אנשי השנה תשע"ו: המפכ"ל רוני אלשיך
השועל בלול התרנגולות: עשרת החודשים הראשונים של המפכ"ל התימני והדתי הראשון
רוני אלשיך הוא אחד הערכים הטריים ביותר בוויקיפדיה העברית. ערב ראש השנה שעברה היה עדיין ר' מהשב"כ, ותו לא. בין יום הכיפורים לסוכות הודיע השר לביטחון הפנים על מינויו למפכ"ל, בלי לחשוף את שמו המלא. עברו עוד כמה ימים טובים עד להסרת הלוט. אז התוודע הציבור לראשונה לשב"כניק התימני הבכיר שהתמחה בלכידת מחבלים, העפיל עד לתפקיד מספר שתיים בארגון החשאי, ונחשב למועמד טבעי עתידי לראשות הארגון. אחרי שהתפקיד המפתיע הוצע לו הוא התלבט, התייעץ, הגיע למסקנה שהמשטרה זקוקה לטלטלה הרבה יותר מהשב"כ, ונעתר.
עוד כותרות:
- נשיא האיחוד בעברית: "אירופה איבדה חבר יקר"
- מבצע האבטחה הגדול ביותר מאז רצח רבין
- בזכות נסיעה אחת: כך עברתי ממחנה רבין לפרס
באופן מפתיע משהו, התקשורת האירה לו פנים בהתחלה. אחרי שטרפה חיים את גל הירש המסכן, מועמדו המקורי של ארדן לתפקיד, לא היה לה נעים להסתער מיידית גם על אלשיך. עם ישראל השתוקק למינוי מפכ"ל קבוע, ומהארון של אלשיך לא הציצו שלדים. עשרות שנות שירות בשב"כ סוככו עליו מפני עין עיתונאית ועטפו אותו בהילת מקצוענות. הכתם היחיד היה עובדת התנחלותו הממושכת בעבר בכוכב-השחר, אבל מכיוון שעבר בינתיים דירה לצד המוסרי של הקו הירוק, העניין נסלח לו. נסלח על תנאי.
גם ועדת טירקל, שהתעמרה בהירש על לא עוול בכפו, קידמה אותו במאור פנים והכשירה במהירות שיא את מינויו. אפילו קבוצת המפכ"לים הקשישים בדימוס לא הפריעה הפעם. היא גנזה את הטיעון הרעוע שבאמצעותו התנקשה בהירש – חוסר ניסיון. אמנם גם אלשיך לא צמח במשטרה, אך המפכ"לים לשעבר מחלו לו, אולי בגלל החביבות הדובית שהוא מקרין, חביבות שמכסה על עורמה מקצועית גדולה. הירש נתפס כמו אציל מנוכר בעל שפה גבוהה, אלשיך – אחד משלנו.
בשב"כ כינו אותו "השועל". מכריו משכבר הימים מתארים אותו כאדם חכם שמתכנן מראש את מהלכיו, כמו שחמטאי מקצועי, וכפוליגרף מהלך. קולט מהר מצבים ואנשים. פעם העיד על עצמו ששלושה דברים הוא מסוגל להריח מרחוק: שום, גויאבה ושקרנים. עד תפקידו האחרון לא התחכך עם התקשורת. הוא לא מתרגש מההמולות שהיא מייצרת, ולא צורך אותה בכמויות. אפילו אין לו טלוויזיה בבית. העיתון היחיד שנכנס אליו הביתה בקביעות הוא העיתון שאתם מחזיקים עכשיו ביד. תחביביו העיקריים הם חזנות, בישול וחיקויים. לרב-ניצב אלשיך יש חוש הומור מפותח. ארשת פניו אינה זעופה כמו רוב רבי-הניצב שאיישו בעבר את לשכתו הנוכחית. בקהילת מגוריו, גבעת שמואל, הוא מתנהל כאחד החברים. סוחב ספסלים לקידוש, מנקה אחרי כמו כולם, לומד בחברותא, חף מהתנשאות.
יממה לפני שהיה אמור להתחיל לנהל את המשטרה נשברה רגלו, והשבעתו נדחתה בשבועיים. גם אותם הוא ניצל כדי להתכונן לתפקיד. 850 שקפים שקיבל מגורם אקדמי בכיר סייעו לו ללמוד את החידושים במדעי הקרימינולוגיה מאז סיים את לימודי התואר השני בסוף העשור הקודם. יחסית לאדם שלא חבש מעודו מדים כחולים, הוא קיבל את המפכ"לות כשבאמתחתו ידע נאה על מהות משרתו החדשה. כבר בנאום ההכתרה הבטיח "תוכנית פעולה ממוקדת ונחושה" להבראת הגוף החולה שקיבל לידיו, אך הודה ש"בשום וריאציה של חלום, לא חשבתי שאעמוד כאן על במה זו בטקס מינויי למפקח הכללי של משטרת ישראל. נברתי בזיכרוני ככל שידי מגעת, ולא הצלחתי להיזכר אם אי פעם התחפשתי לשוטר".
"אמור מעט ועשה הרבה", הוא ציטט את חז"ל בטקס, והוסיף: "ברור לי שבתפקיד ציבורי זה אדרש לדבר אל הציבור ולהסביר את מעשי". למרות המיקרופונים הרבים והמצלמות באותו מעמד, הוא לא נרתע מלהגניב אליו נימה פוליטית עקיפה, כשדיבר על זיכרונותיו הנעימים ממלחמת ששת הימים, שאינם עולים בקנה אחד עם אופנת "הייתי אלוף פיקוד הכיבוש" של בכירי מערכת הביטחון בדימוס.
"בשבועות תשכ"ז זכיתי כילד בן ארבע להיכנס לעיר העתיקה יחד עם משפחתה של אמי – 19 שנה לאחר שברחו מהרובע. ההתרגשות הבלתי נתפסת הפכה את האירוע למכונן בחיי, לכזה שחקוק בזיכרוני, בצורה בהירה הרבה יותר מאשר זיכרונות רבים אחרים, מגיל בוגר יותר. ראיתי מול עיניי את בני המשפחה מתחבקים עם שכניהם הערבים, עם מוכר משקה ה'סוס' והתמרהינדי, להיחשף לבכי ההתרגשות שאחזה בכולם עם איחוד העיר, מה שחקק בתודעתי מקום מיוחד לירושלים".
שלושה ימים אחרי שנענד בדרגות רב-ניצב נשא אלשיך נאום חשוב יותר, הפעם בלי תקשורת. הוא דיבר באוזני בכירי פקודיו הטריים, ונתן להם להבין שמה שהיה במשטרה לא יהיה עוד. בין השאר הכריז המפכ"ל החדש על מהפך במדיניות הדברור של המשטרה. כלומר, על דממת תקשורת. קל לטעון כלפיו שהוא ייבא מהשב"כ את הרגלי השתיקה הארגוניים, אבל זה יהיה פשטני מדי. אלשיך קלט מהר מאוד שדוברי המשטרה הם מכפישיה הגדולים. רובם שירתו את מפקד המחוז או את מפקד האגף הממונה עליהם, ובדרך כלל עשו זאת על חשבון המפקדים האחרים.
לפני עידן אלשיך לכל מפקד היה עיתונאי משלו, וההפך. עקרונות התדרוך השוטף של כל דובר התרכזו בהבלטת הישגי מפקדו כאילו הם הישגים מקומיים של קצין מצטיין, ולא של המשטרה כולה. אופנת ההאדרה של הקצינים הבכירים בידי דובריהם נועדה לקדם אותם יותר משנועדה להרחיב את אופקי הידע של הציבור על פעילות המשטרה. הרי לציבור לא באמת אכפת אם עבריין מסוים נלכד בידי מפלג ההונאה במחוז חוף, מפלג התשאול במחוז ש"י או ימ"ר תל-אביב, העיקר שהוא נלכד בידי המשטרה.
תרבות הדברור הקלוקלת העמיקה את המתח והקנאה בין זרועות המשטרה, והדברים זלגו החוצה והבאישו את ריחו של הארגון. אלשיך קטע את התרבות הזו מיד עם כניסתו לתפקיד, כי הבין שאם יחכה קצת היא תימשך תמיד. בהופעת הבכורה שלו בפני הקצונה הבכירה אמר שמהיום והלאה ישים קץ ליחסי תן (הדלפה) וקח (פרסום) שהתקיימו במשך שנים רבות בין צמרת המשטרה לכתבים שסיקרו אותה. קצין ששמו יככב בתקשורת, רמז אלשיך, לא יקודם אלא ייפגע.
"ההבהרה הזו הביאה שקט תעשייתי לא ייאמן למטה הארצי", מעיד מומחה מוסמך לעבודת המשטרה. בבת אחת צנח גם מפלס ההדלפות מחדרי החקירות, הדלפות שפגעו קשות בזכויותיהם ובסיכוייהם של הנחקרים. "זה עניין של כבוד האדם, לא מדליפים מחקירה פעילה", הסביר אלשיך עצמו לפקודיו. "הצורך בעדכון הציבור על עבודת המשטרה אינו יכול לבוא על חשבון ערכי מוסר בסיסיים". בשיחות הרקע שהוא מנהל במשורה עם עיתונאים נוכחת תמיד דוברתו הנאמנה מרב לפידות, מהדקה הראשונה עד לדקה האחרונה, כדי שאיש לא יחשוד באלשיך עצמו בהדלפות. על בקשות ריאיון הוא מגיב בשלילה מנומסת אך נחרצת. אולי בשלהי כהונתו יתראיין.
כשהכתבים התלוננו (איך אפשר לעבוד ככה?), אלשיך צחקק ואמר שאם הם רוצים סקופים, שיתחילו לעבוד. בעבר יכלו לשבת בבית ולקבל תדרוך טלפוני מהדובר על מה שקרה, היום הם חייבים להטריח עצמם לבית המשפט. אגב, זה יותר בריא גם מבחינה האתיקה העיתונאית: כתב פלילים שאוכל מידע מכף ידו של דובר המשטרה נוטה לאמץ את גרסתו. הוא לא קשוב לגרסת הצד השני. האזרח הקטן והחשוד הפשוט נפגעים. לפעמים גם אזרחים בכירים וחשודים רמי מעלה.
בפיגוע הירי בדיזנגוף, מבחנו המבצעי הראשון של אלשיך כחודש אחרי כניסתו לתפקיד, התקשתה התקשורת לעכל את השתיקה המשטרתית. במשך שנים רבות נהגו מפקדי המחוזות או המפכ"ל לכנס מסיבת עיתונאים חגיגית בזירת הפיגוע, עוד לפני פינוי הגופות. פתאום – דממה. מפקד המחוז לא הורשה לדבר, וגם אלשיך עצמו שתק.
עברו שעות ארוכות עד שפצה פה, ואפילו אז לא גילה נדיבות רבה במתן מידע. הוא דיבר מעט ומדויק, והתקשורת שוב כעסה. כתבי הפלילים ופרשני הפיגועים לעגו להתמהמהות בפרסום תצלומו של הרוצח הנמלט. הם הציגו אותה כהתנהלות אידיוטית של המשטרה תחת הנהגתו של מפכ"ל ירוק, ולא התנצלו כאשר תחקיר האירוע קבע שתצלום הרוצח נשאת מלחם לא הופץ לתקשורת מפני שהמשטרה לא ידעה בהתחלה מי משני האחים מלחם הוא הרוצח.
הפיגוע בדיזנגוף חשף גם כשלים בעבודת המשטרה, בעיקר במוקד 100, אשר קלונו נחשף עוד בפרשת חטיפת הנערים ב-2014. אבל אלשיך לא היה אשם בהם. הוא הגיע למשטרה כדי לתקן אותם. במרכז מצעו להבראת המשטרה עומדת תוכנית אמו"ן, ראשי תיבות של אסטרטגיית מניעה וניהול ממוקד. במקום להציב בראש סולם הדאגות את אתגר לכידת העבריינים המקצועיים לאחר ביצוע זממם, התוכנית מתמקדת בהרחקת אזרחים נורמטיביים ממעגל הפשע. היא דואגת שהאזרח לא ייפול קורבן לפשע ולא יהפוך לפושע בזכות עצמו.
גורם בקי מסביר לי את הרעיון: אזרח שיוצא מאולם חתונות מוזמן לערוך לעצמו בדיקת אלכוהול במכשיר ינשוף, עוד לפני שהספיק להתיישב ליד ההגה. כך מצילים אותו השוטרים בעוד מועד מנהיגה בשכרות. הם גם מתייצבים ברבע ל-11 בלילה בדירת חוגגים בלב העיר, ומזכירים בעדינות לבעל הבית שהמסיבה חייבת להסתיים עד 11, כי אחר כך הוא יקבל קנס על עברת רעש. בדקה ל-11 יורד שקט נעים על השכונה.
"אני פריק של מניעה", אומר אלשיך לשוטרים. בוועידת העיתון כלכליסט לפני כשבועיים הסביר ש"תפקיד המשטרה הוא לייצר תמהיל נכון בין עיסוק בארגוני פשיעה גדולים ובין שוד של קשישים שעבריינים מחכים להם בפתח הבנק עם קבלת כספי הביטוח הלאומי. אם אנחנו עושים זאת היטב בכל המישורים, שיטור קלאסי ושיטור גבוה, אנחנו יכולים לזכות באמון הציבור".
נכון לעכשיו נראה שלציבור יש אמון. למרות תקרית נאום האתיופים, תמהיל של מעידה רטורית עם זדון עיתונאי, אלשיך מפכ"ל פופולרי למדי. המשטרה בראשותו עדיין חולה, אלימה וסובלת מבעיות יושרה, אך ייתכן שעלתה סוף-סוף על הדרך הנכונה. גלעד ארדן ובנימין נתניהו לא טעו כשהעבירו את אלשיך ממטה השב"כ בתל-אביב למשרדי המטה הארצי בירושלים.
"אנחנו כאן כדי לשרת", הוא אמר בענווה ביומו הראשון שם, אך די מהר הבהיר שלא יאפשר לענווה להעביר אותו על מידותיו ותוכניותיו. רוני אלשיך הוא מפכ"ל דעתן, שבמידת הצורך מוכן להתעמת אפילו עם השר הממונה עליו. גם את בדיקת החשדות נגד נתניהו ניהל ללא משוא פנים. לפני כן הספיק לפתוח בהליך מקיף של בירור חשדות נגד אנשיו שלו.
כעשרת אלפים אנשי משטרה בכל הדרגים נדרשו למלא שאלון מקיף ומתחכם, שאילץ אותם לחשוף אירועים בעייתיים בעברם. קצינים אחדים העדיפו לפרוש מאשר למלא את השאלון, ובכך הצילו את הפנסיה שלהם אבל גם סייעו בהבראת המשטרה. 380 קציני משטרה בדרגים שונים כבר הוזזו מתפקיד לתפקיד במסגרת רפורמה מקפת במשאבי אנוש, שנועדה לטלטל ולזכך את הארגון החשוב שמופקד על ביטחון הפנים שלנו.
כשמקביליו בצה"ל העמידו את תשע"ו בסימן של הקפדה על טוהר הנשק, אלשיך העביר את המשטרה תהליך של טוהר מידות. הוא אמנם עבר בשתיקה על דברי הרמטכ"ל איזנקוט נגד הירי במחבלת הפלסטינית עם המספריים, אבל כנראה היה רחוק מלהסכים עם עיקרי הדברים. כשביקר באושוויץ העדיף להצטלם עם ספר תורה מאשר לשאת שם נאום בסגנון יאיר גולן. המפכ"ל הדתי הראשון לא נבהל מביקורת חילונית. אנשים לא מעטים שמעו אותו אומר שהוא עובד עם ערכיו, ומי שלא נוח לו עם זה, שיכפיש אותו.
לפי שעה, למרות ההכפשות, הוא עומד בדיבורו.
- הכותב הוא העורך הראשי של מקור ראשון
-לפרויקט אנשי השנה המלא באתר "מקור ראשון"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם