ה"מוסקטר" שליווה את מלחמת סיני

בחודש אוקטובר הקרוב נציין 60 שנה למלחמת סיני, בה לחמה ישראל ביחד עם בריטניה וצרפת כנגד מצרים, בעקבות הלאמת תעלת סואץ. על ההיבטים הבינלאומיים של המלחמה בטור השבועי של ד"ר אפרים לפיד  

צילום: אתר יד לשריון IsraelDefense

לאחר הלאמת תעלת סואץ ע"י המצרים ביולי 1956 תבעו בריטניה וצרפת מהנשיא גמאל עבד א-נאצר לבטל את ההלאמה, שאם לא כן, ישתלטו על התעלה בכוח. בסוף יוני 1956 חתמה ישראל על ברית חשאית עם צרפת, קבלה נשק בכמות ובאיכות שלא ידעה קודם, בתגובה לעסקת הנשק הצ'כית עם מצרים, ובתמורה התחייבה ישראל לסייע לצרפת במלחמה בנאצר, אשר תמך במורדים באלג'יריה.

בריטניה, אף על פי שנפגעה כלכלית מההלאמה של תעלת סואץ, הייתה פחות נלהבת לצאת למערכה מאשר ממשלת צרפת, בין היתר משום שהבריטים היו מחויבים בהסכם הגנה עם ממלכת ירדן. מאידך, הבריטים שאפו להפיל את משטרו של גמאל עבד א-נאצר, שלדעתם איים על מעמדם בירדן ובעיראק. החשיבות של השליטה בתעלת סואץ הייתה משנית בעבור צרפת, בהשוואה לבריטניה, מאחר שהיו לה מקורות נפט אחרים.

באוקטובר 56 פלש צבא ברית המועצות להונגריה כדי לדכא את המרד האזרחי שם, ועל כן נראה שההנהגה הסובייטית לא תקדיש תשומת הלב למלחמה בסיני.

הצרפתים בחנו סיכוי למבצע צבאי שלהם עם הבריטים ובמקביל ביקשו לדון באפשרות חלופית לשת"פ צבאי ישראלי- צרפתי.  בדיונים עם צרפת הסתבר כי זה חודשיים דנות בריטניה וצרפת בתוכנית למבצע משותף ואינן מגיעות להסכמה. משלחת צרפתית סודית הגיעה לישראל לפגישות עם רה"מ ושהב"ט בן-גוריון, הרמטכ"ל דיין , ראש אג"מ לסקוב וראש אמ"ן הרכבי. הצרפתים בקשו לשכנע את ישראל לפתוח במבצע צבאי עצמאי נגד המצרים, אשר יאפשר לצרפת לפעול לבד וללא שיתוף הבריטים בטענה כי בדרך זו יתאפשר להם להשתלט בחזרה על תעלת סואץ. בן- גוריון היה מסויג מאד, בין היתר מחשש מבגידה כלפי הבריטים אם לא ישתתפו במבצע. לדעת בן- גוריון נדרשה ההשתתפות הבריטית גם כדי לנטרל התנגדות אמריקאית צפויה בזירה הבינ"ל למבצע. לאחר שהמשלחת הצרפתית עזבה את הארץ, הטיל הרמטכ"ל דיין על רס"ן שלמה גזית לצאת מיד לפאריז לתכנון משותף עם המטכ"ל הצרפתי, על בסיס התוכנית המבצעית של צה"ל והנחיות בן- גוריון לשת"פ. השיחות עם הקצינים הצרפתים התקיימו בדירה פרטית בפאריז מטעמי חשאיות. הקצינים הצרפתים הטילו ספק ביכולות המבצעיות של צה"ל והסתייגו מפעולה צבאית ללא שיתוף מלא של הכוחות הבריטים באזור. בימים 22-24.10.56 נפגשו בן- גוריון ופמליה מישראל בסבר, ליד פאריז, לדיונים  עם נציגי ממשלות צרפת ובריטניה, בראשות רה"מ אנתוני אידן.

לאחר דיונים פנימיים רבים, מגעים ובירורים עם גורמי חוץ שהתנהלו כחודשיים סוכמה בישראל התמונה הבאה ב- 25.10.56: בן-גוריון אשר עקרונית את המערכה ומגמותיה; צה"ל יחל בפעולה ביום ב' 29.10.56 עם חשכה ויסיים את כיבוש סיני תוך 7-10 ימים; המערכה הישראלית מסתמכת על ההנחה שכוחות בריטים וצרפתים ינחתו מהים או יצניחו כוחות מהאוויר וישתלטו על איזור תעלת סואץ; ערב המבצע, תציב צרפת שלוש סיירות נגד-מטוסים ליד תל אביב וחיפה, אליהן יתווספו שתי טייסות של מטוסי יירוט צרפתיים בבסיסי חיל האוויר הישראלי.  נציגים צרפתים הגיעו ארצה לחמ"ל הפיקוד המטכ"לי ברמלה. במקביל נקבע אל"מ יובל נאמן כאיש הקישור למפקדה הבריטית בקפריסין.

ביום פתיחת המבצע, 29.10.56 החלה ישראל בהצנחת כוח צנחנים בפיקודו של אריק שרון במעבר המתלה. חלפו שעות אחדות ובהתאם לסיכום בתוכנית המשותפת פרסמו בריטניה וצרפת אולטימטום לקהיר ולירושלים בתביעה להרחיק את כוחותיהם תוך 12 שעות ולא לקדם כוחות צבא לעבר התעלה. ישראל נענתה מיד והתחייבה לא להתקרב. נשיא מצרים דחה את התביעה מכל וכל.  מבוקר יום שלישי, 30.10.56 חכתה ישראל לתחילת ההפצצות של שתי בעלות הברית על איזור התעלה ולאחר מכן להנחתת כוחות של בריטניה וצרפת להשתלטות על האיזור. התקיפה התמהמהה וגרמה למורת רוח בירושלים. בן- גוריון ראה בכך הפרה בוטה של הסכם סבר ועמד להורות על החזרת כוחות צה"ל לשטח ישראל. הרמטכ"ל דיין הצליח לשכנעו להמתין עוד כמה שעות ואכן באחור של כ-12 שעות החלה ההפצצה המתוכננת, מבצע "מוסקטר".

הפעולה של המעצמות נדחתה ביממה, לאחר שנודע שהמצרים מעבירים כוחות צבא גדולים לתוך סיני, והפיקוד המשותף הבריטי-צרפתי החליט לאפשר לכוחות הישראליים והמצריים להתכתש בסיני, ולהקל בכך על תקיפת התעלה; בסופו של דבר לא יצא "מבצע מוסקטר" לדרך לפני 5 בנובמבר, כשצה"ל כבר השתלט על חצי האי סיני. הכוחות הבריטיים והצרפתים השתלטו על ערי התעלה הצפוניות פורט סעיד ופורט פואד, והחלו לנוע דרומה לאורך התעלה.

בתגובה לפלישה, טיבעו המצרים אניות בתעלה וחסמו אותה, ומדינות ערב שיבשו את אספקת הנפט לארצות המערב. ארצות הברית לחצה על בריטניה לסגת ממצרים, וברית המועצות, שחששה לאבד את השפעתה באזור, איימה במלחמה אם כוחות הצבא לא ייסוגו.

ביוזמתן של ארצות הברית וברית המועצות קבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה הקוראת לעצור את המבצע ולהסיג את כל הכוחות. בתגובה נעצרו הכוחות של בריטניה וצרפת בעיר קנטרה, ובכך הסתיים למעשה המבצע. בחודשים נובמבר ודצמבר נבנה כוח החירום של האו"ם. פינוי הכוחות הזרים ממצרים הושלם עד 22 בדצמבר.

בריטניה וצרפת ספגו תבוסה קשה במלחמה, ומעמדן המדיני נפגע. ארגון האו"ם קיבל החלטה המעניקה למצרים את הבעלות על התעלה , ובכך נכשלה המטרה העיקרית של "מבצע מוסקטר".  ראשי הממשלה בשתי המדינות נאלצו להתפטר: אנתוני אידן הבריטי - בינואר 1957; ועמיתו הצרפתי גי מולה במאי  אותה השנה. הצבא המצרי אמנם הובס בקרבות, אך מבחינה מדינית יצאה מצרים מחוזקת.  גמאל עבד א-נאצר התקבע כמנהיג חשוב של מדינות העולם השלישי, ומצרים זכתה בעמדת הנהגה מרכזית בעולם הערבי, המוסלמי, והאפריקאי.

תודה לשלמה גזית בספרו "בצמתים מכריעים"