דו"ח: המשטרה עורכת חיפוש בעירום בגופם של עצורים
דוח הסנגוריה הציבורית שיוגש לשרת המשפטים מציג תמונת מצב חמורה בנוגע לזכויות חשודים. "הוא אמר לי להוריד את התחתונים, אמרתי לו שאני לא רוצה", תאר קטין בדיקה בתחנת המשטרה
דו"ח הסנגוריה הציבורית לשנת 2015 יוגש היום (יום א') לשרת המשפטים ומציג תמונת מצב חמורה בכל הנוגע לזכויות חשודים וטיפול מערכות המשפט ואכיפת החוק במדינת ישראל. הפשטת נחקרים על ידי המשטרה, התנגדות למשפטים חוזרים על ידי הפרקליטות וכליאת ואיזוק אזרחים בבתי חולים פסיכיאטרים, הם רק חלק מהתנהלות הבעייתית של רשויות החוק שמציג הדוח.עוד כותרות ב-nrg:
- החרדים טוענים: "כץ אשם במשבר – ואנחנו בני ערובה"
- בליכוד דורשים מנתניהו: אל תפטר את השר כץ
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הדו"ח תוקף בעיקר את משטרת ישראל ומצביע על מספר תופעות בעייתיות בהתנהלותה. "הסניגוריה הציבורית פעולת ב-20 השנים האחרונות להגנה על זכויותיהם של אלה שלא יכולים להגן על עצמם", הסביר הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר, "אנו רואים חובה להציף גם שורה של בעיות מהותיות העומדות על סדר יומה של מערכת המשפט הפלילית, שיש לקוות כי תבואנה על פתרונן בהקדם".
לאורך השנים, הפכה הסניגוריה הציבורית ל"שחקן" מרכזי ביותר בהליך הפלילי. על בסיס נתונים שהועברו מהנהלת בתי המשפט, הסניגוריה הציבורית מייצגת כ-57 אחוזים מהנאשמים בבתי משפט השלום וכ-33 אחוזים מהנאשמים בבתי המשפט המחוזיים. הנתונים מלמדים כי פעילות הסניגוריה הציבורית אמנם צמצמה באופן ניכר את שיעורי הבלתי-מיוצגים, אך בה בעת שיעורי הייצוג הפרטי נותרו זהים כמעט לחלוטין. הסניגוריה הציבורית פועלת על פי חוק בשיטה של מיקור חוץ.
לסניגוריה הציבורית צוות מצומצם יחסית של סניגורים "פנימיים" עובדי מדינה (כיום כ-110) וצוות חיצוני רחב של סניגורים "חיצוניים" הפועלים ממשרדיהם הפרטיים מטעם הסניגוריה הציבורית (כיום כ-870).
בשנת 2015 ותחילת שנת 2016 נתקלה הסניגוריה הציבורית במקרים חוזרים ונשנים של חיפושים שנעשים בחלק מתחנות המשטרה בגופם של עצורים, ביניהם קטינים ואנשים ללא עבר פלילי, תוך שהם נדרשים להוריד את כל בגדיהם ונותרים עירומים כביום היוולדם בפני השוטרים העורכים את החיפוש, כך חושפת הסנגוריה הציבורית בדו"ח.
"ממגוון תיקים שבהם נחשפה התופעה נראה כי החיפושים המשפילים נערכו בניגוד לחוק, ותוך הפרה חמורה של זכותם החוקתית של העצורים לכבוד ולפרטיות" נכתב בדו"ח. הדברים התגלו בעקבות דיווחים שהעבירו סניגורים ציבוריים אודות חוויית החיפוש הטראומטית שעברו לקוחותיהם העצורים לצרכי חקירה בחלק מתחנות המשטרה.
בהמשך לכך, הונחו כלל הסניגורים הציבוריים לבדוק נושא זה באופן יזום במהלך פגישותיהם עם העצורים. פעולה זו הביאה לחשיפת שורה של מקרים בהם בוצעו חיפושים בעירום מלא ללא שנמצאה לכך הצדקה כדין, ולהעלאת טענות בנושא זה על ידי הסניגורים בפני בתי המשפט במהלך הדיון בבקשת המשטרה להארכת מעצר. בתי המשפט מצידם הביעו לא אחת דאגה רבה מן הפרקטיקה הפסולה, ואף הביאו זאת לידי ביטוי בהחלטותיהם. זאת, בין באמצעות שחרור מן המעצר, בין באמצעות קיצור תקופת המעצר לשם הגברת הפיקוח על התנהלות המשטרה, ובין באמצעות העברת דרישה אל גורמי המשטרה האחראים ליתן הסבר.
כך למשל, הסניגוריה ייצגה בשנה החולפת קטין בן 15 ללא עבר פלילי, שנעצר על ידי שוטרי תחנת חיפה בחשד להונאה בנסיבות מחמירות ולהחזקת סם מסוג חשיש לצריכה עצמית. הקטין הובא להארכת מעצר בבית משפט השלום בחיפה בו ביום. מדברים שאמר במהלך הדיון, עולה תמונה קשה של חיפוש משפיל בעירום מלא שנערך בגופו. לשאלת בית המשפט תאר הקטין את אשר ארע בתחנת המשטרה: "...הוא אמר לי להוריד את התחתונים, אמרתי לו שאני לא רוצה. אני הורדתי חולצה ומכנסיים. זה היה אחרי החקירה. ואז הוא אמר לי להוריד את התחתונים. אמרתי לו שאני לא רוצה. זה היה מי שלקח אותי לתא המעצר. זה היה לפני שנכנסתי לתא. אמרתי לו שאני לא רוצה להוריד את התחתונים, הוא אמר לי שאם אני לא מוריד את התחתונים הוא יעשה לי את זה בכוח. אחרי זה הורדתי והוא גם אמר לי להתכופף. הכניסו אותי לתא יחף...".
מקרה נוסף הוא של חייל ללא עבר פלילי, שנחשד בעבירה של סחר בסמים. מטיעוני הסניגור, וכן ממסמך שנמצא בתיק החקירה עלה, כי בוצע בעצור חיפוש בהפשטה ברחובה של העיר על ידי שוטרי תחנת משטרת בית שמש. בית המשפט קבע, כי "...נסיבות החיפוש שבוצע במשיב, בהפשטה באמצע הרחוב, גם אם אקבל את הטענה כי הוא בוצע במקום מוצנע ברחוב פוגעת עד מאד בזכויותיו היסודיות של המשיב ויש לגזור מכך פגיעה באיכות הראיות של המבקשת. לא למותר לציין שלא נמצא דבר בחיפוש ועוד יש לציין כי לא צויין מדוע היה דחוף להפשיט את המשיב מכל בגדיו באמצע הרחוב ומדוע לא ניתן היה לבצע זאת בתחנת המשטרה כנדרש בחוק. זהו מחדל מהותי.
"עולה חשש לקיומה של פרקטיקה פסולה, חוצת מחוזות, של חיפושים בעירום מלא בעצורים בניגוד להסמכה בחוק, ותוך הפרת זכויותיהם החוקתיות לכבוד ולפרטיות", נכתב בדוח, "החיפושים המשפילים בעירום מותירים טראומה קשה בנפשם של העצורים, בכללם קטינים ואנשים ללא עבר פלילי, והסניגוריה מתכוונת להמשיך לפעול בנחישות למניעתם. זאת, בין במישור המשפטי באמצעות העלאת טענות מתאימות בבתי המשפט, ובין בהמשך פניות אל גורמי המשטרה בבקשה כי יפעלו למניעת הישנות המקרים המטרידים".
"הסניגוריה הציבורית שבה ומתריעה כי מרבית העצורים בישראל אינם זוכים לממש את זכות ההיוועצות שלהם בסניגור לפני חקירתם במשטרה" נכתב בדו"ח, "למרות השיפור שחל בעניין זה, עדיין ברוב המקרים מודיעה משטרת ישראל לסניגוריה הציבורית על דבר מעצרם של העצורים לאחר שכבר נחקרו, כך שמידת האפקטיביות של מימוש זכות ההיוועצות בשלב זה נפגעת באופן ממשי".
חלק מהחשודים מוותרים על זכותם להיוועץ בסניגור בנסיבות המעלות חשש כי לא הובהרה להם זכותם כראוי וכי לא מדובר בוויתור מדעת. אמנם גם בשנת 2015, כפי שהיה בשנים קודמות, חל שיפור בהתנהלות המשטרה בהקשר זה, ואחוז ההודעות על בקשת עצורים לייצוג, שמעבירה המשטרה למשרדי הסניגוריה לפני תחילת החקירה, עלה מ-24.96% בשנת 2014 ל-36.83% בשנת 2015.
עם זאת, שיעורן הכולל של הודעות מהמשטרה טרם חקירה מתוך כלל הפניות אל הסניגוריה הציבורית לייצוג עצורים נותר נמוך. בהיבט זה, ההבדל בין אופן תפקוד המשטרה כאשר מדובר בעצורים קטינים לעומת בגירים הוא משמעותי. בעוד ששיעור ההודעות לפני חקירה כשמדובר בבגירים עומד על 31.78% בלבד, כשמדובר בעצורים קטינים הוא עומד על 72.34%.
זה שנים הסניגוריה הציבורית שבה ומתריעה על ריבוי המעצרים בישראל ועל המגמה המטרידה של גידול עקבי במספר המעצרים חרף חוק המעצרים. הנתונים שחושפת הסנגוריה הציבורית מלמדים שמספר המעצרים במדינת ישראל לא רק שלא פחת מאז חקיקת חוק המעצרים, אלא הלך וגאה. מנתוני משטרת ישראל עולה כי בשנת 1998 היו בישראל כ-38,000 מעצרים. מספרם של אלה טיפס באופן הדרגתי והגיע לכמעט 62,000 בשנת 2015.
מספרם של המעצרים עד תום ההליכים גדל באופן ניכר, ובעקביות: בשנת 1998 היו 6,080 מעצרים עד תום ההליכים, ואילו בשנת 2015 היו 20,187 מעצרים עד תום ההליכים מנתוני המשטרה עולה כי מספר המעצרים לצרכי חקירה ("מעצרי ימים") אף הוא גדל בצורה משמעותית בעשור האחרון. "בהקשר זה חשוב להדגיש כי ברוב הגדול של מעצרי הימים (בין כמחצית לשני שלישים לפי ההערכות), כלל לא מוגש כתב אישום כנגד העצור, ותיק החקירה שנפתח בעניינו נסגר מאוחר יותר" נכתב בדוח.
הסנגוריה הציבורית יוצאת בדוח נגד "תכנית המפנה" שהגה המפכ"ל הקודם ואשר עיצבה את מדיונת המשטרה. "בשלוש השנים האחרונות מאז נכנסה "תכנית המפנה" לתוקפה (2014-2012), חלה עלייה של 12,828 מעצרים עד תום ההליכים בהשוואה לשלוש השנים שקדמו להן (2011-2009)", נכתב בדוח על התכנית אשר לטעמה של הסנגוריה הינה "סותרת באופן חזיתי את העקרון הבסיסי שהותווה בחוק המעצרים ובפסיקת בית המשפט העליון, ולפיו המעצר אינו צריך להוות כלי להרתעה ואינו יכול לשמש כמעין "מקדמה" על חשבון העונש".
הדו"ח מספר על פגישה שנעכרה בין מפכ"ל המשטרה החדש רוני אלשיך עם הנסגורה הציבורי הראשי ד"ר יואב ספיר. בפגישה ציין המפכ"ל כי מתקיימת חשיבה מעמיקה ומחודשת במשטרה אודות מדיניות המעצרים, על פי הדוח, "ניתן היה להבין כי הוא מסתייג מקביעת מדדים ותפוקות בתחום זה וממעצרם של מי שמנהלים אורח חיים נורמטיבי". עוד ציין המפכ"ל כי בצד הנקיטה בסמכות המעצר במקרים המתאימים, תתמקד המשטרה במניעה מראש של עבירות באמצעות פעולות חינוך, הכוונה והסברה לאזרח באותם מקרים בהם נקיטה בכלים אלה עשויה להיות אפקטיבית.
"ריבוי המעצרים הוא מהתופעות המטרידות ביותר כיום במערכת המשפט הפלילי, ולדעת הסניגוריה יש לה השלכות מדאיגות על משטר זכויות האדם בישראל ועל היחס שבין הפרט לשלטון" נכתב בדוח, "יש לקוות כי מפכ"ל המשטרה הנוכחי יביא לשינוי במגמה קשה זו, ולהפחתה משמעותית בנקיטה בכלי המעצר בישראל".
"קיים פער משמעותי ביותר ומטריד למדי, בין השיעור הנמוך של מיצוי הטיפול בתלונותיהם של אזרחים על אלימות שוטרים, לעומת השיעור הגבוה של מיצוי הטיפול במצב ההפוך שבו נטען לאלימות אזרחים כלפי שוטרים" מבשר הדו"ח. גם השנה, הנתונים העדכניים מחזקים מסקנה זו, ומלמדים על הפער הניכר, כאמור. כך, למשל, על פי השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל, בשנת 2015 נפתחו 2,425 תיקים כנגד אזרחים בגין עבירה של תקיפת שוטר, ו-1,451 תיקים נוספים נפתחו כנגד אזרחים בגין עבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות. ראוי לציין, כי לא מעט מתיקים אלה נפתחים כנגד אזרחים הנמנים עם אוכלוסיות מוחלשות, אשר מטבע הדברים נקלעים לשיעור יחסי גבוה יותר של מפגשי שוטר-אזרח.
"אל מול שיעור גבוה זה של תיקי החקירה הנפתחים כנגד אזרחים המייחסים להם עבירות נגד שוטרים, בולטת החולשה בהתמודדות עם תלונות של אזרחים המלינים על אלימות שננקטה כלפיהם על ידי שוטרים" נכתב בדוח, "מניתוח נתוני הפעילות הכלליים של מח"ש לשנת 2015, ניתן ללמוד על כך שתלונות רבות המוגשות למח"ש אינן נחקרות. למעשה, חקירה של ממש נערכת רק בכשליש מכלל התלונות שמוגשות מדי שנה. הרושם המצטבר בסניגוריה הציבורית הוא שכאשר מדובר בתלונות הנוגעות לאלימות משטרתית, שיעור התלונות שנחקרו וכן שיעור התלונות שהסתיימו בהעמדה לדין פלילי או משמעתי הוא נמוך מהממוצע הכללי".
הנתונים ביחס לתלונות שטופלו על ידי הסניגוריה הציבורית מחזקים את המסקנה בדבר השיעור הנמוך של מיצוי הטיפול בתלונות בגין אלימות שוטרים. במהלך השנה החולפת, הועברו למח"ש על ידי הסניגוריה הציבורית 304 תלונות שעניינן טענות לאלימות שוטרים. 182 תלונות נגנזו מעילות שונות (מרביתן מבלי שהתקיימה כלל חקירה), ורק ב-6 תלונות בלבד התקיימה חקירה אשר בסיומה הוחלט להעמיד את השוטרים המעורבים לדין פלילי או משמעתי. "לנוכח הנתונים המלמדים על היקף התופעה של אלימות שוטרים מחד גיסא, ועל העדר מיצוי מספק של הטיפול במקרים אלה מאידך גיסא, סבורה הסניגוריה הציבורית שיש צורך בטיפול מערכתי יסודי ומקיף בהתמודדות עם מקרים של אלימות פסולה מצד שוטרים כלפי אזרחים" נכתב בדוח.
428 נידונים, אשר הורשעו וטוענים להרשעת שווא, פנו מאז 2001 ועד היום אל הסניגוריה הציבורית בבקשה כי תייצגם בבקשה למשפט חוזר. כ-386 מהפניות נדחו, לאחר שנמצא כי אין אפשרות להגיש עבור הפונה בקשה למשפט חוזר. 42 מהפניות הנותרות מצויות בשלבי בדיקה שונים. עד היום, הגישה הסניגוריה הציבורית 16 בקשות למשפט חוזר, מתוכן 4 התקבלו ו-11 נדחו. בקשה אחת למשפט חוזר תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון.
"הסניגוריה הציבורית מתריעה במשך שנים על כך שבישראל קיימים קשיים מוסדיים המקשים ולעתים אף מונעים חשיפה ותיקון של הרשעות שווא" נכתב בדו"ח, "בין הקשיים הללו נמנו: מניעת הזכות לבצע במוצגים בדיקות מדעיות לאחר תום ההליך המשפטי; ביעור מוצגים ואובדנם; מניעת העברתם של חומרי חקירה בתיקים חלוטים לעיונה של הסניגוריה הציבורית; הימצאותה של פרקליטות המדינה בניגוד עניינים מובנה כאשר היא משמשת כמשיב בבקשות למשפט חוזר; וחקיקה שאינה מספקת בתחום המשפטים החוזרים. על רקע קשיים אלה, התריעה הסניגוריה הציבורית כי סביר להניח שקיימת בישראל תופעה, שאינה זניחה ואינה שולית, של חפים מפשע המרצים מאסרים כבדים.
תופעה מטרידה נוספת בשנים האחרונות היא כבילת עצורים ואסירים בבתי החולים הפסיכיאטריים. "במקרים רבים שהגיעו לטיפול הסניגוריה, התברר כי עצורים אשר נשלחו לבדיקה פסיכיאטרית, במסגרת ההליך הפלילי, הוחזקו כשהם אזוקים למיטתם בידיהם וברגליהם, במשך ימים רבים ובתנאים בלתי אנושיים העולים כדי פגיעה קשה בשלומם הפיזי והנפשי" נכתב בדוח.
יתרה מכך, ליד מיטתו של העצור או האסיר הכבול מוצבים לעתים מספר זקיפים אשר שומרים על העצור הכבול למיטה לעתים בארבע גפיו. במקרים רבים נכבלו עצורים אשר נחשדו או הואשמו בביצוע עבירות קלות יחסית. רוב הכבילות הללו נעשות ללא התוויה רפואית ואף בניגוד לעמדת הצוות הרפואי, תוך הפרעה לאבחון ולטיפול הפסיכיאטרי. לעתים מביאה הכבילה להידרדרות במצבו הנפשי של העצור.
"כמעט בכל המקרים הרבים בהם פנתה הסניגוריה הציבורית לבית המשפט בעתירה להסיר את הכבילה, בית המשפט אכן הורה כך" נכתב בדוח, "פעולה זו של הסניגוריה, וכן העמדה המתנגדת הברורה של מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים, הביאה לריכוך משמעותי במדיניות המשטרה ולצמצום משמעותי של התופעה בשנה החולפת". על מנת להתמודד עם הסוגיה ברמה מערכתית, פנו הסניגוריה הציבורית וארגון "בזכות" למשנה ליועמ"ש (פלילי) בבקשה לבחון מחדש את הנהלים המביאים לפגיעה כה קשה בחולי נפש.
בעקבות הפנייה התקיימו מספר ישיבות במשרד המשפטים בהשתתפות הייעוץ המשפטי של שב"ס, המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל, משרד הבריאות, נציגי היועמ"ש וארגון "בזכות". עד כה לא הניבו הישיבות הסכמה פורמלית, אף שניכר שינוי בהתנהלות המשטרה. "יש לקוות כי היועץ המשפטי לממשלה יפעיל את סמכותו ויורה לגורמי אכיפת החוק לשנות את מדיניותם ולהתאים אותה לחובתה של המדינה לתת מענה הולם לצרכיהם המיוחדים של אנשים עם מוגבלות, באופן שתיפסק הפגיעה החמורה בכבודם ובשלומם" נכתב בדוח.
החוק קובע כי בכל מקרה בו עולה מן החקירה כי יש בסיס ראייתי להעמדה לדין של קטין, על המדינה לבדוק טרם הגשת כתב האישום האם ניתן להפנות את הקטין להליך חלופי, אשר יוכל להביא את הקטין לידי קבלת אחריות למעשיו מבלי להכתים אותו בכתם של הליך פלילי. בנוסף, קובע החוק כי "השלמת ההליך החלופי תהווה שיקול מרכזי ומכריע בכל החלטה לגבי המשך ההליך הפלילי בעניינו של הקטין".
אולם, בניגוד לכך חושפת הסנגוריה כי "גם מספר שנים לאחר חקיקת הסעיף, ולמרות שתוקן בשנת 2014 באופן שיחייב באופן מפורש גם את התביעה המשטרתית והפרקליטות, נראה כי השימוש בו טרם צבר תאוצה, והוא אינו מהווה כלי מרכזי בתגובה החברתית לקטינים עוברי חוק, כפי שביקש המחוקק לקבוע. מניסיוננו עולה כי במקרים רבים ממהרים גופי התביעה להגיש כתבי אישום נגד קטינים, מבלי שהאפשרות לנקוט בהליך חלופי נבחנה בהתאם להוראות החוק, ולאחר מכן, הם אינם מוכנים לשקול קיומו של הליך חלופי גם אם הגורם הטיפולי ממליץ על כך. הסניגורים הציבוריים המייצגים קטינים פועלים רבות על מנת לאפשר קיומו של הליך חלופי במקרים המתאימים, ואף נדרשים להתערבות בית המשפט".
"הסניגוריה הציבורית פעולת ב-20 השנים האחרונות להגנה על זכויותיהם של אלה שלא יכולים להגן על עצמם" הגיב לדוח הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר "הדוח מפרט הישגים רבים של הסניגוריה הציבורית לאורך השנים, ובשנה החולפת בפרט. מלבד ההישגים הרבים בייצוג נאשמים, חשודים ואסירים, ניתן גם ללמוד על הפיכתה של הסניגוריה הציבורית לגורם מרכזי ומשפיע במערכת המשפט הפלילית, הן בעיצוב הלכות משפטיות והן בקביעת נורמות ומדיניות. לצד ההישגים והשיפורים, אנו רואים חובה להציף גם שורה של בעיות מהותיות העומדות על סדר יומה של מערכת המשפט הפלילית, שיש לקוות כי תבואנה על פתרונן בהקדם. הסניגורים הציבוריים ימשיכו בעבודתם המסורה מתוך תפיסה של שליחות חברתית ומחויבות עמוקה לזכויות האדם".
אקו"ם