ממשיך להילחם: רון פרושאור נותן לאו"ם ציון נכשל
פרושאור, מבכירי הדיפלומטים במשרד החוץ, חווה עם השנים התפכחות לא פשוטה בנוגע לעוצמת השנאה כלפי ישראל בעולם. רגע לפני פתיחת עצרת האו"ם ה-71, הוא מנסה לדאוג שגם אחרים יבינו
כמו כל גנרל עם מזל, הדיפלומט רון פרושאור - שגריר ישראל לשעבר באו"ם - היה שוב ושוב במקום הנכון בזמן הנכון. בגרמניה הוא שירת כשחומת ברלין נפלה, ובמזרח המדינה המאוחדת גילה את שורשי משפחתו. בוושינגטון היה ציר מדיני כשבנייני התאומים התרסקו. מכורסת מנכ"ל משרד החוץ ראה את שרון הולך על ההתנתקות, ומכס שגריר ישראל באו"ם חזה בנתניהו נאנק תחת אובמה.
עוד כותרות:
- בת 20 התלוננה: דוידי פרל הטריד אותי מינית
- מחקר קובע: האו"ם אובססיבי ביחסו לישראל
- קלינטון הסתירה את מצבה הרפואי כבר ב-1998
בקיצור, הוא אחד שהיה שם.
כעת חיה לפני שנה, על סף סיום כהונתו כשגרירנו באו"ם, ביקש פרושאור לשתף קבוצת עיתונאים ברשמיו ובתובנותיו משנותיו באו"ם ומניסיונו העשיר בכלל. המתנו לו בשעת בוקר מוקדמת אי שם בקומה ה-17 של אחד מגורדי השחקים של ניו-יורק. הימים היו ימי המאמץ הישראלי לעצור את הסכם הכניעה לאיראן, ופרושאור ניסה לעורר אותנו. לזעוק שהצביעות חוגגת, שישראל מופלית לרעה, שהיחס המעוות של ארצות ערב ומדינות המערב לישראל אינו גזירת גורל, ושיש עוד נושאים בוערים חוץ מאשר נאום נתניהו בקונגרס.
זה לא כל כך הלך לו. אם משום שהנושא היה לזרא, ואם משום שעיתונאים מהשמאל לא באמת מזועזעים מהיחס כלפינו בעולם. המסרים שלו לא עברו. עכשיו, ימים אחדים לפני שתשוב ותתכנס בניו-יורק העצרת השנתית של האו"ם, תיאמתי מפגש בינינו כדי לפרוע את חוב המפגש ההוא, ולשמוע ממנו על העקרונות שהדיפלומטיה הישראלית צריכה לנקוט בהתמודדות מול העולם.
לראשונה זה חמש שנים, פרושאור (57) לא משתתף בעצרת האו"ם ה-71, שמתקיימת בימים אלו. הוא לא יושב במושבים הירוקים באולם העצרת שבבניין האו"ם בשדרה הראשונה בניו-יורק, אלא צופה בדיונים מביתו שבצור-הדסה.
פרושאור בין הדיפלומטים כנתניהו בין הפוליטיקאים: נוכחותו הפיזית מרכזת את כל תשומת הלב, קול הבס שלו מרעים וממלא את החלל, דיבורו משרה ביטחון. "יש סביבו הילת הערצה בלתי נדלית במשרד החוץ, ובצדק. שלא כמו אנשים רבים שמכירים מהטלוויזיה, הוא מרשים לא רק על המסך אלא גם בעבודה היומיומית במשרד. הוא מענטש, ואפילו כשהוא צועק, והוא יודע לצעוק, זה בגלל מערכה חשובה ולא בגלל כוחנות או התנשאות", אמרה דיפלומטית ששירתה איתו.
"פרושאור מתנהל כמו מעצמה של איש אחד, הוא עצמאי בשטח", הגדיר אותו עמית אחר, במה שאמור להיות עלבון דיפלומטי. "רון הוא בין המעטים שניפצו את תקרת הזכוכית של משרד החוץ והצליחו לצמוח לתוך התודעה הציבורית", אמרה לי עמיתה שלישית שלו, שעדיין משרתת במשרד החוץ ולכן מנועה מלהזדהות.
לפי הקדמות השלום של העוברים והשבים בבית הקפה הירושלמי, היא צודקת. לטוב ולמוטב, יריביו ואוהביו במערך המדיני מסכימים שפרושאור האפיל על כולם. אחרי שרשרת התפקידים שמילא, שאר המשרות במערך הדיפלומטי כבר קטנות למידותיו. סיום תפקידו כשגריר ישראל באו"ם אשתקד סימן לעת עתה את קץ הקריירה שלו כדיפלומט, ומאז שב ארצה הוא מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.
השיחה הראשונה שלי עם פרושאור התקיימה, סלחו לי, בחירייה. שם, בפארק אריאל שרון (שהוא מחקה בכישרון רב, אגב, כמו גם את נתניהו), הבנתי שעבר תהליך התפכחות. "בארץ לא מבינים מה קורה", אמר לי כבר לפני שש שנים. כלומר, העם היושב בציון לא מודע לעוצמות ההכפשה, ההשנאה וההסתה העולות על גדותיהן באירופה. הוא היה אז שגריר ישראל בבריטניה. מה שראה בעיניו ושמע באוזניו היה חזק מאלף מברקים ומזעזע מאלף דו"חות שקרא במטה המשרד בירושלים. כדיפלומט הוא אמור לשמור על ריחוק ולא לקחת ללב, אבל גם היום, החוויות שחווה והיחס שקיבל כנציג ישראלי רשמי עדיין מסעירים אותו.
הוא נהג ללכת באותן שנים לכל האוניברסיטאות בבריטניה, שרובן ככולן עוינות ביותר לישראל. את המפגינים שקיבלו את פניו עם השלטים 'פרושאור רוצח' היה מקנטר באמירה "לפחות שימו תמונה עדכנית שלי, לאחר הדיאטה". השנים בלונדון, הוא אומר, היו הכנה טובה מאוד לאו"ם. הביטוי "שמור אותי מאוהביי, משונאיי אשמר בעצמי" התגלה כאקטואלי מתמיד. במקרה הבריטי האוהבים יושבים בארמון בקינגהם. מאז הקמת המדינה לא ביקר נציג של משפחת המלוכה הבריטית בישראל, למעט הנסיך צ'רלס בהלוויית ראש הממשלה יצחק רבין.
בבריטניה פרושאור החליט להילחם. "גם בארמון וגם במשרד החוץ הבריטי, נפגשתי עם מי שצריך כדי לקדם ביקור מלכותי כזה. הם לא רצו. היו כל מיני המלצות ותירוצים של משרד החוץ הבריטי מדוע לא לקיים ביקור, 'עניין של הלו"ז שלה' וכדומה". הוא לא האמין לתשובות. "המלכה אליזבת השנייה ביקרה כמעט בכל מקום בעולם, כולל במדינות ערב, אבל לא בישראל. זה לא מקרי אלא סימבולי.
"זה לא 'בום' שיום אחד התעוררתי אליו, הרי כבר לפני כן הייתי בתפקידים בכירים. אבל במיוחד באו"ם אתה רואה את מה שמתרחש, ואומר לעצמך: 'רגע, מה הולך פה? יש כאן אפליה ממוסדת ומבנית נגד ישראל'. מה שהפתיע אותי היה לראות את המדינות שהן כביכול Like Minded עם ישראל - מערביות, דמוקרטיות, שיח חופשי וכו' - מוכנות להסכים להחלטות אבסורדיות שאין להן הסבר נגד מדינת ישראל. וכל זה עוד לפני שהגעתי ל'רעים'. בשביל ה'רעים' אתה לא צריך אותי".
הוא מספר כיצד חווה על בשרו את האפליה. "אתה הולך לשגרירים בכירים מאוד, לחלקם אפילו יש תואר אצולה, ואומר להם: 'למה במועצת זכויות האדם בז'נבה אתם דנים עליי בסעיף מיוחד, שעוסק רק בי? האם סעיף 4, שעוסק במצב זכויות האדם בכל העולם, כולל בסוריה, בלוב ובצפון קוריאה, לא טוב מספיק? למה צריך להיות סעיף 7 שמייחד את ישראל לרעה? זאת אומרת, זכויות כל העולם מכאן, וסעיף 7 שבו דנים רק על ישראל, מכאן.
"ומי תומך בזה? האירופים, הבריטים, הצרפתים וכן הלאה. בואו, שפרו במעט את המצב, וצרפו אותנו לכל האחרים'. ואין להם תשובה", הוא מרים קול ומכה על השולחן. "אין להם תשובה! אז מה קורה לי? אני מגיע למקום שהוא מוצב הפיקוד הקדמי, כמו בעמדת שמירה בצבא, ומגלה צביעות. אין משחק הוגן, אין Fair Play, כמו שהבריטים נוהגים לומר. בקו הראשון אני רואה שדברים שאמורים להיות טבעיים לגמרי, טריוויאליים, מובנים מאליהם, לא קורים".
ההבנה שכללי המשחק הדיפלומטי לא חלים במקרה של ישראל גרמה לפרושאור להמציא מחדש את תפקידו כשגריר. דרכה של הדיפלומטיה לטשטש מחלוקות ולעגל פינות, להעדיף צביעות ושפת חלקלקות, ולא לומר את האמת בפנים. פרושאור החליט להשיל את המנהגים הללו, כי בדיפלומטיה כמו בדיפלומטיה, אבל במלחמה כמו במלחמה.
"דבר ראשון, אני נלחם על כל דבר. אין ויתורים. אין השלמה, אין עצימת עיניים. אתה נלחם ויוצר מצב שאנשים בבניין האו"ם יודעים שאתה בשטח, בוחן ובודק כל דבר, שהעיניים שלך רואות כל סעיף בכל הצעת החלטה. להפוך החלטה שהתקבלה זה כבר להוציא אבן מתוך הבאר. אבל הם רואים שאתה עובד ומגייס קואליציות ומביא לתוצאות. באנלוגיה צבאית, יום-יום יורים עליך, ואתה משיב אש. לפעמים צריך אמצעי ראיית לילה טובים יותר, אבל אתה מגיב באש. אסור להישאר פסיביים. זו הגישה".
הוא נולד ב-1958 בירושלים. בה הוא גדל, ובה מתגוררים הוריו עד עצם היום הזה. ב-1976 התגייס לחיל התותחנים, והתקדם עד דרגת סגן-אלוף במילואים ("ואני מאוד גאה בתקופה הזו"). יש לו תואר שני בהצטיינות במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית. לו ולרעייתו הדס יש שני בנים ובת, ונכדה אחת. עם סיום קורס הצוערים ב-1988 יצא פרושאור לשרת כמזכיר שני בשגרירות ישראל בבון, בירת מערב גרמניה דאז. את שנות התשעים העביר כדובר שגרירות ישראל בלונדון. בסוף העשור מונה לציר מדיני בוושינגטון.
כשהוא מציין זאת, חיוך רחב נמתח על פניו. "בשנים האלה היו ועידת וואי, ועידת קמפ דיוויד, קלינטוןובוש כנשיאים, מערך של בחירות לנשיאות ומתקפת 11 בספטמבר. למי שלא עובר את התחנה של וושינגטון קשה להבין את המהות של מדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל. זה מקום שאתה חייב לעבור אותו, כי הכול עובר דרך וושינגטון - גם נושאים כביכול בלתי קשורים לישראל, כמו הגרעין של קוריאה הצפונית".
כששב מארה"ב מילא כמה תפקידים במשרד החוץ בירושלים - בראשם מנכ"ל המשרד, משנת 2004 תחת סילבן שלום, כולל בתקופת ההתנתקות.
אתה שותף לדעה שהצעד של שרון לא השיג את מטרתו העיקרית, ולא הסיר את האחריות הישראלית מעל עזה?
"אני רוצה לדבר על דרך החיוב, ולא השלילה. ישראל הייתה יכולה להשיג ולקבל לפני ההתנתקות עוד דברים, מעבר למכתב בוש. זה היה אקט משמעותי מאוד בזירה הבינלאומית, ולא היה מספיק תיאום בין כל הגורמים. היינו יכולים להשיג דברים מהאירופים. מבחינה משפטית יצאנו, אבל נשארנו אחראיים על הרצועה".
ב-2007 שלחה אותו שרת החוץ ציפי לבני ללונדון שבממלכה המאוחדת, וכשסיים את כהונתו כשגריר שם הוא פתר פלונטר גדול לשר החוץ אביגדור ליברמןולראש הממשלה נתניהו. שנה שלמה התווכחו השניים מי ימלא את תפקיד שגריר ישראל באו"ם. שמות עלו וירדו. שגריר זמני, מירון ראובן, מונה לתקופת הביניים. פרושאור היה לבסוף המועמד המוסכם היחיד.
ושם, במטה האו"ם בניו-יורק, הוא פגש את ההתנהלות המוזרה, הבלתי מוסברת לדבריו, של מדינות המערב בכל הנוגע לישראל. "אתן דוגמה. עד שנת 2000, בשונה מכל מדינות העולם, ישראל לא השתייכה לשום קבוצה אזורית באו"ם. רק בשנת 2000 נכנסנו לקבוצה המערבית באו"ם בניו-יורק, בתנאי שלא נגיש מועמדות לשום ועדה ותפקיד במשך שלוש שנים. אבל עדיין, במוסדות האו"ם בז'נבה לא היינו חלק מהקבוצה המערבית עד 2014. למה? ככה! ומתי נכנסנו? רק כתוצאה מהמהלך של ליברמן ואלקין".
פרושאור מכוון לכך שבראשית 2012 הודיע ליברמן על עזיבת המועצה בעקבות החלטתה להקים ועדת חקירה לנושא ההתנחלויות. כשנה לאחר מכן החליט נתניהו על חזרה למועצה לאחר שנענו חלק מתביעות ישראל, ובכלל זה הצטרפות לקבוצה המערבית.
השריר שליברמן עשה בשעתו השיג את מטרתו.
"חד-משמעית. וזה קרה כי המצב הקודם היה אבסורד. לא יכול להיות שאתה חלק מקבוצה והיא לא מגנה עליך. עכשיו צריך להבין: מי בקבוצה הזו? מדינות מערב אירופה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד וארה"ב. והבעיה היא בעיקר באירופה. הן לא עמדו על כך שאם ישראל היא חלק מהקבוצה המערבית בניו-יורק היא צריכה להיות גם חלק מהקבוצה במקומות אחרים. או קח לדוגמה את מספר ההחלטות נגד ישראל. לא יכול להיות שיש כל כך הרבה החלטות נגד ישראל ורק אחת על סוריה, אחת על דאעש ואחת על צפון קוריאה.
"ועוד דבר. ב-2011, כשהגעתי לאו"ם, התברר לי שיש עשרה ימי חופשה, מותאמים לחגים הנוצריים והמוסלמיים. ליהודים - שום דבר. יותר מזה, שנה אחר כך מודיעים לי פתאום שביום כיפור יהיה דיון פתוח של מועצת הביטחון על המצב במזרח התיכון. הם היו מכנסים דיון כזה בעיד אל פיטר? אמרתי להם, 'זה יום כיפור, לא יקום ולא יהיה'. התחלנו תהליך שמגיע ליישום ראשון השנה: האו"ם מכיר ביום הכיפורים כיום חופשה רשמי. כמעט שלוש שנים לקח להזיז את הדבר הזה.
"הראיתי לך בדוגמאות האלה שיש אפליה מדינית בז'נבה ואפליה דתית בניו-יורק, והכול במסגרת האו"ם. אתה כמו בשעשועון 'אחד נגד מאה'. זה לא יכול להיות בעולם הזה, פשוט לא יכול להיות. זה עיוות שחייבים להילחם נגדו.
"הכול בא לידי ביטוי בסיפור האדיר על המתורגמנית שבאחד הדיונים במועצת הביטחון ב-2013 שכחה את המיקרופון פתוח, ואמרה ברמקולים כך: 'אני חושבת שיש היום 10 החלטות על ישראל והפלסטינים. זה קצת הרבה, לא? כי קורים עוד דברים רעים בעולם ואף אחד לא אומר כלום'. כולם שמעו את דבריה, ודאגו מהר מאוד להדמים אותה. ואת זה לא אמר רון פרושאור, אלא המתורגמנית. אפילו היא רואה את זה".
אז איך קוראים לכל הדברים שאתה מעלה כאן? זו אנטישמיות?
"אם היית מפנה אליי את השאלה הזו בשנות התשעים, הייתי עונה שתשובה כזו היא כוללנית מדי, פופוליסטית מדי ולא משקפת את כל התמונה. היום אני משיב חד-משמעית: כן".
בדרך כלל, דיפלומטים ישראלים משתדלים מאוד לא להזדקק לטיעון האנטישמי. הטיעון הוצג בידי ישראל פעמים כה רבות בעבר, עד שבמערב כבר נאטמו האוזניים. סיבה אחרת להימנעות הזאת היא שכמדינה יהודית גאה, צעקת ה'אנטישמיות' נחשבת לטיעון בכייני ומתמסכן. אלא שפרושאור מבין שכבר אין טעם להעמיד פנים.
"יש אלמנטים שאי אפשר להסביר אותם אחרת", הוא אומר. "אתה רואה תופעות, במדינות המערב, שאין דרך אחרת להסביר אותן. מתוך 193 מדינות חברות באו"ם, רק 87 הן דמוקרטיות. רובן ככולן מקבלות כחוק טבע את העובדה שעצרת האו"ם מקבלת אוטומטית מדי שנה ,למעלה מעשרים הצעות החלטה נגד ישראל. אלה דברים שכבר אינם רלוונטיים, אך אי אפשר להפסיק אותם. האפליה הזו נוצרה ונבנתה לאורך שנים.
"למשל, באו"ם יש אגף פלסטיני. אנשים קמים בבוקר ומקבלים משכורת כדי להשמיץ את ישראל מטעם האו"ם. אין דבר כזה כלפי אף אחד אחר, אין לזה אח ורע. כל התמונה השתנתה, אבל זה נשאר. או היחס לחמאס. יש גוף שנקרא 'מרכז השיבה הפלסטינית', שמסונף לחמאס. הארגון הזה נכנס לאו"ם כארגון לא ממשלתי בתמיכת מדינות המערב. לזק"א לקח 12 שנה להיכנס לאו"ם".
אז כשאתה בא לשגרירי המערב ומעלה את הטיעון, יש להם תשובות?
"אוהו, בטח שיש להם. הם אומרים לך שיש זרוע מדינית וזרוע צבאית, והם מבדילים ביניהן. זה גם מה שאמרו לנו על חזבאללה. שנים צעקנו שחזבאללה הוא ארגון טרור ושיש לנתק את הקשרים איתו. לא קיבלו את עמדתנו, וטענו שצריך להפריד בין הזרוע הצבאית לאזרחית, אף שאיש לא יודע מה ההפרדה הזו. מתי השתנתה התמונה? רק ב-2012, כשחזבאללה התחיל להילחם בסוריה לטובת אסד. פתאום הם עברו את הסף של ארגון טרור.
"גם לגבי חמאס, שים לב שבהצעות החלטה של האו"ם המילה 'חמאס' לא מופיעה. אין חמאס. הם לא מזכירים את השם חמאס. תחפש, לא תמצא. ואני שואל, מול מי נלחמנו?". ואכן, המינוח המקובל לחמאס אצל מזכ"ל האו"ם ובהודעות של שגרירים רבים ממדינות המערב הוא "פלסטינים מיליטנטים".
את ההאשמות הללו פרושאור לא אומר רק עכשיו, כשהוא בבית בישראל. בכ"ט בנובמבר לפני שנתיים – בדיון שהוקדש לסולידריות עם הפלסטינים - הטיח באומות העולם מעל בימת האו"ם את האמת כפי שהיא, בפרפרזה על מאמרו המפורסם של אמיל זולא: "אני מאשים אתכם בצביעות. אני מאשים אתכם בכך שאתם דורשים מישראל לעמוד בסטנדרטים אחרים משל כל מדינה אחרת. אני מאשים אתכם בכך שכמס שפתיים אתם תומכים בזכותה של ישראל להגן על עצמה, אבל בפועל מתעלמים מכך לחלוטין. בין 193 הדגלים באו"ם תמצאו דגל אחד בלבד שעליו מגן דוד, אך מדינות רבות כאן מאמינות שזה דגל אחד יותר מדי".
גם את החשבון עם האירופים סגר פרושאור בישירות לא דיפלומטית ובלתי שכיחה. "אתן, מדינות אירופה, מעולם לא עמדתן לצדנו, ואנחנו לא מופתעים מכך שאתן לא עומדות לצדנו גם עכשיו. יש מדינה אחת שתמכה בנו לאורך כל הדרך, וזו ארה"ב. אתן נכשלתן. נכשלתן בשנות הארבעים, נכשלתן כשישראל ניצבה לבדה במערכה ב-1973, ואתן נכשלות גם היום בסיוע לביטחון ישראל. כל פרלמנט אירופי שמכיר במדינה פלסטינית הכרה חד-צדדית נותן לפלסטינים פרס בצורת מדינה, ובעצם כך הוא מפנה גב לשלום".
בנאומו נגע פרושאור גם בטיעון שמעטים מנציגינו בעולם מעזים להציג: "בואו נודה באמת, הסכסוך מעולם לא עסק בהקמת מדינה פלסטינית. הוא תמיד עסק בלגיטימיות של קיומה של מדינה יהודית".
מהן דעותיו הפוליטיות של פרושאור - איני יודע. ניסיתי לברר, אך הוא הרי דיפלומט שיודע לחמוק ממוקשים. אבל בין אם הוא בימין ובין אם בשמאל, הנה עוד אמת שגם הדרג שמעל פרושאור, קרי ראש הממשלה ושר החוץ נתניהו, לא מדגיש מספיק. "מה שגיליתי הוא שהפלסטינים מנהלים נגדנו טרור מדיני. זה מכבר הם הגיעו למסקנה שיוכלו להקים מדינה ללא משא ומתן, ללא פשרות וללא ויתורים, דרך בינאום הסכסוך.
"מה פירוש המושג 'טרור מדיני'? על כל נושא שעולה לדיון באו"ם, מפיתוח בר קיימא ועד מצב האוקיינוסים, על כל הצעת החלטה שעולה לדיון, הם מכניסים: 'ישראל אשמה'. למשל, הם לא מוכנים שיעברו החלטות הקשורות לפיתוח, לדרום אמריקה, או לאפריקה בלי אזכור כזה, ומצדם שכולם יסבלו".
כדי לתקף את טיעוניו ולהסביר כיצד מיושם הטרור המדיני, פרושאור שולף שלוש דוגמאות קטנות כביכול, שאפילו לא נכנסו לתקשורת הישראלית. "193 מדינות מתכנסות ל'ועידה למעמד האישה'. הנושאים הם היחס לנשים והעצמת נשים. מי המדינה היחידה שסופגת גינוי בגלל יחסה לנשים? נכון, ישראל. זה קרה במארס השנה. או ארגון הבריאות העולמי: לא מזמן הוא החליט שישראל 'יוצרת סכנה בריאותית לאזור'. אתה מבין? ישראל היא זו שיוצרת סכנה בריאותית לאזור, עם מערכת הבריאות שלנו, כאשר בסוריה, בלוב וכן הלאה קורה מה שקורה.
"או גברת רילה חלף (ירדנית בעלת תפקיד בכיר באו"ם), שכתבה דו"ח קשה על המצב הכלכלי בעולם הערבי. מי אשם במצב הכלכלי הנוראי בעולם הערבי כולו? ישראל. כך היא כותבת בדו"ח של האו"ם, ומוסיפה שישראל מבצעת טיהור אתני. קראתי להתפטרות שלה כי אסור שהדברים האלה יעברו".
על אף יחסי הכוחות הבלתי אפשריים באו"ם, פרושאור והמשלחת שאיתו - ממש כמו דני דנון שממשיך אותו - החליטו לסחוט מהלימון כמה שיותר לימונדה. או כדברי הרבי מלובביץ' לבנימין נתניהו, בטרם החל את הקדנציה שלו בתפקיד השגריר באו"ם, להדליק כמה שיותר נרות בבניין החשוך. כי מתחת לשכבות השחור הסמיכות אנשים יודעים את האמת, ומתחת למערבולות הצביעות החוגגת צריך גם לעשות עסקים.
כך מתנהל מתחת לפני השטח עולם שלם של מפגשים, קשרים ואינטרסים, שבו הערבים דווקא מתנהגים לגמרי אחרת. בתיווך מנהיגים מהקהילה היהודית כמו מלקולם הונליין ורון לאודר, ומאחורי דלתות מוגפות, עולה בידי הישראלים לקדם מהלכים אפילו באו"ם-שמום. כך רשמה המשלחת הישראלית לא מעט הצלחות, כגון העברת שתי החלטות בעצרת הכללית, הכנסת אזרחים ישראלים וארגונים ישראליים לאו"ם ולמוסדותיו, הגדלת הרכש של האו"ם מחברות ישראליות, וגם בחירתו של פרושאור עצמו לתפקיד סגן נשיא העצרת.
לקראת אחת ההצבעות גישש פרושאור אצל שגריר דרום-אמריקאי מטעם מדינה קשה לישראל. "אתה איתנו, מרקו?", הוא שאל. העמית השיב בחיוב, אלא שבאו"ם תמיכה עניינית לא מביאה בהכרח הרמת אצבע בזמן ובמקום הנדרשים. "אז איך תצביע מחר?", שאל פרושאור. "תראה, הערבים לוחצים חזק", הייתה התשובה. הם הביטו זה בזה ללא מילים. פרושאור אמר: "מרקו, אני חושב שהשפעת שתתקוף אותך מחר תהיה קשה מאוד". מרקו הניח את ידו על פיו והשתעל שיעול עמוק. "אני חושב שאתה צודק", אמר, ונעדר למחרת מההצבעה. כך עובדת השיטה.
פרושאור נותן ציון טוב לניהול המדיני הכולל של נתניהו. על אף התסכול שבדבר, הוא תומך בהסכם הפיוס עם טורקיה. "בראייה אסטרטגית, השכונה שלנו הולכת ומקצינה. אתה צריך כמה שיותר אבנים בתוך הפאזל כדי שתהיה על קרקע יציבה. לכן יש יצירה של קשר לא רק עם טורקיה, אלא בכלל עם מדינות ערב. הם לא אוהבים אותנו, הם לא ציונים, אבל פתאום יש לנו אינטרס משותף. יכול להיות שהאינטרס זמני, אבל הוא קיים. הייתי שמח אם המדינות שהיה עליי לכרות ברית איתן היו ליכטנשטיין ולוקסמבורג, אבל אין לי כאלה. לכן, אני חושב שחיזוק הקשרים עם רוסיה, טורקיה ומדינות ערב הוא דבר נכון".
בצד השבחים, לדעתו הממשלה אינה עושה מספיק בזירה הסמויה מן העין. "אנחנו צריכים לעמוד יותר על החיבור בין מה שמעל הרדאר ומה שמתחתיו. יש מדינות שבהן כבר יש שיפור בהצבעות, כמו הודו, בזכות ראש הממשלה מודי ואהדתו לישראל ולנתניהו. אבל חייבים לנצל יותר את מה שקורה בעולם הערבי לקידום האינטרסים של ישראל.
"מדינות ערב זקוקות כיום להרבה ידע וניסיון, כי הן עומדות בפני אתגרים שמשפיעים על שרידות המשטרים. אי אפשר לבוא בדרישות. צריך לפעול בחוכמה ולבחון כל מקרה לגופו. דין ירדן אינו כדין סעודיה, ודין סעודיה אינו כדין קטאר. אבל כשאתה נמצא עם הגב לקיר, אז גם מדינת ישראל שנחשבת לאויב הופכת לגורם שאתה חייב להתייחס אליו. ויש לזה משמעויות. בתחום הזה צריך לעשות יותר".
באפריקה ובמדינות העולם השלישי יש מדינות שנהנות מהקשרים עם ישראל, אך עדיין לא מצביעות איתנו. פרושאור מציע להעלות את רף הדרישות מהן. "ביבי צודק בעניין הזה", הוא אומר. "אנחנו צריכים לומר יותר שאין עוד ארוחות חינם. צריכה להיות התאמה בין היחסים הדו-צדדיים ובין דפוס ההצבעה". ולא, הוא לא חושש שדרישה כזו תדחק את מדינות אפריקה לזרועות הערבים. "האפריקנים ניסו את הדרך הזו ב-1973, כשניתקו את הקשרים איתנו בגלל ההבטחות לכסף מהערבים. הם מחכים לו עד היום. גם ערפאת עוד מחכה לכסף הסעודי".
פרושאור מגבה גם את התעקשותו של ראש הממשלה לעמוד מול הממשל האמריקאי. הוא מונה את כל המקרים שבהם ישראל פעלה בניגוד לעמדת ארה"ב - מההחלטה להקים את המדינה, דרך היציאה למלחמת ששת הימים, המשך בתקיפת הכור העיראקי וכלה בהשמדת הכור הסורי. "אני מזכיר לך את כל המקרים שבהם יישמנו אינטרס לאומי, והייתה חובה לעשות זאת, בניגוד לעמדה האמריקאית - שהייתה לגיטימית. גם העמידה בנושא האיראני היא עמידה נכונה על האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, וחובה על ראש הממשלה לעשות זאת".
גם הנאום בקונגרס, שרבים חושבים שלא היה במקומו?
"אצלנו לכל אחד יש משהו להגיד על כל דבר, ותמיד היו מתנגדים. אתה הרי זוכר מה אמרו על בגין ב-1981 (יו"ר האופוזיציה דאז, שמעון פרס, הזהיר את בגין שישראל "תיוותר כערער בערבה" אם יתקוף את הכור בעיראק). אתה צריך לשקול את האינטרס הלאומי ולעמוד עליו. גם במקרה שלא מצליחים, בעולם מעריכים את זה. זה נחרת בזיכרון: ישראל היא מדינה שמוכנה להילחם על מה שחשוב לה. לטווח הארוך, לדעתי, זה מביא להמון הערכה וכבוד".
כמי שהיה בוושינגטון כשממשל קלינטון הגיע להסכם עם קוריאה הצפונית על הגבלת תוכניתה הגרעינית, פרושאור ראה מקרוב כיצד האמריקאים נופלים למלכודת שחפרו בעצמם. "אני הייתי אחראי על התיק הזה בשגרירות. האמריקאים אמרו לי: 'אל תדאג, לא יהיה להם נשק גרעיני'. הם האמינו בזה אז והם מאמינים בזה היום". אלא שפיונגיאנג הפרה כידוע את ההסכם. בשבוע שעבר ביצעה את הניסוי הגרעיני החמישי במספר.
איך אתה רואה את המשבר במשרד החוץ? יש טענות על היעדר רוח לחימה.
"האנשים שנכנסים למשרד החוץ הם איכותיים וטובים. אצל רוב האנשים רוח הלחימה קיימת. הציבור לא יודע, אבל במקומות רבים בעולם - באפריקה, באסיה ועוד - אנשים עושים את שליחותם בתנאים קשים. בסופו של דבר יש גם מחסור עצום של תקציבים ומשאבים. כדי להילחם צריכים אמצעי ראיית לילה ונשק תלול מסלול. חייבים להקצות משאבים לזירת הלחימה הזו, שחשובה לביטחון הלאומי. השילוב בין משאבים לרוח לחימה היא קו החיים של המשרד".
בפרספקטיבה של מי שנמצא כל כך הרבה שנים בחזית המדינית, מה דעתך על הטענה שאנו בבידוד מדיני בגלל הסיפור הפלסטיני, כמו שטען באוזניי בכיר במשרד החוץ? הוא אמר שהחלודה אוכלת את יסודות קשרינו המדיניים.
"יש אתגרים כל הזמן, אבל אציין בפניך את השיפורים: בחלק ממדינות ערב הפרגמטיות יש זהות אינטרסים עם ישראל, וזה דבר חדש שמשפר במידה מסוימת את מצבנו. הטרור באירופה, הסיפור של דאעש, ההבנה שדמוקרטיה צריכה להגן על עצמה והדיון הפומבי בכל אלו משפרים את המצב, כי השיח הזה באירופה שם את ישראל במקום אחר. גם כמדינה שמתמודדת עם הגירה יש שיפור, כי אנחנו הרי מומחים בנושא של קליטת מהגרים. לא שעשינו הכול נכון, אבל אנחנו גם עושים דברים יפים.
"היחסים של ישראל עם הודו, עם סין, וממש לאחרונה עם ברזיל אחרי הדחת דילמה רוסף (נשיאת ברזיל גילתה יחס קר מאוד כלפי ישראל) ועם ארגנטינה אחרי קירשנר - זה שיפור. כל אלה עובדות. נשמע יפה לומר 'קורוזיה וחלודה', ובטוח יש קורוזיה באיזשהו מקום. אבל מה שמניתי כאן הם הדברים העיקריים. בהתחשב בכלל האתגרים שעומדים בפני מדינת ישראל - חמאס, איראן, סוריה וכן הלאה - נעשו מעט מאוד שגיאות. קח רק את הנושא הסורי הסבוך כדוגמה: נעשו מעט מאוד שגיאות.
"לסיום, אני רוצה לומר לך שהסתובבתי במסדרונות האו"ם כשאני גאה לייצג את ישראל. אנחנו מדינה במשפחת העמים, ויש דברים מדהימים שנעשים כאן, בתחומי המוגבלויות, ההיי-טק, החקלאות ועוד. יש יכולות, ועושים דברים. בעניין הזה, חלק מהמדיניות שלנו הייתה לחשוף את הפן הזה של ישראל. מדי יום הודיתי על הזכות שנפלה בחלקי לעשות זאת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם