אנשי

אנשי השנה תשע"ו: הרב יגאל לוינשטיין

התבטאותו של הרב לוינשטיין נגד הומואים, אותם כינה "סוטים", והגדרת הזרם הרפורמי כ"לא זרם ביהדות" הרגיזה את המיינסטרים הדתי, וזה מבשר על שינוי עצום במגזר

מקור ראשון
עקיבא נוביק | 2/10/2016 14:13
הדור שלנו, יודע כל ילד, הוא דור שכולו תימהון. הוא מעורבב בחברה הישראלית באופן שהדור הקודם רק חלם עליו. הדתיים הצעירים (להלן הדור) לא הקשיבו למחנכים האדוקים שלהם, ובחרו להשתלב בעולם על כל המשתמע מכך. בפועל זה אומר להסביר לחברים בעבודה או בשכונה, על בסיס יומיומי, את תפיסת העולם הדתית, ולבחון שוב ושוב את סולם הערכים הזה.

עוד כותרות:
- נשיא האיחוד בעברית: "אירופה איבדה חבר יקר"
- לפני כולם: כך תמך פרס במפעל ההתנחלויות
- מבצע האבטחה הגדול ביותר מאז רצח רבין

 
צילום: יובל גניצבורג
אנשים יודעים לחלוק על רב בסוגיה כלשהי, ועדיין להישאר במגזר. הרב לוינשטיין צילום: יובל גניצבורג


זכה הדור ויש לו מתרגלים מצוינים לכך, מהטובים שאפשר למצוא. ועל כולם עלה הרב יגאל לוינשטיין, אחד ממקימי מכינת עלי. יותר משדבריו ("הומואים הם סוטים שאיבדו את הנורמליות") צרמו לשומעיו החילונים, הם הרגיזו רבים מאוד מאלה הדתיים. הדור שמבין את מורכבות הסוגיה פי כמה מרבניו הבהיר ללוינשטיין שגישתו המיליטנטית לא התנחלה בלבבות. לא בציונות המכונה דתית, לא ביו"ש ואפילו בבית המדרש בעלי אין תמימות דעים בנושא, ולפי הרבה מאוד דיווחים הרב אלי סדן זעם על הנאום של שותפו לדרך ואף דיבר על פיצול המכינה.

וזה אולי החידוש העצום בדור הזה. אנשים שיודעים לחלוק על רב בסוגיה כלשהי, ועדיין להישאר במגזר. את הפתיחות המחשבתית הזו, נניח, הם לא למדו מהרב לוינשטיין.

צריך לחיות על הר גבוה בשומרון כדי לפספס את השינויים ביחס של הציונות הדתית להומוסקסואלים (יותר לנטייה, פחות למעשה). זה מתחיל מהקורא הממוצע של מקור ראשון ומחלחל עד למחוזות החרד"ל הרך. אט-אט גם הרבנים נחשפים אליו. תחילה הצעירים המעודכנים, ואחריהם גם הוותיקים שמזדעזעים ביוטיוב.
 
צילום: מכינת 'בני דוד'
איזנקוט במכינת 'בני דוד' בעלי עם הרב יגאל לוינשטיין והרב אלי סדן צילום: מכינת 'בני דוד'

אחרי שהרב בני לאו נחשף לאינספור סיפורים מחרידים על מצוקת נערים מיוסרים, ואחרי רצח שירה בנקי, הכריז ש"אסור לגור בארון. ארון זה מוות. ובחרת בחיים". אם יש סקאלה שבקצה האחד שלה הרב לוינשטיין, בקצה השני עומד הרב בני לאו. והסקאלה הרחבה הזו, שאפשרית רק בדור מלא תימהון כשלנו, מעלה שאלות קשות. למה בעצם שרב ייצג תתי-מגזר שהוא בז להם ומתנשא עליהם? האם רבנים שהקימו ומנהלים מוסדות חינוך מצליחים מנותקים בפועל מהציבור שלהם, ומתחילים לאבד אותו? ולמה שדור שלם יתנהל לפי משנתה של ישיבה בדלנית ומתנשאת (הר המור) שהעומד בראשה מנסה כבר שנים להתגרש מהציונות הדתית?

הדור הזה לא נוהה אחר רבנים "מתונים" בזכות הכריזמה והחיוך שלהם. זה קורה גם כי הם האמיצים שמלכלכים את ידיהם בדם שפיר ושליה. הם אלה שרגישים יותר לכך שצעירים וצעירות נקלעים למצוקות נפשיות על רקע נטייתם המינית, וגם מתאבדים בהיקפים עצובים. הם אלה שאכפת להם שהצעירים הדתיים מפתחים תסביכים מיניים כתוצאה מהחינוך הדתי המבולבל, והם אלה שמבינים שגם הצעירים הסטרייטים במגזר הם לא בדיוק פלטי בן ליש (לכו תקראו בספר שמואל ב', עיתון אמור גם להעשיר את קוראיו).

אשרינו שזכינו לחיות בדור שבו בועות וקשרי שתיקה מתפוצצים ולא קיימים יותר, אשרינו שהדור כבר לא משליך אנשים אל מחוץ למחנה על שום נטייתם המינית, ואשרינו שהדור מכיר בילדיו. כי הרי הציבור הדתי הוא ציבור שכולו תימהון. חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, וגם רם ונישא; הוא כולו חייב גם כולו זכאי. ואנחנו חייבים להכיר אותו, להתחבר אליו ולעמוד על אופיו, למען נוכל לצאת לעזרתו, כמובן.

- הכותב הוא הכתב הפרלמנטרי של חדשות 10
  
- לפרויקט אנשי השנה המלא באתר "מקור ראשון"

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך