מנהיגי ערב לא משתתפים בפסטיבל פרס. למה?
בכנס כלכלי בירדן זכה הנשיא לשעבר בכבוד מלכים. ראשי מדינות ערב העריכו אותו והוקירו את פועלו. אז מדוע הם שותקים כשידידם הוותיק נפטר? התשובה מתחילה באביב הערבי, עם ההבנה שראש מדינה לא יכול להתעלם לגמרי מרחשי הקהל
תדמיתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס כאיש הנערץ בעולם בזכות חתירתו המתמדת לשלום בין ישראל לעולם הערבי, לא עשתה רושם כנראה במדינות ערב. פרס נובל לשלום, מזרח תיכון חדש ואופק כלכלי? תחשבו יותר בכיוון של בונה ההתנחלויות ואדריכל הכור האטומי.מיד עם ההודעה על פטירתו של שמעון פרס התחילו לזרום למערכות מכתבי ניחומים ממנהיגי העולם כולו – חוץ מהעולם הערבי. השעות והימים שעברו חידדו את העובדה שמנהיגי ערב, גם אלה שיש לישראל הסכם שלום איתן, לא היו שותפים לניחומים.
זוכרים את פרס:
השנה שלי עם פרס: מה עשה הנשיא לשעבר כשנולדתם
פרס היה רוצה שנזכור אותו כ"מר ביטחון"
שני פנים לפרס: מפוליטיקאי לא אהוד לנשיא נערץ
הראשון שבכל זאת שלח מברק היה אבו מאזן, וגם זה הגיע רק אתמול. היום שלח מלך ירדן מברק תנחומים לנשיא המדינה ראובן ריבלין, כאשר נכון לכתיבת טור זה עדיין ממתינים לנשיא מצרים אל-פתאח א-סיסי שלא שלח שום מכתב, ובמקום זאת בחר לשלוח להלוויה את שר החוץ של ממשלתו.
''ביטחוניסט של הכיבוש ובונה ההתנחלויות''. איימן עודה על פרס
צילום: דודי ועקנין
גל של שטנה והסתה שטף את הרשת לאחר מותו של שמעון פרס. איורים גזעניים ציירו את דמותו עם מדליית נובל לשלום, כשהוא אוחז ברובה וטובח בעזה. מילים רבות נכתבו עליו: ממתכנני מלחמת סיני, מיוזמי ההתנחלויות, אחראי על מותם של פלסטינים ביום האדמה ב-1976 והאחראי לטבח בכפר קאנא ב-1996. וזוהי רק חלק מהרשימה.
יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה היה זהיר יותר בלשונו. את הסיבה לבחירתו שלא להגיע ללוויה הוא נימק עם ההסבר כי פרס היה "ביטחוניסט של הכיבוש ובונה ההתנחלויות, שהביא את הגרעין למזרח התיכון, ולצערי גם כנשיא בחר לתמוך בנתניהו ובמדיניותו". גם סיעתו של עודה לא שלחה מכתב ניחומים, אבל בטוויטר כתב עודה כי "הזיכרון של פרס בציבור הערבי הוא אחר מהנרטיב שדובר בו בימים האחרונים, ואני מבין שמסרים מורכבים כאלה קשים לשמיעה רגע לאחר פטירתו של אדם". כך בעצם נתן עודה אישור לדברים.
לפני מספר שנים השתתפתי בכנס כלכלי בירדן. פרס, אז הנשיא בפועל, הגיע לאירוע נמרץ כהרגלו. הוא נפגש עם המלך עבדאללה והמלכה ראנייה, והספיק לארגן פגישה נוספת עם איש העסקים הפלסטיני, מוניב אל מסרי, שמקדם תכניות פלסטיניות מתחת לרדאר התקשורתי.
קשרים מצוינים עם המנהיגים. פרס ומלך ירדן בועידה הכלכלית העולמית
צילום: רויטרס
באירוע, שבו נכחו פוליטיקאים ואנשי עסקים ממדינות ערב, קיבל פרס כבוד היאה למלכים. כולם רצו ללחוץ את ידו של הנשיא הישראלי. הנועזים יותר ביקשו לתעד את המפגש בתמונה שעלתה לרשת החברתית. כשעלה פרס לפודיום הנואמים, שוב התקבל בכבוד. כשדיבר על הסכם השלום עם ירדן, על פיתוח אזורי כמנוף לשלום ועל הצורך בחיבור אינטרסים, הוא זכה למחיאות כפיים סוערות.
קחו את האירוע הבודד בירדן ותכפילו בעשרות, אם לא במאות, מפגשים של פרס עם מנהיגי מדינות ערב, פוליטיקאים ואנשי עסקים. כולם לחצו לו ידיים, רכשו לו כבוד והשיבו בחיוך לחיוכו המפורסם. האם היה זה חיוך מזויף? למה בשעת אמת, כשהם נקראים ללוות את ידידם בדרכו האחרונה, הם ממאנים לבוא או אפילו לדבר? האם האינטרס הכלכלי היה זה שגרם לאותם מנהיגים לוותר על כבודם כדי להיפגש עם הנשיא לשעבר?
התשובה היא שלא בהכרח. הדילמה של אותם מנהיגים שהכירו אותו והוקירו את פועלו, ממחישה את האתגרים שבפניהם הם עומדים: במדינות ערב היה קיים מאז ומעולם פער בין המנהיגים שיצרו קשרים וחתמו על הסכמים עם ישראל, אל מול רחשי העם שניזון משנאה היסטורית כלפי "הכובש הציוני". האביב הערבי הוכיח למנהיגי מדינות ערב שהם לא חסינים מאותם רחשי קהל, שהם לא יכולים לעשות כרצונם מבלי לתת דין וחשבון. מכך הם מבקשים להימנע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם