשורת לאזורים מסויימים בעולם טמונה במקום שבו ממוקם הלווין בחלל - "תחום פעילות".

לפי הדו"ח הרבעוני האחרון של החברה, ההכנסות של חלל תקשורת נובעות משלושה תחומים - 4°W שמשדר לאזור ישראל ומכניס הכי הרבה (עמוס 2 ועמוס 3), 17°E (עמוס 5 שאבד) ו-65°E (עמוס 4). הלווין עמוס 6 גם אמור להיות משוגר לתחום פעילות 4°W.

מה יקרה מחר אם החברה הרוכשת תרצה להעביר את לוויני עמוס לתחומי פעילות אחרים בחלל שיניבו לה יותר רווח, גם במחיר אי כיבוד הסכמים קיימים?

תחום הלווינות בתעשייה אווירית

מכירת חלל תקשורת גם מאיימת על כוח האדם שעובד בתחום הלווינות בישראל. תעשיית החלל הישראלית מבוססת על שתי רגליים - לוויני ביון ולוויני תקשורת. עד היום את לוויני התקשורת היה מזמין לקוח אחד - חלל תקשורת. אם מחר החברה הרוכשת תחליט לרכוש לווינים ממקור אחר, זול יותר, כמו שעשתה עם עמוס 5 (שאבד עימו הקשר), תחום לוויני התקשורת בתעשייה אווירית ישאר בלי לקוחות. במילים אחרות - אנשים ילכו הביתה ומדינת ישראל תאבד מוקד ידע בתחום החלל.

מתוך הדו"ח האחרון של תעשייה אווירית: "תלות בלקוח יחיד בתחום לווייני התקשורת. חלל תקשורת מהווה את הלקוח היחיד של החברה בתחום לווייני התקשורת. להערכת הנהלת החברה, המשך העבודה מול חלל תקשורת הינה בעלת חשיבות עליונה להמשך קיומו של תחום לווייני התקשורת בחברה וככל שחלל תקשורת תבחר להתקשר עם חברה אחרת לפיתוח לווייני תקשורת עלולה להתעורר אי ודאות באשר להמשך קיומו של תחום לוויני התקשורת בחברה.", נכתב בדו"ח השנתי של תעשייה אווירית לשנת 2015.

אין מניית זהב

מבחינת יורוקום, אין למדינת ישראל מניית זהב בחלל תקשורת או מניות בחברה, ולכן אין לה מחוייבות עסקית לשמר אותה בידיים ישראליות. ואם המטרה היא רווח, אז מוכרים למרבה במחיר או לזה שמוכן לקנות. גם את האחוזים שהיו לתעשייה אווירית בחברה (14.87%) היא מכרה ליורוקום בשנת 2010.

מדוע תעשייה אווירית החליטה ב-2010 למכור את המניות שיש לה בלקוח היחיד שיש לה בתחום זה? התשובה לכך לא ברורה. כמו גם לא ברור מדוע מדינת ישראל החליטה להפקיד את חברת לוויני התקשורת היחידה בארץ בידיים עסקיות ללא זכות וטו על מכירה עתידית.

אין ספק כי בעיניים עסקיות מכירת חלל תקשורת אינה שונה ממכירה של כל חברה ישראלית אחרת. יחד עם זאת, בגלל שמדובר בחברה הישראלית היחידה שמחזיקה לוויני תקשורת בבעלותה, מדובר בצעד עם השלכות גדולות על הביטחון ועל תחום החלל הישראלי.

תגובת משרד הביטחון: "הנושא עדיין לא הגיע לבחינת משהב"ט."