ראשי » חדשות » צבא וביטחון

שנתיים להיעלמות אברה: "לא ניתן לקולו לידום"

שנתיים להחזקתו של אברה מנגיסטו בעזה, בני המשפחה משנים כיוון ופותחים בקמפיין להשבתו. אף שחמאס סירב לכל העסקאות שהוצעו, ההורים מטילים את האחריות על ראש הממשלה ודורשים להפעיל יותר לחץ על ארגון הטרור

עשרות בני אדם בלבד נכחו בעצרת המחאה שקיימה משפחתו של אברה מנגיסטו בשבוע שעבר מול מעון ראש הממשלה בירושלים, לציון שנתיים להחזקתו ברצועת עזה. במבט מהצד היה נראה שמדובר במפגן נוסף בשרשרת צעדי המאבק, שמתקשה להתרומם ולרתום תמיכה ציבורית רחבה. אולם בני המשפחה הכואבים שנכחו במקום ומעגל הפעילים שעטף אותם, חשו כי האירוע סימל במידה רבה נקודת מפנה באופייה של המחאה.

עוד כותרות:
- דאעש ירה טיל כימי לעבר כוחות אמריקאים בעיראק
- מבוכה לבן דהן: תושבי עמונה קטעו את נאומו
- האוני' העברית מובילה בישראל, היכן היתר?

 
  
"שנתיים אנחנו, המשפחה, יושבים בשקט. נתַנו אמון בראש הממשלה שימלא את תפקידו וידאג לאברה, ואנחנו רואים ששום דבר לא נעשה", אמר האח, אילן מנגיסטו. "באנו היום לומר 'מספיק'. אסור לתת למצב הזה להימשך. אנחנו לא ניתן לקולו של אברה לידום. יש מה לעשות, צריך להשוות מיד את תנאי אסירי החמאס לתנאי החזקתו של אברה, וללחוץ על החמאס על מנת לקבל אות חיים. הגיע הזמן למעשים, די לדיבורים".

למעלה מ-750 יום לאחר שאברה מנגיסטו (30), תושב אשקלון הלוקה בנפשו, חצה את גדר המערכת בחוף זיקים ב-7 בספטמבר 2014, ובני המשפחה עדיין ממתינים לאות חיים ממנו. בשנה האחרונה, מאז הוסר צו איסור הפרסום הסמיך שהוטל על הפרשה לבקשת מערכת הביטחון, הקפידו בני המשפחה לשמור על שקט יחסי מבחינה תקשורתית. הם נקטו בקו של הפניית החצים כלפי שלטון חמאס ברצועת עזה, שלפי ההערכות מחזיק ביקירם בניגוד לכל עיקרון הומניטרי.

בין היתר הפגינו בני המשפחה במעבר ארז בעת כניסת פועלים פלסטינים לישראל בקריאה לתושבי הרצועה ללחוץ על מנהיגיהם, וניסו לחסום את ביקורי משפחות אסירי חמאס הכלואים בישראל. ההורים אף המריאו למטה האו"ם בז'נבה ונפגשו עם ארגוני סיוע הומניטרי, אך כל המאמצים העלו חרס. במקביל, הם העניקו לממשלת ישראל זמן ושקט לפעול בניסיון שלא להעלות את המחיר שדורש הצד השני. המיקום שנבחר עבור המחאה האחרונה מבטא שינוי בכתובת שאליה מוכוונות התביעות לפעול להשבת בנם הביתה.
 
ימים ספורים לאחר ההפגנה המדוברת תיאר אלוף-משנה במיל' ליאור לוטן, המתאם לנושא השבויים והנעדרים מטעם ראש הממשלה, כיצד ישראל איננה מרפה מניסיונותיה להשיב את מנגיסטו, כמו גם את גופות לוחמי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול, ואת שני האזרחים הישראלים הנוספים השוהים ברצועה.

בדבריו בכנס של המכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה בשבוע שעבר, חשף לוטן כי חמאס דחה לאחר מבצע 'צוק איתן' מספר הצעות שהעבירה ישראל בנושא; הצעה אחת כללה את השבת כל השבויים והגופות שנתפסו בידי ישראל במבצע 'צוק איתן', בתמורה לגופות חללי צה"ל. בהצעה נוספת דובר על החזרת עשרות עזתים שחצו מיוזמתם לשטחי מדינת ישראל בתמורה לקבלת האזרחים הישראלים.

לדברי לוטן חמאס השיב בשלילה, "באופן חסר תקדים", לכל ההצעות, והציב תנאי מקדמי להמשך השיח ומסירת כל בדל מידע אודות הנעדרים, הנוגע לאסירים פלסטינים אחרים, תושבי יו"ש, המוחזקים בכלא הישראלי. לוטן התכוון כנראה למשוחררי עסקת שליט שנתפסו במהלך מבצע 'שובו אחים'. אגב, לפי דיווחים שונים העסקאות נדחו בשל מחלוקת בין הזרוע הצבאית של חמאס ללשכה המדינית.
  
"מדובר באזרחים חולים, סובלים מתשישות נפשית, שחצו לעזה ומוחזקים עד היום בידי חמאס", התייחס לוטן גם למקרה של מנגיסטו. "אותם גורמים מודעים למצוקה והקושי שמאפיינת אזרחים אלו. זהו לא נושא ביטחוני. ישראל מצאה את הדרכים להעביר לחמאס בעזה את כל ההוכחות שמדובר בנושא הומניטרי, אישי, אנושי, ולא בנושא ביטחוני".

בשיחה עם 'מקור ראשון' ו-nrg מאשימים בני משפחת מנגיסטו את הממשלה בהתנערות מאחריות וטוענים כי דברי לוטן, שתוכנם נודע להם לראשונה דרך התקשורת, רחוקים מלהניח את דעתם. "זה מאד מקומם", אומר האח אילן. "זה שיצאו בהצהרה 'הצענו להם', נועד להרגיע את המשפחות ואת הציבור שכביכול הם פועלים.

"אנחנו מנסים לעבוד בשיתוף פעולה עם ליאור לוטן, תמיד העדפתי את האפשרות הזו. אבל אני רואה שלא נעשה דבר ושאם לא נזעק, אפילו על דבר צודק ואנושי כזה, לא יקרה כלום. חלפו כבר שנתיים, כמה אפשר לזלזל בבני אדם?". כדוגמה לדבריו מספר אילן כי המשפחה עודכנה בפנייה שהועברה לאחרונה בנושא לראש ממשלת אתיופיה, "כאילו חסרות לו בעיות משלו".

"אני מאוכזב שבמקרה ההומניטרי הזה, כשמדובר באזרח חולה, לא קמה זעקה של ראש הממשלה. אם ראש הממשלה היה 'יושב עליהם' באמת ומוציא הודעות לתקשורת שמשקמים את עזה בזמן שיש שם אזרח בשבי, אז אולי הייתה התקדמות. אבל בינתיים הוא עושה רק סרטונים על טיהור אתני ונהירה לקלפי, לא על העוול הזה. נקווה שהוא יוציא על זה סרטון בקרוב", מוסיף אילן בחיוך מריר.

 

Palestinian leaders demand a Palestinian state with one precondition: No Jews. There's a phrase for that. https://t.co/u5gfSW1thW

— Benjamin Netanyahu (@netanyahu) September 9, 2016

לדברי המתאם לוטן מדינת ישראל מנסה להביא לשחרורו של אברה בתנאים סבירים, אך חמאס דחה את כל העסקאות שהוצעו.

"לא ביקשתי שיחזירו את אברה מעכשיו לעכשיו, אבל המדינה הייתה צריכה לדרוש, בלי עסקאות, את הזכות הבסיסית שמגיעה לה - לדעת מה קורה איתו. לפחות ביקור של הצלב האדום. למה הם לא דורשים את זה לפני שיוצאים בהצהרות על עסקאות".

לכל אורך תקופת היעלמותו של מנגיסטו גרסו בני המשפחה כי קבלת אות חיים ומידע רשמי על מצבו עוברת דרך יצירת לחץ על חמאס בנושא האסירים הפלסטינים המשתייכים לארגון וכלואים בישראל, וזאת באמצעות השוואת תנאיהם לתנאי החזקתו של האזרח הישראלי שאינו זוכה לביקורים.
 
"ההצהרות האלו לתקשורת הן התנערות מעשייה האמיתית בפועל, שהיא עצירת ביקורי משפחות האסירים", סבור אילן. "הצעתי להתחיל בכך, הבטיחו לנו בכל פגישה שזה מתקדם, אבל בפועל לא קרה כלום. בינתיים אסירים חיים בישראל בתנאים של בית מלון, והמדינה משחדת אותם כדי לקנות שקט. מספיק שראש הממשלה יצא בהכרזה שהוא מונע ביקורים של משפחות האסירים, ארוחות או משכורות. אבל אף אחד לא מעז לעשות את זה, וזו צביעות. חמאס ימשיך עם ההתנהגות האכזרית כל זמן שראש הממשלה ישב בשקט. עלינו להילחם, להרים ראש ולא לוותר על זכותנו. אבל כנראה יש שם יועצים שתפקידם להפחיד שיהיו פה מהומות ושביתות רעב, ולכן צריך לתת להם כל מה שהם רוצים".

ההורים, אגרנש ואיילין מנגיסטו, מצטרפים להטלת האחריות על ממשלת ישראל. בעוד מספר ימים הם יציינו ראש השנה נוסף בלי בנם אברה. ניכר כי השניים מסוגרים בכאבם, ולא בקלות הם ניאותו לשוחח. הם עושים זאת בסיועה של יונית פנטה, קרובת משפחה המרכזת את מטה המאבק לשחרורו של מנגיסטו, וששימשה גם כמתורגמנית בחלק מהשיחה.

מאז אותו יום מר ונמהר, וככל שנוקפים הימים, מתקשה האם אגרנש להתמודד עם היעדרו של בנה. "אין לי יום ואין לי לילה. היינו בכל מיני פעילויות ופגישות, אבל ככל שהזמן עובר זה נהיה קשה יותר ויותר. כבר כמה חודשים שאני לא מצליחה לתפקד ולעבוד. הזיכרונות ממנו לא עוזבים אותי. העובדה שלא קיבלנו ממנו אות חיים, שאני לא יודעת מה מצבו, אם המחלה החמירה, אם מטפלים בו כמו שצריך - היא הקשה מכול", היא אומרת בעצב.

"בהפגנה לא הצלחתי לדבר. לא למיקרופון, לא להתראיין, רק דמעתי", היא מתארת בבכי, והכאב ניכר בכל תו בפניה. "עם כל הדמעות והציפייה, ראש הממשלה או מישהו מטעמו לא יצא אלינו. איך הוא יכול לשתוק? אם זה היה הילד שלו, הוא לא היה שותק. לפחות היה יוצא לנחם אותנו ולתת לנו תקווה שיהיה בסדר. עם כל התמיכה שאנחנו מקבלים, אנחנו צריכים את התמיכה של ראש הממשלה. הוא העיקר, הוא מקבל את ההחלטות, בלעדיו שום דבר לא יקרה. גם לשר הביטחון יש תפקיד. השר הקודם יעלון היה מחזק אותנו, ומעדכן על כל מיני פעולות שהם עושים כדי להקשות על הצד השני. שר הביטחון הנכנס לא התעניין ולא נפגש אתנו".
 

"אין יותר חושך ממה שאנחנו עוברים", אומר האב, איילין. "אני חושב על אברה כל הזמן. הוא בראש שלי בערב, בבוקר ובצהריים. היה מקרה שהיה מפגע באשקלון ונתנו לו טיפול בבית החולים 'ברזילי'. מחבלים שנכנסים לישראל במטרה לפגוע באזרחים המדינה מסייעת להם, ולעומת זאת אברה, הילד שלנו, אנחנו לא יודעים אם הוא מקבל טיפול או איך הוא מרגיש".

אברה מוחזק על ידי חמאס, מה הצעד שהייתם מצפים שראש הממשלה יעשה?
אגרנש: "התשובה ברורה, שיחזירו לי את הבן שלי בבקשה. ראש הממשלה יכול לעשות את זה בקלות, הוא רק צריך לרצות".

בכל מחיר?
"אני לא נכנסת לעניין הזה. אין שום סיבה לשלם על בחור חולה. מה יש להם לעשות איתו? הוא לא חייל ולא הלך לפגוע באף אחד".

בחודש שעבר ציינו בני המשפחה בעצב את יום הולדתו השלושים של אברה. "לא היה לנו מה לחגוג, אבל הכרחתי את כולם לבוא ולחזק אחד את השני", מספר אילן. "הקייס ערך תפילה וטקס שנהוג בקהילה, והתפללנו שאברה ישוב הביתה ושהשם ייתן לנו כוח להמשיך".

בני המשפחה, המונה עשרה אחים ואחיות, מספרים על ילד שמח שאהב לעזור לסובבים אותו, עד שפטירת אחיו בנסיבות טרגיות לפני כארבע שנים שינתה את מסלול חייו. הוא נקלע למשבר נפשי, ומאז אושפז פעמיים בבית חולים פסיכיאטרי.

"היינו יושבים ומדברים הרבה", נזכרת אגרנש בימים אחרים. "יום אחד, כשהיה בן  16 בערך, מצאתי אותו עטוף בצעיף לבן מסורתי שהמבוגרים מתעטפים בו. לא הבנתי למה פתאום הוא לובש את זה. ילדים נרתעים בדרך כלל מהלבוש המסורתי. התפתחה בינינו שיחה ושאלתי אותו מי יטפל בי כשאהיה מבוגרת. הוא ענה לי 'אל תדאגי אמא, אני אהיה איתך תמיד'. הזיכרון הזה רודף אותי כל השבוע האחרון".
 

אילן היה הראשון לקבל את הבשורה הקשה. "התקשרו מהשב"כ שיש אירוע ביטחוני ורוצים להיפגש איתי", הוא נזכר. "הגיעו אליי לעבודה שני אנשי ביטחון שהרגיעו אותי במירכאות שהכול בסדר. הם התחילו לשאול מתי ראיתי את אברה לאחרונה, ואז סיפרו לי שאחי חצה את הגבול לכיוון עזה, ושהמדינה מנסה לפעול בדרך חשאית באמצעות ארגונים הומניטריים משום שהמצב שם רגיש אחרי 'צוק איתן'".

"ברגע הראשון האשמתי אותו ושכחתי שמדובר באדם ששרוי במצוקה נפשית. אמרתי לעצמי 'ריבונו של עולם, לא מצאת לך לאן ללכת?'. היום אני יכול להגיד שלאט לאט אני מקבל מידע על כך שייתכן שהיו לו 'חברים' לא טובים שהשפיעו עליו ושיבשו את דעתו. כל פעם הוא היה נעלם וחוזר".

האם קיבלתם עד היום סימן חיים מאברה?
אילן: "כלום, אנחנו בחוסר ודאות מוחלט. יש גורמים לא רשמיים שנכנסו לרצועה ושיש להם קשרים עם חמאס. הם העבירו לנו מסר שהארגון נוהג בשבויים לפי האסלאם שהיא דת של חמלה. ואני אומר: איך אתם לא מתביישים? להחזיק באדם חף מפשע זו חמלה?"

 אותם ערוצים לא רשמיים עדכנו את בני המשפחה לפני קצת פחות משנה כי אברה בחיים וכי הוא מוחזק על ידי הזרוע הצבאית של חמאס, אך רסיס המידע הזה רחוק מלספק אותם. את תחושת ההחמצה הגדולה ביותר חוו בני המשפחה בזמן חתימת הסכם הפיוס עם טורקיה.

"אם ישראל הייתה לוחצת על טורקיה, האזרחים המוחזקים בעזה היו יכולים להיות כלולים בהסכם, אבל הייתה שאננות", אומר אילן. "בפגישות עם ליאור לוטן נאמר שההסכם המתגבש הוא חלון הזדמנויות, ושאין סיכוי שבלי הבנים יהיה הסכם. בסוף חטפנו סטירת לחי. ראש הממשלה ראה שאף אחד לא מרים צעקה בנושא ולא מפריע לו, ואנחנו התעוררנו מאוחר מדי", הוא מוסיף בביקורת עצמית. "אם היינו נחשפים להסכם היינו מוחים על כך בזמן, אבל ראש הממשלה הוא פוליטיקאי ממולח וסגר את כל ההסכמים בחשאי בלי לחשוף פרטים אפילו לחברי הקבינט".
 

בסופו של דבר אברה לא נפל בשבי במהלך שירותו הצבאי, אלא חצה את הגבול לרצועת עזה. יש מי שישאל מדוע לדעתכם ובאיזה מחיר המדינה צריכה לפעול כדי לשחרר אותו?
אילן: "להגיד שאדם במצוקה נפשית מודע לסכנות סביבו זה גובל בטיפשות. אנחנו לא מדברים על עסקאות אלא על דיווח על מצבו, ביקור, כל דבר שאסירים פלסטינים אחרים מקבלים פה. שנית, אנו חיים במדינה מתוקנת, יש ראש ממשלה, והוא צריך לדאוג להגן על זכויות האזרח. אחד מתפקידיו זה להחזיר את אברה. הוא מחויב לכל אזרח במדינה אפילו שהוא לא חייל.

"אם הוא לא עושה את הדברים האלו, הוא מועל בתפקידו. אם נאבד עיקרון כל כך בסיסי, אז מה נשאר? ישראל שולחת משלחות לכל העולם כדי להציל בני אדם שנקלעו לאסונות טבע, אנחנו אנשי החסד הכי טובים, אבל כשיש פה אדם במצוקה נפשית פתאום אנשים אומרים 'הוא הלך מרצונו' וכל אטימות הלב שאני נתקל בה".

מה עמדתכם בנוגע לעסקה שתכלול שחרור מחבלים בתמורה לשחרור אברה?
אילן: "אני יודע שמוחזק שם אדם חף מפשע, שזה מקרה הומניטרי, ושאם ישראל באמת תילחם על זכותו הבסיסית ותפעיל את האנשים המתאימים במקומות המתאימים, היא לא תצטרך לשלם כלום. אבל ממשלה שמורידה ראש לכל עוול של חמאס, אין לי ספק שבסוף תצטרך לשלם כמו שהיה בהסכם עם טורקיה. אני לא צריך לתת עצות לממשלה מה לעשות, אבל אם ראש הממשלה לא מבין שיש פה מקרה הומניטרי ושזכותו לזעוק עליו בכל העולם, אז הוא משדר מסר שבאמת ניתן לשלם להם".

אילן סבור כי הסיבה שבגללה המקרה אינו זוכה לתמיכה ציבורית רחבה היא הטראומה שנצרבה בתודעה הישראלית בעקבות עסקת שליט והמחיר היקר שגבתה, ומבקש להבהיר שוב כי הוא אינו מכוון לשחרור מחבלים אלא לקבלת אות חיים מאחיו. "ליברמן כבר הצהיר שלא יהיו עסקאות. הוא זוכה לאהדה מהציבור ומשדר שאנחנו חזקים, אבל מה הוא כן מוכן לעשות כדי להחזיר שבויים ונעדרים? להפקיר אותנו זה הכי קל".
 
בפברואר המריאו אגרנש, איילין ואילן למטה האו"ם בז'נבה, מצוידים במסמכים המעידים כי אברה לוקה בנפשו. הם נפגשו בין היתר עם נשיא ארגון הצלב האדום וארגונים הומניטריים נוספים, שהבטיחו כי יסייעו להשבת בנם. הביקור הפיח בהם תקוות, אבל יותר מחצי שנה אחרי, ההבטחות לא נשאו פרי.

"כששלחו אותנו לז'נבה עוד הייתה לי תקווה", אומרת האם אגרנש. "הרגשתי שמשהו קורה, שאני יוצאת מגבולות המדינה ופוגשת ארגונים ומדינות נוספות שמתערבות במקרה. זה היה נראה סימן טוב. הייתה לי ציפייה כשנשיא הצלב האדום אמר שהוא לוקח את הטיפול במקרה באופן אישי ושיעשה הכול, אבל מאז לא קרה שום דבר. זה שבר אותי".

גם האח אילן מתאר את המסעות שעברה המשפחה כדי להשיב את אברה. "אני מטרטר את ההורים שלי הרבה. זו תקופה מאוד לא קלה עבור ההורים שלי, לצערי חווינו הרבה מפגשים והבטחות שלא יצא מהם כלום. אנחנו נפגשים גם עם חברי קבינט, שרים וח"כים. כולם אומרים שאנחנו צודקים ושהם מזדהים עם הכאב, אבל במבחן התוצאה לא רואים את זה. כולם מרכינים ראש בפני חמאס ומשלימים עם כך שמותר לו לעשות כל עוול ואין מה לעשות נגד זה".

ולמרות הכול, בני המשפחה מסרבים לאבד תקווה ולא מתכוונים לשבת בחיבוק ידיים. הם מצביעים על התרחבות בהיקף התמיכה הציבורית ובמספר הפעילים במטה המאבק, העושים לילות כימים ומשקיעים מכיסם הפרטי כדי להדפיס סטיקרים ושלטים ולארגן הסעות להפגנות. המשפחה שואבת עידוד מכל אזכור ברשתות החברתיות או ארגון נוסף שהביע תמיכה במאבקם. לאחרונה נפתחה עמותה, ומתוכנן פרויקט מימון המונים לטובת המשך המאבק.

"יש לנו עם נפלא ותומך", אומר אילן. "אף שיש מקרים של גזענות שנחשפו במיוחד לאחרונה, בעיניי זה שולי ובטל בשישים. בהתחלה היו מגיעים להפגנות שלושה אנשים, היום אני שמח שיש התקדמות מסוימת. ברוך השם אנשים התעוררו והבינו שיש פה מאבק צודק".

בולטת במיוחד ההזדהות של צעירים וחניכי תנועות הנוער השונות, שהיוו את רוב המשתתפים בעצרת האחרונה. באחד הסרטונים ששותפו בעמודי הפייסבוק של המאבק נראים מאות חניכי בני עקיבא שרים בהתלהבות בעיצומו של מחנה הקיץ "עוד אברה חי", במנגינת השיר המוכר. עם זאת, מנגיסטו רחוק מלהיות בעיני החברה הישראלית "הילד של כולנו". הוא נושא עמו את צבע עורו, מצבו הנפשי ומקום מגוריו.
 

 
אתם חשים ביחס שונה אליכם לעומת המשפחות האחרות בשל צבע עורו של אברה? לדעתכם יש לערוך הפרדה בין מקרה של אדם חי לגופות או בין חייל לאזרח?
אגרנש: "אני אוהבת את שתי המשפחות האחרות. אנחנו לא מדברים הרבה בגלל השפה. החיילים הם ילדים של המדינה, בזכות המסירות שלהם אנחנו כאן. המעט שאפשר לעשות זה להביא אותם לקבורה ולתת נחת למשפחות".

האב איילין מצטרף לדברים: "הורים זה הורים, הכאב הוא אותו כאב. את כולם צריכים להחזיר. כואב לי שלמרות כל הבכי והתחנונים הרצל נפטר בלי לראות את בנו, ואני מפחד רק מעצם המחשבה הזאת שלא אזכה לראות את הבן שלי. בינתיים אסירי חמאס לומדים, אוכלים ומתחזקים".

"היעדר התמיכה לא קשור לצבע העור שלנו, אלא להרכנת הראש בפני חמאס", ממהר שוב האח אילן להדגיש. "גם בתקופת גלעד שליט היו המון הצעות חוק של ח"כים כדי לעצור ביקור משפחות מחבלים, אבל הן לא עברו. ייתכן שכלפי משפחות גולדין ושאול יש קצת יותר אהדה ורגש תמיכה מהציבור כי מדובר בחיילים, אף שבעיניי לאדם חי יש יותר ערך. אבל לצערי אני רואה את אוהל המחאה של משפחת שאול והוא כמעט שומם, כל יום יש שם אדם אחד או שניים. זה עצוב. חוסר התמיכה הציבורית פוגע בכולם".

"אין ספק שככל שעובר הזמן, התקווה והציפייה שאברה יחזור נחלשת", מודה אילן לקראת סיום. "המאבק השפיע על כולנו, פגע בבריאות וגוזל זמן מהאישה והילדים. אבל אין ברירה, אנחנו חייבים להחזיק מעמד. אעשה כל מה שיידרש כדי להשמיע את הזעקה של אחי אברה. אנחנו מתכננים לנסות לערוך פגישות עם נשיא טורקיה ארדואן, עם ראש ממשלת קטאר, באו"ם ובאיחוד האירופי, בכל מקום שאפשר, ואולי הישועה תבוא מזרים. כל מי שנושא את הדגל שנקרא זכויות אדם חייב לעזור. אי אפשר להשתיק אזרח חף מפשע שמוחזק בשבי חמאס, אסור להשלים עם המצב הזה".
 
ממשרד ראש הממשלה נמסר: "מתאם השבויים והנעדרים ונציגיו מקיימים קשר מקצועי ורציף עם בני משפחתו של אברה מנגיסטו. קשר זה כולל מפגשים אישיים ושיחות טלפון שוטפות, בהם מעודכנים בני המשפחה בדבר המאמצים השונים להשבת אברה לביתו. בפגישות עולות מעת לעת הצעות ויוזמות פעולה שונות מצד המשפחה, וגם הן מטופלות במלוא הרצינות. המתאם ונציגיו פועלים בכל דרך לסייע לבני המשפחה בתחומים רבים נוספים. המתאם ונציגיו ימשיכו לפעול ללא לאות על מנת להשיב את אברה לחיק משפחתו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg