ראשי » חדשות » צבא וביטחון

אנשי השנה תשע"ו: יהודה הישראלי

קשה להצביע על השנייה שבה היוזמה למען החייל הפצוע הפכה מקמפיין גיוס כספים למחאה ציבורית שקטה אך ממוקדת. זוהי גדולת הרשתות החברתיות: הן מוכיחות עד כמה הציבור לא צפוי, ועד כמה יש לישראלים את הכוח לשנות

בחודש מאי נחשף סיפור על עוולה ממשלתית מקוממת: יהודה הישראלי, לוחם בחטיבת גבעתי שנפצע קשה מאוד בראשו במבצע "צוק איתן", נותר מאושפז בבית החולים משום שמשרד הביטחון לא סייע למשפחתו להנגיש בשבילו את ביתו. מילים כמו "מעמד הקרקע" ו"תב"ע" הפרידו בין חייל פצוע שזקוק לרמפה וליחידת דיור קטנה בחצר של הוריו ובין היציאה מבית החולים.

עוד כותרות:
- מחר: ארונו של פרס יוצב ברחבת הכנסת
- 5 יבשות, אדם אחד: פרס בראש סדר היום העולמי
- תושבי עיר הולדתו של פרס בבלרוס התכנסו לזכרו

 

ההסבר זיקק בתוכו את כשלי הבירוקרטיה והפוליטיקה: ביתו של הישראלי נמצא בעפרה, מעבר לקו הירוק, ושם אין תוכנית בנייה בתוקף. לכן משפחתו לא הצליחה לספק את האישור הנחוץ. העניין היה מסמכים וועדות, והרי אין דבר משעמם יותר מהתעסקות תקשורתית באישורי בנייה וב"הנגשה".

בתמצית: המדינה שלחה חייל לקרב, החייל נפצע קשה מאוד בקרב שהמדינה שלחה אותו אליו, ולסיום, המדינה מסרבת לדאוג לחייל ששלחה ונתלית על הנשק הטקטי הכי מתוחכם שהצליחה לגייס: טופסולוגיה.

ובכל זאת, הרשתות החברתיות סערו. הבירוקרטיה, משעממת שכמותה, הפכה למכשול זניח שיש לפתור. אבל השינוי הגדול חל כשקבוצה קטנה – שרה העצני-כהן, יו"ר תנועת "ישראל שלי"; אביחי שורשן, מייסד הארגון "האמת שלי"; ומאיר ליוש, פעיל ציוני-חברתי - החליטה לפתוח קמפיין גיוס המונים ב"הדסטארט". היעד היה מוגזם בכל קנה מידה: 600 אלף שקלים.

מה שנראה בתחילה כיוזמה חביבה שתעלה את המודעות למצבו של הישראלי במקרה הטוב, או תגייס מספיק כסף בשבילו במקרה היותר טוב, הפך במהירות לקמפיין גיוס ההמונים הכי מרשים שנעשה פה. משהו שמעורר השראה ובמקביל מגחיך את מוסדות המדינה. הכסף גויס בתוך יממה, אבל המספרים המשיכו לעלות ליותר ממיליון שקלים וחצי.

קשה להצביע על השנייה שבה היוזמה למען החייל הפצוע הפכה מקמפיין גיוס כספים, למחאה ציבורית שקטה אך ממוקדת. זוהי הגדולה של הרשתות החברתיות: הן מוכיחות עד כמה הציבור לא צפוי, ועד כמה החלטות על תרומה ועל התגייסות למען סמל לא ניתנות לחיזוי.

 
ואכן, הישראלי הפך, בלי שביקש זאת, לסמל. הוא לא ביקש את הכסף בשביל דיסק שהוא מתכנן להוציא או בשביל ספר שחלם לכתוב, אלא בשביל חיים מעט קלים יותר, בזמן שהוא סוחב פציעות שילוו אותו לשארית חייו. הוא הציג בפנינו מצב שהקשה עלינו לישון. חייל שלנו יישאר בבית החולים בגלל עדר של פקידים ויועצים משפטיים? זה מה שאנחנו נותנים למי שסיכן את חייו בשבילנו?

ויש גם סיכום מעט רגשני: מעבר למחאה, הקמפיין למען הישראלי הסעיר את הציבור בגלל נחשול הסולידריות ששטף אותנו, ושסחף עמו עשרות אלפי תומכים, בלי קשר לזהותם הפוליטית. הוא הזכיר לנו כמה יפים אנחנו יכולים להיות כשמשהו מרתיח אותנו. בלי אלימות, בלי קללות, אלא עם המון נחישות ולא הרבה כסף. הוא הזכיר לנו שיש לנו אחריות, ושיש לנו דרכים להתמודד עם עוולות, ושיש לנו כוח - כוח להזיז הרים, כוח לשנות, וכן, גם כוח לאהוב.

- הכותב הוא ראש מערכת החדשות באתר nrg
  
- לפרויקט אנשי השנה המלא באתר "מקור ראשון"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg