אנשי השנה תשע"ו: רא"ל גדי איזנקוט וכוחות הביטחון
הרמטכ"ל הנוכחי מוביל בקור רוח ובאחריות את המאבק בטרור, ולוחמי צה"ל מצליחים שוב ושוב להותיר את המבוקשים פעורי פה
המפגש המשמעותי הראשון שלי עם הטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון התרחש בשנת 1992, כשמוניתי לפקד על אוגדת יהודה ושומרון. הימים ימי טרום אוסלו, והמרדף בשטח אחר חוליות הטרור סייע לצה"ל ולשב"כ לגבש תפיסות לחימה שחלקן הגדול ממומש גם היום, בהתאמות ובשינויים הנדרשים.
עוד כותרות:
- אובמה והנסיך צ'ארלס: המנהיגים שיגיעו ללוויה
- ביו"ש נפרדים מפרס: "לזכור את מעשיו הטובים"
- מבצע האבטחה הגדול ביותר מאז רצח רבין
בעידן ללא רשתות חברתיות וללא ערוצי תקשורת למכביר, וכשהנהגת אש"ף עדיין ישבה בתוניס, המשימות היו ממוקדות וברורות. עיקרן - יוזמה, הובלה והפתעה. לשם כך נעזרנו בעיקר ביחידות המיוחדות של צה"ל והמשטרה, ובראשן דובדבן ויחידת המסתערבים של מג"ב, שבאותן שנים החלה נסיקתן.
מאז פגשתי בטרור הפלסטיני בצמתים רבים, וככל שחלפו השנים הוא נעשה מתוחכם, מבוזר ורצחני יותר. המאפיינים השתנו בחלקם, המבצעים לא תמיד היו שליחיו של ארגון זה או אחר, אך הדרך להיאבק נותרה מבחינתי אחת: נחישות, נחרצות ויד ברזל, לצד תבונה, מחשבה קדימה ושיקול דעת. ומעל הכול - לא להיכנע לטרור.
השנים הארוכות כלוחם, כמפקד, כרמטכ"לוכשר ביטחון, לימדו אותי שאת הטרור ננצח לא בסיסמאות חסרות כיסוי, לא בהתלהמות, לא בפיזורן של הבטחות שווא המסמאות את עיני הציבור. פגשתי בטרור לאורך הגבולות, בתוכם ולעתים גם הרחק מהם, ובשובי בחזרה מהמשימה ידעתי תמיד שללחימה בטרור הפלסטיני נדרשים קור רוח וסבלנות. לא בזבנג וגמרנו נתגבר עליו, ומכולנו - מדינאים, מפקדים, חיילים ואזרחים - נדרשת יכולת עמידה.
גל הטרור הפלסטיני הפוקד את ישראל מזה כשנה - עם עליות וירידות, הפוגות והתפרצויות - הציב בפנינו, מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והביטחוני, אתגרים שלא הכרנו בעבר. הנתון הקבוע שאנו מתמודדים עמו כבר עשרות שנים הוא ההסתה הפלסטינית הקשה נגד מדינת ישראל וזכותה להתקיים, ונגד אזרחי ישראל היהודים. ההסתה הזו לובשת צורה ופושטת צורה, אך היא עקבית, חסרת מעצורים ומחלחלת בתודעה הפלסטינית מגיל הגן והלאה, במערכת החינוך ובתקשורת.
בעיניהם של הפלסטינים הסכסוך החל לפני 1967, ולכן הוא לא יסתיים בקווי 67'. ההתנחלויות, מבחינתם, הן לא רק עפרה, בית-אל וכפר-עציון, אלא גם תל-אביב, נתניה ואשדוד. מבחינתם אין מקום למדינה יהודית בגבולות כלשהם. זה השיח שם, והוא מלווה ברטוריקה רצחנית.
בשנים האחרונות החלה ההסתה להופיע גם ברשתות החברתיות, והיא זו שתדלקה והזינה את גל הטרור הנוכחי. מהר מאוד גילינו שפיגועי הדקירה והדריסה הם ברובם המכריע של בודדים ובודדות, חלקם בעלי בעיות אישיות, שהחליטו לפרוק את תסכולם וזעמם על המטרה הנוחה ביותר: יהודים.
במאבקנו בטרור הממוסד קצרנו הצלחות כבירות, תוצאה של חופש הפעולה שיש לצה"ל בשטחי A. בכל לילה כמעט לוחמי צה"ל ומשטרת ישראל לכדו התארגנויות, גילו אמצעי לחימה וחשפו מעבדות נשק. חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, חזבאללה, משמרות המהפכה וגם תאים קטנים של הג'יהאד העולמי ניסו להקים תשתיות טרור ביהודה ושומרון, ובמרבית המקרים כוונותיהם נגדעו. הובילו לכך מודיעין מצוין של שירות הביטחון הכללי ושל אמ"ן, ופעילות מבצעית איכותית.
זו הסיבה לכך שבשלוש שנותיי במשרד הביטחון נאבקתי על שמירת חופש הפעולה של צה"ל. כשאנו נדרשים ללכוד חוליית טרור, נכנס לעיר או לכפר כוח קטן, מסוערב בדרך כלל, שולף את החשודים ממיטתם ובכך מציל חיי ישראלים רבים. גם כשגורמים בינלאומיים העלו רעיונות שבעין בלתי מזוינת נראים מרשימים, לא הסכמתי לוותר על חופש הפעולה של צה"ל ברחבי יהודה ושומרון. 25 שנים של ליווי הזירה הפלסטינית מקרוב, לימדו אותי שרק בדרך זו נוכל להגן על ביטחונם של אזרחי ישראל.
זו גם הסיבה לכך שבגל הטרור הזה, התארגנויות הטרור הממוסדות נחלו כישלון ברוב המכריע של המקרים. גם כאשר לדאבון הלב הן הצליחו במשימתן הרצחנית, הנחנו ידינו על המחבלים באופן כמעט מיידי.
מי שחושב שאפשר להביס את הטרור באחת - טועה, מטעה וזורע אשליות חסרות אחריות בציבור. לא פעם מצאתי את עצמי יושב בקבינט או בפורומים אחרים אל מול רעיונות עוועים, הנובעים מחוסר הבנה של המציאות הרגישה, ולעתים קרובות גם מציניות פוליטית מסוכנת. מה לא עלה שם? "למוטט", "להשמיד", "להרוס", "לחנוק אותם", "חומת מגן 2", "להחזיר את הסיכולים הממוקדים", ושאר סיסמאות שכל קשר בינן ובין המציאות מקרי בהחלט. הן אולי טובות כדי להרוויח כותרת בעיתון או במהדורת החדשות בערב, אך אין להן שום כיסוי, והן היו עלולות לדרדר את המצב לכדי עימות רחב יותר, שבו הציבור הפלסטיני כולו היה יוצא לרחובות.
מי שקראו להטיל עוצר על כל הציבור הפלסטיני, או על חלקים גדולים ברחבי יהודה ושומרון, היו דוחקים את הרחוב להתקוממות, ויוצרים מצב ביטחוני - וגם בינלאומי - גרוע; מי שדיברו על "חומת מגן 2" או על חזרה לסיכולים הממוקדים פשוט לא ידעו על מה הם מדברים - או שידעו, מה שחמור הרבה יותר.
צה"ל פועל אל מול הטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון ביצירתיות ובנחישות. טובי הלוחמים והמפקדים, לצד אנשי השב"כ ומשטרת ישראל, יוצאים יום-יום ולילה-לילה למנוע פעילות טרור וללכוד מחבלים. הם יוזמים ומובילים, ובמרבית המקרים מותירים את המבוקשים פעורי פה. אנחנו גם לומדים תוך כדי תנועה ומשכללים את המאבק: כשהתברר לנו שעיקר הדלק המזין את המחבלים הבודדים מגיע מהרשתות החברתיות, פותחו שיטות פעולה חדשות ברשת וקצרו הצלחה גדולה.
הרמטכ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט הוא קצין עתיר ניסיון. הוא פיקד על אוגדת יהודה ושומרון במהלך האינתיפאדה השנייה. הוא מכיר היטב את השטח, כל עיר, כפר ומחנה פליטים. הוא מוביל את המאבק הזה בקור רוח, בתבונה, באחריות, לצד קצינים שיודעים את המלאכה, הן בהיבט המבצעי והן בהיבטים האזרחיים. והוא עושה זאת בהצלחה נוכח המציאות המורכבת שהשטח מייצר.
השיח שלי באופן אישי ושל הפיקוד בשטח עם רובה המכריע של הנהגת ההתיישבות ביהודה ושומרון, היה פורה מאוד. התושבים גילו תעצומות נפש, איפוק ובגרות בימים הקשים ויכולת עמידה מרשימה גם כאשר קברנו את מתינו וחיבקנו את הפצועים. הם אפשרו לנו להמשיך במאבק הזה, שכפי שאנו לומדים בשבועות האחרונים עדיין לא תם.
"עד מתי?", שאל משה בילינסון במאמר מערכת בעמודו הראשון של העיתון "דבר" ב-23 ביוני 1936, עם תום השבוע התשיעי של המאורעות. והוא השיב: "עד שהנלהב ביותר והנועז ביותר במחנה האויב, בכל מחנות האויבים באשר הם, יידע: אין אמצעי לשבור את כוח ישראל בארצו, כי הכרח החיים איתו ואמת החיים איתו, ואין דרך בלתי אם להשלים איתו. זהו טעם המערכה".
שמונים שנה אחרי, המערכה לא תמה, אך המציאות מוכיחה פעם אחר פעם שהם לא שוברים אותנו ולא ישברו אותנו, ואנו נמשיך לפתח ולהתפתח.
- הכותב הוא הרמטכ"ל לשעבר, ושר הביטחון בשנים 2013-2016
-לפרויקט אנשי השנה המלא באתר "מקור ראשון"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם