ראשי » חדשות » צבא וביטחון

השבת גופות המחבלים: כך עקפה הפרקליטות את בג"ץ

מתוך רצון למנוע פסיקה תקדימית וגורפת שתאסור את החזקת גופות המחבלים ובתום משא ומתן פרטני, אישרה המשטרה באחרונה את קבורת גופות המחבלים ממזרח ירושלים על ידי משפחותיהם

קו 78 עשה את דרכו ב־13 באוקטובר 2015, כבכל יום, מבנייני האומה בירושלים אל שכונת ארמון־הנציב. שלוות הנסיעה נקטעה כאשר בהא עליאן וחברו בילאל אבו־ראנס, תושבי ג'בל־מוכבר, עלו על האוטובוס ורצחו ביריות ובדקירות סכין שלושה יהודים. לוחמי מג"ב הגיבו במהירות והרגו את עליאן במקום. חברו בילאל נפצע מן הירי, ונידון לארבעה מאסרי עולם. ב־4 בינואר השנה אטם צה"ל חלק מביתו של המחבל, בכפוף לפסיקת בג"ץ.

מכאן ואילך החלה מערכה משפטית של כיפופי ידיים בין משפחת עליאן למדינת ישראל סביב החזרת גופתו. השפעתו של קרב זה הייתה עלולה להיות חמורה מבחינת מערכת הביטחון, שראתה כי קיים סיכוי שתפסיד בבג"ץ וכי תאולץ להשיב למשפחות מחבלים את גופותיהם ללא תנאי, ובכך ייווצר תקדים בעייתי. כתוצאה מכך הוחלט בפרקליטות לנקוט יוזמה מסוג שונה, וכך הצליחה המדינה לחמוק מהסבך המשפטי ולהגיע לתוצאה הרצויה, לפחות באופן יחסי.

עוד כותרות:
-יש מדליה: ענבל פיזרו זכתה בארד ב-200 מעורב אישי
-מטבע זהב בן 1,900 שנה נמצא בירושלים
-הקשר בין הדלפת המיילים לבחירות בארה"ב

לפני כחצי שנה עתר לבג"ץ מוחמד עליאן, אביו של מבצע הפיגוע, יחד עם משפחות מחבלים נוספות, בדרישה להשיב לידיהן 13 גופות המוחזקות במקררי אבו־כביר כדי שיוכלו להביאן לקבורה. הנימוק לסירובה של המדינה למסור את הגופות היה הלוויות ההסתה שנערכו פעמים רבות למחבלים, שבהן נשמעו קריאות לצאת לפיגועים.

מנגד, שב"כ חיבר מסמך מודיעיני ובו נקבע שהסירוב למסור את הגופות של המחבלים אינו גורם להרתעה. ואכן, בג"ץ קבע כי במרבית המקרים למשפחה היה מושג על כוונותיו של הבן, ולעתים אף ידיעה של ממש על תוכניתו לבצע פיגוע. בהא עליאן למשל כתב כמה ימים לפני הפיגוע בדף הפייסבוק שלו על כוונתו לבצע את המעשה. סביר להניח ששיתף בכך גם את משפחתו וחבריו.
 
אלא שלמדיניות החזקת הגופות לא היה בסיס חוקי מתאים. בספר החוקים של מדינת ישראל לא קיים סעיף המאפשר למדינה לא למסור גופות מחבלים תושבי ישראל למשפחותיהם. בהיעדר התייחסות חוקית ישירה לנושא, קו ההגנה של הפרקליטות היה שהשבת הגופות תפר את הסדר הציבורי.

אלא שלא היה צריך יותר מדיון אחד כדי להבין לאן רוחו של בג"ץ נושבת. בעקבות זאת הודיעה המדינה כי תיאות לבקשת המשפחות ותשחרר את הגופות, אולם הדבר ייעשה "בלוח זמנים מדורג, על דעת הדרג המדיני ומשטרת ישראל". במקביל דרש בית המשפט ממשפחות המחבלים להתחייב להימנע מקריאות הסתה במהלך הלוויה.

במאי החלה המדינה לשחרר את גופות המחבלים בהתאם להתחייבותה לבג"ץ. במסגרת הנוהל, גורם מהמשטרה היה מתקשר אל עו"ד מוחמד מחמוד שייצג את המשפחות, ומודיע לו היכן תקבל המשפחה את הגופה לאחר שתחתום על מסמך התחייבות בנוגע לסדרי ההלוויה. בשלב ראשון שחררה המדינה שתי גופות מחבלים שביצעו פיגועי דקירה שלא הסתיימו במוות. בהמשך שוחררה גופתו של עלא אבו־ג'מאל, תושב ג'בל־מוכבר שרצח את הרב ישעיהו קרישבסקי לפני כשנה. אלא שבניגוד להבטחת המשפחות לבג"ץ, לאבו־ג'מאל נערכה הלוויית הסתה המונית שכללה קריאות נגד מדינת ישראל וסיסמאות עידוד לביצוע פיגועים.

הפיגוע בארמון הנציב באוקטובר אשתקד. צילום: מיכאל בואדנה


השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, שנחשף לתמונות באמצעי התקשורת, הורה למשטרה לעצור את שחרור הגופות. "משפחות המחבלים שיקרו לבג"ץ לאחר שהתחייבו לעמוד בדרישות המשטרה, וחבל שבית המשפט האמין להן ולחץ על המשטרה למסור את הגופות", אמר ארדן, "אני מקווה שבג"ץ ייחשף גם לתמונות ההסתה, שאסור שייקרו כמותן בשום מקום, ובטח לא בירושלים בירת ישראל". ואכן, הפרקליטות הודיעה לבג"ץ כי המדינה עוצרת את השבת הגופות בשל הפרת ההתחייבות ובשל הרגישות הגבוהה סביב חודש רמדאן, שעמד בפתח. שופטי בג"ץ קיבלו את עמדת המדינה והעתירה נמחקה.

אביו של בהא עליאן תקף בחריפות את החלטת המדינה. פרקליטו מוחמד מחמוד טען כי מי ששיקר היה בכלל התקשורת הישראלית. "חבל להסתמך על דברים שנאמרים בעיתונות", הוא אומר, "אני אישית הייתי בלוויה ויצאתי כמעט אחרון. בבית הקברות בג'בל־מוכבר יש חדר מפריד, ויש דלת פנימית שמחוברת למסגד. באותו יום הביאו את הגופה לתחנת המשטרה. אמרו לנו שיש הרבה אנשים בבית הקברות, מעל 400, ואז כל האנשים הוצאו מחוץ למתחם בית הקברות. באו קצינים ובדקו את השטח. אותה משפחה דאגה שהאנשים יהיו רחוקים ולא ייכנסו למתחם, והוציאו את הגופה בדרך פנימית שמחברת את המסגד לחדר. בסך הכול נכנסו כארבעים איש לתוך בית הקברות, והכול היה בסדר. הייתה קריאת 'אללה אכבר', לא יותר - לא בקשה לנקמה וכיוצא בזה. נניח גם שהיו הפרות מחוץ לבית הקברות, צריך להעניש את יתר המשפחות?"
    
בעקבות ההחלטה יצאו משפחות המחבלים לשורת הפגנות ברחוב הערבי. מוחמד עליאן השתתף בכנסים כשמאחוריו דגלי חמאס. הוא החל להרצות בבתי ספר במזרח ירושלים על מורשת בנו המחבל. עליאן אף החל בפעילות ענפה של גיוס כספים לבניית בתי המחבלים מחדש לאחר שנהרסו על ידי כוחות הביטחון. בעקבות הצעדים הללו נעצר עליאן על ידי המשטרה כדי לבחון את התנהלותו, ובשביל לבחון אם הוא מקיים קשר עם חמאס. לאחר חקירה הוא שוחרר.

ב־5 ביוני שבו משפחות המחבלים והגישו עתירה נוספת לבג"ץ. בעקבות העתירה הוציאו השופטים צו שבמסגרתו דרשו מהמדינה תשובה מדוע אינה משחררת את גופות המחבלים. הם ביקשו מהמשטרה ומהפרקליטות "להבהיר כיצד מתיישבת התנהלותם עם פסק הדין הקודם", שבו הוחלט כאמור על שחרור הדרגתי.
 

הפרקליטות השיבה כי באופן עקרוני המשטרה מתכוונת לשחרר את הגופות, אך היא מבקשת למנוע את הפיכת הלוויות ל"האדרת שמם של המחבלים". כמו כן נאמר כי "משטרת ישראל היא שתקבע את מיקום קבורת גופת המחבל", וזאת בעקבות הלוויית ההסתה של אבו־ג'מאל. "כל אישור פרטני של הדרג המדיני בעת הנוכחית יינתן תוך נקיטת זהירות יתרה", הוסיפה הפרקליטות.

כעבור כמה ימים, בעקבות הפיגוע במתחם שרונה בתל־אביב, החליטה המדינה להקפיא שוב את הליך השבת הגופות. לאחר פגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כתב לבג"ץ כי "בנסיבות ענייננו ניתן להשהות את השבת גופות המחבלים לצורכי קבורה. אין הצדקה להתערבותו של בית המשפט הנכבד".

אביו של המחבל בהא עליאן נואם בכנס של החמאס


אך בדיון שהתקיים בבג"ץ התנגדו השופטים לעמדת המדינה וטענו כי גל הטרור או הפיגוע בשרונה הם "אירועים שמתרחשים לא על ידי מחבלים תושבי ירושלים, אלא על ידי מחבלים מיהודה ושומרון". לדברי השופט יורם דנציגר, "המשפחות האלה חיכו זמן ארוך מאוד. הן מוכנות לתנאים, הן מוכנות גם לתנאי החדש (קביעת מקום הקבורה בידי המשטרה - נ"ב). לכן יש להפוך זאת לתהליך לביצוע". השופט עוזי פוגלמן הוסיף: "יש לכם סמכות להשהות, דיברתם על סמכות השהיה ולא על סמכות שלילה".

עו"ד אלעד סגל, שייצג את המדינה, ניסה להגן על עמדת הקבינט והשר ארדן: "יש להשהות את השבת הגופות בגלל התלהטות הרוחות. קיים קשר בין הטרור במזרח ירושלים לבין הטרור בשטחים. הקבינט מחליט בסוגיה זו להשהות את החזרת הגופות בגלל המצב הביטחוני".

לאחר תום חודש רמדאן החליטו שופטי בג"ץ לדחות את עמדת המדינה, והוציאו צו שלפיו על הגורמים המוסמכים "להתייצב וליתן טעם מדוע לא יימסרו לעותרים באופן מיידי גופות בניהם כדי שיוכלו לקוברן".

אנשי הפרקליטות ומשרדו של היועץ המשפטי לממשלה הבהירו לחברי הקבינט כי שופטי בג"ץ עלולים להוציא צו שיכריח את המדינה לשחרר את הגופות, והדבר עלול להוות מכה קשה לעמדת המדינה. מלבד העובדה שבית המשפט עלול לכופף את זרועות הביטחון, התקדים המשפטי שייווצר עלול להקשות במקרים דומים בעתיד ואולי אף במהלך חקיקה עתידית בנושא.
  
אז צץ הרעיון לקיים במקביל לדיון המתנהל בבג"ץ משא ומתן אישי עם כל אחת ממשפחות המחבלים בנוגע לתנאי שחרור הגופה. כך למעשה תחזיר המדינה את הגופות טרם פסיקה תקדימית של בית המשפט העליון.
המשא ומתן נערך כך: נציג המשטרה יצר קשר עם משפחת המחבל, והחל בהידברות בנוגע לתנאי השחרור. על פי התנאים שהציבה המשטרה ישתתפו בלוויה לא יותר מ־15 בני משפחה, והיא תתקיים באישון לילה, ללא נוכחות תקשורת. המשטרה היא שתקבע היכן תיקבר הגופה, והמשפחה תפקיד עשרות אלפי שקלים כפיקדון לשם שמירת התנאים.

הסברה הייתה שפנייה פרטנית לא רק תפרק את קבוצת העותרים, שכן הם יעדיפו שחרור של גופות בניהם על פני כיפוף המדינה בבג"ץ, אלא שמשא ומתן מהיר יהפוך את העתירה למיותרת. המחשבה הזו הייתה נכונה במקרה של מרבית המשפחות, שאכן מיהרו לקפוץ על המציאה. זאת, למעט משפחה אחת – משפחת עליאן.

ב־8 באוגוסט פנתה משטרת ירושלים למשפחת המחבל מארמון־הנציב בהצעה לשחרר את גופתו ולקיים הלוויה מצומצמת, אולם המשפחה דחתה את תנאי המשטרה. לטענת המשפחה היא אישרה בתחילה את התנאים, אולם מאחר שהמשטרה שינתה פעמים אחדות את מיקום הקבורה וכן הורידה ברגע האחרון את מספר המשתתפים, היא נאלצה לסרב. המשפחה ראתה בהתנהלות המשטרה נקמה ומנוף נוסף להשפיל אותה.
 
במשטרה אישרו כי התקיימו מגעים בינה לבין המשפחה, אולם בעקבות הסירוב מסרה משטרת ירושלים: "לפי החלטת מפקד מחוז ירושלים, לאור העובדה כי משפחת המחבל אינה עומדת בתנאי הקבורה שסוכמו עמה, הופסק המשך הסדרת הליך מסירת גופת המחבל".

אך על רקע מרוץ הזמן ותאריך היעד שהציב בג"ץ למדינה, ולאחר משא ומתן נוסף, הועברה לפני כשבועיים גופת המחבל בהא לעו"ד מוחמד מחמוד ולמשפחת עליאן, ולאחר מכן שוחררו עוד כמה גופות. בחודש האחרון השלימה המשטרה את השבת הגופות.

בשורה התחתונה, במערכת הביטחון הבינו כי האפשרות המשפטית להשתמש בנימוק של אכיפת "הסדר הציבורי" אינה יכולה לעמוד לאורך זמן בהיעדר חקיקה, וגם לאחר חקיקה יכול בג"ץ כידוע לומר את דברו. לכן שם העדיפו "לסגור עסקאות" עם המשפחות ולהביא את הפרשה לסיומה, לפחות נכון לעכשיו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg