הבריטים נגד ההעפלה לישראל

לצה"ל יש ניסיון מועט במעצר משטים, מסוג המשטים שהוגדרו כהומניטריים לעזה בשנים האחרונות. הבריטים, לעומת זאת, הוכיחו לפני 70 שנה בפעילות מבצעית אכזרית את יכולתם למנוע את עלייתם של יהודים ניצולי השואה לארץ ישראל. תזכורת במדור השבועי של ד"ר אפרים לפיד  

תמונה באדיבות הארכיון הציוני IsraelDefense

מספטמבר 1945 הפעיל הצי הבריטי כוח ימי מיוחד כדי למנוע מספינות מעפילים להגיע לחופי ארץ ישראל ברוח המדיניות של "הספר הלבן" שהגביל את העלייה ל-1500 מהגרים יהודים כל חודש ואת ההתיישבות של יהודים. בקיץ 1946 עלה מספר המעפילים על מכסת רשיונות  העלייה ועל כן הוקם בקפריסין מחנה מעצר נוסף לעתלית . ספינת המעפילים הראשונה, שנוסעיה בהגיעם לחיפה הועברו לקפריסין,  היתה "הנרייטה סולד" ועליה כ-520 יהודים יוונים והונגרים, בהם כ-180 ילדים ונוער. משהחל גירוש המעפילים לקפריסין נפתח שלב ההתנגדות הפיזית המאורגנת של המעפילים במגמה להעצים את התהודה התקשורתית העולמית כנגד הבריטים.

בראשית חודש אוגוסט 1946 סירבה הספינה "כתריאל יפה" לדרישת משחתת בריטית לעצור מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל והמשיכה להפליג לעבר חיפה. שלושה מטחים מתותח 40 מ"מ הביאו לעצירתה, ויחידת השתלטות בריטית עלתה עליה. אנשי הספינה הצליחו לתפוס את ראשוני הבריטים שעלו על האונייה, כבלו אותם וכלאו במחסן. נדרש כוח בריטי נוסף, שהגיע מאוניית סיור קלה, והעביר את המעפילים לאונייה לקפריסין. זה היה איתות לבריטים להחמיר את הצעדים נגד המעפילים. עתה הוסיפו תחמושת עשן וגז ושימוש בסילוני מים נגד ספינות המעפילים. מ-14 בנובמבר 1946 פעלו במימי ארץ ישראל שתי אוניות בריטיות בסיור קבוע בים, כשעליו שוטר ממשטרת פלסטינה המוסמך לעצור ספינות מעפילים במים הטריטוריאליים. הבריטים הוסיפו למצור הימי גם שולות מוקשים ומטוס סיור שיאתר את הספינות במרחק רב מהחוף.

ההתנגדות של מעפילים בספינות גברה מול המאמצים שהצי הבריטי הפעיל נגדם. בספטמבר 1946 היו בספינת המעפילים "ארבע חירויות" רוב של צעירים וחברי תנועות הנוער. ירי אזהרה של הבריטים לא עצר את הספינה; חומה אנושית, ובחזית נשים, ניסתה  לחסום את עשרת אנשי ההשתלטות הבריטים והם נאלצו להביא עוד 30 איש למשימה. רק אחרי ששתי משחתות נצמדו לאונייה השתלטו על הירכתיים, הדקו את הכבלים למשחתת נגררה הספינה לחיפה. המעפילים חוטאו ב-די.די.טי והועברו לאוניות שהסיעו אותם לקפריסין.

הבריטים ערכו קורסים מיוחדים במלטה לצוותי ההשתלטות. בכל צוות היו קצין ו-15 מלחים ובהם מכונאי ומסיק לצורך השתלטות על חדר המכונות. בשיא המאבק עסקו בהשתלטות על ספינות מעפילים 88 אנשים בכל משחתת.

גם בקרב צוותי הפלי"ם של הפלמ"ח נעשתה הפקת לקחים וגובשו שיטות נוספות להגברת ההתנגדות. בתוכנית ההתנגדות המעודכנת נכללו תמרוני שיוט באחריות רב החובל; קורות עץ שחוברו בצירים לשני צדדי הספינה וניתנו להעביר למצב ניצב וכך להכביד על קשירה; את המנופים שעליהן תלויות סירות ההצלה ניתן לסובב, כך שיפריעו למשחתות להיצמד לספינה; צינורות מים מלוחים להזרמה על המלחים הבריטים ועוד.   אלה דוגמאות בודדות לתהליך האכזרי של העימות בין ספינות קטנות עם אנשים מסכנים אך נחושים מול מכונת מלחמה בריטית משומנת.

שיא המאבק נגד גירוש ספינות המעפילים היה בספינה "אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז"), אשר יצאה מחופי דרום צרפת ב-11 ביולי 1947, כשעל סיפונה 4,515 נוסעים ניצולי שואה, בהם 655 ילדים, במטרה להגיע לארץ ישראל. מפקד המבצע מטעם ההגנה היה אייק אהרונוביץ וסגנו איש הפלי"ם מיכה פרי. המעפילים הוחזרו על ידי כוח צבאי בריטי אדיר למחנות העקורים בגרמניה, לאחר מאבק מר. לאחר כשנה במתקני המעצר בגרמניה עלו רוב נוסעי האוניה לישראל, חלקם בעזרת ניירות מזויפים (עלייה ד'). ב-7 בספטמבר 1948 הגיעו אחרוני מעפילי "אקסודוס" ארצה. החשיבות הגדולה של פרשת "אקסודוס" בתולדות ההעפלה  הייתה התהודה התקשורתית הגדולה והתגובות המזועזעות בעולם, על רקע עקשנותם ונחישותם של המעפילים.  אין ספק כי מאבק זה היה  בין הגורמים שהביאו את ממשלת בריטניה למסקנה כי אין באפשרותה לטפל בפליטים היהודיים ועליה ללכת לפתרון מדיני על ארץ ישראל באמצעות האו"ם. בארץ ישראל היתה באותו זמן ועדת אונסקו"פ של האו"מ, שהכינה את ההמלצות לתוכנית החלוקה. ההתרשמות הישירה של חבריה הכריעה כנגד המשך המדיניות האכזרית שהוביל שר החוץ של בריטניה, ארנסט בווין.

תודה לפרופ' אלון קדיש