ראשי » חדשות » בארץ

4 מנהלים, 4 שבטים: כך מתמודדים עם הפיצול בישראל

מאות אלפי תלמידים פותחים את שנת הלימודים כשברקע הקרע ההולך ומעצים בין המגזרים השונים בחברה. המנהלים בחברה החרדית, הערבית, הציונית דתית והחילונית מנסים להסביר: כך מחנכים את הילדים בישראל 2016. ריבלין ל-nrg: "בכוחה של מערכת החינוך לשמש גשר"

ארבעה שבטים יש בחברה הישראלית, כך ניתח הנשיא ראובן (רובי) ריבלין את המצב בישראל. בין אם אתם חולקים על ריבלין ובין אם מסכימים איתו במאת האחוזים, אין ספק שהקרע בין הצדדים השונים – המגזר הציוני דתי, המגזר הממלכתי חילוני, המגזר הערבי ישראלי והמגזר החרדי – הולך ומתעצם. הדיונים בפייסבוק נעשים קשים יותר, ההתבטאויות חריפות יותר, ונראה שהאחדות שפעם (אולי) אפיינה את ישראל הלכה לאיבוד במהלך השנים.

עוד כותרות ב-nrg:
9 מיליון צפיות: מתכון לחלת שבת בתוך שקית
אין גבול ליומרנות של שלומי שבן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אחד המקומות שבהם השבטיות הישראליות בולטת במיוחד זה במערכת החינוך. תכניות הלימודים שונות, הנראטיבים אינם זהים, ולעתים אף סותרים, והקבוצות השונות אינן מכירות האחת את השנייה. הדיון הגיע לשיא בדיון בנוגע לספר האזרחות החדש, אך ניכר בכל נושא ושיח בחברה הישראלית. לקראת פתיחת שנת הלימודים, ישבנו עם מנהלי בתי ספר בולטים בכל מגזר לשיחה על התרומה שיש למגזרים לחברה הישראלית בכלל.

 
"'חלונות חדרי כיתה תמיד פונים אל העתיד', כתב יהודה עמיחי. העתיד של החברה הישראלית יקום הבוקר וילך לבית הספר או לגן. ילדים וילדות, דתיים לאומיים, ערבים וחילונים, כל אחד אל המגזר החינוכי שלו. ובראש חודש אלול יצטרפו אליהם גם תלמידי תלמודי התורה מהמגזר החרדי.

כן, מגזרי החינוך נפרדים, אך בכוחה של מערכת החינוך לשמש גשר ולבנות קשרים ביניהם באמצעות חינוך לשותפות: טיפוח זהות לצד הקניית ליבת ידע על האנשים והקבוצות שחיים כאן; הקניית מיומנות של דיון והכלת תפיסות עולם שונות ומנוגדות; הקניית השפות המדוברות; ומעל לכל - חידוד הכלים והמיומנויות של המורות והמורים לעשות את כל אלה ולהוות בעצמם מודל של חינוך לשותפות.
 
יש לנו מורות ומורים מצוינים. בעזרתם יוכלו הילדים הללו, שצועדים הבוקר בלב הולם לגנים ולכיתות, לגדול ולשתף פעולה אלה עם אלה. להוביל ולהנהיג יחד. פתיחת שנת לימודים היא רגע שבו מתבוננים כולנו דרך חלונות הכיתה אל העתיד. בבוקר הזה, מהחלון דרכו אני מתבונן, אני רואה בעיקר תקווה ישראלית. שנת לימודים מעניינת, מפרה, מקרבת. לתלמידים ולתלמידות, למחנכים והמחנכות, לכולכם יקיריי, היו ברוכים".

 

נאיל זועבי, מנהל בית הספר בכפר הגלילי, מארח היום (יום ה') את ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החינוך נפתלי בנט, שפותחים במקום את שנת הלימודים ביחד עם תלמידי כיתות א'.  

הנשיא ריבלין מדבר על ארבעת השבטים. מה אתה חושב על החלוקה הזו?

"אני חושב שאין קיר ברזל בין כל חלקי הפסיפס הזה, יש הרבה לשפר כמו שגם בתוך תא משפחתי קטן תמיד אפשר לשפר ולעשות עוד. אני מנהל בית ספר במועצה אזורית גלבוע, שיש בו בתי ספר דתיים, חילונים וקיבוציים ויש יחסים טובים בין המוסדות והרבה פרויקטים משותפים, אם זה על בסיס יומי – בספורט, תרבות, מפגשים ועוד".
 
"אני לא רוצה להרגיש שמדינת ישראל מחולקת לחלקים ולתאים. באופן טבעי אנשים מתנהלים ביחד. מדינת ישראל היא מדינה רב תרבותית אבל התרבויות מכירות האחת את השניה ויש ערוצי תקשורת. למרות כל זה יש עוד מה לעשות כדי לשפר ולחבר יותר בין השבטים השונים ולהעצים את הרב תרבותיות הזו במטרה לשלבם זה בזה ולא רק להותיר אותם אחת לצד השניה. אני ערבי ישראלי שמחנך לקיום משותף במדינת ישראל כי אין דרך אחרת. אין לנו דגל אחר וארץ אחרת".

מה המקום של בית הספר שלך בתוך החברה הישראלית?

"בית הספר שלי קשור בקיום המשותף. הוא שוכן ליד בתי ספר מהמגזר היהודי במחוז והוא מפתח קשרים, וככה כולנו מתנהלים גם מול בתי הספר האחרים בגלבוע. אנחנו מעורים במה שקורה במדינה. צוות המורים בבית הספר מורכב ממורים ומדריכים מוסלמים ונוצרים ויהודים. אנחנו לא מנסים להתבדל".

"נכון שאנחנו ערבים אבל אנחנו שייכים לאדמה, לארץ שלנו ולמדינה שלנו ולכך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו. יש לנו בנות שירות לאומי שמשרתות כאן ונותנות לקהילה ולמדינה. אנחנו רוצים להרגיל את הילדים לתת מעצמם גם למדינה, ובנות השירות הלאומי אצלנו נותנות דוגמא לילדים לשירות ערכי למען החברה".
 
מה אתה עושה על מנת לצמצם את פער ההיכרות עם האחר?

"המפתח הוא בדיבור ומפגש. לדבר על הנראטיב שלי ושל החברה. להעמיק את ההיכרות בין השבטים השונים כי זה מחמם את הלב. אדם בסופו של דבר הוא אדם וצלם האנוש הוא מרכיב משותף. החברות מתחילה בהבנה שכולנו אנשים ולכולנו חלומות ורצונות בסיסיים משותפים. אני עורך בביתי אינספור מפגשים בין יהודים לערבים בפעילות בלתי פורמלית ועוד כדי לאחד את החברות השונות. יש לנו קבוצות ספורט של יהודים וערבים מתוך מטרה לאחד ולגבש דווקא בדברים הקטנים 'והנורמליים' של החיים.

"אני חושב שספרי הדת יכולים להיות גורם מאחד ומחבר. לא הדתיים ולא אנשי הדת אלא המקור - הספרים. אני לא מחפש את השייח' או הרב אלא את המקור בספרי הקודש שלדעתי מדברים על עשיית הטוב, העזרה, לעשות טוב וליצור עולם טוב יותר. כשאנחנו חושפים את התנ"ך והקוראן בפני הילדים ואת העולם העשיר שהם מספרים לנו זה מצמצם את הפערים".
 
מה החזון החינוכי שלך עבור בית הספר ועבור החברה הישראלית

"בית הספר צריך להיות בית בכל מובן המילה. הוא צריך תמיד לדאוג לערכים אוניברסליים לפני הכל. להיות אדם ולהכיר באדם ולכבד את האדם. אני לא אומר בכוונה לכבד את ה'אחר' אלא להבין שכולנו בני אדם וזה הבסיס להכל. לאהוב את האדם, להכיל אותו ולהבין שכל זה לא מגיע על 'חשבוני'".

"אני מאמין שאנחנו צריכים להכשיר את הילדים שלנו להיות מסוגלים להתמודד על האתגרים מרחיקי הלכת העצומים של המאה עשרים ואחת. כשהעולם משתנה והטכנולוגיה מתעצמת אנחנו צריכים לחנך אותם לדור של 'חייתי בו' ולא 'גדלתי בו'. הייחוד של מדינת ישראל שבו גרים יהודים וערבים אחד לצד השני הוא המציאות כאן. תמיד יהיו כאן יהודים ותמיד יהיו כאן ערבים ואנחנו מחויבים לגור אחד ליד השני, בין אם רצינו בזה ובין אם לא. לכן צריך לחנך לחיים משותפים וזה לא קשה".

 

הרב ישראל פרידלנדר, בן 35, מנהל בית ספר לנוער חרדי מתמודד, בוגרי תלמודי תורה. בית הספר ממוקם במרכז העיר ירושלים, קיים כחמש שנים, ומונה כמאה ושלושים תלמידים.

הנשיא ריבלין מדבר על ארבעת השבטים. מה אתה חושב על החלוקה הזו?

"אנחנו מצד אחד מדינה שנחלקת לשבטים ולכל שבט הייחודיות והצבע שלו, אך מצד שני בסופו של דבר אנחנו חיים יחד במדינת ישראל, ורוצים שכל אחד יהיה חלק מהשבט שלו, וגם יחיה בשלום עם השבטים שלצדו. למרות החלוקות הפנימיות בתוכנו, עם ישראל הוא גם עם מאוחד מאוד ואכפתי זה לזה, אז יש סיבה לתקווה".

מה המקום של בית הספר שלך בתוך החברה הישראלית?

"בית הספר נועד לתת מענה לנוער שנשר מהמסגרות הישיבתיות וכבר לא ימשיך במסגרות הרגילות. אנחנו נותנים לו הזדמנות מחדש ללמוד לקראת תעודת בגרות ותעודה טכנולוגית. אם לא הצלחת בישיבה, אתה עדיין יכול להיות יהודי שומר תורה ומצוות. מרבית התלמידים מתגייסים לצה"ל, רובם במסגרת "נצח יהודה". זה נראה קל, אבל מדובר בפרויקט מורכב. תלמידים צריכים להתחיל מאפס מיומניות למידה, אבל אנחנו עושים את זה".
 
"אנחנו ההוכחה שהחברה החרדית אינה מתעלמת מצרכי המדינה, אלא מאמינה באמת בערך התורה ובחשיבותו לכלל החברה הישראלית. והעובדה היא שכשיש בנים למשפחות חרדיות שאינם מתקדמים במסלולים ישיבתיים, אנחנו אלו שדואגים שהם יהיו אזרחים יעילים ומרוצים, מבלי לוותר על תורה וערכים יהודיים".

מה אתה עושה על מנת לצמצם את פער ההיכרות עם האחר

"בבית הספר מאוד חשוב לנו לשמור על קשר בין הנערים לבני משפחותיהם ולחברה החרדית. יחד עם זאת, בית הספר נמצא בתוך פרויקט מדהים של עיריית ירושלים, "בית ספר לקהילה", שבו ישנה שותפות גם עם בתי ספר מהשבטים האחרים, ושותפות עם הקהילה מסביב. חשוב לנו שהתלמיד יידע ויכיר את מקומו בתוך השבט שלו, לצד ידיעת מקומם של שאר השבטים".
 
מה החזון החינוכי שלך עבור בית הספר ועבור החברה הישראלית?

"ההצלחה שלנו היא שהנערים יישארו בסופו של דבר חלק מהחברה החרדית, לצד השירות בצה"ל והשילוב בשוק התעסוקה. יהיו בוגרים נאמנים של בית הספר, שומרים על ערכי התורה והמצוות, גאווה עבור החברה החרדית ועבור המדינה כולה".

 

יעל יונוביץ, מנהלת את בית הספר ממלכתי א' בהוד השרון.

הנשיא ריבלין מדבר על ארבעת השבטים. מה את חושבת על החלוקה הזו?

"קודם כל קיימת חלוקה כי יש הבדלים בין 'ארבעת השבטים'. בעיניי חייב להיות איזשהו שוני, כי לכל אחת מהקבוצות יש צרכים משלה. לדעתי זה חלק מפלורליזם. שוני הוא לא דבר נורא ולא צריך לפחד ממנו. צריך להבין שכל אחד מבין משהו אחר, צורך משהו אחר ומכבד דברים באופן שונה. כמובן שהכל צריך להיות בפרופורציות ובאופן יחסי לאחוז האנשים או האזרחים שמשתייכים לאותו 'השבט'. לדוגמא אי אפשר לתת 50 אחוזים מהעוגה לטובת קבוצה אחת ששווה 20 אחוזים באוכלוסייה. כאן יש בעיה בעיניי, אבל אין בעיה שכל אחד נותן משהו אחר, זה בסדר גמור".
   
מה המקום של בית הספר שלך בתוך החברה הישראלית?

"בבית הספר שלי מדברים בדיוק על אותו פלורליזם - מצד אחד לייצר ייחודיות ולתת לילדים מענים מגוונים וכן לאפשר כמה שיותר הזדמנויות ומרחבים בתוך בית הספר לאותה קבוצה, ומצד שני כן לחשוף את הילדים למגוון רחב של קבוצות בתוך האוכלוסייה. זאת מתפיסה של שוני ושוויון במקביל. אני מאוד מאמינה בחינוך לערכים, אני חושבת שלהנחיל ערכים בבית ספר יסודי זאת לא קלישאה וזה דבר מאוד חשוב. כמובן לא רק לדבר עליהם, אלא לעשות אותם".

מה את עושה על מנת לצמצם את פער ההיכרות עם האחר?

"אנחנו מדברים ומציפים בדילמות, תוך שאנו מכניסים את הפרמטרים האלו לתוך תכניות ההוראה שלנו. כמו כן, אנו חושפים את הילדים לכמה שיותר 'אחרים' מגוונים.

בבית הספר הילדים מתנדבים פעם בשבוע במרכז יום לקשיש, כלומר נחשפים לנושא ולא רק מדברים על כך. בנוסף, אנו נמצאים בשיתוף פעולה עם העיר ודואגים שהילדים יפגשו 'אחרים שונים' שמגיעים לבית הספר. כמו כן, יש לנו שיתופי פעולה עם 'כנפיים של קרמבו', עמותה הפועלת למען ילדים בעלי צרכים מיוחדים. וכן, ילדי כיתות ו' עושים עבודת חקר מאוד רחבה על כל האחרים, תוך שהם בודקים איך האחר משתלב בחברה הישראלית. יש לי קבוצה הנקראת: 'חיים משותפים', שהוא פרלמנט יהודי – ערבי. אנחנו בעצם  לא רק מדברים על זה, אלא משתדלים כמה שיותר לעשות את זה".
 
מה החזון החינוכי שלך עבור בית הספר ועבור החברה הישראלית?

"בעיניי חזון בית הספר או חזון החברה הישראלית הוא אותו דבר כי בית הספר הוא שרת ובסיס של החברה. הדבר הכי נכון בחזון שלי הוא לזהות שבכל מקום קיים מישהו ולתת לו את הכלים המיטביים להתפתח כפרט בתוך חברה מגוונת. השנה ניסינו לחדד את החזון שלנו והלכנו לכיוון של מסוגלות אישית למעורבות חברתית. בדיוק מהמקום של העצמה אישית, לדעת לבנות עצמי ואת המקום שלי, ועם זאת לא לשכוח שאני חלק מחברה. כמובן שמתוך החזון הזה שזורים ערכים כמו אחראיות, ערבות הדדית, סבלנות, כבוד וכו'".

 

הרב מאיר טויבר משמש כראש הישיבה התיכונית בני עקיבא נתיב מאיר בירושלים. ישיבת נתיב מאיר נחשבת לאחד ממוסדות הדגל של הציונות הדתית. בין בוגרי הישיבה: המפכ"ל רוני אלשיך, השר גלעד ארדן, פרקליט המדינה שי ניצן, סגן הרמטכ"ל במיל' יאיר נוה, חברי הכנסת אלעזר שטרן והרב אלי בן דהן, העיתונאי אבישי בן חיים, הסופר חיים סבתו, הרב הצבאי הראשי לשעבר רפי פרץ ועוד.

הנשיא ריבלין מדבר על ארבעת השבטים. מה אתה חושב על החלוקה הזו?

"ברמת העיקרון בוודאי שיש שוני בין הקבוצות ואין קבוצה אחת. ניתן לחתוך את החברה הישראלית באופנים שונים, בהם בפן התרבותי, הערכי ועוד. האתגר הוא לנסות למצוא דווקא את נקודות השווה, מכיוון שמדובר בבסיס האיתן יותר לחברה הישראלית. ברור שאפשר להשאיר את האבנים מפוזרות, אך המטרה היא ליצור פסיפס יפהפה".

מה המקום של בית הספר שלך בתוך החברה הישראלית?

המטרה של החברה הדתית לאומית היא להיות המחברת בין עולמות – בין העולם התורני לעולם המעשי, לקחת את כל המרחבים ולחבר אותם זה לזה. הציונות הדתית עוסקת בחיבורים – יש את הצד השורשי של החיבור למקורות, לתורה ולמצוות, ומצד שני מחויבות לבניין ישראל, שותפות באתגרים שעומדים בפני החברה הישראלית ועוד".
 
"נקודת המומחיות של הציונות הדתית היא להגיע לכל מקום ולהקים חזון משותף – להקים מדינה שמחוברת לשורשים שלה. לכן ניתן למצוא את בני המגזר בכל התחומים – בעשייה הציונית, המדינית והמעשית. אומנם רואים את זה גם בחברה הכללית, אך את שילוב החברה הדתית ניתן לראות ככוח עם אידיאולוגיה חזקה בכל מרחבי החברה הישראלית".

"הישיבה שלנו, אולי הישיבה השנייה במפעל שנקרא 'ישיבות תיכוניות' מסמלת את המנעד החינוכי הזה, ובין הבוגרים שלנו ניתן למצוא את מפכ"ל המשטרה, פרקליט המדינה ועד שישה או שבעה דיינים בבתי הדין הרבניים, זאת לצד מנעד תרבותי וערכי רחב".

מה אתה עושה על מנת לצמצם את פער ההיכרות עם האחר?

"אנחנו מאמינים בפתיחות, בחינוך מתמיד להקשבה. לא לומר 'לי יש את כל החוכמה' ולהאמין תמיד באמרה 'הווה לומד מכל אדם'. בפועל אנחנו עורכים מפגשים עם קבוצות שונות, עם בני נוער משבטים מקבילים כמו בני החברה החרדית והכלל ישראלית. אנחנו מאמינים בהידברות, בשיח של כבוד והקשבה. מדובר במוטיב מאוד משמעותי לדרך החינוכית שמבינה שהחוכמה אינה רק אצלנו".

"נכון, יש לנו פחות מגע עם הקבוצה הערבית, אך החינוך הוא אותו חינוך – שלכל אחד יש  את הזכות לקבל את המקסימום בתור תושב. כל עוד הם לא חותרים תחת המדינה צריך לתת להם את מירב הכבוד והזכויות".

מה החזון החינוכי שלך עבור בית הספר ועבור החברה הישראלית?

"לאנשי חינוך יש נקודת מבט לדורות ולא לפתרונות מידיים כאן ועכשיו. כמחנך, מתוך הכרות עם בני נוער שיש להם המון אמונה שאפשר לעשות שינוי, אני נפגש לא מעט עם התחושה שרב המחבר על המפריד בחברה הישראלית. שאחרי הכל התהליך שעברנו במאה השנים האחרונות – החיבור בין העדות השונות, היציאה מטרגדיות קשות – הוכיחה שרב המאחד והמחבר יגבר על המפריד".

"ברור שצריך לחנך כל הזמן לאחדות, אך בסופו של דבר יש כאן מנוע חזק שיעצור את המפריד ביננו. לכן, אני אופטימי. אני מאמין באמונה שלמה שחזרנו לישראל אחרי כל כך הרבה שנים של קשיים כדי להקים כאן אומה שיש לה מחויבות לשורשיה מתוך גאווה ורצון להקים מדינה לתפארת, חברה למופת, שתוכל גם להיות טובה, וגם להעניק טוב".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg