ראשי » חדשות » בארץ

השריף שנלחם בשוברים שתיקה: "מוציאים לי עשן מהאוזניים"

כשהיה בן 7 רצחו מחבלים את אביו ליד כפר דרום. ועדיין, כשאביחי שורשן קרא את הדו"חות המוטים על התנהלות צה"ל בצוק איתן, תפס אותו כאב מסוג אחר. זו הייתה יריית הפתיחה להקמת "האמת שלי" למאבק בבצלם ובשוברים שתיקה

שפת הגוף של אביחי שורשן מעידה על חוסר הנוחות שלו מהמעמד: במקום להרתיח קפה שחור בפינג'ן בעודו ישוב על אדמת מדבר יהודה, הוא מזמין אחד מוקצף מהמלצרית. בית קפה הוא לא התפאורה המתאימה לאקטיביסט המתולתל, שמגיע לראיון במכנסיים קצרים, סנדלי שורש וג'יפ מאובק. הוא בן 31, אב לשניים. גדל בכפר דרום, גר היום בכפר אדומים, מדריך סנפלינג. כשאנחנו מדברים על חייו האישיים, על אביו שנרצח בגוש קטיף, הוא קמצן במילים. כשעוברים לדבר על הפרויקטים שהוא מוביל, הסכר נפתח.

עוד כותרות:
- עשרות אלפי מנות דם ייבדקו מחשש לעגבת
- בתגובה לירי הרקטה: צה"ל תקף יעדים ברצועה
- דרעי בהתקפה נגד עיתון הארץ: "בושה וחרפה"

 

אגב סכר: שורשן הוא כנראה הילד ההולנדי האחרון לפני שמדינת ישראל תפקיר סופית את כביש ירושלים-ים המלח. כשהוא נוסע בג'יפ בין הגבעות החומות, העגולות, שמלוות את הירידות מירושלים אל המקום הנמוך בעולם, הוא משתגע: עד לפני שנים ספורות הן היו שוממות, אזור מרעה צאן, עם מעט ריכוזים של מאהלים בדואיים. היום מרוצפות הגבעות הללו ביותר מ-1,000 מבנים חדשים, עשרות מהם סמוכים לכביש, ועליהם מתנוסס בגאון סמל האיחוד האירופי. כפי שכבר פירסמנו על גבי מוסף זה: תחת השמש הישראלית והחוק הישראלי, מקדם האיחוד האירופי בנייה פלשתינית בלתי חוקית. לפחות 400 מבנים מתוכם נמצאים על שטחי C, בשליטה ישראלית מלאה.

"בכל יוזמה מדינית, גם בהסכם הכי פרו-פלשתיני, הכביש הזה נשאר בשליטה ישראלית", אומר שורשן, מצביע על מפה. "גם אם זהבה גלאון תהיה ראשת ממשלה ותפנה את כל יו"ש, צומת אלמוג יישאר ישראלי. אני משווה תצלומי אוויר מלפני עשר שנים, לא מאברהם אבינו ולא מתש"ח, ואני רואה איך נקבעות עובדות בשטח. משנת 2005 אני גר בכפר אדומים ובכל פעם שאני יוצא למילואים, אני חוזר ורואה עוד מבנה בלתי חוקי ועוד אחד".
 
כלכלית, חשיבותו של כביש ירושלים-ים המלח, המשכו של כביש 1, היא דרמטית. מעבר הסחורות היבשתי היחיד מישראל החוצה הוא דרך ירדן, וזה הכביש שעליו נעות הסחורות. גם הייבוא והייצוא בין ירדן לרשות הפלשתינית עושים בכביש הזה שימוש בלעדי: משאיות עמוסות אבני מחצב, למשל, יוצאות מחברון לירדן וחוזרות כשהן מלאות במלט. גם תיירותית אין לו תחליף. קשה למצוא תייר שנוחת בישראל ולא נוסע בדרך הקצרה ביותר שבין ירושלים למצדה, שני אתרי החובה.

באזור כבר מכנים את שורשן "השריף של מישור אדומים". הוא לא חושש להיתפס כמנבא שחורות. "תארי לעצמך אוטובוס של חמישים תיירים יפנים שנורה לעברם טיל נ"ט, או תיירים מספרד שעולים על מטען צד", הוא פורש את ידיו לצדדים בייאוש. "זה כביש שחוצה את ישראל ממזרח למערב ואין לו חלופה. אם ואדי ערה נחסם, יש את ואדי מילק.

אבל אם כביש 1 לים המלח נחסם בגלל פיגוע ירי, הכביש הבא מגב ההר לים המלח הוא 80 ק"מ דרומה.

"אני בא מגוש קטיף. אני יודע מה המשמעות של בנייה מסיבית, צפופה, על הכביש. אבא שלי נרצח ביריות מתוך שטח בנוי. בגיל 16 ניסיתי לשווא לבצע החייאה בבן גילי, איתמר יפת, שנרצח בכפר דרום. ביום שהם ירצו אינתיפאדה שלישית, זה יקרה. כביש 1 עלול להפוך לציר פילדלפי. בפיגועי ירי בכבישים המחבלים בדרך כלל משתמשים בנתיב בריחה בחסות מבנים ומטעים בשולי הכביש. מי כמוני יודע על המחיר שזה גובה.

"היום עומדים ילדים וזורקים אבנים מהמבתרים. בתקופה האחרונה היו 14 אירועים ביטחוניים על 2 ק"מ כביש. פיגועי דריסה, הפרות סדר, חסימות, ניסיונות חדירה ליישובים הסמוכים לכביש, בקבוקי תבערה. חלק מההפקרה ומהאדישות נובע מזה שמדובר ביהודה ושומרון. זה כביש ראשי! אם הייתי שם קרוואן ליד נתיבי איילון הוא לא היה נשאר שעה. לא יכול להיות ש-50 ק"מ מאיילון זה המערב הפרוע".
 

הבדואים שמתגוררים במבנים האלה צריכים לגור איפשהו.
"מדינת ישראל מוצאת פתרונות הומניים. מצפון ליריחו מקימים עיר בדואית חדשה, נועמה. באבו דיס המדינה הכשירה 80 מגרשים עם תשתיות, ארונות חשמל, תאורת רחוב - אבל האיחוד האירופי משכנע את הבדואים לא לעזוב את הגבעות. המגרשים עומדים מוכנים ומפולסים וכבר שנתיים שהם שוממים. אם יהודי היה עובר על החוק ככה, אף אחד לא היה בא ומקצה לו מקום חדש למגורים. אם הייתי מתיישב בכיכר רבין, היו אומרים לי, לך תשכור דירה. אם הייתי מציב בלב תל אביב מחסן כתר של 3 מטרים, הוא לא היה נשאר שם עד הערב.

"כאן יש 1,000 מבנים ללא היתר. אני לא רוצה לראות הרס של בית משפחה רק כי בעתיד אולי ייצא משם טרוריסט, זה לא נכון ערכית. אבל כשבאה ממשלה זרה ומגדילה את הסיכוי שזה יקרה, זו חציית קו אדום. יש כאן הזדמנות למדינת ישראל לפעול פעם אחת לפני שקורה משהו, לא אחרי. הסוף ידוע מראש. האם מחכים למחבל שיהיה רשום על הידיים של הממשלה?"

כבר כמה חודשים שהוא מתרוצץ, יחד עם עמותת רגבים, לגיבוש פתרונות מעשיים - מניסוח הצעת חוק שתוגש בקרוב על ידי חבר הכנסת עודד פורר (ישראל ביתנו), דרך הקמת מטה מאבק ופורום תושבים, ועד קמפיין רשת ובו סרטון המדמה מהדורת חדשות עם דיווח על פיגוע ירי בכביש.

"בכל בוקר אני קם ורואה עיר בלתי חוקית שקמה לי מול העיניים, שמסכנת אותי ואת הילדים שלי. צריך לחשוב מחוץ לקופסה, איך עוצרים את הפצצה המתקתקת. שלא תהיה בכייה לדורות. אני לא רוצה להיות זה שאומר 'אמרתי לכם', ולכן מנסה ליזום משהו שימנע את זה. הפיקוח והאכיפה של המינהל האזרחי לוקים בחסר, אבל הבעיה הכי גדולה היא השימוש של האיחוד האירופי בחסינות הדיפלומטית".
 

בתנועת רגבים הנוטלת חלק במאבק, מוסיפים ש"לא ייתכן שהאיחוד האירופי ידבר על התנחלויות בלתי חוקיות, ויקים בעצמו מאחזים בלתי חוקיים. אכיפת החוק בכביש 1 היא אבן בוחן לריבונות שלנו".

בעתירות הראשונות שהוגשו לבג"ץ השיב האיחוד האירופי שהצבת המבנים היא בגדר סיוע לפליטים חסרי בית. בעתירות האחרונות עברו האירופאים לשימוש בחסינות הדיפלומטית - וסירבו לענות לבג"ץ. "זה כמו ששגריר ישראל בקולומביה יגדל סמים בשגרירות, או ששגרירות ישראל היתה פותחת את הדלתות לפולארד לפני 30 שנה", אומר שורשן. "חסינות דיפלומטית לא נועדה כדי שמדינה תפגע בריבונות של מדינה אחרת".

הצעת החוק של פורר תסייג את החסינות הדיפלומטית, וזו לא תחול במקרים של טרור נגד מדינת ישראל, סחר בבני אדם ובנייה בלתי חוקית. "אנחנו צריכים להראות לאיחוד האירופי מי פה בעל הבית, לא במובן הערסי. באותה מידה שאם שגריר ישראל בבריסל יבנה בבית שלו קומה שנייה באופן לא חוקי, נבקש מהבלגים שיאכפו את חוקי התכנון והבנייה". 

הוא היה בן 7 כשאביו נרצח ביריות סמוך לכפר דרום, שם התגוררה משפחתו עד לעקירת היישובים ב-2005. אביו, דורון, היה חקלאי. בסוף יום עבודה, בחורף הקשה של 1992, הוא חזר לחממה כדי לסגור את ההשקיה. בצומת דיר אל-בלח נקלע למארב של מחבלי פת"ח. אחד המחבלים שוחרר בעיסקת שליט, השני לא נתפס מעולם, והשלישי קודם לתפקיד בכיר ברשות הפלשתינית.

"בשעות הראשונות חשבנו שהוא פצוע. דמיינתי אותו מגיע הביתה עם גבס והכנתי שלט 'ברוך הבא' לדלת. אחר כך סיפרו שאבא מת ולא יחזור", הוא מספר באיפוק. "אני מתלבט עם עצמי אם זה שהתייתמתי כילד צעיר, זה טוב או רע. מצד אחד הייתי ילד והיתה לי חומת הגנה, ומצד שני אם הייתי בן 15 אולי הנזק הפסיכולוגי היה קשה יותר, אבל הייתי מרוויח עוד שנים עם אבא".

אחרי הפיגוע נותרה שלה (רחל) שורשן, אמו של אביחי, עם שלושה ילדים קטנים - בני 3, 4 ו-7 ובתחילת הריון רביעי. שנתיים אחרי כן נפטרה הבת טל מדלקת קרום המוח, כשהיתה בת 6. שלה נישאה לד"ר דני רוזנק, רופא נשים בכיר שמוכר בזכות מאבקו בעקרות ההלכתית, ולזוג שני ילדים משותפים. אביחי עצמו נשוי ליעל, אחות במקצועה ("הכרנו בתחנת אוטובוס בחזרה מטיול בסיני"), ואב לשני ילדים.

לפני שנה וחצי, כשפורסמו הדו"חות של שוברים שתיקה על צוק איתן, הקים את עמותת "האמת שלי" כתשובת הראי לשוברים שתיקה. "כשאני רואה משהו שמפריע לי, אני לא פוסח עליו. לא עומד מנגד. קראתי את הדו"חות של שוברים שתיקה והבנתי שאסור לשתוק. כלוחם, כמילואימניק, כישראלי. זה לא עניין של ימין ושמאל.

"תארי לעצמך שמנכ"ל מועצת יש"ע היה מסתובב בבירות העולם ומספר שבכל פינוי יישוב נרצחים ארבעה מתנחלים. היית משתגעת מהשקר. גם אם השקר נועד לעשות לובי כדי למנוע את פינוי עמונה, גם אם הוא מטה את דעת הקהל העולמית לטובת העניין. לכל דבר יש גבול. שמאלנים שרוצים להיאבק במה שהם קוראים 'כיבוש'? אני חושב שהם טועים, אבל אלחם במי שישתיק אותם. יישב פה מישהו שחושב שההתנחלויות הן טעות פטאלית? אקשיב לו עד הסוף. אבל אם כדי לקדם את העמדה הזאת יספרו בעולם את השקרים הכי גדולים - אז, חבר'ה, הגזמתם".

ב"האמת שלי" מציגים עדויות גלויות של חיילים, קצינים ומפקדים במילואים שמתארים מקרים שנכחו בהם ומדגימים את מוסריות צה"ל והניסיון להימנע מפגיעה בחפים מפשע. הכל התחיל מפוסט אחד של שורשן, שאותו חתם בהאשטג "#האמת_שלי" והתגלגל לארגון מסודר, שאף הצליח לגייס מימון המונים בסכום הגבוה יותר מהיעד שהוצב.

 
שורשן מציג הוכחה לנחיצות "האמת שלי": חודש בלבד אחרי הקמתו כבר פנתה אליו הוועדה לזכויות אדם באיחוד האירופי, וביקשו שישלחו נציג מטעמם כדי להעיד על התנהלות חיילי צה"ל במבצע צוק איתן. סרן (מיל') מתן כצמן נשלח להעיד. לפניו העידה דנה גולן משוברים שתיקה. "הלובי של שוברים שתיקה כל כך יעיל באיחוד האירופי, שאת הזימון של מתן להעיד בוועדה היינו צריכים לשמור בסוד", אומר שורשן. "לשוברים שתיקה היתה יכולת להפעיל לחץ ולבטל את העדות שלנו בפני הוועדה".

"במו עיניי ראיתי איך לפני כל ירי בצוק איתן הפצנו כרוזים, שלחנו הודעות טקסט, שיגרנו פצצות דמה. אנחנו בחרנו לוותר על אלמנט ההפתעה", אמר כצמן בפני הוועדה. "יש מדיניות אחת בצה"ל והיא ברורה לכל חייל. המדיניות היא לנהוג באופן ההומני ביותר כדי להגן על חיי פלשתינים חפים מפשע. כל אמירה שחיילי צה"ל מתנהגים אחרת היא הונאה. זה פשוט לא נכון".

הקול הזה נשמע מספיק בעולם?
"לא. לחברי פרלמנט באיחוד האירופי ובעולם אין מקורות מידע מהשטח שהם לא בצלם או שוברים שתיקה. יש סיכוי ששרת החוץ השבדית גדלה בבית אנטישמי שונא ישראל, ויש סיכוי שהיא רק תינוק שנשבה, כי המידע היחיד שהונח על השולחן שלה הוא שישראל היא מדינת קלגסים אכזרית. בחדר של נציב המזרח התיכון באיחוד האירופי יש על הקיר מפה של בצלם ועל השולחן דו"ח של שוברים שתיקה. הוא יכול להיות האדם הכי הגון בעולם אבל זה מה שהוא שומע, וזה מה ששמע מהקודם שלו, וכשיעביר חפיפה, זה מה שיעביר למחליף שלו. זה מהלך של 20-10 שנים".

השירות הסדיר של שורשן היה אינטנסיבי. פעילות מבצעית באיו"ש, קרבות בעזה ומלחמת לבנון השנייה. "אין לי חבר מהצוות שלא נפצע". הוא עצמו נפצע קל ברגלו במהלך פעילות בשכם.

"אני פה כדי להגן על עם ישראל ויוצא למערכה לא כי אני חובב דם ופוסט-טראומה. כשאני עושה מחסום שגרתי ליד עפרה או נלחם בצוק איתן, אני עושה את זה הכי טוב שאני יכול, מבצעית וערכית. אני, אישית, מוכן לשלם מחיר דמים בשביל ניקיון הכפיים הערכי, וגם האסטרטגיה של צה"ל במאקרו מוכנה לזה".

הוא מדגים בתרחיש שגרתי: "מעבדת נפץ בשכם, בית חרושת לרצח נשים וילדים, נמצאת בקומה התחתונה בבניין בן שלוש קומות ומעליה מתגוררות משפחות עם ילדים. צה"ל משתמש במגאפון כדי לקרוא למשפחות, בערבית, לצאת, ורק אחרי שכולם יצאו הורסים את הבניין. עשרות חיילים משתתפים במבצע כזה. יש סיכוי שמישהו יעלה על מטען? שחוליה תפתח באש? לפעמים זה אכן נגמר בפצועים ובהרוגים. יכולנו הרי לשלוח טיל.

"אנחנו לא. אסטרטגיית הפינצטה היא נכונה, כל עוד היא מידתית. ברוב המקרים אנחנו מצילים אזרחים, אבל סיימנו פעילות עם חבר שחטף כדור ביד, ומוגדר פצוע קל. קל? עד סוף ימי חייו הוא לא יוכל לסגור את כף היד. זו בחירה של מדינה. מראש הממשלה ושר הביטחון ועד החייל. ואז אתה שומע את שוברים שתיקה ויוצא לך עשן מהאוזניים".
 

הכל טוב בצה"ל? אין שגיאות ערכיות?
"חלק גדול מהחיילים שמעידים בפרויקט 'האמת שלי' מתארים איך תיחקרו ברצינות מקרה של פגיעה בבלתי מעורב. יש מקרים שהם לא בסדר, אבל אשים אותם בפרופורציה. שוברים שתיקה מספרים רק רע, ואני לא מספר רק טוב. הם פוליטיים. הם פה לסיים את הכיבוש. אני פה לא כדי להכשיר את עמונה, אלא כדי להראות את המשימות שחיילים מתמודדים איתן. אפשר להציב מראה מול צה"ל בלי פילטרים ובלי אג'נדה פוליטית. אני מכבד את שלל הדעות בשיח הפוליטי, אבל בחיאת, עיזבו את החיילים".

אבל אתה יודע שבשוברים שתיקה יגידו שזו הדרך לתקן את העוולות המוסריות בצה"ל.
"האם המטרה של יולי נובק היא להפוך את צה"ל ליותר מוסרי? לא. תשאלי אותה. היא תגיד שהמטרה שלה היא סיום הכיבוש. היא לא דואגת שמי שפשע בשירותו הצבאי יישב בכלא. אם מתוך 1,000 עדים שלהם, אחוז אחד, עשרה חיילים, דיווחו על מפקד שנותן פקודות בלתי חוקיות בעליל ואותו מפקד ממשיך בצה"ל, וממשיך בעוול המוסרי גם עם הפקודים הבאים שלו - אני לא רוצה מפקד כזה בצבא. שוברים שתיקה מוציאים את העדויות בלי שמות. א' מירושלים שהיה חייל בין 2003 ל-2006? החוקר הכי טוב בעולם לא יוכל למצוא מי זה.

"החזון של 'האמת שלי' הוא לעסוק גם בחינוך: שלא יהיה תלמיד שיתגייס לצה"ל שלא יעבור סדנה על ערכי צה"ל, במכינות קדם-צבאיות, בתנועות נוער. בסמינריונים מהסוג הזה שאני מעביר לתלמידים אני מנתח איתם דילמות שעברתי בצבא, מדבר איתם על חובת הדיווח, מוציא מהלקסיקון מושגים כמו הלשנה. אם אתה רוצה לעסוק בהסברה בחוץ קודם כל תוכיח שאתה פועל לשינוי אמיתי בחברה הישראלית, בפנים".

משוברים שתיקה נמסר בתגובה: "שנים שישראל מושמצת ומוכתמת בעולם בגלל הכיבוש ותומכיו, אנשים כמו אביחי שורשן ומתנחלים אחרים. 50 שנים שהבסיס הציוני, המוסרי והדמוקרטי שלנו נבזז ונרמס על ידי הממשלה והמתנחלים על מזבח מפעל ההתנחלויות. אז לקראת השנה החדשה אנחנו מתחייבים בפני כל מי שישראל יקרה וחשובה לו, שעוד ועוד לוחמים ימשיכו לשבור שתיקה ולהילחם בכיבוש, עד שנביא לסיומו למען עתיד המדינה".

פרויקט נוסף של שורשן היה הקמפיין למען החייל יהודה הישראלי, שבמסגרתו גויסו בתוך כמה ימים יותר מ-1.5 מיליון שקלים למען בניית יחידת שיקום בעפרה לפצוע צוק איתן. שורשן היה שותף מרכזי בקמפיין, מיזם ההדסטארט המניב ביותר בישראל, לצד שרה העצני-כהן, יו"ר "ישראל שלי".

את הדגלים שהוא מניף מהמאבק בהכפשת צה"ל, דרך הקמפיין למען יהודה הישראלי ועד המלחמה על כביש ירושלים-ים המלח - אפשר לפרש כמלחמה בשמאל. שורשן נזעק נגד העימות הזה. "אני רואה בזה קונצנזוס ציוני, בלי חלוקה למחנות פוליטיים. אוי ואבוי לנו אם הדברים האלה הם עניין של ימין ושמאל".
 

האם יש קשר בין המעורבות הציבורית שלך והאכפתיות להיותך יתום?
"תראי, כשאני רואה גנרלים בדימוס שיוצאים בתקשורת בעד שוברים שתיקה, אני אומר שיש להם את הזכות המלאה לפתוח את הפה. האדם שירת את המדינה, חירף את נפשו 30 שנה בשירות צבאי, ראה קרבות שאחרוני הטוקבקיסטים לא ראו - זכותו לדבר. הרצח של אבא שלי הוא טרגדיה פרטית מאוד שגם נוגעת בעניין הלאומי, הוא הרי לא מת מסרטן. לא קיבלתי כרטיס כניסה לפעילות ציבורית כי אני ממשפחת שכול, אבל השכול נותן לי את הזכות לפתוח את הפה. שילמתי את המחיר הגבוה ביותר".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg