ראשי » חדשות » בארץ

גלעד שרון בדרך לפוליטיקה: בליכוד הרוחות סוערות

הודעת גלעד שרון על כוונתו להתמודד במסגרת הליכוד, המפלגה שנטש אביו לאחר שחולל את ההתנתקות, עוררה סערה. לא רק מורשת העקירה צפויה לעמוד בדרכו, אלא גם החקירות הפליליות נגדו שנסגרו

הכרזתו של גלעד שרון בשבוע שעבר על כוונתו לקפוץ למים הפוליטיים ולהתמודד על מקום ברשימת הליכוד, לא הייתה בגדר הפתעה מרעישה. בשנים האחרונות הוא לא נמנע מלהביע את דעותיו הפוליטיות בראיונות ובטורי דעה שהוא מפרסם לעתים קרובות. "לשבת בבית ולקטר, לא תורם כלום. ההתפקדות נותנת הרבה יותר כוח מההשתתפות בבחירות בלבד", הסביר שרון ביוני האחרון את החלטתו אז להתפקד למפלגה, בטור שפרסם ב'ידיעות אחרונות'.

עוד כותרות ב-nrg:
- צפו: איך אומרים שלום כיתה א' ב-24 שפות
- המחבל נקבר, המשפחה המשיכה להסית נגד ישראל
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

ובכל זאת, כמה גבות הורמו כאשר התברר כי שרון ג'וניור בחר להתפקד דווקא לליכוד, אותה מפלגה שהוא נטש בשאט נפש ובבוז יחד עם אביו וחברים נוספים, נטישה שבעקבותיה הידרדרה המפלגה ל-12 מנדטים. כהסבר לצעדו הכריז שרון שהוא מתכוון לחזק את "הרוב הדומם" בליכוד, ולהציל את המפלגה מידי הקיצוניים שהשתלטו עליה. "אלה שאינם קיצוניים ורוצים להשפיע, אך אינם מוכנים להפקיר את הזירה ליורקי סיסמאות מתלהמים, חייבים להתפקד", כתב.

שרון נימק את בחירתו בליכוד בכך שזוהי מפלגה דמוקרטית הבוחרת את נציגיה. לא מומלץ להתפקד למפלגה דיקטטורית שהרכב נציגיה נקבע על ידי המנהיג, כתב, והוסיף שלא ראוי להתפקד למפלגה התלויה כולה באדם אחד, שבהיעדרו יקיץ הקץ על קיומה. מה ששרון הבן אינו מסביר הוא לאן נעלמו העקרונות החשובים האלו כאשר הוא הצטרף בשעתו ל'קדימה', שענתה בדיוק להגדרה שהוא עצמו טבע: "מפלגה דיקטטורית".

כזכור, בתחילה היה אמור אריאל שרון לקבוע בלעדית את הרכב הרשימה, ולאחר שנבצר ממנו לעשות זאת בעקבות האירוע המוחי שממנו לא קם, עשה זאת מחליפו אהוד אולמרט. בדומה להתנסחותו של גלעד שרון, גם גורלה של 'קדימה' נחרץ עם היעלמותו של אביו מהזירה. היא שרדה שתי קדנציות בהנהגת אולמרט ולבני, ונמוגה אל ערפלי ההיסטוריה.
 
"נכון, אבי עזב את הליכוד", אמר שרון לאחרונה בראיונות לתקשורת, "אבל אסור לשכוח שהוא זה שהקים את הליכוד והוביל אותו פעמיים לניצחונות ב-2001 וב-2003, שבה הכפיל את מספר המנדטים. ניתקו לו את המיקרופונים שלוש פעמים ולא נתנו לו לדבר, כך שהוא נאלץ לעזוב".

אגב, מעל דפים אלה היה אמור להתפרסם ריאיון בלעדי עם שרון, אך יומיים לפני הפגישה שקבענו ביטל שרון את הריאיון לאחר שלדבריו קיבל פנייה דומה מ'ידיעות אחרונות', העיתון שמפרסם את מאמריו. נצטרך להסתפק אפוא בדברים שאמר וכתב בבמות אחרות, ושאמרו עליו אחרים.

גלעד יהודה שרון, כשמו המלא, נולד ב-1966 להוריו אריק ולילי, שהתגוררו אז בשכונת צהלה בתל-אביב. מקורבים למשפחה מספרים כי מגיל צעיר השתדל גלעד שלא להתבלט, אך אף שנותר מאחורי הקלעים השפעתו על אביו הייתה גדולה במיוחד. במשפחה הוא נחשב כ"בעל המוח", מי שמציב לעצמו מטרות ואיננו מבזבז זמן ואנרגיות בדרך להגשמתן.
 

באוטוביוגרפיה שפרסם אריאל שרון באנגלית הוא מתאר את הקשר שפיתחו בניו לעבודת האדמה, ועד כמה היה גאה בהם. במציאות גדלו הבנים בחווה עתירת עובדים, יהודים וערבים, שניהלו את משק הבית ואפשרו לילדים חיי נוחות מפנקים. חבריו לבית הספר מספרים כי הוא לא הרבה לדבר על אביו או להתבטא בסוגיות פוליטיות. אפילו בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, שבה קראו לעברו כי אביו "רוצח", העדיף ברוב המקרים לשתוק ולהבליג.

ב-1984 התגייס לסיירת מטכ"ל, והודח לפני סיום הטירונות. בהמשך היה מש"ק מודיעין ומדריך בקורס קצינים. אחרי שחרורו למד לתואר שני בחקלאות בפקולטה החקלאית  ברחובות. הוא נשוי לענבל, אב לשלושה בנים ובת, ומנהל את עדר הכבשים הגדול בארץ עם יותר מאלף ראש. הוא נחשב מגדל מצטיין. במשך שנים סברו כי דווקא אחיו הגדול ממנו בשנתיים, עמרי, הוא הדומיננטי ביניהם. עמרי היה שליחו של אביו לתפקידים מיוחדים, וכזכור גם נבחר לכנסת וכיהן בה קדנציה אחת. למעשה דווקא הבן השקט, גלעד, היה המוציא והמביא בבית שרון.

"אני בעל עמדות לאומיות ואני ליברל, וזו בדיוק הגדרת הליכוד", הוא אמר בריאיון. "יש בו מגוון דעות, מצחי הנגבי ועד יהודה גליק. אסור שתהיה רק דעה אחת. לא הייתי רוצה לחיות כך, זה מביא לניוון. כשיש לי ביקורת אני מביע אותה. לא נכון לבוא ולומר שהליכוד היום קיצוני יותר ממה שהיה לפני שבע שנים. גם אז היה פייגלין, והיום לא רואים אותו כאן. בליכוד לא קורה מה שקורה במפלגות אחרות שבהן מי שמביע דעות שונות מהמנהיג משלם על כך", הוא רומז לליברמן.
 
כידוע, ברוב המכריע של השנים, עד ההתנתקות שביצע אריאל שרון בסוף ימיו, היה בית משפחת שרון בית ימני מובהק. מכאן גם שאב גלעד את דעותיו הפוליטיות ואת השקפתו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. במאמרים שפרסם ובדף הפייסבוק שלו הוא מדבר על יד חזקה נגד הערבים.

"המכנה המשותף והמאחד של שכנינו הפלסטינים הוא שנאתם אלינו", כתב באחד הטורים, ובאחר קבע כי "העולם הערבי מעולם לא השלים עם קיומנו כמדינה יהודית". הוא מתנגד לוויתורים על שטחים, ונוהג לומר שעם ערבים צריך להשתמש בנבוט ולא בגזר. הוא עודד את שרון לעלות להר הבית באוקטובר 2000, ואף הצטרף אליו בעצמו. לפני חודש כתב כי הלאומיות הפלסטינית היא פיקציה: "הפלסטינים הם טרמפיסטים על גבה של הציונות. הלאומיות המפוקפקת שלהם היא תוצר לוואי שלנו. היא לא הייתה קיימת בלי הציונות, ולא הייתה נשארת בלעדיה".
 
בריאיון אחר אמר שרון כי הפלסטינים הם צוואר הבקבוק הלאומי: "איני מאמין למילה אחת שלהם. הקו שלי הוא כמה שיותר שטח לנו עם כמה שפחות פלסטינים, וכמה שיותר ביטחון". הוא מתנגד לנסיגה מיהודה ושומרון אך חושש גם ממדינה דו-לאומית, וסבור כי לא ייתכן שעל אותו שטח יחיו אנשים ללא זכויות שוות לכולם.

אז מה הפתרון? "הסיפור מורכב. מכיוון שאיני מאמין להם ולא יהיה כאן שלום סקנדינבי, אי אפשר להגיע להסכם וצריך פתרון אינטליגנטי. צריך להבין שאנחנו חיים פה כי ניצחנו, והם חיים פה כי אנחנו בשבע דרגות יותר מוסריים מהם. לו הם היו מנצחים, הם לא היו משאירים כאן איש מאיתנו".
 
הוא הביע תמיכה בחוק ההדחה, והציע לחברי הכנסת הערבים לכהן כפרלמנטרים במקום אחר ולא במדינה שהם שונאים. "הרחקתה מהכנסת של 'הצווחנית' מהרשימה המשותפת (חנין זועבי) היא כמו אקמול נגד מחלה קשה", כתב. הוא שלל את היוזמה הסעודית, והתנגד לקבל את דרישת טורקיה לפיצויים והתנצלות על פשיטת חיילי צה"ל על ה'מרמרה'. במאמר אחר הביע תמיכה בצירוף המחנה הציוני לממשלה: "ממשלת אחדות מורידה את המתחים בציבור ומציגה חזית אחידה מול העולם הערבי וידידינו בעולם", טען.

הערכתו לראש הממשלה נתניהו אינה גדולה, בלשון המעטה. הוא מזכיר כיצד לעג אביו לנתניהו ואמר כי אמנם הוא רוצה לסייע לו, אך אינו יודע אם לסייע ליד ימינו או ליד שמאלו. "אבא שלי לא היסס לומר את דעתו, אך אני גם אומר כי נתניהו הוא פטריוט שלוחם למען המדינה ועושה ככל יכולתו", הבהיר במקביל.
 

בהזדמנות אחרת ביקר בחריפות את מנהיגותו של נתניהו: "ראש ממשלה חלש זו בעיה, ידידינו יודעים את זה וגם שונאינו. למתיישבים ביהודה ושומרון וברמת הגולן אין שום סיבה להיות רגועים, הוא לא עומד בלחץ. גם אויבי ישראל צריכים להיזהר. התגובות לפרובוקציות של אדם חלש עלולות להיות לא שקולות. נתניהו אומר לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע. האחרון שלחש על אוזנו, דעתו היא שתתקבל".

בתוך הליכוד פנימה הדעות חלוקות בנוגע לחבר החדש במפלגה. השר יריב לוין סבור כי הצטרפותו של שרון הבן לליכוד היא אבסורד. "הרי דרכו רחוקה משלנו, הוא אחד האנשים שפעלו לחיסול המפלגה ושותף בכיר להגיית תוכנית ההתנתקות", הוא אומר. עם זה, לוין סבור כי בתנועה גדולה כמו הליכוד יש גם סיכון שיצטרפו גורמים "שאינם מבטאים את הדברים שאנו מאמינים בהם". לוין מעריך כי שרון לא יאריך ימים במפלגה, כמו רבים לפניו: "האנשים האלו נוכחו לדעת שהרוב המוחלט של הליכוד לא מקבל אותם ולא מאפשר להם להיבחר".
 
חריף יותר בהתנגדותו הוא סגן השר איוב קרא, המכנה את שיבתו של גלעד שרון לליכוד 'חורבן בית שני'. "גלעד הוא מצוות החווה שהוביל את מהלך ההתנתקות, בעוד שאחרים נגררו או אפילו 'נאנסו' להסכים למהלך", אומר קרא. "בגלל האי היווני ופרשיות אחרות הם יצאו להרפתקה הזאת שבה ברחו מגוש קטיף, סילקו יהודים מבתיהם, דיווחו שקרים למבקר המדינה ופעלו בדרכי רמייה. אני לא מוכן לקבל את המנהיגות הזאת. אני לא אומר לכל אלה שברחו ל'קדימה' אל תחזרו.

"אני אומר רק זאת: מי שהגה, החליט וחיפה על עצמו בדרך הזו מפני העננים השחורים הפליליים שהתקדרו מעליו - אין לו מקום בליכוד. אין שום סיבה לחבק את מי שהחריב את ביתנו. יתאים לו יותר לחבור לציפי לבני ושותפיה. שם מקומו. אני חושב שהוא עצמו חייב לערוך חשבון נפש ולומר 'אני ומשפחתי עשינו עוול לאנשים רבים', ולוותר על הצטרפותו לליכוד".

"ההתנתקות איננה רלוונטית והיא שייכת להיסטוריה, עניין להתייחסותם של היסטוריונים ואנשי אקדמיה", סבור מנגד גלעד שרון. בספר הביוגרפי שכתב על אביו, 'שרון - חייו של מנהיג', לוקח גלעד לעצמו את הקרדיט על הרעיון: "ישבנו עם אבא בחדר האוכל", הוא מתאר, "ואמרתי לו: 'אני לא מבין אותך בקשר לעזה: החיים שם הם בלתי אפשריים והטרור בלתי פוסק. בטווח הארוך, או שאנחנו לא נהיה שם או שהם לא יהיו שם'. 'מעניין', ענה אבי, 'תכתוב לי את זה על נייר'... משם זה כבר היה חשבון פשוט: 9,000 מתנחלים מול מיליון ערבים: את מי יותר קל להזיז?"
 
גרסתו של שרון הבן מאותגרת על ידי חבר אחר בצוות החווה, עו"ד דב ויסגלס, מנהל לשכת ראש הממשלה שרון, שבכמה ראיונות טען לזכויות יוצרים על ההתנתקות. בדיקה שערך העיתונאי נדב שרגאי העלתה כי אכן ויסגלס הוא שהעלה את התוכנית - שכבר הייתה קיימת כתוכנית מגירה צה"לית - והניע את המהלך מול הקהילה הבינלאומית והזירה הפוליטית הישראלית ומול 'פורום החווה' ושני בניו של שרון, עמרי וגלעד, ולמעשה היה זה שהצליח לשכנע את שרון לראשונה לממש את הרעיון. 

ב-11 השנים שחלפו מאז ההתנתקות מוסיף גלעד להגן בלהט רב על ההחלטה שעקרה אלפי אנשים מבתיהם, וגרמה להפיכת השטח לבסיס טרור המאיים על אזרחי ישראל מהאוויר, מהים, מהקרקע וגם מתחתיה.

"אינני חושב שאני צריך להצטדק", אמר לפני שבוע בריאיון לגלי צה"ל. "רוב הציבור אינו רוצה לחזור לעזה. עזה הייתה גיהנום, לא גן עדן בחולות. ההתנתקות הייתה הצלה גדולה למדינה ולחייהם של מאות אנשים. אחד המפונים, חבר שלי, אמר לי אחרי היציאה 'שמע, התחלנו לחיות'. אם הם היו נשארים שם לא היו להם חיים. חלק מהאנשים כועסים אבל הם חיים. עם כל הכבוד, שמונת אלפים איש אינם יכולים לקבוע עבור שמונה מיליון. הרוב קובע.

"אבי לא היה תמים ולא חשב שיהיה שקט. הוא קירב סוללות תותחים והגיב בעוצמה. הוא היה משתמש בעוצמה שהעניקה היציאה מעזה כדי להילחם בטרור, אבל הוא לא יכול היה להשלים את המהלך בשל מחלתו. היה כישלון בהבנת העניין שהאחריות על השטח ירדה מאיתנו בתגובה להמשך הטרור, והשימוש בחבל המדיני שניתן לנו לגבי יהודה ושומרון. כל זה פוספס על ידי ממשיכי אבי. הטענות נגד היציאה מעזה מגוחכות שכן הממשלה הימנית הזאת, כביכול, אפילו אינה מאפשרת למפוני צפון השומרון לשוב לבתיהם".
 

לדברי שרון הוא מכבד את המיעוט שהתנגד לתוכנית, אבל אינו יכול למנות את ראש הממשלה נתניהו כחלק מהקבוצה הזאת: "פעם אחר פעם הוא תמך במהלך. הוא היה בין מנסחי החלטת הממשלה על היציאה מעזה, הוא הצביע בעדה בממשלה וארבע פעמים בכנסת, וב-26 באוקטובר 2004 אפילו קרא לעברו של אורי אריאל: 'שלא תהיה לך טעות, במשאל העם אני אתמוך במהלך'. יש גבול לציניות!"

אבל מתברר שגם לציניות של גלעד שרון אין גבול. הוא מתעלם מכך שעשרות משפחות שפונו טרם מצאו בית או תעסוקה ומהצלקות הטראומטיות שנותרו בנפשם של מבוגרים ובני נוער, וכאשר הוא נשאל על איומי הטילים המגיעים עד צפון הארץ הוא מנפנף בנתונים המוכיחים כביכול כי מספר השיגורים וההרוגים ירד מאז ההתנתקות. נימוקיו בעד ההתנתקות משום ש"החיים שם בלתי אפשריים" עומדים בניגוד מוחלט למורשת שהנחיל אביו, הלוחם המהולל אריק שרון בצעירותו, שלפיה אין בורחים מהסכנה אלא דווקא מתמודדים עם האתגר ונלחמים בה. 

השר צחי הנגבי, שפילס בהצלחה את דרכו בחזרה לליכוד לאחר פרישתו ל'קדימה', אומר לנו כי קיים הבדל גדול בינו ובין גלעד שרון: "גם לי לא היה פשוט לחזור מ'קדימה', אבל לזכותי עמדו עשרים שנות חברות בליכוד וחיבור אדיר לשטח, כך שלאנשים היה קל יותר לקבל אותי באהבה. ידעו שבכל ההצבעות בממשלה התנגדתי להתנתקות, וההתנגדות כלפי הייתה מינורית. לגבי גלעד, קשה לדעת. הוא יצטרך לעבוד קשה, לעבוד מסניף לסניף, מקבוצה לקבוצה ומאדם לאדם כדי להתחבר לאנשים".

גם הנגבי, המכיר את השטח הליכודניקי ככף ידו, מתקשה להחליט האם השם 'שרון' והקשר לאב אריק יעמוד לבן לרועץ או ליתרון. "קבוצות המתיישבים ודאי יהיו נגדו", הוא אומר. "לעומתם יש רבים מאוד בליכוד שאהבו את אריק וזוכרים את העשייה המרשימה שלו למען ביטחון ישראל, וכן, גם למען ההתיישבות. אם גלעד יצליח להתחבר לכוחות האלה - הוא יצליח במפלגה".
 

אף ששרון אינו מסביר כיצד תמיכתו בדמוקרטיה מפלגתית מתיישבת עם התנהלותו של אביו, שהפך לחוכא ואיטלולא את החלטת מתפקדי הליכוד נגד ההתנתקות במשאל שיזם הוא עצמו, הנגבי סבור כי הוא יכול להיאחז באותם 40 אחוזים מאנשי הליכוד שתמכו בהתנתקות. "מספיקה לו התמיכה שלהם כדי להתברג ברשימה", הוא טוען.

על הקשר בין ההתנתקות לחקירות הפליליות שנפתחו באותם ימים נגד משפחת שרון דובר רבות. האמירה "כעומק החקירה כך עומק העקירה", נכנסה ללקסיקון הלאומי. רוב התיקים נגד שרון ובניו נסגרו בהיעדר ראיות, אך אחת מהן, הקשורה בעבירות על חוק המפלגות, הסתיימה בהרשעת אחיו של גלעד, ח"כ לשעבר עמרי שרון, ובשליחתו לתשעה חודשי מאסר.

הרמטכ"ל דאז בוגי יעלון, שהודח לפני ההתנתקות, טוען כי הקשר בין ההתנתקות לחקירה ברור. בספרו, 'דרך ארוכה קצרה', הוא כותב: "שרון... מצא את עצמו במצוקה אישית, בשל החקירות הפליליות נגדו, וכאשר נקלע למצוקה פוליטית בעקבות ירידה בפופולריות שלו, החליט להפוך את השולחן ולנקוט מהלך דרמטי אשר סתר באופן בוטה את השקפת עולמו... על מנת להציל את עתידו הפוליטי, שרון העלה את ישראל על נתיב אסטרטגי שאין לו תוחלת ואין לו עתיד". יעלון אף מספר שוויסגלס אמר לו כי "מעמדו של שרון בירידה, ולכן הוא צריך לעשות מעשה". צבי הנדל בעצמו אומר כי הוא שמע את הדברים במפורש מאחד מאנשי 'פורום החווה', אך מעולם לא גילה מי היה האיש.
 
בעיני רבים בציבור פרשיות השחיתות של משפחת שרון נותרו פתוחות, בראשן פרשת האי היווני שאירעה בין 1998-2001. על פי תחקיר שפורסם ב'ידיעות אחרונות', שילם הקבלן דוד אפל מאות אלפי דולרים לגלעד בעבור "שירותי ייעוץ במכירת דירות בפרויקט נופש עתידי" והבטיח לו 3 מיליון דולר נוספים אם יזכה בהיתרי בנייה.

החשד העיקרי היה שהעסקת גלעד הייתה למעשה דרך מוסווית למתן שוחד לאביו, אז שר התשתיות, כדי שיסייע לאפל בעסקי קרקעות שונים. אף שפרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל המליצה להגיש כתב אישום נגד אריאל וגלעד, ואף הכינה טיוטה שלו, החליט היועץ המשפטי מני מזוז שלא לעשות כן. הקבלן אפל, לעומתם, הורשע בגין פרשיות דומות ונשלח לכלא.

פרשייה אחרת שפורסמה ב-2002 היא 'פרשת סיריל קרן', והיא נסובה סביב חשדות שלפיהן המיליארדר הדרום-אפריקני העביר מיליוני דולרים לגלעד ולאחיו עמרי, כדי להחזיר תרומות בלתי-חוקיות שקיבל שרון במהלך הבחירות הפנימיות לראשות הליכוד. החשדות היו שקרן היה איש קש, ומי שלמעשה עמד מאחורי התרומות היה ידיד המשפחה, איל ההון האוסטרי מרטין שלאף. כאשר נחשפה פרשת סיריל קרן הסביר אביו כי המיליונים שהתגלגלו לחשבונו של גלעד מקורם בכך שהוא "איש עסקים מצליח שמרוויח היטב". עד אז היה ידוע כי גלעד הוא חקלאי המגדל בקר, גם אם מהמוצלחים שבהם. ב-2003 נסגר גם תיק זה.

מול הבוחרים לא יוכל גלעד שרון לבחור בזכות השתיקה. לשואלים כיום הוא מספק תשובה לקונית: "חקרו, בדקו ובסופו של דבר החליטו לסגור".

השר צחי הנגבי סבור כי הפרשיות האלו לא יפגעו בסיכוייו של גלעד שרון. "בליכוד מקבלים בחשדנות את הניסיונות התקשורתיים להציג חקירות כאישומים", הוא אומר. "הוא צריך לומר את האמת, ואני בטוח שהוא איש הגון שיאמר את האמת שלו". 

בימים אלה מסייר שרון ברחבי הארץ, נפגש עם פעילים ומבקר בסניפי הליכוד השונים. המפגשים הללו אינם קלים לו. אנשי הליכוד זוכרים את חלקו ב'פורום החווה' ואת השפעתו הגדולה על אביו בהחלטה הגורלית על ההתנתקות. התשובות שהוא נותן לשאלות הקשות המופנות אליו לא תמיד מספקות את השומעים.

את שרון מלווים בצעדיו הראשונים כמה מידידי המשפחה משכבר הימים. אחד מהם, שאף שימש יועץ לאביו, מסייע לו במסע ההיכרות בשטח. לדבריו, גלעד טרם החליט אם ירוץ במחוז הנגב או יתמודד ברשימה הארצית. "הוא עוד לא מכיר מספיק את השטח. בימים אלה הוא נפגש עם אנשים רבים, משוחח טלפונית עם חברי המפלגה, מתייעץ ובוחן את האפשרויות".
 

כיצד לדעתך הוא יתקבל בליכוד, אחרי כל העבר המורכב? אני שואל. "קשה לדעת איזה משקל יהיה בסופו של דבר לנושא ההתנתקות והחקירות הפליליות. יש פוטנציאל של מתנגדים שמן הסתם ידגישו את הנושאים האלה ויקפצו על ההזדמנות להתנגד, אבל אחרים יאמרו שהוא לא היה חבר כנסת או שר ולא נשא בכל תפקיד רשמי, מה גם שרבים מאנשי הליכוד היום, כולל פוליטיקאים, תמכו במהלך".

אז האם מסורת נסיכי הליכוד תימשך, ובכנסת הבאה נראה שרון נוסף? שר בכיר בליכוד מעריך כי לגלעד יש סיכוי לעבור אם יתמודד במחוז הדרום, שכן חברי המרכז הם הבוחרים ולא מתפקדי המחוז. "להרבה חברי מרכז ותיקים יש קשר נפשי ומסורתי עם משפחת שרון שיעמוד לזכותו, מה גם שבדרך כלל מועמדי המחוזות הם אנונימיים במידה רבה, והוא היחיד ששמו מוכר", אומר לנו השר. בכיר אחר בליכוד, מהאגף הימני יותר, אומר כי העובדה שבליכוד יש מקום גם לכאלה שאינם ימין מובהק משמחת אותו, אם כי הוא מעדיף פוליטית אנשים בעלי השקפות ימניות יותר משרון.
 
גם מתנגדיו של גלעד שרון סבורים שלא יהיה זה נכון לחסום את כניסתו או התמודדותו. "יש בליכוד רבים שתמכו בהתנתקות. מירי רגב, למשל, קיבלה אחוזי הצבעה גבוהים אפילו ביהודה ושומרון, אף שהיא דיבררה את ההתנתקות כדוברת צה"ל בחדווה רבה. אני מניח שאם הוא היה רוצה להצטרף ל'יש עתיד' הוא היה מתקבל מיד, אבל הוא כנראה חושב שהמפלגה הזאת שמאלנית מדי בשבילו", אומר השר.

בריאיון לערוץ 2 לפני כשנה, כאשר הוא עוד הכחיש כי בכוונתו להיכנס לפוליטיקה, התבדח גלעד שרון: "נבחרתי לעמוד בראש עדר כבשים גדול, הם בחרו בי פה אחד". נראה שהפעם הוא יצטרך קצת יותר מבחירת הכבשים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg