"אני משחררת מחבלים, הבן שלי עוצר אותם"
מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור לא מתכוונת להתנצל, לא על חלקה בשחרור המחבלים בעסקת שליט, לא על עמדתה העקרונית בסוגיית החנינה לקצב, ולא על הפרויקט האישי - מיגור הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה. ריאיון
זה היה בכלל אירוע אינטימי בפאב 'התקליט' בירושלים, במסגרת יוזמת 'ממשל על הבר'. מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור הגיעה לשם לדבר על דו"ח 'הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה' שהיא עמדה בראשו. "מדברים על היחס לקהילה האתיופית, אבל אני מכוונת הרבה יותר גבוה", הבהירה פלמור, "אני רוצה לתקן את החברה הישראלית, אני רוצה למגר את הגזענות".
עוד כותרות:
- איביי רוכשת את הסטארט אפ הישראלי קוריגון
- כך הפך עצמו בוז'י הרצוג לשטיח של בנימין נתניהו
- סוכן NSA נעצר בחשד לגניבת מסמכים מסווגים
כשנשאלה בהקשר הזה על עמדתה ביחס למסתננים בדרום תל-אביב, השיבה פלמור: "אני לא גרה רק עם שכנים בלונדינים עם עיניים ירוקות. בתרבות של שנת 2016 אני לא אמורה להגיד שבשכונה שלי יגורו רק מי שדומים לי". סיקור של המפגש שפורסם באתר 'מידה' חולל סערה ברשתות החברתיות, ואל הדיון הציבורי עלתה שוב השאלה מדוע לא החליפה שרת המשפטים איילת שקד את מנכ"לית המשרד שמונתה על ידי קודמתה ציפי לבני.
אבל פלמור איננה מתכוונת להתנצל. המנכ"לית שמינתה לעצמה עוזרת עיוורת ועוזר ערבי, רואה בחיבור כלל המגזרים אל השירות הציבורי משימה ראשונה במעלה. "זוהי פסגת הקריירה הציבורית שלי", היא מסכמת בריאיון ל'מקור ראשון' את עבודת הוועדה שהוקמה כדי לטפל ביחס הרשויות למגזר האתיופי.
"הקרדיט הוא בראש ובראשונה לראש הממשלה", אומרת פלמור, "הוא הבין שיש פה פצצה חברתית מתקתקת. הגענו למצב שבבית החולים 'ברזילי' לא קיבלו אתיופים לעבודה כמאבטחים. אם את זה הם לא יכולים לעשות, מה כן? לאן הגענו? כשהוא מינה אותי לעמוד בראש הוועדה הרגשתי שקיבלתי ליד רימון בלי נצרה. ראש הממשלה היה מעורב לאורך כל הדרך, לא רק בהחלטת ממשלה על הקמת הוועדה. זו אחת הוועדות הממשלתיות הבודדות שהוא הקפיד לפקוד ולבקש עדכונים שוטפים".
פלמור צירפה לדיונים פעילים חברתיים מהעדה. "ישבו כאן הפעילים החברתיים הכי רדיקלים, אלה שאין להם שום אמון בממסד. מבחינתם אני בכלל הייתי האויב, ואני גאה בזה שהצלחתי לחבר אותם למהלך שיש בו נטילת אחריות". הדו"ח של פלמור המליץ בין היתר על הקמת יחידה ממשלתית במשרד המשפטים לתיאום המאבק בגזענות, ועל מינוי "ממונה על אפליה וגזענות" בכל משרד ממשלתי.
לפעמים מהלכים מהסוג הזה, אנו טוענים באוזני מנכ"לית משרד המשפטים, עלולים לייצר פעילות מלאכותית כדי להצדיק את התואר והתקן, בדומה למה שקרה במחלקה לעבריינות אידיאולוגית במחוז ש"י והחטיבה היהודית בשב"כ. עשרות תקנים הוקצו כדי להילחם ב'תג מחיר', ולאחר שהתופעה מוגרה כמעט לחלוטין הם החלו לרדוף אחרי סתם נערים נושרים עם פאות וכיפת צמר.
"זה ממש לא המצב פה", משיבה פלמור. "מדובר ביחידה קטנה מאוד, והממונים במשרדים הם עובדי מדינה שקיבלו את האחריות לנושא בנוסף לתפקידיהם הקודמים ולא במקום. הגדולה של הדו"ח הזה היא במינימליזם שלו. אין חקיקה חדשה, אלא רק מערך של כלים רכים שממפה את הכלים הקיימים ומייצר רעיון מסודר כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם. עד היום, אם היית מתלונן למשרד הבריאות התלונה הייתה נופלת בין ארבעה גורמים שמטפלים שם בפניות הציבור. לא הייתה כתובת, וזה בדיוק מה שגורם לאזרח הקטן לאבד את האמון במערכת. היום יש כתובת".
מה ישתנה בעקבות הדו"ח?
"אני תמיד אוהבת את הסיפורים הקטנים. אצלנו במשרד היה מאבטח אתיופי שפתאום גילינו שהוא בכלל משפטן שלא מצא עבודה. היום הוא חוקר במח"ש, ובעיניי זה ניצחון. המדד שלי הוא שילד אתיופי שלא מתקבל לבית ספר דתי בפתח-תקווה ידע למי לפנות. אחד הפעילים סיפר לי שיש לו ילדה מחוננת, והגננת שלחה אותו לעירייה כדי לרשום אותה לתוכנית קידום למחוננים. כשהוא נכנס עם הילדה הפקידה ישר אמרה לו: 'אתה מחפש את מחלקת חינוך מיוחד? זה שם משמאל'. זה סיפור קטן מאוד ולא דרמטי, אבל תחשבו על אזרחים שסופגים את היחס הזה כל יום, מה זה עושה להם לאורך זמן.
"היה חשוב לי שיצא דו"ח מעשי, ולכן בכלל לא נכנסתי לשאלות הפוליטיות הגדולות. מראש אמרתי להם שאני לא הולכת לגעת בנושא הפלאשמורה, וגם לא בהחלטות של הממסד הדתי בנוגע להכרה בגיור. דווקא העובדה שהיינו רזים וממוקדים גרמה לכך שהצלחנו לא רק להסכים על המלצות אלא גם לגייס בעבורן את התקצוב הממשלתי. אני מקווה שנפתור את הבעיות עם המשטרה, ונתקדם ליישום כולל של ההמלצות".
כשהיא נשאלת על המחלוקות שיש לה עם המשטרה, פלמור מהססת לרגע. "מדובר בנושא של אקדח הטייזר. אנחנו ביקשנו לרענן את הנהלים, כי ביותר מדי מקרים נעשה בו שימוש לא מוצדק. גם בסוגיה התקציבית יש בינינו פער שצריך לסגור. אבל אני רואה כישלון בכך שלא הצלחנו להגיע בשלום לקו הגמר עם המשטרה. זה יצר טעם מר מולם, וחבל לי על זה. המטרה שלי היא להגיע לשיתוף פעולה, ולא להגיד לשוטרים אני טובה יותר ואני מוכיחה אתכם. עם זאת, יש דברים דרמטיים שצריך לתקן.
"גילינו לדוגמה שהרבה מהתלונות שמגיעות למח"ש נסגרות כי האירועים לא ברמה של עבירה פלילית. הבעיה היא שהמשטרה בכלל לא יודעת על התלונות הללו כי הן לא מתועדות. ואני שואלת, למה לא להשתמש באכיפת משמעת פיקודית אם נעשה שימוש מופרז בכוח? אבל אם המשטרה לא יודעת כי יש חומה בינה לבין מח"ש, אז איך יטפלו בזה?"
כשהמפכ"ל אלשיך הותקף על דבריו בנוגע לאכיפת-יתר בעדה האתיופית, הוצאת הודעה לעיתונות שבה אמרת שהדו"ח שלך הגיע למסקנות אחרות מדברי המפכ"ל. האם נראה לך נכון שמנכ"לית משרד ממשלתי תצטרף לתוקפי המפכ"ל?
"אתם לא תשמעו ממני מילה רעה על המפכ"ל, והשיח בין המשרדים ימשיך להיות ענייני ופורה. אבל יש דברים שצריך לשים על השולחן. רוב יוצאי אתיופיה אינם מהגרים, כמו שאתה לא מרוקאי ואני לא פולנייה אפילו שההורים שלך ישבו במעברות וההורים שלי ניצולי שואה. זה היה חלק מהמריבות שלי עם הפעילים האתיופים. די, אמרתי להם, אתם כבר לא אתיופים. אתם יהודים אזרחי מדינת ישראל.
"העובדה שיש חיכוך גבוה בין שוטרים לנערים אתיופים מוכחת מכל הנתונים של המשטרה. כהוכחה לשיעור פשיעה גבוה בעדה אומרים לנו ש-40 אחוז מהאסירים בכלא אופק הם אתיופים. מה שלא אומרים לנו זה שבכלא אופק יש בסך הכול 125 אסירים, וקהילת יוצאי אתיופיה בארץ מונה כ-140 אלף. במספרים מוחלטים מדובר בכמות כמעט זניחה. ועוד משהו: האם אתם מכירים אלפרון אתיופי? עמיר מולנר אתיופי? זאב רוזנשטיין אתיופי? משפחת מור אתיופית?
"על מה הם נעצרים, על אלימות במשפחה - בעיה שאפיינה את כל קבוצות העולים בארץ בשל משבר אובדן הסמכות. הם נעצרים על קטטות קטנות, על התנגדות למעצר כאשר הם מרגישים שהשוטרים נטפלים אליהם רק בגלל צבע העור. את הבן שלי אף אחד לא יעצור סתם כך ברחוב ויפשפש בתיקו לחפש סמים או אלכוהול. האם זה סביר ששוטר ידרוש תעודות מילדים בני 12, וכשיגלה שאין להם יטרטר את ההורים שלהם לתחנת המשטרה רק כדי להציג תעודות? אני לא מצדיקה ילד שאומר 'לא רוצה' לשוטר ומוצא את עצמו במעצר, אבל חייבים להבין את הרקע".
דבריו של מפכ"ל המשטרה הגיעו לאוזניה כששהתה בטיול בחו"ל. "התלבטתי בטלפון עם הדובר האם להגיב. יש לי מחויבות מול הציבור הזה שעבדתי איתו תקופה ארוכה ואני לא יכולה לשתוק, ועם זאת ההודעה הייתה עניינית. לצערי ב'ידיעות אחרונות' כתבו ש'גם מנכ"לית משרד המשפטים הזדעזעה'. אני לא הזדעזעתי. קיבלתי אחריות, ומחובתי לממש אותה. אין מצב שאני אטיף מוסר למפכ"ל, אני לא מוכיחה בשער וזה לא מתפקידי. אני מעריכה את האומץ שלו להודות בשיטור-יתר, ומתכוונת להמשיך לעבוד מול המשרד לביטחון פנים בלי מאבקים ובלי אגו".
ומה בנוגע לעבודתך עם שרת המשפטים? כששקד מונתה כולם ציפו שכמינוי של ציפי לבני, שהאג'נדה שלה קוטבית משלה, היא תחליף אותך. זה לא קרה.
"כולם שואלים אותי את זה. בני הדודים שלי מאלון-שבות והדודים מסאטמר. אנחנו מניחים הנחות מוקדמות ביחס לאנשים שאנחנו לא מכירים, אבל המציאות מורכבת יותר. אני נמצאת כאן כאשת מקצוע, ועובדת למען המדינה.
"אבא שלי היה איש משרד החוץ, נדדנו איתו ברחבי העולם ומגיל אפס ינקתי את הרעיון של ייצוג המדינה. שבבית אפשר להגיד כל מיני דברים, אבל בחוץ לא נגיד מילה רעה על המדינה ותמיד רק נגן עליה. כשהיינו בנורווגיה אמא שלי שלחה אותי לבית ספר קתולי. כחלק מתוכנית הלימודים נכנסתי לשיעור דת שבו דיברו על ישו. קמתי ואמרתי שהנצרות היא דת פגאנית ושישו היה בכלל יהודי. המנהלת זימנה את אמא שלי לשיחה ואמרה לה: 'היא לא חייבת להשתתף בשיעור, אבל לא מדברים ככה'. אמא שלי אמרה לי דברים שנחקקו לי בזיכרון: 'אנחנו יודעים מי אנחנו, אבל את הדברים האלה אל תגידי בבית הספר'.
"לבני רצתה למנות אישה לתפקיד. היא הכירה אותי כמנהלת מחלקת החנינות, וחצי שנה לקח לי לשכנע אותה לתת בי אמון. בתפקיד הקודם שלי היו לי המון מפגשים עם כל שרי המשפטים משנת 2000, ואני יכולה להגיד בצניעות שהסתדרתי מצוין עם כולם".
פלמור (50), גרושה ואם לשניים, מתגוררת במבשרת-ציון. היא החלה את הקריירה שלה כמתמחה בבית המשפט המחוזי בירושלים. משם המשיכה למשרד פרטי, ובעקבות משבר רפואי במשפחה החליטה לעבור לשירות הציבורי. שלוש שנים וחצי שירתה במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, ולדבריה לא אהבה את מה שהיא עושה. "אל תכתוב שלא היה לי טוב לייצג את המדינה בערעורים פליליים בעליון, אבל הרגשתי שלא אכפת להם מספיק. שיש תיקים פליליים שבהם צריך להקל, ואני מבקשת מבית המשפט להחמיר אף שאני חושבת הפוך. הבנתי שזה לא העולם שאני רוצה להיות בו".
את המפנה, היא אומרת, חוותה במקרה של הדייל רזא ג'ברי שחטף מטוס איראני של חברת סאהא-אייר והנחית אותו בעובדה. "הוא נשפט על עברה של שוד אווירי בהסדר טיעון, ואני חשבתי שצריך לחון אותו כי הוא ברח מהמשטרה האיראנית וחשש לחייו. כך הכרתי את מחלקת החנינות ומוניתי לעמוד בראשה. בסוף, אגב, הוא התגייר והתגורר כיהודי דתי באילת".
דוגמה נוספת שממחישה בעיניה את החשיבות של מחלקת החנינות שבראשה עמדה כעשור וחצי עד לתפקידה הנוכחי, היא החלטה על שחרור גבר מבוגר שרצח את אשתו. "אין הצדקה לרצח והנאשם צריך לשאת בעונשו, אבל כאן היה מקרה מיוחד. בין שאר ילדיו היו לו תאומים שאחד מהם היה מפגר, והאחות לא התחתנה במשך שנים כי הרגישה מחויבת להישאר בבית ולטפל בו. היא הייתה יוצאת מהבית רק כשהאבא היה מגיע לחופשה פעם בחודש, כי הבן היה מאוד קשור לאביו.
"התיק שלו הגיע אלינו אחרי שהוא ריצה 16 שנה, הוא היה חולה והיה ברור שלא נשקפת ממנו סכנה. האם במקרה ייחודי כזה אנחנו צריכים להתעקש על ריצוי מאסר עולם מלא? אגב, הילדים לא אמרו כלום, ואם לא היינו נכנסים מיוזמתנו לעובי הקורה לא היינו מבינים באיזה מצב בלתי אפשרי הם חיים. בעיניי זה היופי של מחלקת החנינות".
כמי שעמדה בראש מחלקת החנינות שאלנו את פלמור על החלטת בית המשפט העליון מתקופת לבני, שלפיה לנשיא המדינה אין סמכות בלעדית לחון אסירים והוא חייב לקבל אישור ממחלקת החנינות.
את לא חוששת שהעברת הכוח למשרד המשפטים מעניקה עוד מנוף לפרקליטות והופכת את החנינה לכלי משחק, במקום לאקס-טריטוריה של חסד לפנים משורת הדין שרק הנשיא מוסמך להשתמש בה?
"הייתה פרשה אכזרית של בחור שרצח פרוצה ושרף אותה. הוא קיבל מאסר עולם וביקש מהוועדה לקצוב את עונשו, ואז התגלה שגם בכלא הוא תקף אסיר בסכין במקלחת וקיבל עונש נוסף. לא היה כאן אפילו בדל של גורם אנושי שצריך להתחשב בו, ופתאום טראח - קיבלנו כתב הקלה מלשכת הנשיא קצב. זה היה מאוד מוזר כי בדרך כלל היה מקובל שהנשיא מנהל דיאלוג עם המשרד, ואז גילינו שהאסיר הוא ממוצא פרסי. בניגוד לנשיאים שאחריו, קצב לא היה נשיא רחמן בדרך כלל. זה חייב אותנו לבקש מבג"ץ לארגן מחדש את הנהלים. אבל העובדה שלמחלקת החנינות יש זכות וטו לא אומרת שהיא משתמשת בה בקלות דעת".
בנוגע לתיק קצב, מה דעתך על החלטת ועדות השחרורים שלא לאשר לו שחרור מוקדם?
"אני לא יכולה להתבטא ביחס לתיק תלוי ועומד, כי לכל מה שאגיד יכולה להיות הקרנה חזקה. אבל כן אומר לך שברמה העקרונית ניכוי שליש הוא כלי חשוב מאד במערכת. אני מאמינה גדולה במושג התשובה כפי שהוא מתפרש במקורות היהודיים. השחרור המוקדם הוא האמצעי המרכזי למערכת שרוצה לתעל את האסירים למקום של שיקום ותיקון.
"חז"ל אמרו ש'במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד', ואנחנו צריכים להעריך את הרעיון הזה של תקנת השבים. צריך להבין, בתקופת השליש האסיר הוא עדיין אסיר אבל לא בכלא. יש חוזה בינו לבין ועדת השחרורים. הוא מחויב להמשיך בסדנאות טיפול וגמילה, נמצא במעצר בית בלילות, מגיע לרישום שבועי או דו-שבועי במשטרה. נותנים לו הזדמנות להוכיח את עצמו ולחזור למסלול נורמטיבי".
לא תמיד התמונה היא של שיקום ורוד. אַת הובלת את ההיבט המשפטי בשחרור המחבלים בעסקת שליט. מהי התחושה שלך היום, כשחלק מהמחבלים ששוחררו חזרו לרצוח?
"נתחיל בצד השני של המטבע. אני האדם שבנה את המתווה המשפטי שאִפשר להחזיר לכלא 58 ממשוחררי עסקת שליט, מהכבדים שבמחבלי חמאס. אפילו אורית סטרוק זוקפת את זה לזכותי. במהלך השנים שבהן עבדנו על המתווה עמלתי לייצר כלים שיאפשרו לצמצם את הנזק של הפיגוע המתמשך הזה. מבחינת שחרור המחבלים בעסקה, אני לא אחדש לך כשאומר שזוהי נטו החלטה של הדרג המדיני.
"במשך שנים עסקתי בעדכון הרשימה, והאמת היא שאף פעם לא חשבתי שהיא תהפוך למעשית. קיבלתי על עצמי להיות הגורם הממשלתי שעומד בקשר עם משפחות נפגעי הטרור. חוק זכויות נפגעי עברה לא חל על תיקים שנידונו בבתי דין צבאיים, ולכן מבחינה משפטית טהורה לא היה להן שום מעמד והמדינה לא הייתה צריכה בכלל להקשיב להתנגדויות שלהן. אני הצעתי שלא ניצמד לפורמליות ונאפשר למשפחות החללים לקבל מידע ולהיות מעורבים בתהליך, ואני שמחה שעמדתי התקבלה".
בסוף, כשאת צריכה לאשר שחרור מחבלים עם דם על הידיים, מהי התחושה?
"אחד הרגעים הכי נוראים בחיים שלי היה בבוקר שבו העסקה פורסמה, והייתי צריכה להרים טלפונים למשפחות קורבנות הטרור ולבשר להן. באיזשהו שלב התחלתי לבכות. מה כבר אני יכולה להגיד? אילו מילים יש לי לומר? דיברתי עם עשרות משפחות והן קיבלו את זה בשבר גדול. במבצע 'שובו אחים' הבן שלי שירת בחברון. לפעמים הוא היה מסמס לי באמצע הלילה מספרי תעודות זהות של מבוקשים שנעצרו. הוא רצה לדעת את מי הם עצרו ומה הרקע שלו".
והיו שם משוחררי עסקת שליט?
"בוודאי. לא אחד ולא שניים. זו סיטואציה בלתי אפשרית שיכולה להיות רק בישראל. אני משחררת מחבלים, והבן שלי עוצר אותם. אני חיה את המציאות הזו כי אני ירושלמית במקור. קו 19 הוא קו הילדות שלי. כשאוטובוסים התפוצצו, הילדים שלי למדו בבתי ספר בעיר ונסעו בתחבורה ציבורית. ב'קפה הלל' הייתי יושבת כל בוקר. גם אחרי הפיגוע ב'קפה מומנט' ישבתי שם עם לב דופק ואמרתי חייבים להמשיך בחיים רגילים. אבל לא באמת הצלחתי, כי גם כשאני בתפקיד הכול נוגע אליי מאוד. יש לי משפחה בירושלים ובאלון-שבות ובביתר-עילית, וכל מה שקורה במדינה משפיע עליי ישירות".
הופעת מול הוועדה לזכויות אדם של האו"ם. מה למדת שם?
"פעם בארבע שנים אנחנו נדרשים לתת להם דיווח, והייתי שם פעמיים. באתי בתמימות וצירפתי למשלחת עובדי מדינה ערבים מהפרקליטות. לא רק התקשורת הערבית פה חיסלה אותם, גם את גודל הצביעות שם לקח לי זמן להבין. באנו ערוכים עם ראיות לשמירה של ישראל על זכויות האדם ועם תשובות טובות לשאלות, אבל סוג השאלות שנשאלנו הבהיר שאין שם קשב אמיתי או רצון לדעת את העובדות. ישבו שם פרופסורים מכובדים, אבל התחושה האישית שלי הייתה של תדהמה.
"לפנינו דיבר נציג פלסטיני, ובמקום לדווח על המאבק של הרשות בשחיתות ועל מצב זכויות האדם שם, הוא נשא נאום שלם על הדם הפלסטיני שניגר ברחובות בגלל הטבח שמבצעים היהודים. זה היה בשיא אירועי הדקירות בירושלים. נציג משרד החוץ אמר לי 'תיצמדי לפרוטוקול ואל תעני לו', אבל לא יכולתי. כשעליתי לבמה אמרתי להם: 'אני באתי היום מירושלים. העובדים שלי פוחדים להגיע למשרד כי כמעט כל יום יהודים נדקרים ברחובות על לא עוול בכפם'. נציג כוויית ירד מהבמה כמחאה. זה מרתיח אותי כי אני מאמינה באדם, במפגש הקטן ובמעשה הקטן. את הפרקליטים הצעירים שבתוכנית המנהיגות שלנו הוצאתי לחמישה ימי מסע ישראלי, מחורה ועד לשכונות של אתיופים, שייפגשו באופן בלתי אמצעי עם החברה הישראלית".
אחד התחומים שבהם פלמור מוצאת עצמה מותקפת הוא נושאי משמורת ומזונות, שמשרדה מתווה מדיניות ברורה לגביהם. ארגוני גברים טוענים שוועדות מקצועיות גיבשו עקרונות שוויוניים, אבל במקום לאמץ אותם המשרד מדרדר את המערכת לאחור. פלמור לא מתרגשת מהביקורת. "מכירה את זה, קראו לי כבר פמינאצית", היא אומרת. "התשובה הפורמלית היא שזוהי המדיניות של השרה. מדובר בדיני נפשות. הנושא הזה הגיע אל שקד כאילו בשל, אבל היא לקחה את הזמן ללמוד אותו לעומק וגיבשה פתרונות רחבים לבעיה.
"אגב, חמש דקות אחרי שנכנסתי לתפקיד המנכ"לית חטפתי אש מכותבים שתיארו אותי כצורר נאצי עם מוח חלול שציפי לבני מינתה רק כדי שתהיה אישה בתפקיד. ולמה? בגלל קמפיין שהמשרד הוציא לחיזוק גביית דמי מזונות. אבל מי שהפיק את הקמפיין הזה הייתה בכלל הרשות לגביית מזונות, ואותה אף אחד לא חשב לתקוף. אני רואה בזה שנאת נשים צרופה, אין לי הסבר אחר. יש כאן צוות שעוסק בהצעות חוק לצמצום הזנות. כשנכנסתי לחדר אמרתי 'וואלה, יש פה רק נשים וזה לא בריא בעיניי כי צריך לשמוע מנעד של קולות'. אני תמיד חותרת לאיזון".
מהו אחוז הנשים בקרב עובדי משרד המשפטים?
"67 אחוזים, זה בהחלט מרשים. ועדיין יש מה להתקדם בכלל משרדי הממשלה".
את מסכימה עם מי שקוראים להטיל אחריות פלילית על צרכני הזנות ולהימנע מאכיפה מול הזונות עצמן?
"אני לא יודעת אם נתמוך בזה, אבל כן נשקף את רצונה של הכנסת לבטא פה עמדה ערכית. אין טעם לחוקק חוקים שיהפכו לאות מתה, ולכן אני מעדיפה ללכת בקטן אבל להצליח. לדוגמה, צריכת זנות מקטינים. יש חוק מיוחד שאוסר על זה, אבל כשעורך דין מפורסם שמופיע בטלוויזיה (השם שמור במערכת) נתפס צורך מין מקטין ואף אחד לא נוקט הליכים נגדו, אנחנו בבעיה. חלק מזנות הקטינים היא לא ממוסדת, כמו במקרים שגבר מגיע לנערה ומציע לה ג'ינס בתמורה לקיום יחסים. אפשר לדבר על חשיפה. שום גבר לא רוצה ששמו יופיע כאדם שצרך זנות.
"הצעת החוק של ח"כ שולי מועלם מדברת על מהלך הוליסטי שייתן מענה לשיקום נפלטות ממעגל הזנות. זו תוכנית יקרה והיא לא תהיה כמו יציאת מצרים, שיום אחד הזנות תיעלם. האתגר האמיתי הוא למנוע מנשים בסיכון להיכנס אל המעגל הזה. אנחנו צריכים למצוא שביל זהב שיעביר את המסר הערכי אבל יהיה בר-יישום".
אפרופו הנושאים המורכבים הללו, איך נראים חייו של פרקליט במשרד המשפטים?
"במחלקת חנינות הייתה לי הזדמנות לנהל הורות שפויה כי אין מעליך ממונה ואפשר לעבוד גם בערבים מהבית, אבל יש פרקליטים שמתמודדים עם סיטואציות לא פשוטות. כך למשל, רק אתמול קיבלתי אישור ממשרד האוצר לתוספת תשלום לפרקליטים מאוימים במערכת".
מדובר בתובעים בתיקי ארגוני פשיעה?
"כן. יש לנו ארבעה פרקליטים מאובטחים היום. האיום עליהם הוא בדרגה 6, שזה אומר שיש מידע מודיעיני ממוקד על כוונה לפגוע בהם. הם מסתובבים עם מאבטח לכל מקום ומתניידים ברכב משוריין. יש חוקר מח"ש דרוזי שעקרנו מהכפר והעברנו אותו למרכז אחרי שהרעילו לו את הכלב ואיימו עליו. אחד העבריינים אוהב להגיש את הנקמות שלו קרות, לכן התובע שלו יצטרך להיות מאובטח במשך שנים. ביקשנו לתת להם תוספת שכר, וגם לממן להם רכב ממוגן גדול כדי שיוכלו לנסוע כל המשפחה יחד. זה בנוסף למעטפת פסיכולוגית".
יש פרקליטים שלא מוכנים לקחת תיקים בגלל החשש הזה?
"כן, היו לנו פרקליטות שאמרו 'זה גובה ממני מחיר אישי ומשפחתי כבד, ולא מתאים לי'. אנחנו מכבדים את זה".
קודמך בתפקיד מונה למנכ"ל איגוד חברות הביטוח בשכר של 1.8 מיליון שקלים. את לא חוששת שהנורמה של האוצר חודרת גם למשרד המשפטים, שמקבלי החלטות פה ירצו לקרוץ למגזר הפרטי ויימנעו מהחלטות "לא נעימות"?
"אני לא רוצה להתייחס לשום אדם אחר כי אנשים צריכים לפרנס משפחות, ויש גבול לצינון שאתה יכול להטיל על עובדי מדינה. גם הם צריכים להאכיל ילדים, ולא יכולים לשבת בבית לנצח. אבל ברמה האישית אני גאה מאוד בשירות המדינה, ואני מקווה להמשיך לעשות את זה עוד הרבה שנים. אני יכולה להבטיח לך שלא תמצא אותי בעסקים. לא אגיד לא לניהול של קרן פילנתרופית גדולה, אבל כן, אני גדלתי בדי-אן-איי של תרומה ציבורית ורואה את עצמי שם. הילדים שלי עשו שנת שירות לפני הצבא ופעלו בחינוך לא פורמלי אחריו, ואני מאמינה שצריך לחזק את גאוות היחידה של השירות הציבורי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם