ראשי » חדשות » משפט ופלילים

זוגתו לשעבר של ניסים חדד: "לא אתן לו לחמוק מעונש"

אם התינוק שעמד במרכז הפרשה, שבה זוכה לאחרונה חדד מאשמת מעשה סדום, מתחה ביקורת ההחלטה לשחררו ממאסר, וחשפה את האמת לשיטתה. "הוא היה עצבני, ידעתי שהוא משקר"

"אני לא הצלחתי להציל את הילד שלי מהתעללות מינית, ואני כותבת לכן היום כדי שתקראו ותשתפו את הסיפור שלי ואולי תצליחו להציל את הילדים שלכם", כך כתבה היום (א') אמו של הפעוט שנקלע למרכז משפטו של ניסים חדד. בפוסט שפרסמה באתר האימהות 'מאמאזון' התייחסה האם לפרשה, קרוב לחודשיים לאחר שבית המשפט העליון זיכה את חדד מחמת הספק מאשמת ביצוע מעשה סדום בילד בהיותו כבן שנה וחצי, ושחררו ממאסר.
   
"התקשורת קראה לסיפור המזעזע שלנו פרשת 'אונס הפעוט', או פרשת 'ניסים חדד'. אנחנו לא פרשה, אנחנו טרגדיה קשה שמערכת המשפט בישראל הפנתה את גבה אלינו", כתבה האם, שהזדהתה כ'אמא אנונימית' בתחילת הפוסט.

לדבריה, "לפני ארבע וחצי שנים, הבן קטן שלי, האוצר שלי, עבר אונס - כשהוא רק בן שנה וחצי. מאותו יום אני לא אותו אדם והחיים שלנו הם לא אותם חיים. אני כותבת לכן, כאימא. אימא כואבת. אימא זועקת, אימא מרוסקת, אימא מפורקת – ונדמה לי שאין אדם בעולם ששומע.

"אתן בטח שמעתן עלי. ואם לא שמעתן עלי, שמעתן על הבן שלי - ואני מניחה שגם הזדעזעתן. ואולי לרגע אחד, אמרתן – לא יכול להיות שזה יקרה. זה לא הגיוני. זה מזעזע. זה לא אנושי. זה מפלצתי. נכון...".

בהמשך הפוסט סיפרה האם על היכרותה עם חדד. "הכרתי אותו כאם חד הורית לתינוק מדהים. תינוק שמח, פיקח, ומאושר. ואז התחלנו לצאת, יש לו ילדה בדיוק באותו הגיל של הבן שלי, היינו מבלים יחד עם הילדים ומטיילים הרבה. הוא התנהג אתו באהבה והרעיף עליו מתנות. לא היה שום דבר חריג שהייתי יכולה לצפות את זה או משהו שהרגשתי. עד אותו יום.

"באותה שבת ארורה, קבענו לצאת לאכול צהריים. הוא הציע לקחת את הבן שלי לחדר הכושר עד שאסיים להתארגן. התוצאה הייתה שהוא לקח ילד בן שנה וחצי בריא לחלוטין, והחזיר אותו עם קרעים עמוקים ודם בפי הטבעת".

על אף הדברים הקשים לקריאה הפצירה האם בגולשות האתר להמשיך לקרוא את הפוסט, כדי לחשוף את האמת לשיטתה. "נשמע מזעזע נכון?! אבל אני מבקשת מכן, תמשיכו לקרוא. האמת חייבת לצאת לאור", כתבה האם.

לדבריה, "מיד כשהוא עלה, הייתי במקלחת ושמעתי קול של השתנקויות, כמו אחרי בכי. שאלתי אותו – 'ניסים, מה קרה לילד?!'. הוא בא לשים טיטול לילד שלי, ולא הבנתי מה הוא עושה. בחיים הוא לא החליף לו טיטול. התקרבתי וראיתי, שפי הטבעת שלו חבול ומדמם. הוא הכחיש שקרה משהו. אני המשכתי. לא ידעתי כבר מה לחשוב. תחושה של אימא.

"והוא? שיחק את עצמו תמים, וטען שהילד פצע את עצמו. הוא היה עצבני. לא ויתרתי. חזרתי ואמרתי לו שזה לא הגיוני. ידעתי שהוא משקר וניסיתי להוציא ממנו – כי זה לא משנה מה הוא אמר, אני יודעת שזה לא מה שקרה. הילד שלי, בן שנה וחצי, לא יכול היה לעשות את זה לעצמו, לא משנה כמה פעמים ניסים ניסה להגיד את זה".

האם הוסיפה וכתבה כי על שאר העובדות ניתן לקרוא במקומות אחרים, אך ברצונה להתמקד בדברים אחרים שלדבריה טרם נחשפו. "על שאר העובדות אתן בטח יכולות כבר לקרוא במקום אחר. אני לא אכנס לזה עכשיו, לא כי אני לא זוכרת – אלא כי כל כך חשוב לי לספר את מה שעוד לא יודעים", כתבה האם.

"לאחר מכן כשהגענו לשניידר, אני זוכרת שהבהילו אותנו ישר לוולפסון, כי שם מטפלים בתקיפה מינית. ישבנו עם הרופאים, והם הובילו אותנו לעשות בדיקה בחדר קטן. את הבכי שלו אני לעולם לא אשכח. את המבט של הרופאים לעולם לא אשכח. נשברתי שוב.

"הרופא אמר לי שצריך להרדים אותו. הוא כל כך בכה וצרח שלא ידעתי מה לעשות. הוא כל כך קטן. כשירדנו עם הרופאים לחדר ניתוח הסתכלתי על הרופא ובכיתי, ביקשתי ממנו שישמור על התינוק שלי כאילו הוא היה שלו. כל דקה הרגישה כמו שעה. נראה כאילו הזמן עצר מלכת".
 

 
האם הוסיפה לספר: "הזריקות, בדיקות הדם, הבדיקות דרך הרקטום פעם אחר פעם, יום אחר יום במשך שבוע. הייתי מסתכלת עליו שוכב במיטה הקטנה במחלקה הכירורגית, עם אינפוזיה, חסר ישע סובל מכאבים ולא יכולתי לעזור לו. התפללתי לאלוהים שרק יעשה משהו וייקח ממנו את הכאב והסבל שהוא היה נתון בו לאורך כל השבוע הארור הזה, ולו רק לרגע אחד".

לדברי האם, "בכל בוקר כשהפרופסור היה בא לבדוק לו את הסוגרים הייתי נשברת. הוא כל כך קטן ושברירי והעובדה שהוא סובל על לא עוול בכפו שברה אותי. כשהשתחררנו מבית החולים, במשך שלושה שבועות הייתי צריכה לשטוף לו את הישבן במים מיד אחרי שהוא היה עושה את צרכיו, ובכל פעם הוא היה מתחיל לבכות.

"בכל פעם שעטפתי אותו במגבת על הישבן הוא לא נתן לי להתקרב אליו. ישר קישרתי את זה למקרה, שכנראה שהמפלצת הזאת החזיקה אותו כל כך חזק עם הידיים בזמן המעשה - שהוא ניסה להתנגד ולא היה יכול. טוב, איך הוא היה יכול?? הוא היה בן שנה וחצי!".

האם הוסיפה לספר על הטיפולים הרפואיים שבנה עבר בעקבות המקרה, וכתבה: "כל ביקורת שהגענו אליה הייתה מלווה בבכי. בכי שלי, של האבא, של הסבתא והסבא שלו. האם הוא מבין? מה האוצר שלי חושב עכשיו? עברנו גיהינום".

לדבריה, "מאז האירוע הוא הפך להיות יותר עצבני חרדתי, בכה הרבה ופתאום גם סגור ומופנם. שמחת החיים שלו ברחה לי מול העיניים. אני מקווה ומתפללת שהוא לא זוכר את זה. אני מקווה שזה לא יצא פתאום בעוד כמה שנים".

לקראת סיום הפוסט כתבה האם כי בנה הוא גיבור. לדבריה, אין מילה אחרת להגדיר את מה שהוא עבר, ואיך שהוא עבר את זה. היא הוסיפה כי היא "כועסת וכואבת ובעיקר מתוסכלת" על שלא הצליחה להגן על בנה באותו יום. "מאותו יום הבטחתי לעצמי שאלחם בשבילו. לא אתן לאיש לפגוע בו, לא אתן למפלצת הזאת לחמוק מעונש".

היא הוסיפה כי: "נקלענו בעל כורחנו למעשה מפלצתי, זוועתי שעד עכשיו הייתי שומעת עליהם בטלוויזיה או בעיתון. והנה – זה הגיע אלינו. לא תיארתי לעצמי, בחלומות הכי גרועים שלי שאעמוד במקום הזה היום. אם אנחנו היינו צריכים לעבור את זה, בשביל שזה לא יקרה לעוד ילדים – זה משהו שאני חייבת לעשות למרות כל הכאב".

בסיום הפוסט מתחה האם ביקורת על בית המשפט העליון שזיכה את בן זוגה לשעבר ממאסר לאחר שנתיים בלבד מתוך 17 השנים שנגזרו עליו, וכתבה: "אחרי ששלושה שופטים במחוזי הרשיעו אותו פה אחד - בית המשפט העליון זיכה אותו מחמת הספק. השופטים אומרים תראי, כנראה שלעולם לא נדע מה קרה לו. כי אין תרחיש חלופי אחר. אין לנו הסבר.

"אין לכם הסבר? יש לכם קורבן! האוצר שלי, הדבר הכי יקר לי בעולם, עבר, בהסכמת כל השופטים (שישה במדויק..) חדירה מכוונת של חפץ גלילי...".

לפני שנתיים גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב 17 שנות מאסר על האיש העסקים ניסים חדד, לאחר שהורשע בביצוע מעשה סדום אכזרי בתינוק בן השנה וחצי של זוגתו. ב-6 בספטמבר, לפני קרוב לחודשיים, זוכה חדד מחמת הספק בערעורו לבית המשפט העליון ברוב של שני שופטים נגד אחד.

הדעות של השופטים המזכים והמרשיעים בשתי הערכאות היו הפוכות לגמרי, אך בדבר אחד השופטים מסכימים: התגלו מחדלי חקירה בפרשה זו.
 

 
ראש הרכב בית הדין, סלים ג'ובראן, חבר למני מזוז וזיכה את חדד בניגוד לדעתו של יצחק עמית, וזאת למרות שהצהיר כי הרבה מאוד צדדים בפרשה לא ברורים לו. "דעתי אינה נוחה כלל ועיקר מהתנהלותם של גורמי החקירה בעניינו של המערער", אמר ג'ובראן, "במקרה שלפנינו רב הנסתר על הגלוי". הוא הוסיף כי אין ספק שהתינוק עבר פגיעה מינית, אך ציין שהטלת האשם על חדד אינה מבוססת.

השופט מזוז, שכאמור גם הוא זיכה את חדד, קבע כי אין במסקנותיו "כדי 'לטהר' את המערער מהחשדות כלפיו. נותר חשד כלפי המערער, ונותרו תמיהות לא מעטות באשר להתנהלותו, אך באלה אין די כדי לבסס מסקנה של אשמה מעבר לספק סביר".

לדבריו, "המקרה הוא מקרה גבולי, אך מאחר שלא ניתן לשלול את האפשרות שהמערער לא ביצע את המיוחס לו, הרי שגם אם התרחיש החלופי הוא בעל סבירות נמוכה, עדיין הוא מחייב את זיכויו של הנאשם, שכן לתרחיש חלופי זה יש עיגון בחומר הראיות ובחוות דעת מומחים שהעידו, ואין מדובר בתרחיש תיאורטי ספקולטיבי בעלמא".

מזוז הוסיף כי "לעניין זה הודגש כי לשם הרשעה בפלילים החוק מחייב 'הוכחה מעבר לספק סביר'. מדובר בעיקרון בעל אופי חוקתי הנגזר מזכות היסוד של האדם לחירות אישית, והנטל על התביעה להוכיח אשמה פלילית מעבר לספק סביר הוא אמצעי ראשון במעלה להתמודד עם החשש להרשעת שווא, שעלולה לשלול מאדם שלא כדין את חירותו".

לדבריו, "כלל זה מעוגן גם בתפיסה חברתית מוסרית, בעלת תחולה אוניברסלית, שלפיה עדיף כי אשם יזוכה מחמת הספק מהרשעה של חף מפשע. ידועים לעניין זה דבריו של הרמב"ם: 'ולזכות אלף חוטאים יותר טוב ונכסף מהרוג זכאי אחד'".

עם זאת, בניגוד אל השופטים האחרים קבע השופט עמית בדעת המיעוט ש"כל הראיות הנסיבתיות, כשהן מצטרפות זו לזו, לא משאירות ספק סביר בדבר אשמתו של חדד".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg