לוחמי "כוח צביקה": צביקה לחם 20 שעות ברציפות

בתוך הכאוס והתוהו של מלחמת יום הכיפורים, מעטים התעלו לגבורתו ולתפקודו של צביקה גרינגולד, כפי שתועד בתחקירי הימים ההם. הניסיון המחודש לנפץ את המיתוס של 'כוח צביקה' נובע ממניעים זרים

תגיות: מלחמת יום הכיפורים,כוח צביקה,צביקה גרינגולד

התפרצותה מחדש של המתקפה נגד צביקה גרינגולד, גיבור קרבות רמת הגולן ב-73', מקורה במניעים זרים. קציני שריון ותיקים מצביעים על גורמים שלא נהוג לפרט בציבור. יש הסברים ספקולטיביים לסיבה שבגללה ניסה אמנון שרון למנוע מצביקה, עם שובו מהשבי הסורי, לספר את סיפור הקרבות.

לעדויות שנמסרו מיד בתקופה הראשונה יש אמינות גדולה הרבה יותר. צביקה גרינגולד צילום: ראובן קסטרו

יש הסברים גם בנוגע לתסכוליו של תא"ל (במיל') יאיר נפשי. אך התגלגלות הסיפור ללא סוף, הפעם בתוכנית 'אולפן שישי' של ערוץ 2, מלבד מה שהיא חושפת על התקשורת הישראלית, היא עדות לסינדרומים שליליים שמלווים את דור מלחמת יום הכיפורים מאז ועד ימינו. טליק, האלוף ישראל טל המנוח, אמר: "כשמתפזר ערפל המלחמה, מחליפים אותו אדי הרעל של ההיסטוריה".

בפרשה הזו מככבת כתבה של איש הקולנוע רנן שור, שב-73' היה כתב של 'במחנה'. צביקה גרינגולד בן גילו של רנן שור, והיה אז סגן (בהמשך הועלה בדרגה לסרן). שניהם היו צעירים בני 21 (ילידי 1952). לכתבה הזו, שנטען כי היא יצרה כביכול את המיתוס המופרז של 'כוח צביקה', אין משקל בהשוואה לתחקיר צה"לי יסודי ששימש גם את ועדת אגרנט בבואה לכתוב את הדו"ח המפורסם שלה. בערך באותו זמן שבו פורסמה הכתבה, בחודשים נובמבר-דצמבר 73', כלומר סמוך מאוד לקרבות, נחקר צביקה על ידי אל"מ יהושע נבו. כל היסטוריון יאשר שעדות כזו, במענה לשאלות תחקור של קצין בדרגת אלוף-משנה, תיחשב אמינה הרבה יותר.

אל"מ נבו וסא"ל (באותה עת) יעקב חסדאי, חיברו מיד לאחר המלחמה את מה שנקרא 'דו"ח נבו' על הגנת רמת הגולן והקרבות ברמה. לעדויות שנמסרו מיד בתקופה הראשונה יש אמינות גדולה הרבה יותר, כי הן ניתנו עוד לפני שלב השיפוצים והפחחות שכל אדם עושה לאמת במשך השנים. בהמשך נודעו עוד פרטים והדו"ח עודכן ותוקן, אבל בבסיסו הוא מקור הידע היסודי על רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.

''כשמתפזר ערפל המלחמה, מחליפים אותו אדי הרעל של ההיסטוריה''. האלוף ישראל טל צילום: דובר צה''ל

על סמך תחקורו של צביקה בידי אל"מ נבו נקבע בדו"ח אגרנט (עמ' 1049) כי "סרן גרינגולד מילא תפקיד חשוב בבלימת הפריצה הסורית במשך שעות". בכל העדות המתוחקרת לא מוזכר המספר שישים ביחס לטנקים שהושמדו. קצין שריון והיסטוריון צבאי אמר לי: "צריך להצדיע לצביקה על גבורתו".

אל"מ יהודה וגמן, מומחה לקרבות רמת הגולן, היה בימי המלחמה הראשונים סגן מ"פ באותה חטיבה (179) שבה שירת אמנון שרון כמ"פ. בתגובה להתקפה החוזרת על צביקה, כתב לי וגמן: "למעט המפגש הקצר ביותר עם פלוגת אמנון שרון, שהסתיים בהשמדת רוב הפלוגה, מרגע ההיתקלות בסורים בשעה עשר בלילה במוצ"ש ועד הגעת פלוגת איז'ו רייבנבך אליו בשעה חמש למחרת בבוקר, היה הטנק הבודד של צביקה זה שמנע מהסורים מלהגיע אל מפקדת צה"ל בגולן ואל הצומת שממנה יורד הכביש אל גשר בנות יעקב".

''סרן גרינגולד מילא תפקיד חשוב בבלימת הפריצה הסורית במשך שעות''. צביקה גרינגולד צילום: ראובן קסטרו

מאבק על הפיקוד

העובדות היבשות מסבירות את ייחודו של צביקה גרינגולד. הבחור היה בחופשה. המלחמה פרצה בשעה שתיים. בשעה חמש וחצי לפנות ערב הוא כבר הגיע למחנה נפח בכוחות עצמו. גדולתו של צביקה הייתה שבכל צומת של הקרבות הוא ידע לאסוף חיילים הלומים שחדלו לתפקד ולהפוך אותם חזרה ליחידה לוחמת ויעילה. כך עשה מיד בהגיעו לנפח. הגיעו ארבעה טנקים פגועים.

"בשני טנקים היו גוויות, הוצאנו את הגוויות", העיד צביקה. "היה שם מ"מ מגדוד 53, חגי. אמרתי לו לאסוף את החיילים, הוא אסף את החיילים. חילקתי אותם לצוותים, אמרתי להם להיכנס לטנקים, ולהתחיל דבר ראשון לנקות אותם מהדם, ויחד עם אנשי החימוש... להתחיל להכין את הטנקים לתנועה. אבל כל הזמן הגיעו שליחים מהסמח"ט לצאת לצאת לצאת, לחצו עלי כל הזמן לצאת".

בערך באותו זמן שבו צביקה הגיע לנפח, החליט קצין אג"ם של הפיקוד, אורי שמחוני, להכניס את חטיבה 7 לקרב. אך במקום להשתמש בה לחיזוק הגזרה הדרומית, שבה היה מרכז הכובד של המתקפה הסורית, שוגרה חטיבה שבע לגזרה הצפונית. שם, אגב, סופח לחטיבה גדודו של יאיר נפשי. בכל 24 שעות הלחימה של צביקה, נפשי לא היה בגזרת הלחימה שלו, ואינו מוסמך להעיד עליו.

''בשני טנקים היו גוויות, הוצאנו את הגוויות''. טנק במלחמת יום כיפור צילום: ארכיון יד לשריון

צביקה סיפח לעצמו טנק ש"נשמט" מגדוד 82, "ואז לקחתי והעליתי את חגי המ"מ על הטנק הזה. אני עליתי על טנק שהצליחו לתקן אותו במקום, ויצאנו עם שני טנקים על ציר הנפט, מנפח לכיוון חושניה. זה כניסה לשטח בסביבות תשע. יצרתי קשר עם המח"ט, הזדהיתי בשמי הפרטי".

המתחקר: "הוא הכיר אותך?"

צביקה: "הוא הכיר אותי והוא ידע... הוא לחץ כל הזמן שיכניסו אותי... דבר יחידי שהוא לא ידע - זה כמה טנקים אני... ואני לא הספקתי לדבר איתו כי הוא נהרג למחרת, אבל אני מבין שהוא חשב שזה כוח בסדר גודל של פלוגה לפחות והוא לא ידע שזה שני כלים, ולמעשה אף אחד לא ידע וזה התברר לי אחרי המלחמה. כל מי שסיפרתי לו שהיו שני טנקים, וברוב הזמן טנק אחד לבד - השתגע לגמרי".

מכאן נולד "המיתוס". לוחמים ברמת הגולן שמעו על הכוח שפעל שם, ולא העלו על דעתם שהיה זה טנק בודד. הוא הצליח לשרוד ולפעול ברציפות, כתוצאה מרמת תפקוד שרק מעטים במלחמה התעלו אליה.

צביקה האמין שהמח"ט, אל"מ יצחק בן-שהם, רוצה שהוא יחסום כניסת כוחות סורים מציר 'טרויה' המוביל מכודנא. "אותי הוא הכניס הנה לנקות את השטח, והמטרה שלו עד הבוקר להביא למצב כזה שפה יהיה נקי... קילומטר וחצי לפני צומת מחזה-כביש (שמות קוד צה"ליים), נתקלתי (במרחק) 10-15 מטרים בטנק שנסע מולי... נתתי פקודת אש, הטנק הזה נדלק ונתתי פקודה להסתלק אחורה".

בשלב הזה גילה צביקה שמערכת הקשר הפנימית לא תקינה. "ראיתי את חגי עומד על ידי, קפצתי מהטנק... עליתי על הטנק שלו. אמרתי לו לעלות על הטנק שלי ושישתדל לעשות מה שהוא יכול, שיראה לאן אני יורה... שייסע אחרי ויירה לאן שאני יורה". הוא השמיד עוד שני טנקים במרחקים של 20-30 מטר. "העפתי מבט מסביב, ראיתי שחגי איננו... הוא החליט שהוא לא יכול להפעיל את הטנק, והוא חזר חזרה לנפח לתקן את עצמו. אני נשארתי לבד בשטח".

''יורה ונוסע לאחור. זה היה המשחק שלי''. מלחמת יום כיפור צילום: דויד רובינגר/לע''מ

אבירם ברקאי, חוקר קרבות של חטיבה 188, מציין את הנקודה הזו. באותו רגע היה צביקה יכול ללכת בעקבות חגי ולחזור לנפח. זה מה שלוחמים אחרים היו עושים. אבל צביקה המשיך. "דיברתי עם המח"ט כל הזמן, הוא לחץ עלי שאגיד לו כמה כלים יש לי. ולא אמרתי לו, כי פחדתי שאם אני אגיד... הסורים ישמעו את זה, יעלו על זה, וישטפו את כל האזור. ההרגשה שלי הייתה שהם מרכזים מאמץ על ציר הנפט לכיוון נפח... (המח"ט) הבטיח לי שהוא שולח לי פלוגת מילואים שהגיעה לרמה, שיכניס אותה אלי.

"בשלב זה נשארתי לבד, היו לי כמה היתקלויות", מתאר צביקה פגיעה בטנקים תוך כדי התקדמות. "התנועה שלי על הציר, באותו אזור פחות או יותר, היא אחורה וקדימה, אחורה וקדימה, היתקלות. הייתי פוגע, יורה ונוסע לאחור. זה היה המשחק שלי. כשהגיעה אלי יחידת המילואים הזאת, זאת היתה פלוגה מ(חטיבה) 179 שפיקד עליה מג"ד".

המג"ד היה סא"ל עוזי מור מקיבוץ עין שמר. צביקה קורא לו בתחקיר עוזי שמר, ודבריו על הכוח של עוזי יכולים לתת מושג על שורשי הנקמנות של אנשיו, בהם המ"פ אמנון שרון, כלפי צביקה. "הוא נכנס להיות ת"פ המח"ט שלי, והמח"ט שלי נתן לי אותו", העיד צביקה. "עכשיו, מסיבה פשוטה: אני הייתי בשטח, התמצאתי במה שקורה והכרתי את השטח גם מהשירות שלי ברמה. הכרתי את השטח טוב מאוד. והוא בא המג"ד הזה, לא ידע איפה הוא נמצא בכלל, כך שאני קיבלתי אותו. הודעתי למח"ט והוא אמר לי לנסות להמשיך להתקדם לכיוון ציר 'כביש'".

התחקיר מפריך את הקביעה שלא ייתכן שצביקה השמיד כל כך הרבה טנקים. מלחמת יום כיפור צילום: איתן האריס, לע''מ

מובלע כאן מאבק על מי הוא מפקד הכוח. האם זהו הסגן בן ה-21, הסא"ל בן ה-35 או המ"פ בן ה-26, כשהסגן השחצן בעיני האחרים רואה עצמו כמי שצריך לנהל את כוחות החטיבה בקרב. צביקה ציין בתחקיר כי בשלב זה קיבל קריאות נואשות של אנשי חוליית חימוש הלכודים מול כוח סורי. "אמרתי שאני בדרך אליהם, מנסה להגיע אליהם... אני מקווה שאני אגיע. זה מה שאני אמרתי. אני לא הצלחתי להגיע אליהם, והסתבר שהסורים תפסו אותם ורצחו אותם". קטע זה מקנה אמינות לתחקיר של צביקה, שכן הוא מעיד על עצמו כעל מי שכשל וטעה כשלא הורה להם לברוח.

אש כוחותינו

צביקה חוזר ומתאר את הכוח של עוזי מור: "הסתדרנו בשני טורים. הוא הסתדר בטור, ניסיתי להעביר חצי כוח שלו שיעבור אחרי ולפצל את זה, שלא תהיה שדרה אחת גדולה, אבל הוא הסתבך בקשר והשליטה שלו בכוח לא היתה טובה". הם נעו קדימה, והטנק הראשון של מור נפגע ונדלק. לצדו נע צביקה.

"הלחץ היה גדול. אמרתי למח"ט שאנחנו נתקלים, שהציר חסום... אמרתי לו (למג"ד) שיעלה עוד טנק אחד שלו קדימה... אני אעלה בצד ואנסה לזהות מאיפה יורים, ולהשמיד כדי שנוכל להמשיך להתקדם... אמרתי לו שמימין התחילו להתרכז טנקים וזיהיתי אותם לפי האורות הקטנים... אמרתי לו שבזמן שאנחנו מנסים לבצע את התרגיל הזה, שאר הכוח יסתדר בשדרה על הכביש ימינה וינסה לדפוק טנקים... הם היו כנראה מאוד מבולבלים...".

המתחקר: "מי זה 'הם', הסורים או היהודים?"

צביקה: "הסורים לא היו מבולבלים, הסורים היו בסדר גמור". שני טנקים של עוזי מור נפגעו כנראה בידי נ"ט סורי. "באותה שנייה ממש שני טנקים שלו - של המג"ד הזה - דפקו את הטנק שלי כי אני הייתי מימין לשני הטנקים שלהם. שני ח"שים (טילים חודרי שריון) נכנסו לי בטנק למטה. הרגו את הנהג. שלושה אנשי הצוות - אני, תותחן וטען נפצענו מכוויות וקפצנו החוצה".

אפשר להבין שהרבה אהבה לא ניצתה בין צביקה לאנשי גדוד המילואים ובתוכם אמנון שרון. המפגש הזה כמעט הסתיים במותו של צביקה עצמו, אך בסופו שרון נופל בשבי הסורי ואילו עוזי מור נפצע קשה ומתעוור.

''הסורים לא היו מבולבלים, הסורים היו בסדר גמור''. ה''בור'' בקריה במלחמת יום הכיפורים צילום: באדיבות ארכיון צה''ל במשרד הביטחון

"עליתי על טנק שלהם, והתברר לי שזה טנק סגן מ"פ", העיד על ההלם שבו היה נתון. "בהתחלה הייתי המום. עמדתי אצלו... אחרי כמה שניות התעוררתי קצת מההלם הראשוני הזה של הפגיעה, התחלתי לשמוע אותו מנסה לעשות סדר, הוא היה יותר מבולבל מהמג"ד ומהמ"פ שלו שנפצעו, הוא לא ידע בכלל איפה הצפון. אמרתי לו שיעבור לטנק אחר, שיירד מהטנק וייתן לי את הטנק הזה".

אלי אזולאי מקריית-שמונה, שהיה התותחן בטנק הזה, העיד בכתבה ב'מעריב' לפני 32 שנה שצביקה היה מוכן כמעט לירות בסגן מ"פ הזה. אזולאי ושאר אנשי הצוות הפכו לצוות של צביקה. הוא אישר את פרטי הקרבות שעליהם דיווח צביקה.

"עליתי על הטנק הזה. בשלב זה המילואימניקים ביוזמתם... רצו קדימה לטנקים הפגועים שלהם, אספו משם פצועים וחזרו אחורה", המשיך צביקה. "נשארו איתי... שני טנקים, חוץ מהטנק שלי. בשלב השני, גם הם נעלמו לי, לא יודע לאן. ושוב פעם נשארתי לבד".

כל מה שאמנון שרון יודע על פעילות צביקה זה מזמן החפיפה הזה, שהוא קצר למדי. יש אומרים חצי שעה. צביקה נלחם כעשרים שעות ברציפות, כשרוב הזמן הוא פצוע כתוצאה מאותו ירי של כוחותינו. יש להניח שהתיאורים הלא מחמיאים של צביקה בתחקיר, לגבי הכוח של עוזי מור ואמנון שרון, תרמו לרצון לפגוע בו. צביקה נשאר בפקודת המח"ט שביקש ממנו להחזיק מעמד. הוא ראה שיירות של כלים סורים נוסעים לכיוון צומת 'כביש-מחזה'. "איך שהופיעו על הכביש, היינו דופקים אותם ובורחים אחורה קצת", תיאר.

המתחקר שואל: "כמה טנקים שלהם נפגעו בתרגיל הזה?"

צביקה: "אני מעריך שבסביבות 10, 15".

הקרב על נפח

בבוקר הגיעה אליו פלוגה נוספת מחטיבה 179 בפיקודו של איז'ו רייבנבך, וצביקה ביקש מאל"מ בן-שוהם שישלח מפקד בכיר יותר שיקבל את הפיקוד בשל כוחות האויב הרבים. בן-שוהם שלח את הסמח"ט שלו דוד ישראלי, שלדברי צביקה הגיע עם עוד שישה טנקים.

''היינו דופקים אותם ובורחים''. טנקים סורים נטושים אחרי מלחמת יום כיפור צילום: איתן האריס לע''מ

"התחיל קרב טנקים שנמשך עד הצהריים. תוך כדי קרב אנחנו מצליחים לשפר עמדות קדימה ולהשמיד הרבה הרבה טנקים של הסורים". לשאלת המתחקר נוקב צביקה ב"מעל 30 לפחות... היינו באותו זמן 16 טנקים. אני נוקב במספר המינימלי של סורים שאני יכול להגיד, כדי לא להגזים. המח"ט הצטרף אלינו בסביבות שמונה בבוקר עם הטנק שלו".

בנקודה זו מפריך התחקיר את הקביעה המזלזלת של יאיר נפשי, שלא יכול להיות שצביקה השמיד כל כך הרבה טנקים, משום שכמות הפגזים המקסימלית לטנק היא 71 פגזים. "התחילו להגיע שיירות אספקה. עשינו תדלוק ומילוי מחדש... הטנקים שמצבם היה קריטי הספיקו למלא מחדש, כולל הטנק שלי".

בסביבות השעה שתיים בצהרי 7 באוקטובר הגיעו טנקים סוריים לנפח, והפניקה הייתה בשיאה. "הסמח"ט התחיל לצעוק בקשר: 'אני ו-3 נשארים כאן. כולם להסתובב אחורה ולנסוע לכיוון נפח...', כאילו שזה נפל עליו כרעם". בן-שוהם התחיל לדהור עם הטנק שלו לנפח, וצביקה במקביל לו. הוא ראה בשטח כ-20 טנקים מחטיבה 679 של אורי אור, ואלה כנראה הצילו את נפח. בקשר דווח שהסמח"ט ישראלי שנשאר מאחור נהרג. גם איז'ו רייבנבך שנשאר איתו נהרג.

"נסעתי קצת על הכביש וראיתי את הטנק של המח"ט (בן-שוהם) הפוך", העיד צביקה. הוא הודיע לקצין אג"ם של הפיקוד אורי שמחוני, כי "אין כוח שיחסום את ציר הנפט, ואני חושב שהמח"ט שלי נהרג".

אל"מ נבו סיכם בפני צביקה: "כלומר, הייתה פה פעולה כפולה: כוח שלכם ושל המח"ט מכאן, וכוח של 679 מלמעלה... גם ממזרח, גם מסיבוב גשר בנות יעקב", השמיד את השריון הסורי על הגדרות של נפח. צביקה ראה את מהומת הנסיגה מנפח, וכשהגיע לבסיס נהג הטנק שלו ברח בהיסטריה. הוא קיבל מאורי שמחוני הוראה לעצור את הטנקים בסביבה ולארגן אותם שוב לכוח, אבל "כולם נפנפו לשלום ואמרו שהם נוסעים לשם (לכיוון עליקה)... התחלתי לפנות לצוריך ולחנן בקשר (משה צוריך, אז קצין המודיעין של חטיבה 188; וחנן שי, קצין הקשר שלה, א"ל). הם אמרו לי שהם מנסים לארגן משהו באזור עליקה ושאבוא לשם.

"לקחתי את הטנק. הסתובבתי. עלה על הטנק שלי מ"מ מגולני... כנראה קיבל פקודה לחסום את הציר. היו לו שם 2 זחל"מים וכמה מקלעים. עם דמעות בעיניים הוא ביקש ממני שאשאר, שהוא לא יכול. אמרתי לו שהודיעו לי בקשר שמארגנים משהו בסביבות עליקה. כשירדתי לעליקה הייתי תשוש מאוד, הן פיזית והן רוחנית. אמרתי לצוריך ש'אני לא יכול יותר' - ופינו אותי לתאג"ד". לפי תיאורים במקומות אחרים, המ"מ מגולני הוא ככל הנראה סג"מ אפי פיין, לימים איתם.