ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

נגע בשמיים: ניצול אסון התאומים נזכר ברגעי האימה

ב-11 בספטמבר 2001 בשעה 8:46 ארי שונברון נכנס למגדל 1 של מרכז הסחר העולמי. הוא החליף מעליות כשטיסה 11 של אמריקן איירליינס התרסקה מעליו. 15 שנה אחרי הוא מסביר איך מתמודדים

בסיומו של היום הארוך בחייו, כשהגיע סוף-סוף לביתו בלונג איילנד שבניו-יורק, גילה ארי שונברון שחדר האורחים שלו מלא בעשרות חברים ובני משפחה שהמתינו לשובו. בתא הקולי הוקלטו יותר ממאה הודעות של מכרים מודאגים.

עוד כותרות:
- מעצרה של מרים פיירברג הוארך בשישה ימים
- נתניהו על ההולנדי: "שיישאר עם אף עקום"
- מיהו איש המסתורין שעוזר להילרי כשהיא קופאת?

 

"באותו יום למדתי משהו: אתה לא יודע כמה חברים יש לך עד שמגיע הרגע שבו כולם חושבים שאתה מת". השבוע, בדיוק 15 שנה אחר כך, שונברון עדיין זוכר היטב כל דקה מהאירועים ששינו את חייו. "אין יום שאני לא חושב על מה שהיה. תמיד מישהו או משהו מזכירים לי את היום ההוא. אני חושב הרבה פעמים למה זה קרה, למה היו הפיגועים האלה של ה-11 בספטמבר. התשובה שלי היא שיש רצון של הקב"ה, הוא מנהיג את העולם והוא יודע מה שהוא עושה. ככה אני מנהל את החיים שלי".

הריאיון עם שונברון (59) נערך בשיחה טלפונית בעברית מביתו שבארה"ב (סיפורה המלא של המתקפה על מגדלי התאומים, כולל עדותו של שונברון ועדויות נוספות, יובא בתוכנית "102 דקות בספטמבר" שתשודר ביום ראשון ב-9:00 בגל"צ). שונברון נולד שם וכשהיה בן 14 עלה עם משפחתו לישראל. כאן למד במדרשיית נעם בפרדס-חנה, וכאן המשיך ללימודים באוניברסיטת בר-אילן. עם תום לימודיו חזר לארה"ב עם שניים מאחיו, ופצח בקריירה בתחום הפיננסים. בשנת 2001 הוא היה בן 44. ביום שלישי השני של ספטמבר, 11 בחודש, הוא התעורר כמו שאר תושבי ניו-יורק לבוקר שגרתי. מזג האוויר היה נאה, עם 24 מעלות. השמיים היו כחולים במיוחד.

בתור יהודי שומר מצוות, בחודש שלפני החגים השתדל שונברון להגיע מוקדם לעבודתו בחברת הברוקרים קנטור-פיצג'רלד. "באותה שנה חגי תשרי נפלו באמצע השבוע, בימים שלישי-רביעי, ולכן צברתי כמה שיותר שעות עבודה במשרד בשבועות שלפני החגים", הוא מספר. הוא כבר היה בדרך החוצה, עם תיק ביד אחת וכוס קפה ביד השנייה, כשנתקל בעיכוב הראשון באותו יום. "כבר צעקתי לאשתי 'שלום, אני אוהב אותך', ולילדים 'אני אוהב אתכם, שיהיה יום טוב בבית הספר'. אבל אז אשתי קראה לעברי: 'כבר עזרת לברוך עם העבודה שלו לבית הספר? אתה לא הולך עד שאתה לא מסיים עם העבודה שלו".
 
מטלת הלימודים של ברוך בן השמונה הייתה מונחת על שולחנו של שונברון במשך כל השבוע, אבל השלמתה נדחתה בכל פעם מחדש בגלל קוצר זמן. הימים ימי תחילת שנת הלימודים, ואשתו של ארי, ג'ויס, מיהרה גם היא לצאת למקום העבודה שלה כמנהלת בית הספר לבנות בית יעקב ברובע קווינס. שונברון נאנח, הבין שבאותו בוקר כבר לא יגיע מוקדם לעבודה, ובמשך עשרים דקות סייע לבנו להשלים את שיעורי הבית. רק בשעה 7:00 הוא יצא מהבית.

עיכוב נוסף ברכבת גרם לכך שהגיע למשרד במגדל הצפוני של מגדלי התאומים רק בשעה 8:40. הוא נכנס למעלית האקספרס שהובילה אותו לקומה ה-78. שם הוא יצא והמתין למעלית הבאה, שהייתה אמורה לקחת אותו למשרדו שבקומה ה-101. השעה הייתה 8:46.

מה שקרה בשניות שלאחר מכן הפך לאחד האירועים הזכורים ביותר במאה ה-21. טיסה 11 של אמריקן איירליינס מבוסטון ללוס-אנג'לס התרסקה בעוצמה אל תוך המגדל הצפוני, לאחר שחמישה חוטפים בהנהגת המחבל מוחמד עטא השתלטו על המטוס, מסוג בואינג 767. המטוס פגע בבניין בין הקומות 93 ל-99, וכל יושביו נהרגו במקום. מאות האנשים ששהו בקומות שבהן פגע המטוס נהרגו מהפגיעה ומעוצמת הפיצוץ. ההתרסקות הובילה לחסימת כל גרמי המדרגות ופירי המעליות מהקומה ה-92 ומעלה. יותר מאלף איש נלכדו בקומות העליונות, ללא יכולת להיחלץ. חלקם מתו מהשריפה או משאיפת עשן, ואחרים נפלו או קפצו בייאושם מחלונות הבניין הלוהט.

שונברון, בקומה ה-78 של הבניין, לא ידע דבר על מה שקרה. "חשבתי שהתפוצצה פצצה במגדל", הוא נזכר. "כל המבנה רעד והתמלא עשן. התחלתי לצעוק: 'מה קרה? מה קרה?' ואף אחד לא ידע לענות". לאחר כמה רגעי בלבול ובהלה נתקל שונברון בעמיתתו לעבודה, וירג'יניה דיצ'יארה, שהצליחה להימלט מהמעלית הבוערת שהוא עצמו היה אמור להיכנס אליה. המטוס פגע בבניין בזמן שדיצ'יארה הייתה במעלית, וגל ההדף של הדלק הסילוני הבוער שחלף בעוצמה בפיר המעלית גרם לה לכוויות קשות. אישה ששהתה עמה במעלית נפטרה מאוחר יותר כתוצאה מהכוויות.
 

דיצ'יארה, מספר שונברון בכנות, לא הייתה מיודדת עמו במיוחד. ההפך הוא הנכון. היא הייתה מבקרת הפנים של קנטור-פיצג'רלד, ודו"ח שהוציאה זמן מה קודם לכן הכיל ביקורת קשה על שונברון, וכמעט הוביל לפיטוריו. "היא שנאה אותי ואני שנאתי אותה, אבל באותו רגע היינו רק היא ואני, והייתי צריך להחליט מה לעשות. היא הייתה בצרה, והבטחתי לה שאעזור לה, לא משנה מה".

השניים נכנסו למשרד קטן בקומת המעליות. "עבדתי במשך שמונה שנים במגדלי התאומים, ועד אז מעולם לא שמתי לב שיש משרד בקומה הזו", הוא נזכר בפליאה. שם הוא ניסה לאושש מעט את דיצי'ארה הפצועה. "הידיים שלה היו שרופות והיא לא הייתה יכולה לאחוז בכוס, אז הייתי צריך לשפוך את המים ישר לפה שלה". משם המשיכו השניים למדרגות החירום, יחד עם חבורה קטנה של ניצולים מהמעלית הבוערת. שונברון תפס פיקוד על החבורה, ובמיוחד על וירג'יניה הפצועה. הוא מספר שפעל מתוך דחף, ולא מהחלטה מודעת. "הדבר היחיד שידעתי הוא שאנחנו נמצאים בצרה, ושצריך לצאת מכאן".
 
הם ירדו במדרגות קומה אחר קומה. כשהגיעו לקומה ה-75 צלצל הטלפון הנייד של שונברון, במה שהוא תופס כעוד נס קטן. "בדרך כלל לא הייתה קליטה סלולרית במגדל, וביום של הפיגועים על אחת כמה וכמה. דווקא באותו יום, במדרגות החירום, הטלפון שלי צלצל. אני לא יודע איך זה קרה, אבל מבחינתי זה היה נס משמיים". על הקו הייתה אשתו ג'ויס, שכבר הספיקה לשמוע בחדשות על הפגיעה בבניין. "הבטחתי לה שאתקשר כשאצא משם, וניתקתי את הטלפון. הבנתי שהיא מודאגת, ושמחתי שהיא יודעת שלא נהרגתי".

כשג'ויס סיפרה על מטוס שפגע בבניין, הבנת על מה היא מדברת?
"לא היה לי מושג. עדיין חשבתי שזו הייתה פצצה. אחר כך חשבתי שאולי מטוס קל, ססנה או פייפר, התנגש בטעות בבניין. תמיד ראינו מטוסים כאלה חולפים ליד החלונות. לא העליתי בדעתי שמדובר במשהו רציני יותר".

כשהגיעו לקומה החמישים אזלו כוחותיה של דיצ'יארה. "היא אמרה שהיא לא מסוגלת לרדת יותר, וביקשה לעצור. הבנתי שאם אתן לה לשבת כנראה שהיא לא תצליח לקום יותר. ואם היא לא תקום, יש סיכוי טוב שהיא תמות. אמרתי לה: 'וירג׳יניה, את יכולה לעשות את זה, תאמיני לי שאת יכולה לעשות את זה'. היה שם מישהו שנתן לה קצת מים, והמשכנו לרדת".

החבורה הקטנה בהנהגת שונברון המשיכה במסע למטה, עד שבקומה ה-38 התגלה לעיניהם עומס גדול של אנשים. "מכבי האש עצרו את כולם ומנעו מהם לרדת, כדי לאפשר לכוחות ההצלה לעלות בלי הפרעה". בשלב הזה, הוא נזכר, "התחלתי לפחד. פחד ממשי. וירג'יניה הייתה במצב לא טוב. שאלתי בקול אם יש פרמדיק באזור, כי יש איתי אישה עם כוויות נוראיות ואנחנו צריכים עזרה. אמרתי שאם אין מישהו שיכול לסייע לה, שיתנו לנו בבקשה להמשיך לרדת כדי שנוכל להגיע לאמבולנס".
 

 
כל מי שהביט בדיצ'יארה הפצועה הבין מיד שמדובר במקרה של סכנת חיים. כמה מהנוכחים בחדר המדרגות פלטו צעקה של בהלה כשראו את גופה המצולק. "וירג׳יניה הסתכלה אליי ושאלה: 'ארי, ארי, זה ממש נורא?' עניתי לה שמה פתאום, הכול בסדר. הייתי חייב לשקר לה, מה יכולתי לעשות?". מכבי האש אפשרו לשונברון ולדיצ'יארה לפלס את דרכם למטה, והשניים המשיכו במסע הארוך אל היציאה.

בקומת הקרקע התכוון שונברון להוביל את דיצ'יארה ליציאה הקרובה ביותר, אבל שוטר שעמד במקום כיוון אותם ליציאה אחרת. גם כאן שונברון מאמין שלא הייתה זו יד המקרה. "אם היינו יוצאים בדרך שבה רציתי לצאת, היינו מגיעים לרחוב וסט. היו פזורות שם גופות של אנשים שקפצו מהמגדלים. אם הייתי נחשף למראה הזה, בטח הייתי משתגע".

בעת ששונברון וחבורתו היו בדרכם מטה, זמן קצר לאחר פגיעת המטוס הראשון, התנגש המטוס השני – יונייטד איירליינס 175, מבוסטון ללוס-אנג'לס - במגדל הדרומי של מגדלי התאומים. זה היה בשעה 9:03.

בוושינגטון, 34 דקות אחר כך, התרסקה טיסה 77 של אמריקן איירליינס – מוושינגטון ללוס-אנג'לס - אל תוך בניין הפנטגון בוושינגטון. מטוס רביעי שנחטף באותו הבוקר, טיסה 93 של יונייטד איירליינס מניו-ג'רזי לסן-פרנסיסקו, התרסק בשדה בפנסילבניה לאחר שנוסעיו נלחמו בחוטפים ומנעו מהם לפגוע ביעד אסטרטגי נוסף.

56 דקות לאחר הפגיעה הראשונה, ב-9:59, קרס המגדל הדרומי. 29 דקות אחר כך קרס גם המגדל הצפוני, והזעזוע גרם לפגיעה במבנה סמוך, שקרס בשעות הערב. כמעט כל מי שהיה סמוך למבנים ובתוכם בשעת הקריסה נהרג. אבק לבן סמיך כיסה את דרום האי מנהטן במשך שעות.

שונברון לא היה שם כדי לראות את מקום העבודה שלו הופך לאבק: מיד כשיצא מהבניין הלך עם דיצ'יארה אל אחד מהאמבולנסים הרבים שהמתינו באזור. הוא תכנן להעלות אותה לרכב ולהמשיך לצעוד ברגל הביתה, אבל היא סירבה לעלות על האמבולנס בלעדיו. "אמרתי לה: 'את לא צריכה אותי יותר, אני אתקשר למשפחה שלך כדי שידעו שאת בסדר ואמשיך לבד'. אבל היא הסתובבה לנהג האמבולנס, והודיעה לו שלא נוסעים לשום מקום בלעדיי. הנהג הסתכל עליי, אני עליו, ובסוף החלטנו לעשות כרצונה".

וכך, דקות אחדות לפני קריסת המגדל הצפוני, שונברון כבר שהה בבית החולים לצדה של דיצ'יארה. "וירג'יניה הודתה לי לא פעם על שהצלתי את החיים שלה. אני עונה לה תמיד שההפך הוא הנכון. היא זו שהצילה אותי. אם הייתי נשאר ליד המגדלים בזמן הקריסה, אין ספק שהייתי נהרג".

רק בדרך לבית החולים, כשהביט לאחור לעבר המגדלים הבוערים, החל שונברון להבין את גודל האסון. "פתאום ראיתי שגם המגדל השני בוער. חשבתי בהתחלה שהרוח העיפה את האש מהבניין שלנו לבניין השני, כי לא היה לי מושג שהייתה עוד פגיעה של מטוס. אנשים אומרים שלא ייתכן שלא שמעתי את הפגיעה השנייה, אבל באמת לא שמעתי כלום".
 

רק בשעות הלילה המאוחרות, אחרי שהתחבק עם אשתו וילדיו בביתם וצפה בטלוויזיה, הוא ראה את ההתמוטטות המחרידה והחל להפנים את עוצמת האירועים שהיה עד להם. רק אז הוא גם הצליח לחשוב לרגע על העתיד. "ישבתי יחד עם אשתי מול המסך, וכשראינו שוב את המטוס פוגע במגדל היא שאלה אותי אם אני חושב שאקבל משכורת ביום שישי, ואם לא כדאי להתחיל לחפש עבודה חדשה. אמרתי לה שאם המנכ"ל שלנו נהרג, כנראה באמת אצטרך לחפש עבודה. אם הוא עדיין בחיים, יהיה בסדר".

הווארד לוטניק, מנכ"ל קנטור-פיצג'רלד, היה עוד בחיים. באותו הבוקר הוא ליווה את בנו ליומו הראשון בגן הילדים, ולכן התעכב מעט בדרכו לעבודה. כשהגיע למרכז הסחר העולמי המטוס כבר פגע במגדל. מתוך 960 עובדי החברה נהרגו באותו יום 658 איש. בין ההרוגים היה גם אחיו של לוטניק, גארי.

"יום אחרי הפיגועים, ביום רביעי, נשארתי לבד בבית", נזכר שונברון. "הילדים שלי הלכו לבית הספר, אשתי הלכה לעבודה, והדבר היחיד שנותר לי לעשות היה לצפות בטלוויזיה ולראות את המגדלים נופלים שוב ושוב. התקשרתי לבוס שלי, ג'ון, שנשאר בחיים כי לא הגיע לעבודה באותו הבוקר. שאלתי אותו מה עושים, והוא אמר שאין מה לעשות כרגע ושאשאר בבית. התעקשתי, עד שהוא הסכים שאגיע לעבודה".

מעט העובדים שהגיעו לעבודה למחרת הפיגוע התמקמו במשרדי החירום של החברה, במבנה קטנטן ובו מעט שולחנות מתקפלים וכמה מכשירי טלפון. בטבלת אקסל פשוטה הם החלו לארגן את כל המידע שהצליחו ללקט על גורלם של חבריהם לעבודה - מי נותר בחיים, מי נהרג. לצד המאמצים הללו, החלו לנסות לשקם את החברה.

איך מתחילים בכלל להתמודד עם הרס כזה?
"כל אחד עשה את מה שהיה יכול לעשות, בלי חלוקת תפקידים מוגדרת. זה היה קשה מאוד. קודם כול, לא היו לנו משרדים. אחרי כמה ימים אחד הבנקים הגדולים אפשר לנו לעבוד במשרדים שלו בניו-ג'רזי, מה שדרש נסיעה ארוכה של שעה וחצי לכל כיוון, ברכבת, אוטובוס ומעבורת. בהתחלה ניסינו לבנות שוב את גיליונות הנתונים של החברה. מישהו לקח נייר גדול, צייר עליו טבלה, ומאותו הרגע התחלנו ללקט מידע מכל מי שרק יכולנו. התקשרנו לקליינטים שלנו, לבנקים שעבדנו איתם, לעורכי דין ולרואי חשבון. לכל מי שהיה לו איזשהו מושג על הפעילות של החברה שלנו".  

אולי בניגוד למה שהיה אפשר לצפות, המתחרות של קנטור-פיצג'רלד קפצו על ההזדמנות שנקרתה בפניהן לפגוע בפעילותה של המתחרה. "כן, ככה זה בוול סטריט", נאנח שונברון. "צריך להבין שלפני קריסת התאומים, החברה שלנו סחרה ב-70 אחוזים מאגרות החוב של ארה"ב. היה לנו כמעט מונופול בתחום הזה".

המתחרות בתחום האג"ח פנו לממשלה בבקשה שתפתח את בורסת האג"ח כבר ביום חמישי, יומיים לאחר הפיגועים, בזמן שבורסת המניות הייתה עתידה להיפתח רק בשבוע שלאחר מכן. "הן השתמשו בתירוץ של 'צריך לשדר לעולם שאמריקה חזקה', אבל האמת היא שהן ידעו שפתיחת הבורסה יומיים בלבד אחרי הפיגועים תגרום לכך שהחברה שלנו תתרסק. עד כדי כך המתחרות בתחום הזה שנאו זו את זו".
 

אבל לא אדם כלוטניק ירים ידיים: בין לוויה ללוויה עבדו שונברון וחבריו מסביב לשעון כדי להכין את החברה לפתיחת המסחר בבורסת האג"ח. בזכות התגייסות העובדים בסניף הלונדוני של החברה ובזכות הירתמות של לקוחות נאמנים שהפקידו את עסקיהם בידי הברוקרים שנותרו בחיים, היום הראשון של המסחר עבר בשלום.

כיום קנטור-פיצג'רלד היא שוב חברה מצליחה, החולשת על שיעור נכבד ממסחר האג"ח בארה"ב, ושונברון עדיין עובד בה בתפקיד בכיר. בעבר השתרעו משרדי החברה על קומות 105-101 של המגדל הצפוני במרכז הסחר העולמי; היום הם נמצאים במרחק בטוח מהשמיים, בקומות 7-2 בבניין ברחוב 59 במנהטן, הרחק ממוקד הטראומה ההיא.

דמותו המורכבת של המנכ"ל הווארד לוטניק, המחזיק בתפקידו עד היום, מהדהדת בדמותו של בובי אקסלרוד (בגילומו של דמיאן לואיס) בסדרת הטלוויזיה האמריקאית "מיליארדים", ששודרה הקיץ בישראל. אף שהגיבור הבדיוני אינו מבוסס עליו במדויק, הוא משקף היטב את היחס האמביוולנטי שלו זכה לוטניק לאחר פיגועי ה-11.9 - מההערצה שעוררה נחישותו לשקם את החברה בבעלותו, דרך הביקורת שעוררה התנהלותו כלפי קרובי המשפחה של הנספים, ועד לטענות על תחרותיות חסרת רחמים ואטימות רגשית לאסון שקיפד את חייהם של רוב עובדי החברה שלו.

שונברון שמע בקווים כלליים על עלילת "מיליארדים", אך אינו מתכוון לצפות בסדרה. בכלל, הוא נמנע מצפייה בסדרות ובסרטים העוסקים בנפילת התאומים. "שואלים אותי לא פעם אם ראיתי סרט כזה או אחר על האסון. אני עונה לכולם שאני לא צריך לראות את הסרט. הייתי שם בעצמי".
 
וירג'יניה דיצ'יארה לא שבה לעבוד בקנטור-פיצג'רלד. היחסים המתוחים ששררו בינה לבין שונברון נשכחו כלא היו, וכיום השניים שומרים על קשר קבוע. בכלל, דברים רבים השתנו בחייו של שונברון מאז 11 בספטמבר 2001. "לפני נפילת התאומים הייתי אדם רגזן, מתעצבן על כל שטות. עכשיו אני כבר לא כזה. אני חושב לעצמי שיש כל כך הרבה צרות בעולם, וחבל להתרגז. כל יום שבו אני נמצא על פני האדמה הוא יום טוב".

לפני הפיגועים, הוא מספר, העבודה הייתה במקום גבוה בסדר העדיפויות שלו. "כשהילדים שלי היו מבקשים ממני לבוא לפעילות שלהם בבית הספר, הייתי אומר שאין לי זמן. מה שהם לא ביקשו ממני, תמיד התשובה הייתה ש'אבא עובד'. היום אני משתדל להיות עם הילדים שלי בכל מקום שהם רוצים. העבודה תחכה למחר".

אתה חושב לפעמים למה דווקא אתה, מבין מאות העובדים, נשארת בחיים?
"יש מחשבות כאלה כל הזמן. כיהודי דתי, אני מאמין שלכל דבר יש סיבה ומטרה. אני לא מבין עד הסוף את הסיבות, אבל בטוח שיש כאלה. אחרי הפיגועים אנשים התחילו לבקש ממני לספר את הסיפור שלי, וזה סיפור של נסים ונפלאות ואמונה, שמשפיע על אנשים. חוץ מזה, שנתיים אחרי שניצלתי נולד בני החמישי, שמונה שנים אחרי שהרופאים אמרו לאשתי שהיא לא תוכל ללדת יותר. אולי הקב"ה הציל אותי כדי שהילד הזה ייוולד".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg