ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

ארצות הברית, ארץ הבחירות הבלתי מוגבלות

שבוע לפני יום ההצבעה בארצות הברית, שלושה סיפורים על מערכות בחירות מהמאה העשרים שנגמרו כמעט, אבל לא בדיוק, כמו שאנשים חשבו שהן ייגמרו

במשך חודשים ארוכים הובילה המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב, הילרי קלינטון, בסקרים. השערוריות השונות שסיפק יריבה הרפובליקאי, דונלד טראמפ, חדשות לבקרים פגעו בתדמיתו, והיה נראה שדרכה לבית הלבן די בטוחה. עד שהגיע אחד, ג'יימס קומי, וטרף מחדש את הקלפים כשהכריז על חידוש חקירת ה-FBI נגד קלינטון בפרשת המיילים. לראשונה מאז חודש מאי, עקף טראמפ את קלינטון בסקר ABC, והחיה מחדש את הקלישאה 'זה לא נגמר עד שזה נגמר'. שלוש מערכות בחירות בעבר מוכיחות שגם הפעם, הדבר נכון מתמיד.

 

בבחירות לנשיאות ב-1936 התמודדו הנשיא המכהן פרנקלין דלנו רוזוולט מטעם הדמוקרטים ואלפרד (אלף) לנדון, מושל קנזס, מטעם הרפובליקאים. מערכת הבחירות התקיימה בזמן השפל הגדול, המשבר הכלכלי שהכה באמריקה ובעולם מאז 1929, ובחנה את מדיניות ה"ניו דיל" של הנשיא רוזוולט. על הרקע הזה התרחשה טעות הסקרים המפורסמת ביותר בהיסטוריה האמריקאית: הסקר הכושל של ה"ליטררי דייג'סט".

ה"ליטררי דייג'סט" היה מגזין שבועי אמריקאי בעל תפוצה של כמיליון מנויים בתקופה ההיא. מדי בחירות הוא שאל מיליוני אמריקאים, במכתבים שנשלחו בדואר, למי הם מתכוונים להצביע. בבחירות 1920, 1924, 1928 ו-1932, תוצאות הסקר תאמו את תוצאות האמת.

ואז, ב-1936, הכריז העיתון שלפי תשובותיהם של 2.4 מיליוני העונים לסקר, המנצח בבחירות יהיה לנדון, עם רוב של 57 אחוזי תמיכה. מול הסקר העצום של ה"ליטררי דייג'סט" עמד סוקר חדש, ג'ורג' גאלופ, שבסקר משלו ובו 50 אלף משתתפים קבע שהמנצח יהיה רוזוולט. וכך אכן היה: רוזוולט ניצח עם 60 אחוזים מהקולות.

קלינטון מגיבה על ״הפתעת אוקטובר״. צילום: רויטרס
  
הבעיה בסקר של ה"ליטררי דייג'סט" הייתה רשימת המכותבים שלו, ובה 10 מיליוני בני אדם. רק כרבע מהנשאלים ענו לסקר, וכל הנשאלים היו מקהל המנויים של העיתון, או אנשים שכתובתם הופיעה ברשימות חברים במועדונים, ברשימת מספרי טלפון, ברשימת בעלי מכוניות ועוד.

הסינון הזה גרם לכך שהעונים היו אמידים ברובם, וכמעט לא נסקרו עניים ואנשי המעמדות הנמוכים, שהצביעו בהמוניהם לרוזוולט. הנשיא המכהן נבחר מחדש בקולותיהם של 523 אלקטורים, ורק שתי מדינות – ורמונט ומיין – תמכו ביריבו.

בתוך כמה חודשים נסגר ה"ליטררי דייג'סט". רשימת התפוצה שלו נמכרה ל"טיים מגזין". לנדון סיים את כהונתו כמושל קנזס בינואר 1937, ובשנים הבאות יצר לעצמו שם כאחד ממדינאי המפלגה הרפובליקאית, אף שלא כיהן בתפקיד פוליטי רשמי. הוא נפטר ב-1987, כחודש לאחר יום הולדתו המאה, שנחגג בנוכחות הנשיא רונלד רייגן.

בתמונה: שער המגזין הצרפתי "לאילוסטרה דל פטיט ז'ורנל", שהציג את שני המועמדים זה לצד זה

בבחירות 1948 התמודדו זה מול זה הנשיא הדמוקרטי המכהן הארי טרומן והמועמד הרפובליקאי תומאס דיואי, מושל ניו-יורק. לדיואי אלה היו בחירות שניות ברצף: הוא הפסיד בהתמודדות לנשיאות ב-1944 מול פרנקלין דלנו רוזוולט. טרומן, מנגד, עמד בפעם הראשונה בראש פתק ההצבעה. הוא לא נבחר לנשיאות, אלא הושבע כמה שעות לאחר שנפטר רוזוולט באפריל 1945, חודשים ספורים לאחר שנפתחה כהונתו הרביעית כנשיא.
  

קמפיין הבחירות של 1948 היה בעייתי במיוחד מבחינת הדמוקרטים, בגלל פיצול במפלגה: במדינות הדרום האמריקאי התמודד מועמד שלישי חזק, סטרום ת'ורמונד, ממפלגת "זכויות המדינות". בארבע מהמדינות הוא גם הצליח להירשם כמועמד המפלגה הדמוקרטית במקום טרומן, ובכך פגע קשות בסיכויי הנשיא לזכות באלקטורים של המדינות הללו.

בסוף אוקטובר, ערב הבחירות, פיגר טרומן בכחמישה אחוזים מאחורי דיואי. עם זאת, המומנטום היה איתו: בספטמבר היה הפער גדול פי שלושה ויותר, עד 17 אחוזים לטובת דיואי. בימים האחרונים של הקמפיין התקשורת התייחסה למרוץ כגמור. מומחים חזו פה אחד את "נשיאות דיואי". יותר מ-500 עיתונים הביעו תמיכה בדיואי, רק 182תמכו בטרומן.

טראמפ מתריע שבחירה בקלינטון תביא למשבר גדול. צילום: רויטרס
 
לקראת שידור הטלוויזיה בערב הבחירות הביאה רשת NBC לאולפניה שני פילים שיפרצו מדגם קרטון של הבית הלבן. הפיל הוא סמל המפלגה הרפובליקאית. אף חמור, סמל המפלגה הדמוקרטית, לא הובא לאולפנים. העיתון "שיקגו דיילי טריביון" הדפיס בשעות אחר הצהריים של יום שלישי את שער העיתון של מחר, שכותרתו הכריזה: "דיואי מביס את טרומן".

הנשיא טרומן באמת נפגע קשות מהתמודדותו של ת'ורמונד, ואיבד ארבע ממדינות הדרום. אך כשנתוני האמת החלו לזרום, בשעות הבוקר המוקדמות של 3 בנובמבר, התברר היקף טעותם של הסקרים: 49 אחוזים מהמצביעים בחרו בטרומן, 45 אחוזים תמכו בדיואי. בקולות האלקטורליים ניצח טרומן עם 303 קולות לעומת 189 בלבד לדיואי.

בתמונה: תמונתו של טרומן, המנופף בשער המוטעה של "שיקגו דיילי טריביון", לאחר הבחירות

 

בחירות 2000 היו מהצמודות ביותר בהיסטוריה האמריקאית. המועמד הדמוקרטי אל גור, סגנו של הנשיא המכהן ביל קלינטון, זכה במעט פחות מ-51 מיליון קולות. יריבו, המועמד הרפובליקאי ג'ורג' בוש, בנו של נשיא ארה"ב לשעבר, זכה במעט פחות מ-50.5 מיליון קולות. אבל בוש ניצח לבסוף את גור, בתום סאגה פוליטית ומשפטית שנמשכה עד 12 בדצמבר, למעלה מחודש אחרי הבחירות.

לפי שיטת הבחירות האמריקאית, כידוע, המדינות מצביעות כל אחת למועמד יחיד, והשפעתן נקבעת לפי מספר תושביהן. בשעות הערב של ליל הבחירות הכריזו כל מדגמי הטלוויזיה שפלורידה נצבעת כחול דמוקרטי, ותומכת בגור.

בשעות הבאות, עם זרימת תוצאות אמת, התברר שבוש פותח פער קטן במדינה. בערוצי הטלוויזיה נסוגו מההכרזה המוקדמת מדי. בשעה 4:30 לפנות בוקר עמד הפער לטובת בוש על כ-2,000 קולות בלבד. לאחר ספירה אוטומטית נוספת ותוספת של קולות החיילים, הפער הצטמק לכ-900 קולות.

בשאר המדינות התוצאות היו ברורות. גור ניצח באופן חד-משמעי בעשרים מדינות ובמחוז קולומביה, וקיבל 266 קולות אלקטורליים. בוש, לעומתו, ניצח ב-29 מדינות וזכה ב-246 קולות. 25 הקולות האלקטורליים של פלורידה היו הקולות המכריעים במרוץ לנשיאות.

גור ביקש לערוך ספירה ידנית חוזרת של פתקי ההצבעה בכמה מהמחוזות, בניסיון לשנות את התוצאה. מערכת המשפט בפלורידה קבעה אילו פתקים ייספרו והיכן, וב-26 בנובמבר הוכרז בוש כמנצח. גור ערער על ההחלטה.

בתי המשפט המדינתיים והפדרליים התנגחו ביניהם עד שב-12 בדצמבר קבע בית המשפט העליון האמריקאי שספירה מחדש של כל הקולות בפלורידה אינה חוקתית, ושגם ספירה מחדש של חלק מהקולות לא תושלם עד המועד האחרון לקביעת התוצאה, ולכן הספירה האחרונה תקפה. בכך נתן בית המשפט לבוש את מפתחות הבית הלבן, בהתערבות ראשונה של הרשות השופטת בתוצאות הבחירות ברשות המבצעת.

בתמונה: שער העיתון הניו-יורקי "דיילי ניוז", המכריז על הספירה מחדש בפלורידה, ועל זכייתה של הילרי קלינטון בבחירות לסנאט במדינת ניו-יורק

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg