גדלים על העצים: הצצה לגני הילדים שמתנהלים ביערות
תשכחו ממבני בטון, מגלשות פלסטיק ואבא של שבת. הטרנד החדש בישראל הוא גני ילדים הממוקמים במעבה היער, תחת כיפת השמיים. כאן הילדים מדליקים אש בעצמם, מסתובבים יחפים ואפילו לומדים להשתמש בחץ וקשת
תשע בבוקר. איילה בת השלוש צועדת לגן, מלווה באביה עומר ובאחיה הצעיר שחר (שנה ושמונה חודשים), בדרך היא פוגשת שיירה של נמלים ומזמינה אחת מהן לבוא איתה על האצבע. השמש נעימה ומחממת, הדרך מזמנת מפגש עם אדמה, אבנים גדולות, פירות יער וענפים בגדלים שונים, ואיילה טועמת, מרימה ומשחקת. הדרך מהרכב לגן הופכת למין טיול בוקר, ואני כבר מבינה שאת הנעליים היפות הייתי צריכה להשאיר בבית. ביער ירושלים, השוכן במורדות הבירה, מתגלה פתאום מערה גדולה, שבפתחה יושבת יחפה על מחצלת שילה הגננת, מחכה לילדי הגן שיגיעו.
זהו "גן יער" הממוקם תחת כיפת השמיים. בלי כיסאות, שולחנות וצעצועים. לגן מגיעים במשך ארבעה ימים בשבוע חמישה ילדים ירושלמים, לגדול בטבע. במקום הפלסטיקה המוכרת מגני הילדים יש להם עצים, מערה, ערסל ענק ונוף משגע. בארץ רק עשרות בודדות של ילדים לומדים בגן יער כזה - יש כמוהו במצפה-רמון, הגן הראשון במתכונת זו, בגבעת-יערים ובטבעון. בעולם, לעומת זאת, מדובר בתופעה נפוצה בהרבה, שהחלה בסוף שנות השישים של המאה הקודמת בגרמניה, סקנדינביה, בריטניה וארצות-הברית, וכיום מונה אלפי גנים ואף בתי ספר הממוקמים ביערות.
את גן היער הירושלמי הקימו בתחילת השנה הורים שביקשו להעניק לילדיהם חוויית חינוך אלטרנטיבית בטבע. כעבור חצי שנה של מחשבות על הרעיון וחיפושים אחר המיקום האידיאלי, נמצאה פיסת הקרקע ובהמשך אותרו גם שתי גננות - והם יצאו לדרך. הילדים מגיעים לגן עד השעה תשע ואז מתחילים להכין את ארוחת הבוקר. כשאחד הילדים צריך להתפנות הוא מתרחק ממקום המפגש לעבר שירותי קומפוסט המוסתרים מאחורי וילון. כל כך מוזר לראות ישבנון באמצע היער.
איילה, שהגיעה הבוקר ראשונה, אוספת עם שילה הגננת זרדים וענפים ושוברת אותם לפיסות קטנות סמוך למעגל האבנים שבו ידליקו את המדורה. שילה מספרת לה סיפור על נשר שהביא לבני האדם פיסה מהשמש והדליק להם אש, ובמקביל מדליקה איתה את הענפים והזרדים. המחזה מעורר אצלי התפעלות כשאני חושבת איך הייתי מרחיקה את הבת שלי למען ביטחונה למרחק של כמה מטרים מהאש, ואילו כאן, בהדרכת הגננת, הקִרבה ללהבות נראית טבעית לילדה הצעירה.
בהמשך מגיע גם יאיר, והוא מתיישב עם איילה לחתוך את הירקות לארוחה. הם מוציאים כלים מארגז סמוך למערה ומתיישבים על מחצלת מתחת לשיחים כדי לקבל הגנה מהשמש. יחד הם חותכים קולורבי, סלק, גזר, מלפפון, תפוח וקלמנטינה בהדרכתה של שילה. יעל, הגננת הנוספת, מביאה בינתיים ג'ריקן מים שישמש אותם היום ואז מבשלת על האש דייסת קוואקר יחד עם יאיר. רק אחרי שעה של הכנות ודיבורים הם מביאים את האוכל במגשים אל המחצלת ומתיישבים למפגש בוקר.
"בואו נרגיש איזה ריחות מגיעים אלינו, נפתח את העיניים, נחדד את האוזניים ונטעם עם הלשון טעמים בפה", מזמינה יעל את הילדים להרגיש את הטבע סביבם. בזמן מפגש הבוקר הם לומדים על עונות השנה והחגים ובעיקר על מה שהם רואים וחווים כאן - הטבע. השקט מסביב מהפנט והילדים מקשיבים לסיפורים השקטים של יעל עד שיאיר מכריז "נדבקת לי הבטן לגב", והם ניגשים לאכול. לוחות הזמנים מפנים כאן מקום להתנהלות בקצב של הילדים; הכול רגוע, לא צריך להספיק, רק להיות.
התאומות זוקי ורעות מסיימות לאכול ועוברות לטפס על "בית הקופים", ערסל גדול התלוי על עץ מעל למערה. "זה כמו גן שעשועים פה", אומרת נטע, מטפלת בשיאצו ואמן של השתיים, "רק שבטבע הכול כבר בנוי". במקביל יאיר ואיילה אורגים עם שילה ויעל על המחצלת.
בזמן הפעילות, ניגשים שניים מההורים אל פינת המטבח המאולתרת כדי לשטוף את הכלים. מדובר בסך הכול ביום החמישי לפעילות הגן, ולכן ההורים נשארים בסביבה כדי ללוות את ילדיהם ואת הגננות במסגרת החדשה שהקימו. בזמן שהם רוחצים את הכלים בשלוש קערות עם מים, אני שואלת אותם איך נולד הרעיון. "היינו בכל מיני מסגרות עם שחר שלא התאימו לו, וכשחיפשנו קהילת חינוך ביתי גילינו את האלטרנטיבה של גן יער", מספר עומר, פיזיקאי העובד על טכנולוגיה חדשה לריפוי סרטן בחברת הזנק.
מיכל (שם בדוי) מוסיפה: "לא נראה לי סביר שיאיר יגדל אצל אישה זרה כשאני עובדת כדי לממן את זה ולכן בחרתי בחינוך ביתי. אבל עכשיו הוא כבר בגיל שדורש מסגרת יציבה יותר וחברה קבועה, חיפשתי פתרון אחר והתחברנו לקבוצת הורים שהייתה מעוניינת בגן יער".
הם מצאו אנשי צוות דרך ארגון "שומרי הגן" העוסק בחינוך ובהדרכה של מבוגרים וילדים במיומנויות של תרבויות ציידים-לקטים בטבע. האג'נדה דומה למטרות גן היער והגננות מספקות לילדים הזדמנות לחוות ולהכיר מיומנויות הסוואה, בניית מחסות ואפילו שימוש בחץ וקשת.
חלק מהילדים חולצים נעליים ומשוטטים יחפים סמוך למערה. היום יפה ומאפשר להם משחק במזג אוויר נעים, אבל אני תוהה איך שורדים את הגן בחורף הירושלמי שתכף מגיע. התוכנית בינתיים היא מדורה במערה ולבוש חם ועוטף. "הילדים שלנו לא יהיו כאן בהישרדות, אם לא יהיה נעים אז הם לא יהיו כאן", אומרת מיכל ומוסיפה כי הם מתלבטים בנוגע להקמתו של מחסה הולם יותר לימות החורף.
הקמתם של גני היער בארץ והיציאה לטבע עם התלמידים תפסו תאוצה בחמש השנים האחרונות, מספרת ברברה אנדרס, מדריכה ארצית לחינוך סביבתי במשרד החינוך. לדבריה מדובר בתגובת נגד למצב שבו ילדים חשים ניתוק מהטבע, גדלים בעיקר צמודים למסכים מרצדים ומבלים בחנויות הקניון במקום עם חברים.
סקר שהזמין משרד המדע לרגל ליל המדענים האחרון ופורסם החודש, מגלה כי רוב הילדים (65 אחוזים) מקבלים את הטלפון החכם הראשון שלהם כבר בגיל 10, ו-46 אחוזים מתוכם ציינו כי משחק בטלפון הנייד הוא האהוב עליהם ביותר מבין סוגי המשחקים. רק 23 אחוזים מהילדים עדיין יוצאים לשחק במשחקי רחוב אחר הצהריים, וגם זה בין פעם לשלוש פעמים בשבוע.
מסקר דומה שהתפרסם השנה בבריטניה עולה כי 75 אחוזים מילדי הממלכה מבלים פחות זמן בחוץ מאסירים בבתי הסוהר. אך נראה שהמצב בישראל טוב יותר: 43 אחוזים מהילדים ציינו שהם יוצאים לשחק בחוץ לעתים תכופות, שלוש פעמים בשבוע או יותר; 39 אחוזים יוצאים פעם-פעמיים בשבוע ואילו 18 אחוזים מהם יוצאים לשחק בחוץ לעתים רחוקות יותר או שאינם יוצאים לשחק בחוץ כלל.
כדי להחזיר את הילדים למקום הטבעי שלהם ולמשחקים בין אבנים, פרחים ועצים, פורחות בישראל יותר ויותר יוזמות מקומיות בגנים ובתי הספר שמטרתן לתת מענה לחוסר ב"זמן משחק" שאינו כולל מסך. בגני ילדים בצפון יוצאים בשנים האחרונות ילדי הגן מדי שבוע לטבע ומפתחים את הדמיון והיצירתיות ללא משחקים שנקנו בחנות. "עשרות גנים בישראל מאמצים עקרונות מגני היער ויוצאים למספר שעות אל מחוץ למתחם הסגור שבו הם מבלים את רוב שעות היום", אומרת סנדרס. בנוסף, היא מציינת כי בגנים רבים נולד המושג של "חצר יער", המתאר חצר שבה יש חומרים טבעיים למשחק כמו עלים וחול על משטח טבעי ולא ישר ומרוצף.
כאמור, המודל של גן יער אומץ לראשונה במלואו בישראל בגן קשת במצפה-רמון. הגן הוקם ב-2012 על ידי רון מלצר, הנחשב לאביהם של גני היער בארץ. מלצר (32), הסב את "גן קשת" תחת ניהולו מגן עירייה רגיל לגן ניסויי של משרד החינוך בתמיכת המועצה המקומית, מחלקת החינוך וכמובן הורי הגן שנתנו את אישורם למהלך שהחל לפני ארבע שנים. "זה התחיל כסיפור אישי שלי. עברתי במהלך השנים התנסויות שגרמו לי להבין כמה למרחב יש יכולת להיטיב עם נפש האדם", מספר מלצר. "גרתי כמה שנים באוהל ואז עברתי קורס של 'שומרי הגן' והבנתי שמה שאני רוצה לתת לאנשים זה את המפגש הפשוט הזה עם המרחב".
הוא הגיע למצפה-רמון לפני חמש שנים ונכנס לגן מועצה כגנן מחליף לגננת שהייתה בשמירת היריון. בהמשך קיבל מההורים הצעה לנהל את הגן. במקביל הוא שמע על גן יער בפינלנד וערך מחקר קטן בגוגל. "באותו רגע חיי השתנו. קראתי מחקרים והבנתי שמדובר בזרם חינוכי ושיש אלפי גנים כאלה בעולם. זה נתן לידע האינטואיטיבי שלי שם, ואז אמרתי להורים שאקח את ניהול הגן אם יתנו בי את אמונם להפוך אותו לגן יער". בהמשך נסע לגרמניה והתארח בגני יער מזרמים שונים, וכאשר שב ארצה הוא קיבל את אישורה של המפקחת ממשרד החינוך להתחיל לצאת עם הילדים לימים שלמים החוצה.
בגן קשת לומדים 33 ילדים בגילאי 3-6 בחורשה, במשך ארבעה ימים בשבוע. ביומיים הנוספים ובשעות הצהרון הם במבנה הגן המקורי. "בשנה הראשונה המעבר מהמבנה לחורשה היה קשה לילדים, אך כבר בשנה השנייה הידע ודרכי ההתמודדות עברו מהילדים הוותיקים לחדשים וזה היה הרבה יותר פשוט", מספר מלצר.
"האידיאל הוא פשטות. בבוקר אנחנו מדליקים עם הילדים את האש, מכינים פיתות וחותכים ירקות לארוחה. לאחר מפגש הבוקר אוכלים ואז יש זמן משחק במרחב - משחקי דמיון, בונים ארמון מאבנים ומחטי אורן. בזמן הזה הצוות הולך הצדה ומתבקש לא להתערב במשחק של הילדים, כדי לתת להם את היכולת להתמודד ולפתח משחק בעצמם. כשהם צריכים להגיע לשירותים הם פשוט מתרחקים מאזורי המשחק, חופרים בור, עושים בו את צרכיהם ולאחר מכן מכסים אותו בחול ומסמנים במקל".
איך ילדים צעירים מתמודדים עם הסכנות שמזמין המפגש עם הטבע?
"בתרבות שלנו אנחנו מרחיקים כל הזמן את הילדים מסכנות, והגנים בנויים בצורה מאוד סטרילית. זה גורם בין היתר לכך שילדים לא יודעים להתמודד עם סכנה, והמסר שמועבר אליהם הוא שלא סומכים עליהם. בגן יער אני רואה שאפשר לסמוך עליהם וניתן להגדיר להם גבולות ברורים וכללים. איך מרימים אבנים בלי להיפגע מחיות, ואת גבולות האש. הנטייה של רוב הגננות היא להגיד לילדים 'לא'. לא להרים אבנים, לא להדליק את האש. ואנחנו אומרים לוותר על ה'לא' ולהסביר איך אפשר כן לעשות".
איך עברתם את החורפים במדבר הקר?
"בסוף החורף הראשון נסעתי שוב לגרמניה כדי להבין איך מנהלים גן במינוס 15 מעלות בשלג, לאחר שלהורים בגן שלי הייתה התמודדות לא פשוטה במהלך החורף והרגשתי צורך להבין איך עושים את זה נכון", מספר מלצר. "מאז בכל חודש נובמבר אנחנו מקיימים אספת הורים כהכנה לחורף, שבה אנו מסבירים כיצד להלביש את הילדים וממליצים איזה סוג ביגוד לרכוש. בנוסף יש לנו יריעה נגד רוח ויריעה נגד גשם. באירופה יש להם מחסה בסיסי ביער, בארץ ביקשנו מהמועצה מחסה והעניין כרגע בתהליך התקדמות".
התמיכה של משרד החינוך במיזם של מלצר עשויה להפתיע. בכל זאת, מדובר במערכת קונבנציונלית של כיתות מבוטנות המעניקה גב לתוכנית שבה ילדים לומדים ביער.
"הרבה יותר פשוט להקים גן יער פרטי, אבל הרגשתי שברגע שמשרד החינוך פתח לזה פתח, חובה להיכנס דרכו", מסביר מלצר. "התחושה הייתה של שליחות כי ככה זה לא עולה אלפי שקלים למשפחה ויכול לפנות לעוד אוכלוסיות. בעיניי זו מתנה שכל הילדים צריכים להיות חשופים אליה, וזה לא צריך להישאר חינוך לעשירים בלבד".
רק בשנה האחרונה הוקמו בארץ עוד שלושה גני יער בהשראת הגן שבמצפה-רמון, וישנם גנים נוספים המוציאים את הילדים יום בשבוע אל היער. היזמים מגיעים אל מלצר כדי ללמוד איך מתנהל העניין, ומפתחים מודל דומה במקום מגוריהם: "מהתגובות שאני מקבל אני רואה שזה מדבר אל לב ההורים. בשנה האחרונה הרבה מאוד אנשים מגיעים לבקר בגן שלנו, לצד סטודנטים וגננות שמבקשים ממני ליווי והדרכה בנושא גני היער".
לדבריו, השינוי בילדים מורגש כמעט מיד. הם הופכים להיות רגועים ונינוחים יותר במרחב האינסופי, לעומת הכיתה הצפופה שבה לומדים בדרך כלל עשרות ילדים יחד.
"המפגש עם הטבע חשוב מאוד להתפתחות הרגשית והפיזית של הילדים, הם לומדים להשתמש בכל הגוף, לבוא במגע עם מרחב לא סטרילי, לטפס על עצים", אומר מלצר, "מטמיעים כללים חשובים לחיים, אלו דברים אלמנטריים לכל הילדים. בנוסף, מחקרים מראים שילדי גני היער מגיעים עם מיומנויות רגשיות גבוהות יותר לכיתה א'".
בארץ כאמור פועלים גם מיזמים דומים לגני היער, המזמינים את הילדים למפגשים קצרים יותר עם הטבע. בגבעת-עדה מתקיים פרויקט יוצא דופן בשם "חינוך יער" המפגיש את הקהילה כולה עם יער האלונים הסמוך בשיתוף עם המועצה האזורית רמת-הנדיב. ענת לב ארי ואייל טפרברג החליטו ללמוד את נושא היערנות והגיעו עד לגן היער של מלצר במצפה-רמון כדי להכיר את האפשרויות השונות.
לב ארי איבדה את אחותה בנסיבות טרגיות לפני שנתיים, ואת עשייתה בתחום חינוך היער היא מקדישה לזכרה כמעין פרויקט הנצחה: "חליתי בסרטן השד לפני חצי שנה ולצד הטיפולים שעברתי הרגשתי שהעבודה שלי עם הטבע, החיבור לאדמה - מזין אותי ועוזר לי בתהליך הריפוי".
בן ארי פועלת בתחום חינוך היער במשרה מלאה ומפעילה ארבעים תושבים ביישוב, שכל אחד מהם אחראי על תחום אחר ביער: "בנינו תוכנית פעילות בליבת היער, מיפינו שטחים למחקר ואזורי התכנסות, ובנוסף קבענו שבעה מתחמים הנקראים 'כיתות היער' ולשם מגיעים ילדי בית הספר והגנים לפעילות".
בית הספר גבע שבגבעת-עדה נהנה משיתוף הפעולה החדש שנוצר עם היער הסמוך. כל כיתה בשכבות א'-ב' יוצאת לבד ליער לחמישה מפגשים עם מורים חיצוניים, ובכיתות ג'-ה' הם יוצאים לחקור את היער. בארבעת גני הילדים בגבעה יוצאים הילדים לשעתיים שבועיות ביער. מלבד ההדרכה שקיבלו אצל מלצר, השנה יעברו הגננות השתלמות בנושא כדי להרחיב את הידע שלהן.
בין הפעילויות שעורכים תושבי גבעת-עדה ביער ישנה תנועת ילדים בשם "ילדי הגבעה" המקיימת פעילות ביער כל יום שישי, פעם בשבועיים עורכים התושבים קבלת שבת ביער, כנסים, ניווט משפחות ביער, פעילות אתגרית להורים וכמובן חינוך היער לילדים הלומדים. לב ארי: "המצאתי את המונח 'חינוך יער' וקבעתי לו יעדים ותכנים: למידה חושית מתוך החוויה, כשהגננת או המדריכה הן לא מקור המידע היחיד, האפשרות פשוט להיות ביער בלי לייצר מטלות כמו בכיתה. פשוט להיות".
אחד מיעדי הלמידה ב"חינוך יער" הוא פיתוח עצמאות וניהול סיכונים, מספרת לב ארי. "הילדים שלנו לומדים איך להרים אבן כך שנחש לא יקפוץ עליהם ואיך לטפס על העץ על ידי שלוש נקודות אחיזה. הם לומדים להחזיק סכין בצורה נכונה ולהדליק אש. היו לנו שני מקרים בשנה האחרונה בהם נמנעו פגיעות בילדים שהרימו אבן נכון וכך נחשים ששכבו מתחתיהן לא הכישו אותם".
וכך, במקום לשחק מול המחשב או לצפות בעוד סדרה, יוצאים ילדי גבעת-עדה ליער הסמוך לביתם ולומדים שיווי משקל באמצעות טיפוס על סלעים ועצים.
לב ארי מתארת את ההשפעה החיובית של היער על הילדים שמתקשים לפעול בכיתה ומוצאים עצמם מחוץ למעגל החברתי: "מדובר בקסם. ילדים עם הפרעות קשב פתאום מרגישים בין שווים. היער יוצר הרכבים חברתיים חדשים, ילד שבכיתה לא מדבר פתאום מגיע ליער ויש לו חברים. ילד שלא הסתדר פתאום נהיה מנהיג בחוץ. ביער הם עוזרים אחד לשני באופן ספונטני ומתחברים בצורה שלא מתאפשרת בבית הספר".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם