מחדל הפצמ"רים מסוריה וכסות ה"זליגות"

בשבוע האחרון התגבר קצת הזליגות של פצצות המרגמה מסוריה לשטח ישראל. בכל הפעמים צה"ל הגיב בהשמדת מקור הירי, אבל זה לא מנע את הירי הבא. בפועל, מדינת ישראל נמצאת במצב של "מלכוד 22" מול ירי הפצמ"רים מסוריה, והפתרון היחיד הוא פיתוח יירוט מרגמות. עד אז, צריך הרבה סבלנות. דעה

Quneitra Crossing - flickr.com/photos/idfonline IsraelDefense

בשבוע האחרון נורו לעבר ישראל מספר פצצות מרגמה משטח סוריה לישראל. בכל הפעמים צה"ל הגיב בירי מכלי טיס לעבר מקור הירי כדי לשתקו. למרות שמדובר לכאורה במשחק 'חתול-עכבר' בין ישראל וסוריה, המצב הזה הוא ביטוי לחוסר אונים של ממשלת ישראל שנמצאת ב'מלכוד 22' אסטרטגי בהקשר זה.

יירוט מרגמות?

המרגמות אינן כלי נשק חדש בזירה המזרח תיכונית. הוא קיים בכמויות גדולות כמעט אצל כל ארגון טרור או צבא סדיר באזורנו. הוא זול, לא מסובך להפעלה, וזמין בשווקי נשק בעולם. והוא אחראי למספר רב של הרוגים בקרב חיילים ואזרחים בשנים האחרונות, כולל במבצע צוק איתן. ולמרות זאת, טרם נמצא פתרון טכנולוגי להתמודדות עם האיום.

מה כן יש? לאחר מבצע צוק איתן, בשל פגיעות בשטחי כינוס של צה"ל מסביב לרצועת עזה שגרמו למספר הרוגים רב בקרב כוחותינו, החליטו במשרד הביטחון לרכוש מערכת התרעה. לפי פרסומים בתקשורת, מדובר בהתרעה של 7-15 שניות שתספק לתושבים זמן להתכונן. זה לא הרבה, אבל עדיף על מצב של העדר התרעה.

אפשרות נוספת שאינה קיימת, כי לא פותחה במהלך השנים, היא יכולת יירוט של פצצות מרגמה. יש טענות שמערכת כיפת ברזל יודעת לעשות זאת בגרסה החדשה. גם אם נניח שכן, מדובר בא-סימטריה כלכלית שתביא את המדינה לפשיטת רגל. גם אם זה בתרחיש מיטבי של אחד-על-אחד. טיל טמי"ר שעולה כמה עשרות אלפי דולרים לעומת פגז מרגמה שעולה כמה מאות דולרים במקרה הטוב (אם הוא לא נגנב ממחסן של הצבא הסורי או העירקי). תעשו את החישובים.

פתרון נוסף שמפותח הוא לייזר. אבל מערכות יירוט בלייזר מבצעיות עדיין אין בנמצא. רפאל עובדת על "קרן ברזל" ובארה"ב ואירופה יש מספר מערכות בשלבי ניסוי שונים, אבל אין מערכת עובדת. גם מערכת של יירוט פגז מרגמה בפגז נגדי אין. אולי תיאורטית זה אפשרי, אבל כנראה מורכב ועדיין לא הגיעו לפתרון עובד.

נקודה נוספת שיש להוסיף למשוואה היא כניסתן של מרגמות מדויקות בעלות רש"ק מונחה GPS. מערכות כאלו פותחו בעולם, בין היתר גם על ידי תעשיות ישראליות. אבל הן פותחו עבור צבאות סדירים. יש להניח שבעתיד הקרוב נראה מערכות כאלו, תוצרת איראן או מדינות אחרות תומכות טרור, מגיעות גם לארגוני טרור. אז, נהיה בעידן של "זליגות" מדויקות והרסניות יותר.

זליגה? אין דבר כזה

בהקשר הירי בשבוע האחרון לעבר צפון ישראל מסוריה, ההתייחסות לירי מרגמות זה הוא כאל "זליגה" מהלחימה בסוריה. השאלה היא מה זו זליגה. מבחינת החוק הבינלאומי, אם יורים עליך משטח של מדינה ריבונית אחת, זו הפרת ריבונות והכרזת מלחמה דה פקטו. יחד עם זאת, אין ציפייה שכל פגז מרגמה יצית מלחמה, כמו שלא כל הפרת ריבונות סורית מצד כלי טיס ישראלי תגרור מלחמה.

במובן האסטרטגי, ישראל נוקטת באסטרטגיית טיט-פור-טאט. כלומר, תגובה שקולה לפעולת היריב. לפעמים, אם רוצים לשדר מסר יותר תקיף, ניתן להעצים את התגובה ברמה או שתיים, אך לא יותר מכך. זה משחק מוכר בזירה המדינית שאמור להוביל להרתעה הדדית. אך במקרה זה, הוא לא מוביל לשום מקום.

הירי הישראלי להשמדת מקורות הירי בסוריה לא ממש מרתיע את משטר אסד או את המורדים ואינו בולם ירי נוסף. מצד שני גם אי אפשר לצאת למלחמה, ומצד שלישי אין יכולת יירוט מרגמות. עבור ירושלים מדובר ב'מלכוד 22' שהיציאה ממנו פרקטית היא רק בפיתוח יכולת יירוט מרגמות. עד אז, מנסים לשכנע את הציבור ש"זליגה" היא אירוע מקובל בעולם המלחמה.

פרדוקס גבול סוריה

לצד פיתוח יירוט מרגמות שלוקח הרבה זמן, יגיד פלוני שאפשר גם לייצר 'רצועת ביטחון' בעומק טווח המרגמה. רצועה כזו תבטיח שמרגמות לא ינחתו ביישובי רמת הגולן עד אשר ישראל תפתח מענה טכנולוגי למרגמות.

בהצעה כזו אין הכוונה להקים מוצבים ישראלים בתוך סוריה. ישראל יכולה להשתמש באמצעים טכנולוגיים שיש בידיה ליצירת 'שטח מוות' מרחוק, בטווח של כמה עשרות קילומטרים לתוך סוריה . אמצעים אופטיים, טנקים, טילי נ"ט, כלי טיס וארטילריה מדויקת הם חלק מהאמצעים שמאפשרים לעשות זאת מתוך השטח הריבוני של ישראל. אם צה"ל יחליט לעשות זאת, מי שינסה לרות מרגמות על הצפון יחתום על גזר דין מוות עבורו טרם ביצוע הפעולה.

לכאורה רעיון טוב, וגם כזה שלא מסכן חיי אדם מצידנו. אבל אם נבחן את המפה הפוליטית בסוריה, נראה כי ישראל לא ממש רוצה רצועה כזו. בחינה של המפה תראה כי ישראל מקדמת רצועת ביטחון בעיקר בפני משמרות המהפיכה ולא מפני מרגמות (או אמל"ח אחר). על פי מקורות זרים, באמצעות תמיכה ישירה או עקיפה במורדים שיושבים על הגבול, במקום צבא סוריה.

במציאות, ישראל יודעת שאסד לא שולט באופן מעשי על האזור בצמוד לגבול ישראל. אבל היא עדיין רואה בו אחראי לירי שמתבצע משטח זה. במקביל, היא לא עושה כלום לעזור לו להשיג שליטה מחדש באזור זה באמצעות סילוק המורדים. שוב, זה לא שצה"ל לא מסוגל, בירושלים לא רוצים.  

ושיהיה ברור - אם אתה לא עוזר לאסד בסילוק המורדים, אתה עוזר למורדים. זה משחק סכום אפס על שליטה בשטחים בסוריה. ואם זה המצב, למה שהיא תיצור רצועת ביטחון למניעת ירי מרגמות על חשבון פגיעה במורדים שלהם היא עוזרת? הרי אם כבר פוגעים במורדים, שווה יותר לעשות זאת בתאום הרוסים והסורים כדי להחזיר את כוחות אסד במקומם שיקחו אחריות כמו שירושלים דורשת מאסד.

המקטרגים לצעד כזה יאמרו כי ישראל משאירה את המורדים כדי למנוע ממשמרות המהפיכה של איראן להיכנס (להלן - רצועת ביטחון בפני איראן בסוריה). תזה זו גורסת כי אם המורדים לא יהיו, כוחות צבא סוריה יכנסו ואתם איראן וחיזבאללה. לכן, ישראל מעדיפה להשאיר את המצב הקיים.

והנה לכם הפרדוקס. מחד, ישראל לא עושה כלום כדי לעזור לאסד להשיג חזרה את השליטה בגבול עמה ברמת הגולן, ומאידך היא משחקת את משחק הטיט-פור-טאט עם משטר אסד באמצעות הפצצות של מטרות הצבא הסורי עם הטלת אחריות על דמשק. כל בר דעת מבין שבמציאות כזו, הפעולות של ישראל לא משיגות הרתעה בפני מי שיורה את המרגמות (צבא אסד או המורדים), אלא מדובר באקט שתכליתו היחידה היא השארת הקיים בגבול סוריה.

הבעיה היא שגם הצד השני - אסד וארגוני המורדים - מבינים זאת. וזה יוצר מציאות שבה ישראל, למעשה, מאפשרת ירי מרגמות לשטחה כל עוד הן לא גורמות לנפגעים. במילים אחרות, כל עוד הן לא נורות ליישובים אזרחיים ומחנות צה"ל ברמת הגולן.

באמצעות התגובה לירי המרגמות נגד אסד, ישראל יצרה בשבועות האחרונים משוואה חדשה - היא מוכנה לספוג ירי מרגמות לכיוונה ברמת הגולן תמורת מציאות שבה המורדים מונעים ממשמרות המהפיכה וחיזבאללה להיכנס לאזור הגבול בין ישראל לסוריה. זו אולי לא כוונת המשורר, אבל זה האיתות שעובר לצדדים מעבר לגבול. במציאות זו, לתושבי רמת הגולן ניתן רק לקוות שמשרד הביטחון, באמצעות התעשיות, יפתח במהירות אמצעי יירוט לפגזי מרגמה.