לבנות ולספח: ההזדמנות הגדולה של הימין הישראלי
בחירתו של דונלד טראמפ מציבה בפני הימין הישראלי הזדמנות היסטורית, חלומית ובלתי חוזרת, לממש את משנתו המדינית: אם רק נרצה נוכל לספח, לבנות, להחיל ריבונות, לקבוע עובדות בשטח ולסיים אחת ולתמיד את הבעיה הפלסטינית
ושוב נשברו הסקרים, הופרכו התחזיות, כשלו הניתוחים, התרסקו הנבואות. כמו בבחירות בישראל, כמו בבחירות בבריטניה ובגרמניה, כמו במשאל הברקזיט, התברר שלהמון יש דעה והוא אפילו מצביע בעדה. התגלה שהציבור במקום אחד והאליטה,זו שמורכבת מהסוקרים, העיתונאים, הפוליטיקאים והאקדמאים, במקום אחר לגמרי. ימנים ממאדים, שמאלנים מנגה. לעם נמאס מאליטה מנותקת.המכנה המשותף בין ישראל, אירופה המערבית ועכשיו ארצות הברית זועק לשמים. גם כאן, גם שם, אנשים רוצים גישה שמרנית, ערכים לאומיים, פוליטיקה פשוטה, מישהו שידאג להם ותו לא. קו אחד מחבר בין "החיים עצמם" כדברי נתניהו ו"בואו נעשה את שוב את אמריקה גדולה", כסיסמת טראמפ. גם כאן כאן שם אלה המוטיבים הראשוניים ביותר שהנאורים בעיני עצמם מתרחקים מהם אך העממיים מאמינים בהם.
נתניהו מברך את טראמפ. צילום: לע"מ
מנגד, התחכומים, הטהרנות, ההתייפיפות, הגלובליות, הפוסט מודרניות, היו ויוסיפו להיות זרות ולא טבעיות.
המסקנה מכל זה, מסתכמת במילה אחת: צניעות. אל תכתיבו לאנשים מה לומר, חידלו מלהטיף להם מה לחשוב, הפסיקו לנבא את התנהגותם ובעיקר הרפו מן הניסיונות לחזות העתיד. חבל שדברי חכמים על השוטים והנבואה שוב יוכיחו את עצמם.
מעבר לתופעות הגלובליות, חשובה פי אלף היא ההזדמנות הישראלית. ידוע לכל שטראמפ הוא אדם בלתי צפוי ובכל זאת אי אפשר להתעלם ממעגל האישים שמקיפים אותו. בשנת היובל למלחמת ששת הימים עומדים להוביל את הממשל האמריקני מדינאים שהמילים "ריבונות ישראלית" לא פסולות בעיניהם אך על מושגים כמו "עם פלסטיני" ו"מדינה פלסטינית", הם מציבים סימן שאלה.
הנה הרשימה. דיויד פרידמן, יועצו של טראמפ לקשרים עם ישראל ומי שעשוי להיות השגריר הבא, הוא בין היתר יו"ר אגודת ידידי בית אל. כלומר הוא תומך נלהב של הבניה היהודית ביו"ש וככזה הקים בין היתר את מטה טראמפ בשומרון.
מייק האקבי, מושל ארקנסו לשעבר, ביקר פעמים רבות בהתנחלויות ובעיר דוד. "אני רואה את יו"ש כחלק בלתי נפרד מישראל. אתמוך בחיזוק ההתיישבות היהודית ביו"ש ואמשיך לראות במקום הזה מולדתו וארצו של העם היהודי", אמר בעת ביקור בשילה בהתבטאות אופיינית ולא ניצית במיוחד.
רודי ג'וליאני, תומך ישראל נלהב וחבר אישי של ראש הממשלה, כפר לאחרונה ברעיון המדינה הפלסטינית. "ישראל צריכה לדחות את פתרון שתי המדינות", אמר ג'וליאני בוועידת האמריקנים הישראלים (IAC) בוושינגטון. "זה נשמע טוב כאשר אומרים 'פתרון שתי המדינות', אבל זה לא המצב האמיתי. כי יש מדינה אחת שבה יש דמוקרטיה, ערכים, שלטון חוק ואכיפת חוק בעוד השניה עשויה משותפות של שתי קבוצות.
קבוצה אחת, חמאס, שהיא ממש ברברית וקבוצה שנייה אש"ף, שהיא מושחתת. משהו התפספס ביחס שלנו לישראל בתמיכה בשתי מדינות ואיני יודע מתי זה קרה. לישראל אין אינטרס שתהיה לידה מדינת טרור ואם לא הייתה ישראל". הוא הזכיר כי כאשר שימש כראש עיריית ניו יורק אסר על יאסר עראפת להשתתף בקונצרט שיזם. "אני לא אוהב רוצחים", אמר.
בכיר נוסף הצפוי לקבל תפקיד הוא ניוט גינגריץ' שאוהב את ישראל אהבת נפש. גינגריץ' אמר פעם כי הפלסטינים הם "עם מומצא. צריך לזכור שלא הייתה מדינה פלסטינית, אלא רק חלק מהאימפריה העותמנית. באופן היסטורי, הפלסטינים חלק מהקהילה הערבית".
גם ג'ון בולטון, לשעבר שגריר ארה"ב באו"ם, להתמנות לתפקיד בכיר בממשל טראמפ. גם הוא תומך מושבע של ישראל ומתנגד למדינה פלסטינית. אחרון חביב הוא אליוט אברהמס שאמנם פחות ניצי מהאחרים אך יטה גם הוא אוזן למה שיש לישראל לומר. מבין התורמים אי אפשר שלא להזכיר את שלדון אדלסון, בעליו של עיתון זה, המחזיק בדעות ניציות מאוד אשר טראמפ במידה רבה חייב לו את נצחונו.
המשמעות של כל זה היא שעלינו לצבוט את עצמנו כדי להיות בטוחים שזו המציאות. כי בפני ישראל, וליתר בדיוק בפני הימין הישראלי שבשלטון, ניצבת הזדמנות היסטורית, חלומית ובלתי חוזרת, לממש את משנתו המדינית. אי אפשר להתחבא עוד מאחורי הגב של אובמה. אין סיבה להתבכיין על הקהילה הבינלאומית. זה בידינו. אם רק נרצה נוכל לספח, לבנות, להחיל ריבונות, לקבוע עובדות בשטח, לסיים אחת ולתמיד של הבעיה הפלסטינית, לא על פי התכניות המסוכנות של השמאל אלא על פי ההצעות הבטוחות של הימין.
המשוכה היחידה בפני קבורת המדינה הפלסטינית והחלת החוק הישראלי ביו"ש היא רצון הממשלה והעומד בראשה. בעוד חודשיים יכנס לבית הלבן נשיא חדש שמנפץ את כל המוסכמות. אוי לה לישראל אם לא תנצל זאת לשבירת הכבלים שקשרה בהן את עצמו, או שאחרים קשרו אותה מאז שנות אוסלו.
המינימום של המינימום היא תכנית בנט להחלת ריבונות בשטח C. המקסימום הוא סיפוח הדרגתי אך מלא כהצעת חוטובלי. דבר אחד בטוח. תהיה זו קטסטרופה אם ראש הממשלה ימשיך לדבר על נאום בר אילן או מדינה פלסטינית. יהיה זה אסון אם יחמיץ את צירוף הנסיבות של ממשלה ימנית, נשיא ימני ו-50 שנים לחזרת העם היהודי לארצו. ח"כי הליכוד, שרי הליכוד, הימין החוץ פרלמנטרי ואולי גם ראש הממשלה עצמו, יודעים את זה. כעת עליהם לנקות את הראש מעשרות שנות תעמולה ולחבק את ההזדמנות בשתי ידיים. כי איך אמרה שרי אריסון? השינוי מתחיל בתוכנו.
המאמר המלא יופיע ביום שישי ב'יומן' מקור ראשון
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם