ראשי » חדשות » בארץ

אנשי השנה תשע"ו: חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל

חתן פרס נובל לשלום, שהלך לעולמו הקיץ, הקדיש את חייו לחשבון נפש נוקב עם ההיסטוריה, עם האנושות ועם האמונה

שבעים וחמש שנים חלפו מאז טבח באבי יאר הנורא, גיא ההריגה של יהודי קייב שבאוקראינה. 33 אלף ועוד 771 יהודים נרצחו שם בתוך יומיים, ב-29 ו-30 בספטמבר 1941, ח' וט' בתשרי התש"ב, באחד ממעשי הרצח האכזריים בתקופת השואה. לבי בוכה על כל אותם צועדים אלמונים אל בור המוות. ביום הזה אני חושב גם על אלי ויזל, שהסתלק מאיתנו הקיץ. הוא היה מניצולי השואה המפורסמים בעולם, אדם שנגע בלבות רבים כל כך, ובעיקר האיש שעזר לנו לשוב ולהאמין באדם, בסליחה, בחיים ובשליחותו הנצחית של העם היהודי.

עוד כותרות:
- אובמה והנסיך צ'ארלס: המנהיגים שיגיעו ללוויה
- ביו"ש נפרדים מפרס: "לזכור את מעשיו הטובים"
- מבצע האבטחה הגדול ביותר מאז רצח רבין

 

בעומדי על האדמה הספוגה מדם, לבי בוכה על כל אותם צועדים אלמונים אל בור המוות, חשבתי גם על אלי ויזל. ויזל, שהסתלק מאיתנו בקיץ האחרון, אחד מניצולי השואה המפורסמים בעולם. אדם שנגע בלבות רבים כל כך, ובעיקר האיש שעזר לנו לשוב ולהאמין באדם, בסליחה, בחיים ובשליחותו הנצחית של העם היהודי.

הוועדה שהעניקה לו את פרס נובל לשלום, לפני שלושים שנה, היטיבה לתאר את ויזל כשכינתה אותו "שליח לאנושות ולאנושיות". ויזל, אסיר מספר A77133 מאושוויץ, היה בשבילי סמל של תקווה ועוצמה. האיש שגילם את נחישותה ואת כוחה של הרוח האנושית. את היכולת לגבור על הרשע והשטנה הנוראים מכול, ולחיות, נגד כל הסיכויים.

ימי נערותו של אלי ויזל עברו עליו בשואה. הוא עבר מאושוויץ לבוכנוואלד. צעד בצעדת המוות. איבד את אמו, את אביו ואת אחותו הקטנה, שנרצחו בידי הנאצים. "אני צועק בלחש כי אני לא יכול לצעוק", כך נהג לומר, אבל בשביל קורבנות השואה, מתים וחיים, לא היה קול חזק ומשמעותי יותר מקולו של ויזל. הוא, שהיה שם, שעבר את השואה בעצמו, היה למורה הדרך של כולנו. גיבור של העם היהודי ונפיל של האנושות כולה.
 
בימים אלה, לקראת יום הכיפורים, אני נזכר גם בפנחס, רבו ומורו של ויזל, גיבור סיפורו "יום כיפור". באותו יום כיפור מר ונמהר פנחס לא רוצה לצום. בסופו של דבר הוא צם, אבל הצום שלו היה צום מחאה. וכך מתאר זאת ויזל בשמו של פנחס: "כן, צמתי, כמו כולם. אך לא מאותן סיבות. לא מתוך ציות אלא כקריאת תיגר. לפני המלחמה היו מספר יהודים שמרדו ברצון האל על ידי הליכה למסעדות ביום הכיפורים: כאן, בקיום הצום יהיה עלבוננו נשמע. כן, תלמידי ומורי, דע כי צמתי. לא מאהבת הא-ל אלא נגדו... כאן ועכשיו, הדרך היחידה להטיח בו אשמה היא להלל אותו".

כמו גיבוריו, גם אלי ויזל היה אמיץ מספיק ויהודי לשאול שאלות קשות, ולעתים לא לקבל תשובה. דמות תנ"כית הילכה בינותינו. "אני כועס על אלוהים", הסביר למי שהטיחו בו שהוא לא מאמין, "אבל הכעס שלי הוא בתוך האמונה ולא מחוצה לה. יש לי אמונה פצועה, אבל היא אמונה".

הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם ימים של חשבון נפש. אלי ויזל הקדיש את חייו לעשיית חשבון נפש נוקב עם ההיסטוריה, עם האנושות ועם האמונה. זה היה חשבון נפש שלא עסק רק בעבר, אלא הביט קדימה, אל העתיד. ויזל ביקש לתת לעולם שאחרי המלחמה משמעות חדשה. "הייאוש הוא הניצחון של אויבי האנושות", כתב והכתיב את צוואת חייו. "המוסריות היא ההתנגדות לרוע. היא הנקמה והניצחון".

ביום כיפור השנה אלי ויזל כבר לא יתפלל איתנו, אבל קולו ימשיך לחרוך שערי שמיים.

-לפרויקט אנשי השנה המלא באתר "מקור ראשון"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg