משבר ביחסים עם ירדן: "אל-עמרו נרצח בדם קר"
חיסולו של האזרח הירדני שניסה לדקור לוחמי מג"ב בשער שכם ביום שישי האחרון, יצר מתיחות בין ישראל לירדן. על רקע הבחירות לפרלמנט בעמאן, בממלכה חוששים מהתחזקות הקיצונים
קולות הצהלולים בכפר אל-מוריר נשמעו למרחוק, אלא שהפעם לא הייתה זו חתונה אלא הלווייתו של סעיד אל-עמרו, המחבל שניסה לבצע פיגוע דקירה בשער שכם בירושלים ביום שישי שעבר.
עוד כותרות:
- אובמה לא ייזום מו"מ לשלום עד תום כהונתו
- דאעש ירה טיל כימי לעבר כוחות אמריקאים בעיראק
- בן 17 נהרג לאחר שנפל ממגלשה בגובה 2 מטרים
גופתו של אל-עמרו התקבלה בכפר הירדני הקטן, במחוז כּרכּ שמדרום לעמאן, בשירים ובהשלכת אורז ופרחים. באסלאם מתייחסים לשהיד ביום קבורתו כאל חתן ביום חופתו. כאשר הגברים שנשאו את הגופה צעקו "אין אלוה מבלעדי אללה, והשהיד חביב האל", הנשים הגיבו בצהלולים המוכרים ובזריקת סוכריות ואורז. עם התקדמות ההלוויה, התלהטו הרוחות. "ברוח ובדם נפדה אותך שהיד", צעקו הגברים, והמשיכו בקריאות בעד ירושלים פלסטינית ונגד ישראל.
'חזית הפעולה האסלאמית', הזרוע הפוליטית של 'האחים המוסלמים'בירדן, מיהרה לגנות את מה שכינתה "הוצאתו להורג של האזרח הירדני סעיד עמרו על אדמת פלסטין", ודרשה לסגור את השגרירות הישראלית בעמאן. יו"ר הרשות הפלסטינית קפץ אף הוא על העגלה, ושלח באמצעות השגרירות הפלסטינית בעמאן איגרת תנחומים למשפחה. "השהיד אל-עמרו הרווה בדמו את אדמת פלסטין הכבושה", כתב אבו-מאזן, והוסיף כי הוא משתתף בצער ההורים והמשפחה על אובדנו. "השהיד נמצא כעת בגן העדן".
קרובי משפחתו של אל-עמרו התראיינו לכלי תקשורת בירדן, ואחד מהם מחה על "הרצח בדם קר" שביצעה ישראל. לדבריו, "סעיד היה במסגרת קבוצת תיירות לאדמה המקודשת. הוא התפלל במסגד אל-אקצא יחד עם קבוצות תיירים נוספות. דיברנו עם אנשים שהיו איתו בקבוצה ועם עדי ראייה לאירוע, ראינו גם את התמונות שפורסמו, ואין לנו ספק שישראל חצתה פה קו אדום. סעיד עבד כפקיד ברשות המים, היה אדם נורמטיבי ולא הייתה כל סיבה להרוג אותו. הוא לא החזיק בדעות קיצוניות ולא השתייך למפלגה פוליטית. בסך הכול רצה לבקר את קרובי משפחתו בפלסטין. מדובר במשפחה שאיבדה את אביה לפני כמה שנים, ולסעיד היה תפקיד משמעותי בניהול המשפחה".
את מנזור, תושב כרכ, פגשתי כשנסעתי לבקר את משפחת הטייס מועאז כסאסבה שנשרף בידי דאעש ב-2014. אביו של הטייס דיבר איתי אז על איחוד כוחות ישראלי-ירדני נגד הטרור הבינלאומי. בשיחת הטלפון הנוכחית עם מנזור הוא נשמע כעוס יותר: "אנחנו לא מאמינים למה שישראל אומרת. מבחינתנו אל-עמרו נרצח בדם קר רק כי הוא ערבי. איך יכול להיות שמישהו קונה סכין למזכרת, ובגלל שהחזות שלו ערבית הוא נורה למוות? גם אם חשבו שהוא מסוכן, היו יכולים לעצור אותו בדרך אחרת ולא להרוג אותו".
מנזור הזכיר את הטייס שהפך לגיבור אזורי ולאומי: "ישראל מתנהלת כפושעת לא רק בירושלים. אתם צבועים ועושים רק מה שטוב לכם. אחרי שדאעש שרפו את מועאז כסאסבה וישראל הביעה תנחומים, היא מפגיזה את המשטר הסורי בשביל לסייע לדאעש. אלה הפנים שלכם. לא יכול להיות שהכיבוש נמשך וישראל פוגעת במסגד אל-אקצה, וירדן ממשיכה את היחסים עם ישראל כרגיל".
לישראל כמובן גרסה אחרת למה שהתרחש. לפיה, בשעות הצהריים המוקדמות, לאחר תפילת יום השישי, התקרב אל-עמרו לעבר לוחם מג"ב בשער שכם כשהוא נושא סכין וצועק "אללה הוא אכבר". הלוחמים זיהו את הסכין ונטרלו את המחבל, ובהמשך מצאו על גופתו סכין נוספת.
במשרד החוץ הירדני הטילו ספק בגרסה הישראלית. הירדנים ציינו כי אל-עמרו לא פגע באיש מאנשי כוחות הביטחון הישראלים. הם הוסיפו כי הם עוקבים אחר הפרשה כדי להתעדכן בכל הפרטים, והבטיחו לנקוט את כל הצעדים הדיפלומטיים והמשפטיים המקובלים במקרים מסוג זה.
ניסיון הפיגוע של הצעיר הירדני איים להפוך לפיצוץ דיפלומטי של ממש. בישראל זיהו את הרגישות ופעלו באופן מיידי. בין משרדי החוץ של שתי המדינות התנהלו מגעים אינטנסיביים, וגופתו של אל-עמרו הועברה לידי הירדנים במהירות האפשרית. שגרירת ישראל בירדן, עינת שליין, הוזמנה לשיחה במשרד החוץ הירדני. בישראל הציגו את השיחה כהמשך לשיח השוטף בנושא, כולל עדכון בפרטי האירוע. הירדנים מצדם הציגו את העניין כפנייה מטעמם לממשלת ישראל להבהיר את המקרה, באקט שדומה יותר לשיחת נזיפה.
"ישראל הוכיחה שוב שהיא מתנהלת מבחינה דיפלומטית באופן הכושל ביותר", אומר ד"ר חמדי מוראד, מרצה לאסלאם ולמדיניות מאוניברסיטת אל-בלקא בירדן. "אתם לא מבינים שאם ישראל רוצה להתקבל אי-פעם בחברה האסלאמית, היא צריכה לנהוג ביושר ולהודות בטעויות שלה? ישראל הייתה צריכה להודות שהיא טעתה. ראש הממשלה היה צריך לשלוח מכתב תנחומים למשפחה, לומר שישראל מצטערת על מה שקרה ושהיא רוצה בחיים של שלום בין העם הירדני והישראלי.
ישראל ניסתה שוב לצאת צודקת במקום חכמה. היא סיפקה תירוצים לטעות שעשתה, ובכך החמיצה הזדמנות לחיבור בין העמים והוסיפה לפיצול בין ירדן לישראל. הטרור בירדן הוא נושא מאוד חם, בגלל המלחמה בסוריה. ברגע שישראל מגדירה ירדני שהגיע לטיול בירושלים כטרוריסט, היא פוגעת ביחסים".
ד"ר מוראד סבור שישראל הייתה צריכה לחשוב לטווח ארוך יותר מאשר על המקרה המקומי: "אין בכלל ספק שהמדיניות הישראלית מסייעת לקיצוניים. אנחנו, האנשים המלומדים, יודעים שיש קשרים חיוביים בין ישראל לירדן והרבה תוכניות כלכליות שנעשות מתחת לפני השטח במסגרת הסכמי השלום, אבל תושב כרכ או עקבה שבדרום, או זה שגר בעמאן או ברמת'א שבצפון, איננו מודע לכל זה. העם מסתכל על מה שגלוי לו, והוא עושה חישוב מה יוצא לו מהסכם השלום ולא רואה את הדברים החיוביים שהוא מקבל ממנו. הוא רואה שישראל הרגה ירדני ומסיק שישראל איננה מעוניינת בשלום, שהיא רוצה לשרוף את הסכם השלום.
"לא מובן לי מה ישראל מקבלת מהתנהגות כזו. היא הופכת את העם הירדני לקיצוני יותר נגדכם, מחזקת את הכוח הפוליטי של מי שרוצה לבטל את הסכם השלום, ומכניסה את הממשלה הירדנית לבעיה כי היא זו שצריכה להסביר את הבעייתיות הזו. יחד עם הממשלה, גם בית המלוכה נכנס לבעיה. זה אופייני למדיניות הישראלית ולפעילות משרד החוץ הישראלי".
לדברי מוראד, ישראל צריכה לעשות יותר כדי לקדם את היחסים. "הסכם השלום הוא התקרבות בין העמים, וזה לא מתבטא בשטח. במקום שתהיה פעולה משותפת להפחית את הקיצוניות ולדבר על דברים חיוביים יותר שנעשים בין המדינות, השיח הוא קיצוני. זה חבל, כי אין ספק שרוב העם הירדני רוצה בשלום, בין ירדן לישראל ובכלל באזור. ישראל צריכה להראות התקדמות באפיק הפלסטיני, ולהוכיח לירדנים ולעולם הערבי שיש תקווה חיובית".
ד"ר עודד ערן, שגריר ישראל לשעבר בירדן, דווקא חושב שהטיפול במקרה היה נכון: "היו כבר בעבר אזרחים ירדנים שביצעו פעולות טרור בישראל, והם יושבים בכלא והממשלה הירדנית פועלת כדי לשחררם. אני לא זוכר מקרה דומה שהסתיים במחבל הרוג. הממשלה אצלנו החליטה, בצדק לדעתי, לנסות למזער את הפרשה. הם פעלו מהר, החזירו את הגופה, סיפקו את ההוכחות שהאיש אכן ביצע את שיוחס לו, וסיימו את הסיפור".
ערן, היום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, לא מתרשם מההפגנות וההצהרות של המשפחה והשבטים במחוז. "להפגנות הללו יש תפוגה קצרת מועד, והן לא משפיעות בצורה משמעותית. לא מדובר במספרים גדולים של מפגינים וזו איננה מחאה שמתפשטת, והעובדה היא שבאזורים שיש בהם רוב גדול לאוכלוסייה הפלסטינית לא ראינו הפגנות. שם המשחק הוא לסיים את האירוע מהר, לעבור הלאה ולהמשיך את היחסים הטובים בין המדינות שבאופן טבעי מקבלים פחות פרסום מאירועים כאלו".
לדברי ערן, "היחסים בין המדינות מתקיימים היום ברמה הגבוהה ביותר. מרבית הפעילות נשארת הרחק מאור הזרקורים. ישנם ביקורים של אישים רשמיים שלא מתפרסמים, ומתקיים דיאלוג שוטף בין הצדדים. הצהרות חמורות לתקשורת היו מאז ומתמיד, וזה הליך שהממשל בירדן חייב לעשות, אבל בדרך כלל אחרי יום-יומיים העניין נשכח".
מבחינת 'האחים המוסלמים' בירדן, האירוע בירושלים שמחזק את הקו הקיצוני והאנטי-ישראלי הגיע בעיתוי הנכון. ביום שלישי השבוע נערכו בחירות לפרלמנט הירדני, והפעם - בניגוד לעבר - נציגי התנועה השתתפו בהן. ארבעה מיליוני הבוחרים הירדנים בחרו ב-130 נציגים לפרלמנט, והחשש המרכזי מבחינת ישראל הוא עלייה בכוחה הפוליטי של 'חזית הפעולה האסלאמית', הזרוע הפוליטית של 'האחים המוסלמים', שהסקרים לפני הבחירות צפו לה 20 מושבים - כוח פוליטי משמעותי (בעת סגירת הגיליון טרם פורסמו תוצאות הבחירות).
"לפרלמנט אסלאמי וקיצוני יותר יש השלכות מבחינתה ישראל", מסביר ד"ר ערן. "כוחו של הפרלמנט בירדן אמנם מוגבל, אבל הוא יכול לעכב החלטות ממשלה. הוא יכול לקדם חקיקה שתקשה על בית המלוכה ועל הכוח הביצועי של הממשלה לקדם הסכמים מול ישראל, וכן לבקר באופן פומבי קשרים בין המדינות. הפרלמנט היוצא, שאפשר לומר שהיה אנטי-ישראלי, יצא נגד האפשרות של חתימת הסכם גז עם ישראל. ברוב המקרים המלך יכול לעקוף את הביקורת ולהמשיך בתוכניות שלדעתו הן טובות לממלכה ההאשמית, אבל שוב, אם כוחם של הקיצוניים בפרלמנט יהיה משמעותי יותר, למלך יהיו חיים קשים".
על פי סקרי דעת קהל שקדמו לבחירות, למעלה מ-40 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה אינם מתכוונים לממש את זכותם הדמוקרטית. חסן א-רשק מעמאן הוא אחד מהם. "אני איש עסקים מהמעמד הבינוני, יש לי ארבעה ילדים, ומה שמטריד אותי זה איך אני ממלא להם את המקרר", הוא אומר ל'מקור ראשון' ול-nrg. "לא הלכתי להצביע. היה לי משלוח של תבלינים שהייתי צריך להעביר מהצפון לעיר הבירה, הסתובבתי כל היום ממקום למקום ולא היה לי זמן לנשום, בטח שלא לבחור. בכלל, הפוליטיקה לא מעסיקה אותי. החברים צוחקים עליי שאני לא מעודכן בחדשות, אבל אני דווקא רואה בזה דבר חיובי".
שיעור האבטלה בירדן קפץ בשנה האחרונה ל-30 אחוזים. הסיבה המרכזית לכך היא למעלה ממיליון פליטים סורים שהצטרפו בתוך שנתיים לאוכלוסיית המדינה. שיעור הפליטים באוכלוסייה הגיע כבר לעשרה אחוזים - רובם צעירים שמוכנים לעשות הכול כדי להשיג קצת כסף, ותופסים כמובן מקומות עבודה של המקומיים. משבר הפליטים הוביל את שלטונות ירדן לסגור לחלוטין את מעבר הגבול עם סוריה.
"הנושא הפלסטיני לא נמצא בראש סדר העדיפויות של האזרח הירדני", אומר ד"ר ערן. "מה שמטריד את הירדנים הוא מצוקות היומיום. ישנם אזורים עם בעיות של מים, פשע והעדר תעסוקה, וכמובן הפליטים הסורים - שבהתחלה היו רק בצפון המדינה ועכשיו הגיעו עד דרומה. אותם פליטים לקחו את העבודות של הירדנים, וגם מבחינה ביטחונית הם סימן שאלה. לירדנים אין ספק שבתוך אותם פליטים ישנם אנשים המזוהים עם דאעש, וקיים חשש שירדן תסבול בעתיד מבעיות ביטחוניות בגללם".
חסן א-רשק שולח באמצעותי דרישת שלום לישראל, ומקווה לימים יפים יותר. "ביקרתי פעם בישראל, הייתי בירושלים ואני מקווה שיגיעו ימים שבהם אנחנו נבקר אצלכם ואתם אצלנו. מה שאנחנו צריכים זה שקט ביטחוני ועבודה. אם שני הדברים האלה יתקיימו, נוכל לגדל דור חדש של ילדים שיכירו טוב יותר את האנשים שמעבר לירדן, וייצרו מציאות שמחה יותר", הוא מסכם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם