מחאה עם בשר: "בהתחלה יהיה זול ואז המחירים יתייקרו"
בזמן שבמשרד האוצר גאים בקידום רפורמות שנועדו לפתוח את שוק המזון והבשר לתחרות ולהוזיל את המחיר הסופי לצרכן, חקלאים רבים חוששים שהסחורה המיובאת מחו"ל תגרום להם לאבד את מקור פרנסתם
יותר משלושה שבועות הם מגיעים מדי ערב אל מול הבית בחיפה. ארבעה-חמישה חקלאים, מיוזעים מעמל יומם, מלווים לעתים בנשותיהם או בילדיהם, עומדים תחת ביתו של שר האוצר משה כחלון. בשלטים שהם מניפים הם מוחים על תוכנית משרד האוצר לבטל את המכסים והמסים המוטלים על ייבוא בשר טרי לישראל, שלדבריהם תחסל את מקור פרנסתם.
ביום שלישי בערב היו אלה עודד שהם ממושב שדמות-דבורה, יוסי ויידה ואמיר סגלציק מהמושב שרונה, ויאיר בן-עזר מכפר-חסידים. כולם בעלי רפתות משפחתיות שהורישו להם הסב והאב, והם ממשיכים את המורשת המשפחתית. במשטרת חיפה כבר מכירים את ההפגנות דלות המשתתפים, ומרחיקים את החקלאים מהמקום לפני שהם מספיקים לחמם את הקפה. בתוך דקות ספורות מתייצבים מול ארבעת המפגינים שבעה שוטרים, דורשים מהם בתקיפות לעזוב את המקום ומציעים להם ללכת להפגין מול משרד האוצר בירושלים ולא להפריע למנוחת השר ובני משפחתו. מחלונות הענק בקומת הפנטהאוז השנייה אפשר להבחין בדמותו של כחלון מסב עם בני משפחתו לארוחת הערב.
"חקלאים הם עקשנים בני עקשנים, ואנחנו נגן על מפעל החיים הציוני שלנו ולא נוותר", אומרים לנו הארבעה, לפני שהמשטרה מרחיקה אותם. אני עוד מספיק לשגר לשר הצעה מאתגרת: לרדת אלינו, להצטרף לכוס קפה ולשוחח עם החקלאים. הווי הכפול מתנוסס בוואטסאפ, אך תגובה - אין.
כדי להבין את הרקע למאבק, הנה הסבר קצר. במשך שנים מנעה מדינת ישראל ייבוא המוני של תוצרים חקלאיים ממדינות בעולם, החל מפירות וירקות ועד בשר טרי וביצים, באמצעות קביעת מכסות לכמות התוצרת שאפשר להכניס בשערי ישראל, והטלת מכס על התוצרת שכן נכנסה. המטרה הייתה לשמור על רווחיות השוק המקומי, ולהגן על החקלאים כדי שיוכלו להתחרות במחירי הסחורה מהעולם הגדול.
בעקבות יוקר המחיה ופערי המחירים הגבוהים בין ישראל למדינות אחרות, הממשלה פועלת בשנים האחרונות להגדיל את מכסות הייבוא של התוצרת החקלאית לצד מוצרי מזון יבשים, ולצמצם את המס, כדי לעודד תחרות ולהוריד מחירים לצרכנים בעקבות גיוון ההיצע בחנויות. הורדת המכסים על הבשר הטרי, שעומדת עתה בלב המחלוקת, אמורה להתבצע באופן הדרגתי לאורך השנים הקרובות, והיא תתחיל בהכפלת מכסות הייבוא כבר בשנה הבאה. מטרתו של כחלון היא להביא לכך שעד שנת 2020 ייפתח יבוא הבשר הטרי ללא מכס, בשיעור שימלא כמעט את כל הביקוש בשוק הישראלי.
שוק הבשר הטרי הכשר בישראל מוערך כיום בכ-20 אלף טונות בשנה, שהמחזור שלהן הוא כשני מיליארד שקלים. על ייבוא בשר טרי מוטל כעת מכס של 12 אחוזים ממחיר רכישתו בחו"ל, ותוספת של 13 שקלים לקילוגרם. במשרד האוצר מעריכים כי לאחר השלמת הרפורמה יוכל הצרכן לרכוש בשר טרי במחיר זול ב-20-30 אחוזים ממחירו של הבשר משחיטה מקומית. על פי נתוני ה-OECD, מחירי הבשר בישראל גבוהים בכ-20 אחוז ממחירו במדינות הארגון.
בשבועות האחרונים נאבקו חברות הענק השולטות בשוק הבשר, 'תנובה' ו'דבאח', כדי לשמר את כוחן במגרש המשחקים של שוק הבשר המקומי ולקבל נתח משמעותי גם בייבוא הבשר. אך מי שנותרו ללא מענה הם הניצבים ראשונים בשרשרת הייצור, מגדלי הבקר לבשר ולחלב.
"שבענו מרפורמות שפוגעות בנו וגורמות לנו ללכת ולהיסגר. באוצר מסתכלים על הכול בעיני הכלכלה הטהורה, בלי לראות את המציאות המורכבת", אומר עודד שהם. "מבחינת נערי האוצר הרבה יותר נוח, למשל, לייצר חלב בשלוש רפתות ענקיות בצפון, במרכז ובדרום, ושהמפעלים יהיו צמודים אליהן וכך ייצור החלב יתייעל, גם אם בדרך ייסגרו עוד אלף משקים. זה חוסר הבנה וחוסר רגישות".
החקלאים מספרים כי הם נדרשים שוב ושוב להתייעל, ובשנים האחרונות, בעקבות מחאות הקוטג' והמילקי, הם התייעלו באופן ניכר, אך אינם מסוגלים לעמוד עוד מול הדרישות החדשות שעולות מלשכתו של כל שר חדש במשרדי הכלכלה, החקלאות והאוצר. לטענתם, אין להם יכולת להתמודד עם מחירי הבשר מחו"ל, ומכאן מהירה הדרך לעליית מחירי החלב בישראל ולסגירת רפתות.
"הכול נמצא בשרשרת והדברים קשורים אחד לשני", אומר שהם. "אם אני מרוויח פחות על הבשר שאני מוכר, כי אצטרך להתמודד מול מחירי הבשר המיובא, אז מחיר החלב יעלה מיד. ומה הועילו חכמים בתקנתם?"
איך ירידת מחיר הבשר תעלה את מחיר החלב?
"הבשר למאכל הוא חלק מהרווחים שלנו, ו'מחיר המטרה' שאנחנו מקבלים מהמדינה נקבע מראש בהתחשב ברווחים שלנו מהבשר. כדי שפרה תייצר חלב היא חייבת להיכנס להיריון ולהמליט. לא כל ההמלטות מסתיימות בלידת עגלה שיכולה לתת חלב, והעגלים הזכרים נמכרים לשוק הבשר המקומי. אם לא ארוויח מחיר הוגן על העגל הזה הרווחים שלי ירדו, ולא יהיה לי שווה להזריע את הפרה כדי שתלד ותיתן חלב. יש פה מעגל שפוגע בכל השרשרת. המדינה קבעה לפני ארבע שנים שהיא רוצה להוריד את מחיר החלב, ועכשיו היא רוצה להוריד גם את מחיר הבשר. זה כמו משל החמור שיום ויומיים לא נתנו לו לאכול וראו כי טוב ושהוא חי, ביום השלישי הוא מת. אי אפשר לעשות חקלאות בתנאים כאלה".
דרישת האוצר לפתוח את השוק לתחרות זוכה לתמיכה ציבורית, שכן היא צפויה להיות מתורגמת למחיר זול יותר בחשבוניות של כולנו ברשתות המזון. יאיר בן-עזר, מוותיקי החקלאים בכפר-חסידים שבעמק זבולון, טוען שמדובר במצג שווא: "אתה יודע מה יקרה? שנה אחת הכול יהיה נמוך, ואחר כך התחרות המקומית תיעלם כי אנחנו ניעלם, ואז כל היבואנים יעלו את המחירים ואתה תשלם על זה ביוקר".
ושהם מוסיף: "אתה יודע שכבר כמה שנים מייבאים לכאן 20 אלף עגלים חיים בחודש? הייבוא הזה הולך ומתעצם, ולא רואים על המדף הוזלה של המחירים. זה בלוף. מספרים לנו שהמחירים ירדו, אבל הסוחרים בשרשרת הייבוא צוחקים כל הדרך אל הבנק בזמן שהחקלאים המקומיים הולכים וקורסים".
יוסי ויידה מהמושב שרונה שבגליל התחתון, נולד לתוך החקלאות ועסק בה מגיל צעיר עם בני משפחתו. במהלך השנים ידעו בני משפחת ויידה רפורמות שונות שהובילו שרי האוצר: "בכל פעם משרד האוצר מספר לאזרחים סיפור אחר על השיטה החדשה להוריד מחירים. בעבר פתחו את השוק לייבוא עגלים במשקל נמוך, ואז הכניסו עוד ועוד עגלים וסיפרו לצרכנים שהמחיר ירד ליבואנים. אבל השוק החופשי לא הגיב לתאוריות שלהם. מי יתחייב שגם אחרי רפורמת המכסים החדשה של כחלון המחיר ירד? יכול להיות שהוא ירד בטווח המיידי בגלל רצון של היבואנים למכור בזול, אבל אף אחד לא יבטיח שהמחירים האלו יישארו".
ויידה מחזיר אותנו ליוני 2011. ברשתות החברתיות התפתחה מחאה עממית נגד מחירם היקר של מוצרי החלב, ובראשם גבינת הקוטג' הפופולרית. בעקבות המחאה החלו במשרדי הכלכלה, האוצר והחקלאות להביא לפתיחת שוק הייבוא והורידו את המכסים, בהבטחה שהמהלך יביא להוזלה דרמטית במחירי הגבינות.
"הייתה הורדה של כשלושה שקלים במחיר גבינת 'עמק' ברשתות, ונכנסו לשוק יבואנים עם גבינות פולניות. היום כבר בקושי רואים אותן על המדפים. עכשיו אנחנו יודעים לומר שההוזלה הכללית במוצרי החלב שהביאה הרפורמה עומדת על שמונה אחוזים בלבד. מה זה שמונה אחוזי חיסכון כשבדרך נסגרו 150 רפתות? אם תבדוק היום בסופר תראה שבסופו של דבר הגבינות ההולנדיות, הפולניות והבלגיות שוות במחירן לגבינת 'עמק' המקומית", ציין ויידה.
"אין לנו כבר להיכן להתייעל", ממשיך אמיר סגלציק, שכנו של ויידה בשרונה. "כל ארבע שנים בא מישהו אחר ומחליט שהוא עושה רפורמה חדשה. דרשו שנגדיל את מספר הפרות שאנחנו מגדלים ואז שנוריד את מחירי החלב, ומצאנו את עצמנו מול הוצאות אדירות של פיתוח ומצד שני עם הכנסות נמוכות יותר. עכשיו כשרוצים שוב לחנוק אותנו, אין לאיפה להתייעל יותר".
ובכל זאת, מדוע שהצרכן ישלם על בשר מחיר יקר כל-כך כשאפשר לייבא אותו מחו"ל בפערים משמעותיים?
שהם: "אני לא מזלזל בהוצאות של האזרחים, ודין פרוטה כדין מאה. אבל אני חושב שבזמן שאתה ואני יושבים פה ומדברים, בנט, כחלון וביבי מרוצים שאנחנו מדברים על מחירי התוצרת החקלאית ולא על כמה עולה לנו הדלק ואגרת הרכב, כמה עולה הביטוח באוטו וכמה עמלות לוקחים לך בבנק ובפנסיה. הם רוצים שנתעסק בדברים הקטנים ונילחם זה בזה, במקום להתמודד עם היוקר האמיתי של החיים. עשו תוכנית התייעלות לרפתות, ולמרות כל זה לא ראית הוזלה בקוטג' ולא במילקי. הכי קל ללכת על החלשים. אף אחד לא מדבר איתך על הסיטונאים, על רשתות השיווק וההפצה.
"בדקו ומצאו שבעקבות רפורמת הבשר הטרי, כל בית אב במדינה יחסוך כ-17 שקלים בשנה במקרה הטוב. אתה הולך על הראש של החקלאי בגלל 17 שקל? רמי לוי מחכה שהחקלאים ירדו על הברכיים, כשהסחורה שלנו תירקב במקררים אז הוא יקנה אותה במחירי הפסד והוא יודע שלחקלאים כבר לא יהיה מה להפסיד. אתה רוצה להיות חברתי? אל תהיה גיבור על חלשים. תחתוך מהרווחים שלך! כך גם כל רשתות השיווק. אל תלכו על הגב של החקלאים, זו לא חוכמה".
נראה שהדיון כאן עמוק יותר. אולי בעידן הגלובלי הנוכחי, שקיצר מרחקים בין מדינות ויבשות, אפשר לוותר על החקלאות הישראלית שכבר איננה רווחית כבעבר ותופסת רק כשני אחוזים מהתוצר הישראלי.
"הנחת היסוד הזו שלא שווה לייצר פה שום דבר כי אנחנו כלכלה של אי בודד, היא לא רק בחקלאות אלא בכל הענפים. הכול פה יקר יותר - הקרקע, האוויר, הגז והנפט. הכול זול יותר לקנייה בחוץ. אבל אני חושב שהצרכן יכול להבין שלפעמים שווה לו לשלם עוד שקל, כי כשאתה קונה אצלי חלב אני משלם בכסף הזה במכולת של הדוד שלך והוא משלם עם הכסף לעובדים שלו וכן הלאה. היום אתה נותן את הכסף לפולנים על הגבינות, לארגנטינאים על הבשר, ולתאילנדים שעובדים כאן ושולחים את כל הכסף לתאילנד. אנחנו צריכים להבין שאם לא נכלכל זה את זה לא נשרוד".
החקלאים מפנים את חציהם גם לכיוונו של שר החקלאות אורי אריאל מהבית היהודי, ואף בחריפות רבה יותר מכיוון שלדעתם הוא אמור להילחם את מלחמתם: "הוא שר של אלו שקבעו את ביתם ביהודה ושומרון, והוא לא רואה אף אחד מאיתנו ממטר. הנושא הזה לא מעניין אותו, ומבחינתנו הוא לא כתובת. קבענו איתו השבוע בתערוכה חקלאית במעיין-חרוד, והוא לא בא. ביום החקלאות בכנסת הוא בכלל לא היה. אפילו ראש הממשלה מצא זמן להגיע אלינו לאחד הדיונים ולדבר ולהתחייב, ואריאל אפילו לא התקרב".
דובר השר אריאל השיב לטענות: "רק בשבוע שעבר הייתה פגישה בנושא עם נציגי החקלאים, עובדים על פשרה בין האוצר לחקלאים. באשר ליום החקלאות בכנסת, השר לא הגיע מסיבות אישיות אבל דאגנו שבכל ועדה ודיון יהיו אנשים מהמשרד".
במשרד האוצר סירבו להתראיין לכתבה וביקשו רק למסור מידע-רקע. גם מלשכתו של כחלון נמסר כי הוא לא מתראיין בסוגיה. מי שהסכים להשמיע זווית כלכלית שונה משל החקלאים הוא בועז ארד, ממייסדי 'התנועה הליברלית החדשה' הפועלת לקידום שוק חופשי בישראל.
"חקלאות ישראלית מקומית כבר לא קיימת כמו בעבר", סבור ארד. "אם מביאים את העובדים מתאילנד, את הדלק ממדינות ערב, וגם את הטרקטורים מייבאים מחו"ל, וכאן רק מגדלים את הפירות ומספקים מוצר חקלאי שהוא הרבה יותר יקר, למה צריך להמשיך לגדל אותו? בננות שגדלות בארץ יקרות בהרבה מבננות באנגליה, שבה מייבאים אותן מהאיים הקריביים ומאזורים טרופיים שמתאימים לגידול בננות".
לדברי ארד, על החקלאים להסתגל למציאות החדשה ולחפש אפיקי פרנסה אחרים. המכסים ומדיניות המיסוי מאפשרים לדעתו לחקלאים להרגיש בנוח במקום שהם מכירים ומורגלים אליו, במקום להתאמץ ולעבור לענפי גידול שיש בהם יתרון תחרותי כמו תמרים, פרחים ומוצרים נוספים שמזג האוויר הישראלי מאפשר לגדל ושבתקופות מסוימות נדרשת מאוד ברחבי תבל. "חלק מהחקלאות הישראלית הוא פורץ דרך וחדשני. לחקלאים אין ברירה אלא לאתר נישות שבהן יש להם יתרון יחסי או לשנות מקצוע בחלקם. המכס, שהוא למעשה מס שכולנו משלמים, יוצר בועה חקלאית לא הגיונית", אומר ארד.
ישנה תפיסה שישראל חייבת לשמור על החקלאות המקומית כדי להתמודד עם איום פוטנציאלי של מלחמה, חרם עולמי וסגירת גבולות.
"במצב כזה הבעיה שלנו לא תהיה גידולים חקלאיים אלא דלק וגרעינים, שבלעדיהם אנחנו לא יכולים להתקיים. אז מכינים רזרבות וחותמים על חוזים ועסקאות מתחת לשולחן, כדי שנקבל ממי שצריך מתי שנצטרך. למדינת ישראל אין יתרון בגידול חיטה, ולכן אנחנו מייבאים כ-90 אחוזים מהחיטה, כך שממילא מסתמכים על ייבוא ואנחנו לא משק במודל צפון קוריאני. כל התפיסה שאנחנו צריכים להסתמך על ייצור עצמי אינה נכונה עובדתית".
יש מי שמדבר על פערי תיווך מופרזים של הרשתות.
"הדיבור הזה לא מחזיק מים. תבדוק את פערי המחיר ואת הרווחים של רשתות השיווק הגדולות, ותראה שהם עובדים על רווחיות של אחוזים בודדים ולא על גריפת רווחים. רמי לוי מצטיין בניהול יעיל יותר מאחרים, והצמיחה של הרשת שלו אפשרה לו למכור יותר בזול. אל תשכח שבין שני השקלים שהחקלאי מקבל לעשרה שאתה משלם בחנות יש הפצה, שליחים, קופאיות, חשמל וארנונה וגם לא מעט פחת ובלאי בפרי. אלה עלויות שהן תקורות של סניף, ובסוף אתה מבין שלא עושים אקזיט ענק על חשבון החקלאים".
ומה בנוגע לערך הביטחוני והחברתי בקיום החקלאות בפריפריה ובגבולות המדינה?
"נראה לך שהחקלאי שמעבד את אדמותיו בקו הגדר במטולה זה מה שנותן את הביטחון למדינה? ברגע שהגבולות הוכרזו, הצבא נמצא שם והוא האחראי לביטחון. אם המטרה של החקלאים בגבול היא ביטחונית, אז תנו להם כסף ממשרד הביטחון על עמידתם ועבודתם בשטח.
"אין סיבה שכל עם ישראל ישלם מחיר יקר על מוצרים חקלאיים כדי לממן עמדות שמירה על גבול הצפון. לא סביר שאתה מייקר את האוכל למשפחה הענייה בשדרות ומעוות את מערכת העלויות בישראל. תסתכל על תעשיית הטקסטיל שאמנם לא נהנית מהילת הציונות והתלמים במחרשה, אבל היא העסיקה לא מעט עובדים, וברגע שהחליטו להוריד את ההגנות והמכסים על ייבוא בגדים מחו"ל - אז אמנם חברת 'אתא' נסגרה, אבל מחיר החולצה ירד ואתה יכול היום לקנות בזול".
ליאיר בן-עזר הדברים נשמעים כמו כפירה מוחלטת ברעיון הציונות וההתיישבות, אבל הוא בוחר להגיב באמצעות הסבר על משמעות החקלאות לחיינו: "החקלאות היא הקומפוסטר שלך. היא נותנת לך ריאה ירוקה. החמצן מגיע מהגידולים החקלאיים שלנו. היא לוקחת לך את כל הביוב שאתה מוריד בשירותים, במקלחת ובכיור. אנחנו עושים חשמל סולרי ברפתות, מגדלים פירות ולוקחים להשקיה את מי הביוב וממחזרים אותם, לוקחים את שאריות האוכל של המפעלים ומאכילים את הפרות.
"אתה יודע כמה זה היה עולה לך אם היית צריך לפנות את זה לאתרי אשפה? לאן היית זורק את כל זה? אנחנו אור לגויים בכל מה שאנחנו עושים פה. עכשיו רוצים להעביר את האחריות לחקלאות לאיוון בפולין בשביל חיסכון של כמה שקלים? הפרה הישראלית נותנת 12 אלף ליטר בשנה. תראה מה קורה בניו-זילנד, עם פרה שנותנת 3,000 ליטר, והחור באוזון בגודל של כל ניו-זילנד. עשינו כאן היסטוריה, ואסור לוותר על כל זה ולחשוב שאפשר להשליך על חו"ל את יהבנו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם