ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

עמותת השמאל שנאבקת למחיקת העבר היהודי מיו"ש

הכירו את עמותת "עמק שווה", שתעשה הכול כדי למנוע פיתוח אתרים ארכיאולוגיים מעבר לקו הירוק, ואפילו תגרום להם להישאר מוזנחים ונטושים, רק שלא ייפלו לידי מתנחלים. מנכ"ל העמותה: "עדיף שאתר ארכיאולוגי יהיה קפוא מאשר שיעבור לידיים של המתנחלים"

הממצאים שהלכו ונחשפו מתוך אדמת תל רומיידה עוררו התרגשות רבה בקרב הארכיאולוגים. לנגד עיניהם התגלו שרידים חקלאיים מתקופת בית שני, וחלק מחומה עתיקה של העיר, שהייתה אפילו קדומה בהרבה: על פי ההערכות, היא נבנתה לפני כ-3,800 שנה. הממצאים הללו הנביטו במוחם של פרנסי היישוב היהודי בחברון ורשות העתיקות רעיון: לפתח במקום מתחם תיירות שבו יציגו את החקלאות הקדומה, ואף יתנו למבקרים להתנסות בה בעצמם. לאוכלוסייה היהודית החיה בעיר, יתוסף גם אתר תיירות חביב. כמעט נורמליזציה.

עוד כותרות:
- הסכם הסיוע נחתם: "ישמור על בטחון ישראל וארה"ב"
- בת 20 התלוננה: דוידי פרל הטריד אותי מינית
- מחקר קובע: האו"ם אובססיבי ביחסו לישראל

 
רשות העתיקות כבר חתמה על הסכם מול עמותת מחדשי היישוב היהודי בחברון, ולפיו בתום החפירות הארכיאולוגיות, יעבור המתחם לידי היישוב. אלא ששטח אתר החפירות, כך התברר, הושכר בעבר על ידי המנהל האזרחי למשפחה פלסטינית המתגוררת בסמוך. על אף שהסכם השכירות פג כבר ב-2002, ומאז חלף יותר מעשור, הגישה עמותה בשם "עמק שווה" עתירה לבג"ץ נגד ניהול החפירות.

במהלך הדיון בבית המשפט התברר כי למעשה החפירות כבר תמו, וכל שנותר הוא להעביר את האתר לידי היישוב היהודי, שיממן את הפיתוח התיירותי. עמק שווה הגישה יחד עם המשפחה עתירה נוספת, הפעם נגד העברת המתחם. הטענה הייתה כי חוזה השכירות שנחתם בין המדינה לבין היישוב טרם החפירה, לא תאם את מה שהתגלה בחלקה המדוברת, וכי ההקצאה נעשתה ללא מכרז ובניגוד לכללי המנהל התקין. תושבי חברון הערבים, כך טענו העותרים, הם הזכאים לנהל את אתר התיירות.

בתשובת המדינה נאמר כי חתימת ההסכם נעשתה בהתאם לשתי החלטות ממשלה משנות התשעים, שקראו לחיזוק היישוב היהודי בחברון. הרוחות בין שופטי הג"ץ נשבו לכיוון רע מבחינת היישוב היהודי, וב-2015 הודיעה המדינה כי היא חוזרת בה מהחוזה שנחתם איתו. מי שיבקר היום במקום ימצא בעיקר שטח שומם. מדינת ישראל, שבידיה נשארה האחריות לאתר, מעדיפה כרגע שקט.
 
"מבחינתנו עדיף שאתר ארכיאולוגי יהיה קפוא מאשר שיעבור לידיים של המתנחלים", אומר יהונתן מזרחי, מנכ"ל עמק שווה. "למתנחלים יש תחושת עליונות, שהכול מגיע להם. ידענו שאין לנו מה לעשות נגד החפירה של רשות העתיקות, אז טענּו בבית המשפט שתל רומיידה זה חלק מחברון, וגם אם לשיטת המתנחלים יש ליהודים זכות לחיות שם, עדיין הם אחוז קטן מאוד. אז עם כל הכבוד, למה אתר בעיר חברון עובר לידיהם ללא מכרז?

"אם הרשות הפלסטינית או גוף פלסטיני אחר היה מעורב, לא הייתה לנו בעיה. כרגע אין לי מה לעשות בתל רומיידה, כי המקומיים לא הזמינו אותי. בכלל, עדיף לנו שאתר ארכיאולוגי ביהודה ושומרון יכוסה ויישמר לימים יפים יותר. כשיהיה שלום או שיתוף פעולה, אפשר יהיה לפתח. אני מאמין בכוח של ארכיאולוגיה, אבל כרגע היא יותר מכשול מאשר כלי מקדם".

בשנים האחרונות חלה תנופה בפיתוח אתרי עתיקות באזור יהודה ושומרון. המועצות האזוריות, שזיהו את הפוטנציאל התיירותי, החלו בהקמת מתחמים חדשים ובהעלאת קמפיינים הקוראים לציבור הישראלי לחזות במו עיניו בארץ התנ"ך המתגלה מתחת לאבנים. אל החוקרים, שכבר מזמן חופרים ומתעניינים בשטח, הלכו והצטרפו בשנים האחרונות יותר ויותר מבקרים ותיירים.

אלא שמסעות הפרסום ותנופת הפיתוח גם העירו מרבצם כמה ארכיאולוגים משמאל. הללו הכריזו מלחמה נגד דריסת הרגל שניתנה לתנועת ההתיישבות באתרים היסטוריים. בדומה למאבקים אחרים נגד ההתיישבות ביו"ש, גם זה של הארכיאולוגים מתמקד בבג"ץ. באחרונה הוגשו שלוש עתירות נגד העברת אתרי עתיקות לידי המתנחלים, ובימים אלה נרקמת כבר הרביעית.

 
עמותת עמק שווה, שהגישה את העתירות האלה, יושבת ברחוב בלפור בירושלים, בבניין ישן ומרהיב בעל תקרות גבוהות ורצפות וינטג' שכבר מזמן לא מוצאים בחנויות. מהחדר הקטן שמשמש אותה היא מעוניינת לחולל שינוי גדול. העמותה חרתה על דגלה את שינוי תפיסת הניהול של אתרי העתיקות במדינת ישראל, ובפרט את ניתוק תנועות הימין וההתיישבות ביו"ש מתפעול האתרים האלה. "אנו נאבקים נגד השימוש באתרי מורשת ובשרידים ארכיאולוגיים ככלי פוליטי בסכסוך בין ישראל והפלסטינים", נאמר באתר של עמק שווה. "שמנו לנו למטרה לקעקע את התפיסה הרואה בשרידי העבר כלי במאבק הלאומי, או ערך המצדיק פגיעה בקבוצות מוחלשות".

כמצוין באתר הבית שלה, עמק שווה מקבלת מימון מכספים אירופיים ומהקרן החדשה לישראל. העמותה החלה את דרכה במאבק נגד עמותת אלע"ד בעיר דוד, ובארבע השנים האחרונות הרחיבה את פעילותה גם כלפי עמותות ימין באזור יהודה ושומרון. העמותה מונה בסך הכול שישה אנשים, רובם במשרות חלקיות, והיא איננה מגופי השמאל המוכרים והבולטים, אך כבר רשמה לזכותה ניצחון בבג"ץ על היישוב היהודי בחברון.

יהונתן מזרחי, ארכיאולוג במקצועו ולשעבר איש רשות העתיקות, הוא הרוח החיה שמאחורי הארגון, יחד עם ארכיאולוג נוסף בשם גדעון סולימני. מזרחי אמנם מתנסח בחריפות ומשמיע דעות הרחוקות מהקונצנזוס הישראלי, אך גם משדר מזג נוח ונועם הליכות. האידיאולוגיה שהוא מבטא מתפרשת הרבה מעבר לגורלו של אתר היסטורי זה או אחר. "נוצר מצב שבו כל הפוטנציאל התיירותי בגדה המערבית מוחזק על ידי ישראל", אומר מזרחי.

"נכון שעדיין אין הרבה תיירים, אבל יש הרבה פוטנציאל. גם ההרודיון היום הוא לא מה שהיה לפני עשר שנים, והוא לא יהיה אותו הדבר בעוד חמש שנים. באים המתנחלים בשילה ובסוסיא ואומרים 'זה העבר שלנו, זה הסיפור של העם היהודי, ואנחנו צריכים לנהל את האתר'. אנחנו חושבים שלא כך. מבחינתנו, אתר ארכיאולוגי הוא רב-שכבתי, והוא מספר סיפור רחב של תולדות הארץ הזאת. חובתה של המדינה לאפשר לשמוע את הסיפור המלא, ולא רק סיפור שמתאים לקבוצה מסוימת". 

עמותות הימין לא מספרות את כל הסיפור באתרי העתיקות שהן מפעילות?
"לגמרי לא. הציבור הישראלי וציבור המתנחלים עסוקים בעיקר בתקופות היהודיות. זה מה שמעניין אותם, לצערנו הרב. אנחנו לומדים תולדות העם במקום תולדות הארץ. זו בעיה במערכת החינוך בתל-אביב ובעפרה גם יחד. וזה גם כלי פוליטי: בניגוד לרשות הטבע והגנים, שהיא רשות לא נבחרת, לראש מועצה יש בחירות כל כמה שנים, אז למה לו להסתבך עם עתיקות של מסגד או כנסייה? הוא יציג סיפור אחר. וכך, בגלל אינטרס פוליטי צר, אנשים כבר לא רואים את הסיפור הגדול.

"צריך להציג ביחס של חמישים-חמישים את ההיסטוריה היהודית שבאתר ואת זו של תרבויות ועמים אחרים, אבל לא כך עושות המועצות האזוריות. הן יוצקות הבנה שאם היה כאן בית כנסת יהודי, ברור שתהיה עכשיו התנחלות ליד. אף אחד לא מספר למבקרים על השגשוג של המקום בתקופה הביזנטית, ובמובן מסוים גם בזו המוסלמית. מי שמבקר בעתיקות ושומע שרק יהודים היו פה, לא ירצה לוותר על ההתיישבות כשיהיה פתח לפתרון מדיני".

אולי זו לא פוליטיקה, אלא פשוט רייטינג? אני לא מכיר אף משפחה שתיסע לטייל באתר תפילה ממלוכי. מטבע הדברים יותר מעניינת אותנו היסטוריה יהודית, ומי שמפתח אתר תיירות צריך מבקרים. זה נכון משני צדי הקו הירוק.
 

"אנחנו לא חיים בבועה. אתרי העתיקות הם כלי חינוכי, זו דרך לחנך את הציבור להכיר את הארץ - ההיסטוריה שלה, התרבויות והעמים. אז אני מבין שיקולי רייטינג, ומשיקולים כאלה מי שהכי כדאי להביא לניהול האתר הוא המנהל של משחק פוקימון. מעבר לרייטינג יש גם תוכן, והתפקיד שלי הוא לדבר על התוכן. צריך לספר את הסיפור המלא של המקום כדי שלא יהיה כאן דור של בורים. תל שילה לא התחיל במשכן, כמו שסוסיא לא התחילה בבית הכנסת העתיק ששם.

"כיום ההיסטוריה במקום מסופרת מהיכן שהמתנחלים החליטו שהיא מתחילה, אבל עוד לפני בתי הכנסת בסוסיא היו שם אנשים ותרבויות. מי הם היו? כולם מסכימים שחיה שם אוכלוסייה אדומית שעברה תהליך התגיירות, וכנראה ממנה הגיעו בתי הכנסת. אבל את המתנחלים זה לא מעניין. בית הכנסת בסוסיא הפך למסגד, וגם את זה הם לא מספרים".
 
הם רוצים לחנך על היסטוריה יהודית, ואתה מתוך אג'נדה פוליטית רוצה לחנך על היסטוריה אוניברסלית, כדי לומר שזו לאו דווקא ארצו של העם היהודי. מה ההבדל?
"כמעט כל אתר מציג לך סיפור רב-שכבתי, ולא רק סיפור אחד, יהודי. זה כוח חינוכי מאוד חזק, שבכוחו למתן את השנאה והעוינות לאחר. ההכרה של העמים שחיו כאן מעניקה לך גם היום את התודעה ואת הפתח לחיים של דתות ותרבויות אחרות לידך. מספר האנשים שמאמינים בתנ"ך ובאלוהים לא ישתנה כשנדע אם באמת היה משכן בשילה של היום או לא, אז תציג גם את הדעות שאומרות שלא היה. וירושלים הקדומה - היא תישאר היכן שהיא גם בלי האובססיה להוכיח את דוד המלך.

"האבסורד הוא שדווקא עמים ותרבויות אחרות הם אלה שנתנו את האישור לתרבות ההיסטורית היהודית שלנו. אתרים שומרים על שמם אלפי שנים, ולא בזכות היהודים שחיו כאן אלא בזכות תרבויות מפוארות אחרות. מדוע המתנחלים לא מספרים את הסיפור שלהן?"

לארכיאולוגים של עמק שווה זיכרון ארוך, לא רק לעתיקות אלא גם להיסטוריה של מפעל ההתיישבות. מבחינתם, את התרגיל שעשה גוש אמונים לשמאל לפני קרוב לארבעים שנה באמצעות ארכיאולוגיה, צריך לפרוע היום.

בינואר 1978 הוצבו כמה קרוואנים וציוד חפירות בסמוך לאתר שהחוקרים זיהו כשילה הקדומה. מי שאישר את הקמת המחנה הארכיאולוגי היה אריק שרון, אז בתפקיד שר החקלאות. הוא גייס לכך גם את אישורו של שר הביטחון עזר ויצמן. מחנה ארכיאולוגי, מה כבר יכול להיות. אלא שמאחורי החזות התמימה שהצליחה להרדים את השמאל, התגלה מאוחר יותר יישוב חדש של גוש אמונים המונה כבר שמונה משפחות וארבעים בחורי ישיבה. ב-1979, בעקבות ניסיון פיגוע שלא צלח בסביבה, הכירה המדינה במחנה שילה כיישוב.
 

לפי המסורת פעל משכן שילה בין השנים ב'תק"ב-ב'תתע"א (מ-1258 ועד 889 לפנה"ס). לפי הארכיאולוגיה והכרונולוגיה המדעית, שילה הקדומה וכנראה גם המשכן נחרבו כבר באמצע המאה ה-11 לפנה"ס. למרגלות היישוב נמצא כיום מרכז המבקרים "שילה הקדומה", ובפסגת התל נבנה מיצג אורקולי ומוזיאון קטן, שבו ממצאים שנתגלו במקום. בשנת 2013 הוקם גם מגדל תצפית, ועל פי תוכניות שהמדינה כבר אישרה, עתיד להיבנות במקום מרכז תיירות שיכלול מלון של 60 חדרים. לפי המידע שבידי עמק שווה, מדובר על בנייה של 11 אלף מ"ר, בסמוך לעתיקות.

בשנה שעברה הגישה עמק שווה עתירה נגד הקמת המבנה, ועתירה נוספת נגד ניהול אתר העתיקות בידי "עמותת מתנחלים". "אם הפרויקט היה בגן לאומי הוא היה נופל למלחמת עולם, כי רשות הטבע והגנים לא הייתה מאשרת אותו", אומר מזרחי. "הבנייה המתוכננת צמודה כל כך לתל, וחלקה יושב על אתר מהתקופה הביזנטית. כמו שלא תקליד בתוך כתב יד, כך גם לא תבנה בתוך עתיקות. למה אין מחאה? בגלל הקונטקסט הפוליטי. אף אחד לא רוצה להתווכח עם המתנחלים, כי ברור לכולם שזה נועד לחיזוק ההתנחלות.
 
"אי אפשר באמת למצוא שרידים של משכן בשילה", מוסיף מזרחי. "אני לא אומר שלא היה משכן, אפילו הגיוני שהוא התקיים, אלא שמאוהל אי אפשר למצוא שרידים. אנשי שילה לא מספרים את זה. הם מציגים כאילו כולם מסכימים ששם היה המשכן. צריך להסביר לאנשים שיש אמונה ויש מציאות ארכיאולוגית, ושהן לא תמיד תואמות".

הארכיאולוג ד"ר גבי ברקאי, מומחה לתקופת בית שני ומי שבשבוע שעבר חשף ריצוף של בית המקדש, מציג תפיסה שונה לגמרי. "מה החשיבות שיש בהיסטוריה הנוצרית בשילה?", הוא שואל. "יש שם כנסיות, וצריך ללמוד ולשמר אותן, אבל הן ממש לא העיקר: הן נבנו שם רק בגלל החשיבות היהודית של מקום ארון הברית. ההיסטוריה היהודית היא זו שנותנת לשילה את המיוחדות, ואין שם היסטוריה אחרת. גם ברומיידה יש כנסיות, אבל השכבות העיקריות הן כנעניות או ישראליות". 

ד"ר גבי ברקאי הוא בעצמו יעד להתקפות של עמק שווה. כשהציג את הריצוף של בית המקדש, פקפקה העמותה בחשיפה והאשימה אותו כי מטרתו האמיתית היא להעניק פרסום לפרויקט של עמותת אלע"ד, שאיתה הוא עובד. "עמק שווה זו עמותה של מופרעים, לא של ארכיאולוגים", אומר ברקאי מצדו. "הטענות שלה הן הגזמות שנובעות מפוליטיקה, הן לא טענות ארכיאולוגיות מקצועיות בשום פנים ואופן. ממשלת נורבגיה מממנת כאן ארכיאולוגים ברמה נמוכה שיממשו את האינטרסים שלה".
 

ובכל זאת, גם אתה חוקר בעיקר היסטוריה יהודית.
"היסטוריה מעניינת היא היסטוריה שלי - והיסטוריה של עמים אחרים בארץ היא גם ההיסטוריה שלי, כי אני חי בארץ הזו. כל תקופה היא חשובה, וכל תרבות מעניינת אותי. אני מתעסק הרבה עם הר הבית, וברור שההיסטוריה החשובה של הר הבית היא זו היהודית, ולא הביזנטית או הרומית. צריך לבדוק את המשקל הסגולי של כל תקופה בכל אתר. לא בכל מקום הייתי גורס עדיפות להיסטוריה יהודית, למרות שאני יהודי מאוד גאה.

"אנחנו לא שולחים בולדוזרים שיסירו שכבות שאינן יהודיות. אלה סיפורים שמשמיעים אויבי ישראל בעולם, ובארה"ב יצא אפילו ספר של פלסטינית שטוענת שהורסים כאן כל דבר שאינו יהודי, אבל זה בוודאי לא נכון. החוקרים החשובים ביותר של ארכיאולוגיה אסלאמית הם יהודים". 

כיצד בעצם מגיע אתר עתיקות לידי עמותה פרטית? לדברי גורם מדיני בכיר מאוד, שמעורה היטב בכל מה שקשור לארכיאולוגיה בארץ, הדבר תואם את המדיניות של מדינת ישראל. ברוב אזורי הארץ, עתיקות המתגלות במקרה בעקבות עבודות בנייה או זיהוי על ידי חוקרים, עוברות לטיפול רשות העתיקות ולאחריותה. במקרה של יהודה ושומרון, האחריות היא של קצין מטה ארכיאולוגיה במנהל האזרחי.

כיום מאייש את התפקיד הארכיאולוג חנניה היזמי, שמוסמך לאשר את החפירה באתרים כאלה – אם על ידי צוותים מטעמו, ואם בידי חוקרים מאוניברסיטאות ומכונים שונים. לאחר החפירה והמחקר עולה השאלה מה לעשות באתר; רשות העתיקות בוחרת לעתים לכסותו, אולם באיו"ש העתיקות תמיד נשארות גלויות. רשות הטבע והגנים יכולה לפתח סביבן אתר תיירות, באישורו של היזמי, וגם המועצה האזורית רשאית לעשות זאת. אם תקבל את האישור מקצין מטה ארכיאולוגיה, תוכל הרשות להכריז על עצמה כמפתחת המקום, ולהאציל את הביצוע לכל עמותה פרטית שתבחר, ללא מכרז.

הקשרים בין היזמי למועצות האזוריות השונות מוגדרים כטובים מאוד. כל האתרים שהתגלו בתקופת כהונתו כקמ"ט ארכיאולוגיה עברו לידיהן ולא לידי רשות העתיקות, והוא מעולם לא מנע את העברת התפעול הלאה לעמותות פרטיות.

כך היה גם ב"אמת הַבִּיאָר" שבגוש עציון. מדובר חלק ממערכת שבנה הורדוס להולכת מים לירושלים ולבית המקדש, כמענה למצוקת המים ששררה באותה תקופה. לאחר סיום המחקר הארכיאולוגי במקום, עבר האתר לידי המועצה האזורית גוש עציון, שמסרה את תפעולו לבית ספר שדה כפר-עציון. ב-2013 הוקמו שם מבנים לשימוש המבקרים, והעתירה לבג"ץ לא איחרה לבוא. כמו בתל רומיידה, גם כאן נטען כי האדמה שייכת לפלסטינים, וכי אין לאפשר למתנחלים לנהל את האתר.
 

"יש ויכוח בין החוקרים מי בנה את האמה ומתי התחילו להשתמש בה", אומר מזרחי, "אבל אין עוררין על כך שהאדמות שייכות לתושבי אל-חאדר. ראינו בזה הזדמנות להגיד שהמורשת של הארץ הזאת לא יכולה להיות מנוהלת על ידי המתנחלים לפי ראות עיניהם. יש הדגשה לסיפור של בית המקדש, כאשר למעשה זה מסובך, כי לא ברור מי בנה ראשון את אמות המים שבאזור. ברור שמרגע שהוקמו הן שימשו אלפי שנים, וברור שהובילו מים לירושלים. ייתכן שנבנו על ידי הורדוס, אם כי לא בטוח. הן שימשו הרבה מאוד עמים ותרבויות, אבל המתנחלים מספרים רק על הולכת מים למקדש, כאשר זה בסך הכול חלק קטן מהסיפור. הם לקחו את החוקר שנוח להם איתו, ולא מזכירים את כל החולקים עליו".

"הטיעונים של עמק שווה מגוחכים", אומר ירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה כפר-עציון. "הם מתבססים על מחקרים שלנו לגבי תקופות לא-יהודיות, ואז שואלים למה אנחנו לא מציגים תקופות כאלה. הרי כל המקורות שלהם מגיעים מעבודות שאנחנו ביצענו ופרסמנו, ככה שהטענה הזו היא פשוט קשקוש. זה נכון שאנחנו בקיאים ומתעניינים יותר בעם שלנו. אני כותב עבודת שורשים על המשפחה שלי, ולא של השכנים. אבל לטעון שאנחנו מעלימים את ההיסטוריה של השכנים הפלסטינים, זה מגוחך.

 
"לפני שבועיים ערכנו ערב על חייהם של יהודים וערבים בישראל בכמה וכמה תקופות. לנו בבית הספר יש קורסים על הנצרות, על האסלאם, על הכול. חפרנו הרבה מאוד ארכיאולוגיה שאינה יהודית בכלל. בהרודיון מראים גם את בית הכנסת וגם את הכנסיות. התקופות היהודיות פשוט הרבה יותר מעניינות, יש יותר סיפור. בתקופות אחרות אין טקסט מכונן.

"גם באוניברסיטת תל-אביב חוקרים בעיקר את תולדות עם ישראל בארצו. אנחנו לא מתביישים בכך שאנחנו מטיילים בעקבות עתיקות של העם שלנו, ויחד עם זה אנחנו לא מעלימים תקופות אחרות. במקרה של אמת הביאר אנחנו מדגישים את העובדה שהאמות הובילו מים למקדש ולירושלים בשיא פריחתה".

בעמק שווה טוענים שהדגשת ההיסטוריה היהודית היא שימוש פוליטי בארכיאולוגיה.
"אני מסכים איתם שארכיאולוגיה היא לא הוכחה לבעלות. בעלות על שטח היא קניינית, מתוקף חוקי המדינה. זה שביתר הייתה יהודית, לא אומר שאנחנו יכולים לבוא ולגרש משם פלאחים. אני גם לא אוהב שמציירים מפות בלי כפרים ערביים ומסתירים תקופה מוסלמית. אבל ברמה התודעתית, הוויכוח אם להישאר בשטחים או לא מושפע מכך שתולדות עם ישראל היו באזור. האם בגלל זה צריך להישאר בשטח? זה שיקול מכריע? לא, יש עוד שיקולים. אני מודה שיש לנו אג'נדה ציונית, אבל לא אג'נדה מתנחלית".

למה שעמותה פרטית או מועצה בעלת אינטרסים תנהל אתר עתיקות לאומי?
"גם בפארק אלונה המועצה אחראית, לא רשות הטבע והגנים. כך גם בראש הנקרה. את אתר החרמון מפעילים אנשי נווה-אטי"ב, ויש עוד מקומות שמועצות ועמותות מפעילות. לא המתנחלים המציאו את זה, אבל רק אצלנו פתאום קופץ השד הסוציאליסטי".
 

איך אתה מסביר את זה?
"אנשי עמק שווה מתאמצים להוכיח ששום דבר לא יהודי. זו האמת, וזו פשוט בושה. בהתחלה חשבתי שמדובר בארגון חיובי, שיאיר לי באמת דברים שלא שמעתי. הגעתי לסיורים של גדעון סולימני וגיליתי שאין שום דבר בארגון הזה. הוא רק כלי ניגוח פוליטי. הם בעצמם העלימו את ביתר, כשהוציאו חוברת שלא מזכירה אפילו במילה אחת שביתר הייתה יהודית. אותו דבר לגבי אמות המים – בעמק שווה טוענים שהן מהתקופה הרומית הקדומה, ושאין הוכחה לבנייה של יהודים. החוקרים הטובים ביותר בארץ ובעולם אומרים אחרת. זה ארגון שאין לו ידע. הם פשוט מדברים שטויות וזה זועק לשמיים".

פרופ' עמיחי מזר, חתן פרס ישראל ומי שנחשב לאחד מגדולי המומחים לארכיאולוגיה של ארץ ישראל, הוא זה שערך את המחקר המרכזי על אמת הביאר. "במחקר שלי הסברתי והראיתי שהאמה נוסדה בבית שני, במטרה להוביל מים למקדש ולירושלים", קובע מזר, בניגוד לטענות עמק שווה. גם ד"ר ברקאי מביע עמדה נחרצת: "הטענה שלהם על אמת הביאר זה ממש שקר. האמה נבנתה על ידי יהודים במטרה להוביל מים להר הבית, כדי לרחוץ את דם הקורבנות. כל השאר זה ממש שטויות".

לפי הטענות של עמק שווה, אפשר היה לצפות שאנשי המקצוע של רשות העתיקות יהיו הראשונים להתנגד להעברת האתרים לידיים הפוליטיות או הפרטיות. אלא שברשות דווקא מסרבים לצדד למאבק. "אין שום בעיה שרשות מקומית תקבל לידיה ניהול של אתר עתיקות", אומר פרופ' גדעון אבני, ראש מנהל ארכיאולוגיה ברשות העתיקות.

"ניהול של אתרים על ידי מועצות או עמותות פרטיות זה בכלל לא משהו מיוחד לאזור יהודה ושומרון. יש עוד מקרים שעיריות ומועצות מקבלות אחריות - לפעמים זה בגלל שטח שיפוט, לפעמים המדינה מאצילה סמכות, כל פעם שיקול אחר. אני מעדיף לעבוד מול רשות הטבע והגנים, כי יש להם יותר ידע מקצועי, אבל אנחנו מפקחים גם על רשויות מקומיות שמנהלות אתר. גם אצלן אין פגיעה בעתיקות, ואין הסתרה של ממצאים או עיוות היסטורי".
 

האם במדינת ישראל יש דגש מופרז לארכיאולוגיה יהודית?
"בגליל אתה תמצא יותר בתי כנסת, אבל בנגב יש יותר כנסיות וערים ביזנטיות. מה לעשות, ברוב התקופות יהודים לא חיו בנגב. בשפלת יהודה, באזורים כמו חבל עדולם ובית גוברין, יש הדגשה יהודית מאוד גדולה - פשוט כי התגלו המון אתרים יהודיים. יש במדינה איזון ראוי, ואתה תשמע את זה גם בפי מבקרים לא-יהודים.

"ברור שלכל אחד יש מוקד הזדהות שונה. מה להציג ומתי - זה לא שיקול של החוקר אלא של הציבור, או יותר נכון, של מי שנבחר על ידי הציבור. הגורמים שאחראים לכך הם ראש הממשלה ומשרד התרבות, והם קובעים מה לעשות בכסף של הציבור. אנחנו נותנים שירות מקצועי בשאלות כמו מה יותר חשוב, איך לשמר, מה כדאי להציג באתר, אבל אנחנו לא קובעים איזה אתר להציג. השיקולים הם בעיקר ממלכתיים".

פרופ' אבני סבור כי מי שמכריע את הכף בשאלה אם לפתח אתר מסוים הם לא רק מקבלי ההחלטות, אלא בעיקר העתיקות עצמן ומידת העניין שהן מעוררות בציבור. "לעתים מה שחוקר רואה כממצא חדשני, ייראה לציבור כערמת אבנים, כך שאין עניין לפתח את המקום. אם יש איזה מבנה יפה, הוא ייפתח לציבור. שאלת הציבור לא משפיעה על המחקר, אבל כן על התצוגה. בסופו של דבר מה שקובע בהצגת אתרים זו העוצמה שלהם ולא זהותם.
 
"כשהאתר הוא עוצמתי הציבור יבוא, בין אם זו עוצמה יהודית ובין אם של עמים אחרים. יש בישראל אתרים פרה-היסטוריים שהם אולי הכי חשובים בעולם, אבל אתה לא רואה אותם; יש שם רק כמה מעגלי אבנים. אי אפשר לפתח שם תיירות, כי מבקר נורמלי רוצה לקבל חוויה של ביקור. כשאתה בא לבניאס, שהוא אתר רב-שכבתי - גם יהודי, גם פגאני, גם נוצרי – יחד עם המיקום שלו והעובדה שיש בו מים, כל זה עושה אותו מבוקש. בסופו של דבר, האג'נדה היא חלק קטן מאוד".

יכול להיות שמעבר לקו הירוק האג'נדה הפוליטית היא זו שקובעת, כפי שטוענים עמק שווה?
"אני לא חושב שהאתרים באיו"ש מנוצלים פוליטית. כלומר, לא מסתירים שם ארכיאולוגיה לא יהודית. תופעה של הסתרת ארכיאולוגיה כגישה לא קיימת בארץ בכלל, ואני אומר לך את זה באחריות. לך לתל שילה ותמצא בקלות את הכנסיות. באופן טבעי, כל אחד רואה את הדברים אחרת. את המבקר היהודי יעניינו שרידים יהודיים, צליין יתעניין בדברים אחרים. 

"הציבור גם יותר חכם מכל מיני גופים אינטרסנטיים שקיימים משני הצדדים. כשמישהו מנסה לשכנע אותך מה אתה רואה, לרוב תזהה את הזיוף. ובאשר לנגיעה פוליטית – היא בסופו של דבר קיימת אצל כולם. זה משהו עולמי. לך למדינות באירופה ותראה שהן מבליטות ארכיאולוגיה שטובה למדינה. כך זה בצרפת ובבלקן ובהרבה מאוד מקומות. וזה בסדר גמור, כאשר הכול דמוקרטי ופתוח".

גם פרופ' מזר מסכים כי הדגשת פן מסוים של אתר, או הטיה לטובת פיתוח מקומות מסוימים, היא טבעית. "עמדתי היא פלורליסטית, אני חושב שצריך להציג את הכול, אבל ברור שיש הדגשה יהודית כי בסוף זו המדינה שלנו. יש גם השקעה בהיסטוריה של עמים אחרים, במקומות כמו בית-שאן וקיסריה. אבל קח נניח את מצדה - יש שם תקופה ביזנטית, שמוצגת בשילוט והסברים, אבל היא חלשה ולא מעניינת. הסיפור של המקום הוא יהודי, וזה מה שנכון להדגיש שם".
 

עמק שווה טוענים להטיה פוליטית בהצגת עתיקות כיום במדינת ישראל. יש בזה משהו?
"צריך לזכור שעמק שווה הם ארגון שמאל, וזה הכיוון שלהם. נכון שיש היום הטיה מבחינה זו שבשילה ועיר דוד מדגישים את הזיקה ליהדות ולהיסטוריה היהודית. לא יודע אם זה פוליטי, אבל בוודאי אידיאולוגי. אני חושב שצריך להדגיש יותר את ההיסטוריה הכללית. אי אפשר לבנות הכול על היסטוריה יהודית, על אף שברור שהיא תופסת מקום רחב יותר.

"היום אין איזון בריא, והפעילות בעיר דוד מאוד מוטה. ושוב, יחד עם זה אתה רואה בגן דוידסון מבנים מהתקופה הערבית העתיקה, הם מוסברים ויש שלטים. הטיה לטובת היסטוריה יהודית זה טבעי בעיניי, ובכל מקום בעולם יש הטיה משלו, אבל צריך מאמץ עליון לגישה פלורליסטית שתציג את כל הנושאים. רשות העתיקות עושה זאת, ורוב הפעילות שלה עוסקת בתקופה הביזנטית והתקופה המוסלמית".
 
פרופ' בועז זיסו, ראש המחלקה ללימודי ארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, סבור שהמחקר של השרידים היהודיים בארץ מקבל משקל דומה, פחות או יותר, לזה של שרידים מדתות ועמים אחרים. "אתה תמצא מספרים שווים של סטודנטים לתארים מתקדמים שפונים אל שלל התקופות והעמים. יכול להיות שסטודנט יצמח ויתפתח בחפירה של שרידים פלשתיים, וכשיהיו הזדמנויות ותקציבים הוא ימשיך בכיוון הזה. כל ארכיאולוג נמשך אחר נטיות לבו ואחר הזדמנויות מחקריות שנקרו בדרכו. אני באופן אישי עוסק בתקופה ההלניסטית, ובמסגרת זו יש לי עניין רב בשרידים יהודיים. גם בפרסומים שלי יש עדיפות לממצאים שניתן לקשור אותם עם תולדות עם ישראל בארצו". 

אתה לא חושש, בתור ראש מחלקה באוניברסיטה, להכריז שאתה מתעניין בעיקר בארכיאולוגיה יהודית?
"אני יהודי וישראלי, ויש לי עניין בשרידים יהודיים בישראל – אבל זה עניין מדעי-מקצועי. כאשר גיליתי שרידים נוצריים מהתקופה הביזנטית או הצלבנית, פרסמתי זאת באנגלית ובעברית, ממש כמו שרידים יהודיים. בטח לא פגעתי או הסתרתי. אם תשאל מה אני מעדיף לחשוף, בית כנסת או כנסייה - אומר לך שאני מעדיף בית כנסת. כי זה עניין אישי שלי וזו נטיית לבי, ואני לא מתבייש".
 

כשנותנים לבעלי אג'נדה לנהל אתר עתיקות, אתה לא רואה בכך בעיה?
"אם תבדוק לפי מה פיתחו אתרים מסוימים מאז קום מדינת ישראל, תגלה שיקולים ענייניים של השתמרות, של סיפור ושל משמעות תיירותית, גם לנוצרים. לגיטימי שקבוצה מסוימת תתעניין ותרצה לפתח ולשמר את המורשת שלה, בלי להעלים או להסתיר היסטוריה של קבוצות אחרות. הרי אין ואקום: אם עמותה שמחזיקה אג'נדה מסוימת לא תהיה שם, יהיו שם קבוצות אחרות בעלות אינטרס פוליטי מובהק אחר. לפחות העמותות שפועלות כיום שומרות על עתיקות ומדווחות על כל ממצא חדש.

"לגיטימי שבאתרים מסוימים מועצה אזורית יהודית תוביל את הסיפור היהודי. מותר גם למועצת גוש עציון לטפח אתרים כהבנתה. אנחנו לא צריכים להסתתר ולהתחבא. בצד הפלסטיני, כשנמצאת באזור יריחו או בית-לחם מערת קבורה שברור שהיא יהודית כי יש כתובות וכדומה, הם לא יכתבו במקום שזה יהודי. אצלנו בישראל יש ביטוי לכל התקופות".

ב"עמק שווה" לא נחים, ובקרוב מתוכנן קרב משפטי נגד העמותה המנהלת את אתר העתיקות סוסיא. מה שמפריד בין העתירה לבין מזכירות בית המשפט העליון היא פרשייה אחרת הקשורה לפינוי סוסיא הפלסטינית, שמתעכב בעקבות לחץ בינלאומי. לאחר שבג"ץ יכריע אם יפונו בתי הפלסטינים, הוא יעבור לשאלה האם יפנו המתנחלים את כס ניהול העתיקות.

גורם בכיר מאוד בעולם הארכיאולוגיה אומר לנו כי "עמק שווה" לא מעוניינת להילחם בהתנחלויות, אלא בכל מה שיהודי. "כל מי שבעמותה הזו הגיע אליה כי יש לו בעיה עם מדינת ישראל, ואחרי זה יש לו בעיה עם ההתנהלות הארכיאולוגית של המדינה. מגיע כסף טוב מאירופה וכולם שמחים, אבל האג'נדה שלהם ברורה, עם הכסף ובלעדיו. יש להם אדון אירופי, והוא קודם אנטישמי­ואנטי-ישראלי­ופרו-ערבי, ומכאן זה מתנהל לכיוון הזה".
 

"כל המממנים שלנו מופיעים באתר האינטרנט של עמק שווה", אומרים בתגובה בעמותה. "אף אחד מהם לא אנטישמי. לא מפתיע שבמקום להתמודד עם הדברים שלנו, מושמעת אמירה לא מבוססת וכללית כזו, שרק מבהירה לנו כמה הטענות שלנו צודקות. המקטרגים פוטרים עצמם מלהתמודד עם המציאות״.

ובכל זאת, על מידת העוינות של עמק שווה כלפי טיפוח הזיקה היהודית לארץ, אפשר ללמוד גם מטענה שמעלה מזרחי כנגד הטרמינולוגיה של המחקר הארכיאולוגי. לדבריו, על החוקרים לנטוש את המינוחים היהודיים לציון תאריכים: "קח לדוגמה את מה שנקרא 'תקופת בית שני'. אין עוררין על כך שהיה בית שני, כי יש שרידים, אבל חיה פה באותן שנים קהילה רחבה יותר. היו כאן למשל הפרסים, היו הרומים. כל כך הרבה שינויים חומריים והיסטוריים, וכולם בית שני והכול סיפור יהודי? ירושלים הייתה חלק ממרחב העולם הרומי-הלניסטי. הגדילו לעשות שגם את קיסריה, שאינה יהודית בכלל, מגדירים על פי ציר הזמן היהודי".
 
פרופ' אבני דוחה גם את הטענה הזאת. "אלה טיעונים שהם לא לעניין, בלשון המעטה. פתח ספרות מקצועית ממאה השנים האחרונות, גם מהעולם, ותמצא שכך מכנים את התקופה. יש מונחים מקומיים של אזורים ומדינות, וכשאתה מדבר על אזור מסוים אתה משתמש במושגים שלו, גם כשהם לא ניטרליים. יש מונחים של בית ראשון, ויש גם תקופת הברזל. כמו שיש בסין תקופת שנקראת על שם קיסר זה או אחר".

"בשיעור הראשון שאני מלמד בקורס מבוא לארכיאולוגיה, אני אומר שאפשר לכנות תקופה בטרמינולוגיה יהודית ואפשר באוניברסלית", אומר פרופ' זיסו. "אפשר לדבר על 'תקופה הלניסטית מאוחרת' ואפשר 'תקופת החשמונאים'. תבדוק את עומק הטענה של עמק שווה, ומי מממן את הטענה הזו, ותבין לבד מה באמת עומד מאחוריה. בטח שלא נימוק ארכיאולוגי מקצועי".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg