המסתערבים העלומים של הפלמ"ח

"מסתערבים" מוכרים לישראלים בעיקר מעת חשיפתן של יחידות דובדבן ושמשון בצה"ל בשנות ה-80 המאוחרות. השיטה מוכרת מימים ימימה ונוסתה גם בפלמ"ח. לזכרם של שני מסתערבים אשר פעלו לפני מלחמת העצמאות ונחשבו כנעדרים ורק ב-1977 נחשפו גופותיהם באיזור חולון -בטור השבועי של ד"ר אפרים לפיד  

 IsraelDefense

מחלקת מסתערבים, אשר הוכרה בכינוי העממי -המחלקה הערבית,  פעלה במסגרת הפלמ"ח בשנים 1950-1943 (החל מאוגוסט 1948 בכפיפות מבצעית למודיעין של צה"ל. אנשי המחלקה גויסו מכמה מקורות: בוגרי המחלקה הסורית, עולים מארצות ערב שעשו הכשרתם בקיבוצים; בני עדות המזרח תושבי מושבות וערים, וכן מספר יוצאי אשכנז דוברי ערבית, שמילאו תפקידי מנהלה, הדרכה ופיקוד ולא "הסתערבו" ממש.

אימונים של אנשי היחידה כללו חדירה לישוב ערבי ושהות ממושכת בו, השתתפות בתפילות במסגדים ובאספות עם כדי לעמוד על הלכי הרוח וזיהוי מנהיגים קיצוניים. אנשי "השחר" חיו ועבדו כערבים תקופות ממושכות במפעלי ים המלח, נמל חיפה, ערכו סיורים בבסיסי צבא בריטיים ופתחו עסקים ביישובים ערביים כמו יפו ורמלה. בהמשך הושתלו מאחורי קווי האויב בארץ-ישראל המנדטורית ולאחר מכן בארצות האזור. בין הפעולות הידועות של המחלקה היו חדירות לשם איסוף מידע מודיעיני בעבר הירדן וסוריה ופעולת חבלה בחיפה הערבית בתחילת מלחמת העצמאות. במקרים רבים שימשו מסתערבים ככוח מסייע ליחידות הגנה ופלמ"ח בליווי, איסוף ידיעות, סיור, אבטחה, עזרה בהכנת תיקים על כפרים ערביים ובסיסים בריטיים, העברת מעפילים, תכנונים לפריצות לבסיסים בריטיים או ערביים, תכנונים ופגיעות במנהיגים ערביים עוינים או הענשת מבצעי פעולות עוינות נגד יהודים.

בתוכניות השונות של ההגנה והפלמ"ח הוטלו על המסתערבים תפקידים מגוונים כ"תעמולת לחש", היינו הפצת שמועות (לוחמה פסיכולוגית). במלחמת העצמאות מנתה היחידה כארבעים איש, שפעלו בארץ ומחוצה לה.

בדצמבר 1947 נשלחו גדעון בן דוד (בארי) ודוד שמש, אנשי מחלקת "השחר", בשליחות אנשי הפלמ"ח למשימה מודיעינית ביפו הערבית. השניים עקבו אחר הפגנה של ערביי העיר, אשר הפכה למסע לעבר תל אביב השכנה, מתוך כוונה לפגוע ביהודים. הם נכנסו לתא טלפון והעבירו את הידיעה למטה. באותם הימים נעשו שיחות הטלפון דרך מרכזייה והיו נתונות למעקב של אנשי הוועדה הלאומית ביפו. לאחר שזוהה מספר הטלפון המבוקש כמספר בתל אביב, הם נתפסו והוצאו להורג ב-22 בדצמבר 1947 בתל א-ריש ע"י המשמר הלאומי הערבי ביפו, אשר ראה בהם בוגדים בעמם. מקום קבורתם לא נודע במשך שנים רבות.

בנובמבר 1977, בעת חפירת יסודות למבנה בית ספר בשכונת תל גיבורים בחולון, נתגלו שתי גופות. מחמת הספק בזהותם הובאו עצמותיהם לקבורה בבית הקברות הצבאי בחיפה, בחלקת החללים שזהותם אינה מוכחת. רק לאחר 56 שנה מעת נפילתם הוכח כי הגופות שנמצאו בשנת 1977 הם הגופות של בן דוד ושמש. ביום כ"ג באלול תשס"ד 2004 הובאו השניים לקבורה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בחלקת לוחמי תש"ח.

סגן דוד שמש נולד ב-1926 בבגדאד ועלה לארץ ב-1946, הצטרף לאחיו הבוגרים, היישר לשורות הפלמ"ח, שם התנדב למחלקת "השחר". סגן גדעון בן דוד נולד אף הוא ב-1926 ועלה ב-1945 לקיבוץ בארי. עם פרוץ מלחמת העצמאות הצטרף לפלמ"ח כמלווה שיירות ומאוחר יותר למחלקת "השחר". בהספד בלוויתם ב-2004 אמר אלוף אלעזר שטרן, ראש אכ"א, כי "למרות הכל לא נשברתם ולא חשפתם את זהותכם או את משימתכם ממנה לא שבתם".

תודה לארכיון ההגנה, לאל"מ מיל' צילה נוימן, לשעבר ראש ענף איתור נעדרים באכ"א, ולמשפחות השכולות של בן דוד ושמש, בספרן "וסודם לקחו אלי קבר.." ולד"ר עדי פריימרק.