ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

מציאות עגומה: איבדו גפיים בקרבות נגד הטליבאן

שלושה דורות של מלחמה ייצרו אינספור נכים, אך נראה שהמלחמה האחרונה גבתה מחיר יקר במיוחד מהצעירים האפגנים

יושב בכיסא הגלגלים שלו, ג'וואד מחמודי הוא גזע כרות, אדם ללא גפיים, שרק אוויר נמצא מתחת לעצמות הירך שלו. עיניו הן חריצים עמוקים, פניו נטולות הבעה. אבל כשהוא נעמד, תוך שהוא קושר את עצמו לתומכות הפלסטיק ולמקלות הפלדה ברגליו, ומושך את עצמו עד שהוא עומד זקוף בין שני מוטות תרגול, ניצוץ של תקווה ניצת בעיניו. לרגע הוא נראה כמו החייל שפעם היה.

עוד כותרות:
- "טראמפ הציע לי 10,000 דולר אם אבוא לחדרו"
- הותר לפרסום: זה החשוד ברצח ברוך אנייבה
- בת 44 נמצאה ללא רוח חיים ליד ברקן, הרקע פלילי

 

אפגניסטן שרויה במלחמה כבר זמן רב, די זמן לייצר שלושה דורות של קורבנות משדה הקרב. אלפים איבדו איברים, רובם בפגיעה ממוקשים מייצור סובייטי וממטעני נפץ אחרים. חיילים ותיקים קטועי איברים הם מחזה נפוץ ברחובות, מסתובבים על קביהם ומקבצים נדבות בצומתי הכבישים או מחזיקים שרשראות של כרטיסי חיוג בידיים חסרות זרועות. כמה מהם מניעים את עצמם על עגלות עץ נמוכות, נתלים בידי העוברים ושבים ומבקשים מטבעות.

אבל עשור המלחמה נגד טאליבן ייצר דור חדש של נכים, כמעט כולם בשנות העשרים לחייהם. רבים נפצעו בקרבות במקומות כמו מחוזות קונדוז והלמנד, שעלו שוב ושוב לכותרות כמטרות לתקיפות בידי ארגון הטרור.

רובם גם פצועים באופן חמור יותר מוותיקי הקרבות המבוגרים יותר. מכשירי הנפץ של המורדים של ימינו עוצמתיים הרבה יותר. "היינו רואים הרבה מטופלים עם רגל אחת קטועה. כעת אנו רואים רבים עם שתי רגליים קטועות. והם צעירים כל כך", אמר אלברטו קיירו, רופא איטלקי שעבד עם פצועי קרבות נכים מאז 1988. הוא עומד כיום בראש התוכנית האורתופדית בבית חולים של ארגון 'הצלב האדום הבינלאומי' בקאבול.

מאז שהחל את עבודתו לפני 25 שנה, במהלך המלחמה בין הסובייטים לאפגנים, קיירו סייע ליותר מ-12 אלף חיילים ושוטרים שאיבריהם נגדעו. בשנה שעברה עזרה התוכנית שבראשה הוא עומד ל-275 נכים מכוחות הביטחון, וסיפקה להם 945 פרוטזות. בכל יום, אמבולנסים מבתי החולים הצבאיים והמשטרתיים בקאבול מסיעים מטופלים לתוכנית של קיירו. בה הם מתאמנים, מתרגלים את השימוש בידיהם וברגליהם המלאכותיות, מקבלים ייעוץ על הדרכים להשתלב מחדש בחברה ולומדים לשחק כדורסל נכים.
 
מחמודי (26) הוא אחד מהם. הוא איבד את שתי רגליו בפיצוץ מוקש בקונדוז לפני שנה, כשהעיר האסטרטגית בצפון נכבשה בידי טאליבן למשך זמן מה. מאז יום שני שעבר היא נתונה למתקפה מחודשת של המורדים. "כבשנו מחדש את העיר, אבל טאליבן הטמין שם מוקשים", הוא נזכר.

במהלך סיור בעיר הוא דרך על מוקש. זה ריסק את רגליו, והוא הובהל בהכרה מלאה לבית חולים שמנהל ארגון 'רופאים ללא גבולות'. זמן קצר לאחר שפונה לקאבול, בית החולים ההוא הופצץ בטעות בידי מטוס אמריקאי. 42 חולים ואנשי צוות נהרגו.

מחמודי ישב באחרונה בחדר מלא אנשים צעירים ועצובים למראה היושבים בכיסאות גלגלים, ולא היה להוט לדבר. הוא התעודד כשהמטפל שלו הציע שיציג את הפרוטזה החדשה שלו. הוא נאבק להיכנס לתומכות המסובכות שלו והרים את עצמו למעלה. לפתע, הוא נראה גבוה מאוד.

"הקרבתי למען ארצי", הוא אמר. "כעת אני מגיע לכאן בכל יום ומנסה להתחזק שוב. אני רוצה ללמוד מקצוע, אני רוצה לעמוד על רגליי בזכות עצמי".

קיירו אמר שהוא ואנשי הצוות נמנעים מלשאול את המטופלים יותר מדי שאלות שאינן רפואיות, מכיוון שהסכסוכים באפגניסטן הם קודרים ופוליטיים, והרופאים לא רוצים להבריח לוחמים לשעבר שמבקשים סיוע, ולא משנה באיזה צד נלחמו. "אנו לא חוקרים, כולם מתקבלים כאן בברכה", ציין קיירו, אדם מערבי שנשאר במדינה במשך שלוש מלחמות, באופן נדיר. "היו לנו כאן אנשי טאליבן לשעבר, מוג'הידינים לשעבר, חיילים ושוטרים חדשים – כולם ישבו על אותו ספסל, ומעולם לא הייתה כאן ולו תקרית אחת".

 
בחדר אחר שכב מוחמד עזמתאללה (24), ששותק מפגיעת כדור בעמוד השדרה שלו. הוא שקע בעגמומיות כששקל את האפשרות שלעולם לא יוכל ללכת עוד. עזמתאללה, שוטר משמר הגבול, נורה במהלך קרב עם אנשי טאליבן באביב שעבר בחנשין, מחוז גבול הפכפך בהלמנד, שנכבש שוב בידי המורדים בשבוע שעבר.

"אני מרגיש עצוב וחלש, אבל הדאגה האמיתית שלי היא למשפחתי", הוא אמר. השכר שלו, כמאתיים דולרים בחודש, היה ההכנסה היחידה של משפחתו בת 12 הנפשות. "במשרד אמרו שינסו להמשיך לשלם לי במשך עשרה חודשים, ואלה כבר כמעט נגמרו. שירתי כמה שנים, ואני מקווה שלא ישכחו אותי".

רבים מוותיקי הקרבות הצעירים שנפגעו באופן חמור מסיימים את דרכם כשהם גרים בביתם, מבודדים ומתבטלים, לא מסוגלים להתארס ולהתחתן, ותלויים באחיהם או בהוריהם לטיפול סיעודי, להאכלה ולהלבשה. עם זאת, נראה שכמה מהם מצאו מטרה בחיים.

אחד מהם הוא מוחמד ג'וואד (26), חייל לשעבר שאיבד את שתי רגליו וחלקים מידיו בפיצוץ מטען במהלך סיור בהלמנד ב-2013. הוא קיבל טיפול רפואי מקיף מצבא ארה"ב ואפגניסטן, אבל מעולם לא הותקנו לו איברים מלאכותיים. הוא מתגורר עם משפחתו בחלק עני של הבירה, שבו הוא מסתובב בין הסמטאות המטונפות בכיסא גלגלים ממונע.
 

"הייתי גבוה בהרבה", הוא אמר באחד הימים מול ביתו, וחייך חיוך רחב כששתה מים מכוס שאחיו החזיק. הוא הצביע על תמונה על הקיר, שצולמה בכפר מאובק. נראה בה צעיר יהיר במדים, שלבש משקפי שמש ונשא משגר טילים על כתפו. "זו הייתה המשימה האחרונה שלי", הוא אמר.

בימים אלה יש לו משימה חדשה: הוא מזגזג בעיר בכיסא הגלגלים שלו עד למשרד ההגנה, יושב מחוץ לשער במשך שעות, מחזיק עצומה ואומר לכולם שהוא מבקש מהממשלה לעשות עוד למענו ולמען חיילים נכים אחרים. לפי מדיניות הצבא ג'וואד מרוויח עדיין מחצית ממשכורתו כלוחם, כ-120 דולרים בחודש. ניתנה לו גם חלקת אדמה, אבל הוא חושב שאין בכך די.

"אני לא מתחרט על מה שעשיתי למען ארצי, אבל אני מאוכזב", הוא אמר. "אני לא רוצה להיות נטל. לפעמים כשאנשים רואים אותי, זה הורס את יומם. אבל יש כל כך הרבה אנשים שלחמתי עמם ושנפצעו גם הם, חלקם באופן חמור יותר ממני. אני מנסה להסתכל על הצד החיובי שבעניין – לפחות אני לא קבצן".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg