"כל העתיד לפניי": כשפרס התראיין ל'מקור ראשון'
ביולי 2014 לקראת סיום כהונתו כנשיא המדינה, קיים שמעון פרס ראיון מיוחד למוסף 'דיוקן' של מקור ראשון. הוא דיבר על היחסים עם ארה"ב: "דבר יסודי, כמעט תנ"כי"; סיפר לאיזו דמות מהעבר הוא הכי מתגעגע: "בן־גוריון, נתן אלתרמן"; וחשף מהו סוד החיוניות שכל כך אפיינה אותו: "עזוב את העבר, תלמד את העתיד"
לזכרו - ראיון הפרישה של שמעון פרס: במסגרת ביקורו האחרון בארצות הברית כנשיא מדינת ישראל בחודש יוני 2014, העניק שמעון פרס, שנפטר הלילה בבית החולים שיבא בתל השומר, ראיון מיוחד ונרחב למוסף דיוקן של "מקור ראשון". באותם ימים עמדה בראש סדר היום בישראל פרשת חטיפתם של שלושת הנערים לפני איתור גופותיהם, ופרס הגיע לחציו הראשון של הראיון שנערך בארצות הברית אחרי תפילה לשלומם בעברית ובאנגלית בבית הכנסת של הקהילה היהודית בניו יורק. את הראיון סיימנו בלשכת נשיא המדינה בירושלים.
נפרדים משמעון פרס
-במדינות ערב חוגגים את מותו של שמעון פרס
-5 יבשות, אדם אחד: פרס בראש סדר היום העולמי
-הפרוטוקולים: כך תמך פרס במפעל ההתנחלויות
על שולחנו של פרס במלון שבו השתכן בתפוח הגדול, הונחה סקירת עיתונות מכלי תקשורת בישראל ובעולם, לצד נוסח ההצהרה שנשא בפתח הפגישה עם באן קי מון, ואשר התמקד בגורל החטופים. ולא רק בפורום הזה; סוגיית שלושת הנערים הועלתה על ידי פרס שוב ושוב בכל פגישה ובכל אירוע שבו השתתף במהלך ביקורו בארה"ב באותם ימים.
"היחסים בין ישראל לארצות הברית הם דבר יסודי, כמעט תנ"כי", אמר פרס בתחילת הראיון. "בישראל יש ביקורת גלויה על ארה"ב, לפי דעתי מוגזמת; באמריקה יש ביקורת חסויה על ישראל, הייתי אומר מדאיגה. אלו דברים שניתנים לתיקון, לא בהסברה אלא במדיניות. כל זמן שתהיה אי הסכמה במדיניות, המתח הקטן הזה יישאר. אבל מבחינת ארה"ב, אין כיום פגיעה ביחסים".
האם לדעתך ישראל צריכה להתיישר לפי עמדת ארה"ב?
"לא. אנחנו צריכים להתיישר לפי דרכנו, אם כי יש דברים שהם מיותרים, כמו למתוח ביקורת על אישים אמריקנים, או לשכוח להגיד תודה. בשביל מה זה טוב? כתוב 'דרך ארץ קדמה לתורה'".
אפשר לחלוק על שמעון פרס - על דרכו, על עמדותיו, על האופן שבו הגיע למעמדו הנוכחי - אבל קל להבין מדוע בוושינגטון אוהבים אותו כל כך. הדברים שהוא אומר נקלטים בקלות באוזניים אמריקניות. לא פעם, הקו שנוקט פרס קרוב יותר לעמדת ממשל אובמה מאשר למדיניות של נתניהו, מה שמחדד את הפער בינו לבין ראש ממשלת ישראל. פער נוסף שמתחדד הוא מול מחליפו: ראובן ריבלין נתפס כעממי ואהוד בקרב הציבור בישראל, אך בתור מי שאמור להתארח בבירות העולם ולארח מנהיגים בירושלים, נראה שתהיה לו עבודה מדינית לא פשוטה.
"אני מניח שגם הנשיא החדש ירצה לעשות הכול כדי לחזק את מעמדה של ישראל", אמר לנו פרס. "בחוק יסוד הנשיא נאמר שהנשיא עומד בראש המדינה, והוא צריך לייצג אותה כלפי חוץ וכלפי פנים. אלה תפקידיו של הנשיא, והוא צריך לעשות אותם. בישראל כל הזמן מותחים ביקורת - למה הנשיא מתערב בפוליטיקה. יש דברים שהם מדיניות, אבל בארץ לכל דבר קוראים 'פוליטיקה'. גם אם אעבור ליד בית שיש בו שרפה ואצעק 'פרצה שרפה', יגידו לי 'מה אתה מתערב בפוליטיקה'. נו, באמת. החובה הראשונה שלי היא להגיד את האמת".
אמריקה עוד מתונה בביקורת שלה על ישראל; האם הביקורת שנשמעת כלפינו באירופה היא לא מוגזמת?
"מה להגיד, שאני מסכים עם הביקורת? ודאי שלא. אבל אירופה הודיעה שאם ישראל והפלסטינים יגיעו לשלום, הם יוכלו לקבל מעמד מיוחד באיחוד האירופי, דומה לזה של נורבגיה. זה מעמד יוצא מהכלל. אם תדבר עם האירופים, הם יגידו - מה אתה רוצה, אנחנו הצענו שתי אפשרויות מדיניות, לא אחת. מה שאני מציע זה להאזין למה שאומרים לנו. לא מציע לקבל כל מה שאומרים לנו, אבל להאזין לכל מה שאומרים לנו".
בשיחה שקיימנו אתו בבית הנשיא לקראת סיום תפקידו, האזרח מספר אחת העיד שהמציאות הישראלית עלתה על כל דמיונותיו. "בזמנו קיווינו להגיע למדינה של מיליון איש, היום יש לנו 8 מיליון. לא מספיק העזנו לחלום", אמר החולם הבלתי נלאה.
"זה לא אומר שאין בעיות ואין חסרונות, אבל בסופו של דבר, בתוך 66 שנים הפכנו מכלום למדינה יוצאת דופן בעולם כולו. כל זה הגיע יש מאין. מה היה פה ב־48'? בוץ בצפון, מדבר בדרום. מדינה כמעט בלי מים, שיש לה שני ימים – אחד מת והשני נלחם על חייו. בזמנו היה לנו מכון ויצמן אחד, היום כל המדינה היא מכון ויצמן".
עם כל השגשוג והפריחה שאתה מתאר, בשנים האחרונות נשמעות כאן יותר ויותר מחאות על הנטל הכלכלי.
מדובר בדור מפונק או בבעיה אמתית?
"אני אומר תמיד שהיום גם העני ביותר חי טוב יותר ממלך שפעל לפני מאתיים שנה. בעבר, מלך היה צריך לחיות עם כאב שיניים, בלי אנטיביוטיקה וללא מים זורמים. בשביל זה המציאו את הבושם, כדי לטשטש ריחות גוף לא נעימים. מלך חולה היה מת על עגלה בדרך לבית החולים. לנו יש רפואה דחופה וטכנולוגיה רפואית מתקדמת. אבל ככה זה, בעבר כתבו את ההיסטוריה של העשירים והמפונקים, והכול היה נשמע זוהר ונוצץ. היום כותבים את ההיסטוריה של העניים".
זה לא אומר שפרס ביטל על הסף את טענות המחאה החברתית לדורותיה. היו לו גם שורה ארוכה של הצעות לפתרון, כמו השקעה ברפואה מונעת - למשל, שהמדינה תדאג שכל ילד יקבל את אבות המזון בשלוש השנים הראשונות לחייו, מה שיחסוך הוצאות רבות על בריאותו בעתיד.
פרס ממליץ גם לדאוג שאזרחי ישראל ישלטו בשתי שפות לפחות, כדי להבטיח את שילובם במעגל העבודה. אם הדבר היה תלוי בו, את לימודי השפה השנייה הוא היה מתחיל כבר בגיל הגן. הוא גם מציע לצמצם במחצית את הזמן המוקדש ללימודים אקדמיים, ולגייס את בוגרי התיכון כשבידם כבר תעודת בי־איי.
יחד עם זאת, בתוכנית שלו יישאר לתלמידי התיכון מספיק זמן על מנת לעבוד שעתיים ביום, כך שיוכשרו לעבודות עתידיות וילמדו להתנהל כלכלית. "זה גם ירחיק אותם מהוודקה", אומר הנשיא, "כי יהיה להם תפקיד בחברה. המפעלים מוכנים לשיתוף פעולה כזה, צריך רק להעז ולעשות. הנוער ילמד שם לא פחות משהוא לומד בבית הספר. תמיד נעים להיות צעיר, רק שהיום זה עולה יותר".
אם כבר מדברים על להיות צעיר, מה סוד החיוניות הזו שלך?
"מגיל צעיר חשבתי שחזון חשוב יותר מחשבון. מניסיוני, אנחנו משקיעים יותר מדי זמן בלהביט לעבר, ופחות מדי בלהביט לעתיד. עזוב את העבר, תלמד את העתיד".
לא צריך להביט לעבר כדי ללמוד מטעויות?
"למה ללמוד מטעויות? הרי תעשה טעויות אחרות. הטעות הכי גדולה זה להסתכל לאחור. זה מעשה אשת לוט".
אחרי שנים רבות שבהן נחשב לדמות כמעט מנודה בפוליטיקה הישראלית, נהנה פרס בעשור האחרון ממעמד מלטף של הסבא של המדינה, וממעטפת תקשורתית חמה ומחבקת. בסקר שפורסם לאחרונה הוא זכה לאהדה של כשמונים אחוזים מאזרחי המדינה. "אני מודה שהופתעתי מגודל התמיכה, כפי שהופתעתי בעבר מגודל הביקורת", הוא אומר.
"בזמנו נחשבתי לחצוף, פנטזיונר. אבל כשראו שדברים השתנו, שאני באמת משרת את המדינה ולא עושה לביתי, היחס השתנה. צריך לזכור גם שבשנים האחרונות הציבור נחשף לפרויקטים רבים שקידמתי ושהיו חסויים בעבר. קידום תהליך השלום, ועוד רעיונות ופעולות שקיבלתי עליהם הרבה ביקורת, נתפסים היום כהצלחה. ולזה צריך להוסיף את בניית הכור הגרעיני, הקמת התעשייה האווירית, מבצע אנטבה, היציאה מהאינפלציה בשנות ה־80, בניית מערך הטילים. אגב, זכיתי לחמישים אחוזי תמיכה בקרב מתנחלים ודתיים".
בעבר חטפת משמאל על בניית ההתנחלויות. מה השתנה אצלך בנושא הזה?
"הביקורת הייתה אי צדק ואי הבנה, אבל בתקופתו הייתה לי השקפה שלמה שונה מזו שיש לי עכשיו. אני עדיין מאמין שאילו הסכם לונדון היה מתקיים, לא היו לנו היום בעיות עם יהודה ושומרון ולא עם ירושלים. ההסכם שעליו חתמנו, המלך חוסיין ואני, נועד לקדם את האופציה הירדנית – ירדן תשלוט באוכלוסייה הפלסטינית תוך חתימת הסכם עם ישראל. יצחק שמיר טרפד את זה".
אחרי שנים בעשייה הציבורית ובפוליטיקה הישראלית, למי אתה מתגעגע?
פרס לא ממהר לענות. נראה שיש לו רשימה שלמה של שמות, והוא חושש לשכוח מישהו. "אהבתי את שרון אהבה גדולה מאוד. אילו היה מקפיד על המזון, היה חי יותר. כמובן אני מתגעגע לסבי שהיה מחנכי, לבן־גוריון שהיה מורי. לנתן אלתרמן, למשה דיין, לס' יזהר. אפילו רפול חסר לי. אבל הגעגוע שלי הוא דווקא לאנשים צעירים. מי שהלך, הלך. זה לא ניתן לשינוי. מה שמעניין אותי זה הצעירים. כל מרצי נתון למה יהיה מחר. מחר מאפשר שינוי, ההיסטוריה היא קבועה.
"לדור הצעיר של היום יש הרבה מעלות. הוא ישיר יותר, מעודכן. יש לו פחות סיבוכים, ויש לו מין ביטחון עצמי כזה שבא לו בבית היולדות. חינכו אותנו ש'לב האדם רע מנעוריו', אבל אני לא חושב כך".
מה תאחל לאזרחי ישראל, רגע לפני פרישתך?
"הברכה הכי גדולה היא שהעם היהודי יהיה מה שהוא מסוגל להיות. אנחנו ארץ שאין לה גודל, אבל יש בה גדולה, והיא צריכה לבוא לידי ביטוי. עם לב פתוח, לא בחיל אלא ברוח. בצד המוסרי יש עוצמה ביטחונית. אני חושב, למשל, שאנשים כמו חיילי צה"ל, שמקריבים את חייהם מטעמי מוסר וערכים ולא בגלל אהבת קרבות ורובים – יש בהם עוצמה.
אף עם לא נאלץ לשלם מחיר כמו זה שמשלם העם שלנו לצורך קיומו, ואי אפשר לפרוע את החוב שלנו לצעירים שאיבדו את חייהם בשבילנו. בן־גוריון אמר: 'אני לא יודע אם צה"ל הוא הצבא הכי טוב בעולם, אבל אני יודע שאין צבא טוב ממנו'.
"כשאני מסתכל על הימים הראשונים של המדינה, כשאני נזכר איך בן־גוריון אמר לי עם הכרזת העצמאות 'היום כולם רוקדים, מחר יישפך דם', אני מבין איזו כברת דרך אדירה עברנו. היום אני מאמין שהחלום של בן־גוריון היה קטן הרבה יותר מהמציאות. אני כל כך גאה בילדים שלנו, אני כל כך גאה במדינה שלי, בעובדה שהפכנו ל'סטארט־אפ ניישן', שאנו פורצים דרך במדע, במחקר ובטכנולוגיה. גאה שהחקלאות שלנו היא הטובה בעולם. ומעל הכול, גאה שאנו דבקים בשאיפה למוסר, לאהבת אדם ולרדיפת שלום".
אם היית צריך לכתוב את הפרק הראשון באוטוביוגרפיה שלך, מה היית כותב?
"מעולם לא חשבתי על זה. אין לי מה למהר".
מה הרגע שאתה הכי גאה בו?
"זה שקורה מחר. אני משקיע את כל המאמצים במחר. אתה יכול לשנות את העתיד, ואתה חייב. זה לא פשוט".
יש משהו שאתה מתחרט עליו?
"לא. אם עשיתי שגיאות כבר אי אפשר לתקן אותן, וכבר היה מי שדאג לפרסם אותן, כך שלא קופחתי. אני כל הזמן מסתכל לעתיד. העבר הוא מת: צריך לזכור אותו, אבל לנסות לשוחח איתו - זה קצת מוגזם".
ומה העתיד?
"העולם משתנה, המזרח התיכון משתנה, הדבר היחיד שלא ישתנה במזרח התיכון אלה המומחים למזרח התיכון".
ומה העתיד שלך, אדוני הנשיא?
"אני רק עכשיו מתחיל את החיים. כל העתיד לפניי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם