לאן? ראיון עם אלעד טנא מתאגיד השידור "כאן"
האיש שאחראי להסרת האבק מעל התדמית המיושנת של הערוץ הראשון הוא אלעד טנא, ראש החטיבה הדיגיטלית וסמנכ"ל בתאגיד השידור. כעת הוא מספר על הקשיים ("היינו תחת מתקפה מכל כיוון אפשרי"), וחדוות ההקמה ("אני מגיע בכל יום לעבודה ונדלק מחדש")
לפני כחודשיים היה נדמה שאלעד טנא עומד לאבד את מקום עבודתו כסמנכ"ל בתאגיד השידור הציבורי החדש. ממשלת ישראל פצחה במתקפה משולבת נגד התאגיד ואנשיו, והביקורת התמקדה בכך שמול עינינו צומח גוף תקשורת נוסף שמאמץ את רוח השמאל והליברליזם הקיצוני שמאפיין את רוב התקשורת הישראלית.
עוד כותרות:
- נציגי בית הדין הבינלאומי בהאג הגיעו לישראל
- 'הקשר עם הפעילות אבד, חשש מהשתלטות צה"ל'
- ישראלים הבריחו לעזה חלקים לג'יפים של חמאס
"אנחנו מנסים לברר למה זה לא מתכנס - אבל זה לא מתכנס", אמר אז ראש הממשלה, והכניס למערבולת של אי-ודאות את כל מי שקשור בתאגיד. השרה מירי רגב אמרה זאת באופן חד הרבה יותר: "לא יכול להיות שנקים תאגיד שלא נשלוט בו".
עד שהסערה שככה, לפחות זמנית, ותאריך התחלת שידורי התאגיד נקבע לאפריל 2017 עם אפשרות הקדמה לינואר, עבודתם של עובדי "כאן בהקמה" היה לוט בערפל. כחבר קרוב של אלעד טנא, וכמי שעבד בצמוד אליו בשנים האחרונות, בין השאר בהקמת ובעריכת "מוצש", הייתי אמור להביע צער על הסיטואציה. אבל את חטאיי אני מזכיר היום: מה לעשות שהמצב הנ"ל גם טמן בחובו אפשרות שמבחינתי הייתה לא רעה בכלל, לחזור לעבוד עם טנא במסדרונות מקור ראשון.
אז מה, פספסנו את ההזדמנות להחזיר אותך אלינו.
"זה באמת היה חודש לא פשוט. היינו תחת מתקפה מכל כיוון אפשרי, ואני חושב שאחת הסיבות שהצלחנו להמשיך ולתפקד הייתה שאלדד קובלנץ וגיל עומר (מנכ"ל התאגיד והיו"ר נסכו בנו ביטחון שאנחנו כאן כדי להישאר. בשיא הבלגן כשהסיפור התפוצץ הם כינסו אותנו באופן-ספייס ואמרו לנו - 'הדבר הזה הולך לקרות, נקודה. ועכשיו כל אחד חוזר לחדר שלו ועושה את הכי טוב שלו'. וכך היה. עברנו תהליך מורכב שמטרתו לשדר את המסר הזה החוצה ופנימה, והצלחנו. הספינה נוּוטה נכון גם ברמות הפוליטיות וגם המקצועיות".
היה רגע שבו חששת שהתאגיד לא יקום?
"הכול רץ נורא מהר, וקובלנץ נתן לנו את הביטחון. הוא השתמש כמה פעמים בדימוי של 'ארבעים שנה במדבר' ושצריך להאמין כדי לראות את הארץ המובטחת. והחודש הזה, אין ספק שהוא היה מדברי וצחיח. היה לחץ אדיר. מצד שני, אולי היינו נאיביים, אבל האמנו כל הזמן. אישית, אולי בגלל כל המורדות והעליות התקשורתיות שחוויתי בשנים האחרונות, באתי לסיפור הזה מחושל. ביצעתי בעיקר תפקידים שדורשים אמונה, וכנראה זה עוד אחד בשרשרת".
טנא אכן חווה בשנים האחרונות עליות ומורדות בכלי התקשורת שבהם עבד, באופן שסותר לגמרי את טבעו הסולידי והנינוח. התנודות הללו אף פעם לא היו קשורות לעבודתו של טנא או אליו אישית, אלא לטלטלות שאחזו בכלי התקשורת שבהם עבד. אם תרצו, סוג של פורסט גאמפ תקשורתי שמצליח להיות נוכח בכל נקודת משבר.
הוא התחיל את הקריירה שלו ב"הצופה", ומשם עבר במהרה ל-ynet ושימש בתפקידים חדשותיים בכירים. לאחר מכן הקים את ערוץ ynet יהדות ועמד בראשו כארבע שנים. בסוף 2010 קרא לו שלמה בן צבי, בעליו הקודמים של "מקור ראשון", והציע לו להקים מוסף לצעירים בעיתון. חצי שנה לאחר מכן, הופיע הגיליון הראשון של מוצש. לאחר שנתיים נקרא שוב לדגל, הפעם כדי להיות סגן העורך של "מעריב", שאותו רכש בן צבי מנוחי דנקנר.
לאחר קריסת מעריב שימש טנא כסגן עורך במקור ראשון, ולפני כחצי שנה כאמור נלקח מאיתנו לטובת הקמתו של גוף תקשורת חדש, שלישי במספר - חטיבת הדיגיטל של "כאן בהקמה", תאגיד השידור הציבורי החדש. וכאילו היו חסרות הוכחות לטלטלות שחווה טנא, הרי שממש בשבוע האחרון נדמה כי התאגיד שוב נמצא במצב עדין, לאחר שראש הממשלה נתניהו אמר בראיונות לטלוויזיה כי "מעמידים להם תקציב בלתי מוגבל וצריך להבטיח מי מאיישים את התפקידים השונים. נניח שישימו שם אנשים משוברים שתיקה, אז מה תעשה?"
דברים אלו הצטרפו להצעת החוק שהגיש השבוע יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, לסגירת התאגיד החדש והמשך הפעלת רשות השידור במתכונתה הישנה. כאמור, לא פשוט להיות אלעד טנא.
מיצבת את עצמך כסוג של פרויקטור. מקים משהו חדש ואז עוזב להקמת הפרויקט הבא. לא קצת מתסכל שאחרים נהנים מהפירות? ואני אומר זאת כמי שהחליף אותך בתפקיד עריכת מוצש ובהחלט נהנה מהפירות שלך.
"דיברת קודם עם עדי? (אשתו של טנא). כי היא באמת שואלת למה אני לא נח עוד קצת על זרי הדפנה. נכון שזה קצת מתיש, אבל זה גם חלק מהאדרנלין שלי, להקים מוצרים חדשים. זכיתי שזה מה שאני עושה. אבל שזה לא יישמע כאילו אני כבר רוצה ללכת לפרויקט הבא. אין לי שום מחשבות כאלה, יש המון מה לעשות פה ואני מרגיש שאנחנו עושים טוב".
אז מה באמת עושים בחטיבת הדיגיטל של התאגיד החדש? קודם כול באזז. מכיוון שמדובר בחטיבה היחידה של התאגיד שכבר עובדת בפועל - לטלוויזיה ולרדיו ייקח עוד זמן לעלות לשידור - השטח כולו פנוי לטנא ולעובדיו, והם אכן עושים בו כמעט מה שבא להם.
לפחות שני סרטונים חדשים עולים מדי יום לדף הפייסבוק של התאגיד, והם מצליחים לגרוף מאות אלפי צפיות. טנא מסביר את ההצלחה: "המנדט שקיבלתי, וזה חלק מהכיף, הוא לייצר עולם דיגיטלי ייעודי לרשתות חברתיות. כלומר, הסרטון שאנחנו מטמיעים בדף שלנו לא בא לקדם אתר מסוים ולא זורק אותך עם לינק החוצה. כל אופן עשיית הסרטון ועריכתו מיועד מראש לצפייה בפייסבוק דרך סמארטפון, וזה עובד. למשל, אנחנו לוקחים בחשבון שהרבה אנשים צופים ב'מיוט'.
"אנחנו מתמקדים בראשים של אנשים ולא ברקע מושקע. במסכים הקטנים צריך לראות את מי שמדבר מולך, הרבה פחות מעניינות רכבות שרצות ברקע. גם האנשים שלקחנו להיות הפנים שלו הם ייעודיים לרשתות. הם לא חייבים להיות יפים, לא חייבים להיות מוכרים, וחייבים להיות מגוונים, כי ברשת נמצאים כולם".
הגיוון הוא מושג מפתח בארסנל הערכים שמנסים להטמיע ראשי התאגיד ובתוכם טנא. כניסה למשרדי התאגיד בתל-אביב יכולה לתת בקלות תחושה שנקלעת לאודישנים של "האח הגדול". יש פה חרדי עם פאות מסולסלות וחולצה לבנה שנראה כאילו הרגע ברח לכאן מבני-ברק בקו 51, לידו יושבת ערבייה בכיסוי ראש מלא, תל-אביבים עם נעליים אופנתיות מדי וכמה כיפות סרוגות.
"קודם כול, הגיוון הוא באמת ערך אצלנו", אומר טנא, "אבל מעבר לזה, רק כשיש לך את כל חלקי החברה הישראלית אתה יכול לומר משהו אמיתי ושלא יהיה פרווה. במציאות הישראלית המקוטבת של היום יש שתי אפשרויות - או להמשיך להיות פרווה ולא להגיד כלום, או להגיד את הדברים בפנים, אבל לתת לכל הצדדים את ההזדמנות לומר אותם. למשל, יש סרטון של מלך זילברשלג נגד הניסיון החילוני להפגין בשבת בבני-ברק, למחרת נעלה סרטון תשובה מפי תל-אביבי חילוני שתומך באותה הפגנה. יש לנו כלי חזק, שבניגוד לטלוויזיה הליניארית שבה שידורים תחומים בזמן ואין מקום להכול, ברשתות תמיד יש מקום".
מעניין שדווקא גוף תקשורת שלקח את נושא הגיוון והפך אותו לאחד מערכיו, כמעט הושבת בגלל ההאשמות על חוסר גיוון, בעיקר על שמאלנות-יתר. אתה מבין מאיפה התחושות הללו מגיעות?
"אני חושב שכן. באזורים שמהם אנחנו באים, הציונות הדתית והימין תופסים את התקשורת מראש כשמאלנית. כשיש תפיסה כזו, כל שם שגייסנו ומשתחרר באתרי הברנז'ה ולא בא בדיוק מתוך המחנה שלנו, מתקבל כ'הנה הם קיבלו עוד שמאלני'. אני משער שגם העובדה שכמחצית מהתאגיד החדש תבוא מרשות השידור הישנה, מקבעת את התחושות הללו בימין. חובת ההוכחה היא עלינו, והדיגיטל הוא רק צעד אחד של התאגיד ביישום האידיאולוגיה הזו של הגיוון האמיתי. אני מאמין שכשהגיוסים יושלמו, אנשים יראו שזה לא היה רק מהשפה ולחוץ".
היה גם סוג של משבר טוויטר עם כתבים חרדים שטענו שהתאגיד מדיר אותם.
"קשה לי להיכנס לראש שלהם, אבל אני יכול להבין שמי שטרם גויס וכמעט בכל יום שומע על שמות חדשים, מרגיש קצת מאחור. אני חושב שהתחושה היום קצת שונה, והעיתונאים החרדים יודעים שחלקם קיבלו הצעות, עם חלקם אנחנו עדיין במגעים - הנה משהו טרי, חיים פרוש הולך לעבוד באגף הדוברות שלנו. כולם צריכים להבין שאנחנו עדיין בתהליך גיוס".
אולי מה שמפריע להם זו השימוש במילה גיוס. אבל ברצינות, הפנים החרדיות שלכם שייכות למלך זילברשלג, ממש לא מיינסטרים במגזר החרדי. אולי אין פלא שזה מקומם אותם.
"כאמור, ישנם מגעים עם כמה עיתונאים חרדים, ומלך לא יהיה היחיד. הוא כן מייצג בעיניי תופעה של חרדים צעירים שרואים בו נציג, אבל הוא בהחלט לא הולך להיות הפנים החרדיות היחידות בתאגיד. אני נותן לו במה, אבל הוא יהיה רק אחד מהקולות. הוא מוכשר למדיום שבו אנו פועלים, בגלל זה הוא אצלנו. וגם בגלל הגיוון כמובן".
אלעד טנא הוא הנציג הבכיר ביותר של הציונות הדתית בתאגיד השידור הציבורי. יחד איתו עובדים גם כמה בני ובנות מגזר אחרים כמו לימור גריזים-מגן, אף היא עורכת מוצש בעבר, ואהוד מאיר, לשעבר עורך וואלה יהדות. זאת לאחר שיאיר שרקי, שהצטרף לתאגיד בקול תרועה רמה, הספיק בינתיים לעשות פניית פרסה ולשוב לחיק "חדשות 2".
איבדתם בשבוע שעבר את יאיר שרקי, שמבחינת כתבים היה הטאלנט הבכיר של המגזר בתאגיד, לפחות עד כה.
"אני אוהב את שרקי, אבל התאגיד לא יקום או ייפול על עיתונאי כזה או אחר. אני בטוח שנבנה כאן גוף שידור חזק עם כתבים מצוינים ומוכשרים וייצוג לכל המרקם החברתי הישראלי. הדיגיטל כבר מוכיח את זה".
אני שואל את טנא האם יש סיכוי אמיתי ליצור בישראל גוף תקשורת מאוזן חברתית, לא רק ברמת החרדי הפרובוקטיבי האחד שמפציע על המסך או סרטון על מזגנים שמוגש על-ידי ערבייה, אלא ברמה האמיתית של כל סוגי המשימות בגוף תקשורת כה גדול ומורכב. הרי בסוף, כשמחפשים תחקירנים ועורכים עם ניסיון כלשהו, מגיעים לרשימה מצומצמת יחסית שרובה גרה בשכונה אחת או שתיים בתל-אביב.
"אין ספק שכשאתה מחפש עורכים ומפיקים שכבר עשו משהו במקומות אחרים, רוב קורות החיים שאתה מקבל הם מכלי תקשורת קיימים, שבהם יש רוב מניין ובניין לתל-אביבים. זו המציאות ואי אפשר להתכחש לה. כשהגעתי ל-ynet הייתי דתי אחד מתוך 200 עובדים, וגם בהמשך המצב השתפר אבל במספרים בודדים. ואתה צודק, זה בהחלט משהו שניבחן לפיו. אנחנו גוף ציבורי וכל הרשימות יהיו גלויות".
איך אתם מתכוונים לעמוד במשימה?
"קודם כול כבר היום יש יותר ממה שהיה בעבר, וזה משמח. יש משמעות גם למיקום הפיזי שלנו, בסוף התאגיד יהיה בירושלים. בעוד מספר ימים אנחנו כבר עוברים למשכן הזמני שלנו במודיעין. יישאר בתל-אביב בסיס, אבל כל עבודת התוכן תיעשה ממודיעין ואחר כך מירושלים. וכשאתה מגייס, יש משמעות גדולה לשאלה איפה נמצאים המשרדים והאולפנים".
כלומר המעבר מתל-אביב הוא בעצם מסננת אנטי תל-אביבית, סוג של אפליה מתקנת בעקיפין?
"אני לא רוצה לקרוא לזה מסננת, אבל העניין הזה בהחלט פותח תפקידים לעוד קהלים, בעיקר בתפקידים הפחות בכירים שמהם צומחים מלמטה אנשי התקשורת של הדור הבא. זה פשוט יקרה - ברגע שנהיה בירושלים, אני מניח שנראה יותר קשבים, עורכים ומפיקים מהאזורים הללו, גיאוגרפית וסוציולוגית. ייפתחו בפניהם אופציות שלא היו קיימות בעבורם עד היום".
כאמור, חטיבת הדיגיטל היא היחידה בתאגיד החדש שניתן לראות כיום את תוצריה. וכמו שאלה נראים היום בפייסבוק, עושה רושם שהמטרה היא להתרחק ככל האפשר מהדימוי האפור והמשמים, אולי אפילו הזקן של רשות השידור הישנה. טנא לא מכחיש שאחד מתפקידיו הוא "להוריד את האבק", ושאחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות הגיוון האנושי.
אני שואל אותו אם הגיוון הזה לא שייך קצת לעבר, הרי היום כמעט כל גופי התקשורת דווקא מכריזים על עצמם כשמרנים או ליברלים, כשייכים לאגף כזה או אחר. האם פנייה לכולם לא תסתיים בפנייה לאף אחד? "התאגיד הזה שייך לכל אזרחי ישראל", עונה טנא, "ולכן אנחנו רואים בכך ערך יסוד, להביא את הקולות של כולם. בדיגיטל אנחנו יכולים להיות קצת יותר פרועים. באשר לחלקי התאגיד שעדיין נמצאים בתהליכי הקמה, זו באמת תהיה משימה, ונטל ההוכחה יהיה גם עליהם. בכל מקרה, הדרך שלנו מאוד ברורה - שום גיוון לא יבוא על חשבון איכות. מבחינתי, המוצרים שעולים לאוויר צריכים להיות הכי מדויקים שיש".
היו תכנים שגנזת?
"בהחלט. מנהל התוכן שלנו מתן דרורי, פרפקציוניסט ברמות אחרות, הקים לנו אגף שנקרא 'כאן גונזים'. הרבה מאוד שעות עבודה טמונות בו".
מהו הכישלון הכי גדול שלך כמנהל החטיבה בחצי השנה האחרונה?
"הזמן רץ כל כך מהר שאני לא מספיק להביט אחורה. יש בהחלט ניסוי וטעייה. היו סרטונים וגם פורמטים שלא היו טובים, ומזל שהיה לנו זמן להמציא את עצמנו מחדש. היה למשל ניסיון שלנו ללכת לכיוונים סאטיריים שלא היו מספיק מצחיקים. מי כמוך יודע שבאתי מעולם אחר לגמרי, של עיתונות כתובה, והייתי צריך ללמוד עולמות חדשים בזמן קצר במיוחד. מתברר שבדרך לייצור סרטון יש המון שלבים, ובכל אחד מהם אפשר בקלות לדפוק אותו.
"לשמחתי היום אנחנו באחוזים הרבה יותר גבוהים של תוצרים שעולים לאוויר. אין יום בלי סרטון חדש, ואנחנו עובדים ממש לפי לוח שידורים. הוא פנימי ולא חשוף לגולשים, אבל יש אצלנו תכני עבודה מסודרים, זה רחוק מאוד מלהיות פיראטי או על בסיס מגניבותי כזה או אחר של 'יאללה, יש סרטון בוא נעלה אותו'. יש המון מחשבה מאחורי כל סרטון כזה, והתוצאות לשמחתי מדברות בעד עצמן - כיום אין סרטון שלא זוכה לעשרות אלפי צפיות לפחות, ויש כאלה שחוצים את החצי מיליון. זה הישג אדיר לדף פייסבוק כל כך צעיר".
זו הפעם הראשונה בקריירה המקצועית של טנא שבה הוא עובד במקום ציבורי. לא סתם ציבורי, אלא כזה שנמצא תחת עין ממשלתית ותקשורתית בוחנת. כמי שעד לפני חצי שנה נהג להישאר מאחורי הקלעים, גם בתפקידים בכירים שמילא, אני מתעניין איך הוא מסתגל לשינוי החד. "כמו בכל דבר, גם כאן יש יתרונות וחסרונות. האתגר הבולט היום מבחינתי הוא החשיפה האישית. באזורים המסחריים - בקבוצת ידיעות ובמקור ראשון - היה לי נוח להיות מאחור. העובדה שכולם פה בוחשים בהקמה, מזכירה לי קצת את המאמן של מכבי שיושב בהיכל עם 10,000 מאמנים שאומרים לו מה לעשות. אז החשיפה יותר קשה הפעם, אבל אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה צריך לעשות ולכן ממשיכים בדרך שלנו עם כמה שפחות רעשי רקע".
כגוף שידור ציבורי יש לכם יתרון מובנה על גופים מתחרים מסחריים - אתם לא צריכים לשדר פרסומות. זו תחרות הוגנת?
"השידור הציבורי הוא עובדה קיימת שמעוגנת בחוק. אני לא אמור לפתור את הבעיות של עולם התקשורת הישראלי. הוא באמת בצרות, אבל אנחנו קיבלנו משימה וצריכים לעמוד בה. צריכים להצטיין".
למה המדינה אמורה לממן סרטונים חצי הומוריסטיים ברשת?
"קיבלנו פריבילגיה לבנות גוף שידור חדש ב-2016, ואנחנו מתכוונים לנצל כל ערוץ שקיים היום, לבנות את עצמנו בהתאם להרגלי הצריכה הנוכחיים וזה כמובן כולל את הרשת. לא רק פייסבוק, שבו יהיו לנו כמה דפים, לאחרונה עשינו השקה רכה לערוץ שלנו ביוטיוב שהוא מאוד מוצלח, יש כמובן חשבון טוויטר ויהיה גם סנאפצ'ט. לא רוצה להתגאות יותר מדי, אבל העובדה שהצלחנו להגיע ליותר מחצי מיליון צפיות בסרטונים מסוימים בזמן כל כך קצר מראה שאנחנו די מבינים איפה הציבור נמצא. ציבורי זה לא בהכרח אומר ארכאי וישן. פופולריות היא לא מילה גסה, ובהחלט נרצה להיות גדולים".
כמי שהגיע לתאגיד מ"מקור ראשון", מישהו בתאגיד ביקש ממך להיות סוג של מליץ יושר בקרב גורמים פוליטיים בימין?
"כדי לקבל את התפקיד הזה עברתי ועדת איתור מקצועית לחלוטין ולכן אני לא רואה את עצמי בשום צורה כמינוי פוליטי. אני לא מתעסק בזה בכלל. נכון שמילאתי תפקידים ב'מקור ראשון' שהוא מקבוצת 'ישראל היום' אבל יותר שנים עבדתי עבור נוני מוזס, אז אולי צריך לשאול אם אני מקורב אליו. זה תמיד היה מקצועי נטו, גם עכשיו, ויש כל כך הרבה משימות וכל כך הרבה מה ללמוד שאין זמן להתעסק בדברים. זוכר שבאת לבקר אותי כאן לפני שלושה חודשים וריחמת עליי שאני יושב לבד וגלמוד במתחם ענק? אתה רואה עכשיו, יש כאן יותר מארבעים עובדים והמספר עוד עתיד להכפיל את עצמו. אלה החבר'ה שאני עובד איתם ודואג להם. לא מתעסק בפוליטיקה".
הייתה נקודת שבירה שבה אמרת לעצמך "מה אני צריך את הבלגן הזה, את חוסר הוודאות, מה היה לי רע בתפקיד בכיר בעיתון מוערך"?
"עוד לא. זה אולי נשמע קלישאה, אבל אני מגיע בכל יום לעבודה ונדלק מחדש. יש פה חבר'ה רציניים, התמזל מזלי לעבוד עם אנשים מאוד יצירתיים. זוכר את חדוות ההקמה של מוצש? - אני עדיין שם".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם