ראשי » חדשות » בארץ

בולימיה: אספנות בולים הפכה לתופעה היסטרית

מכתבים כבר מזמן מועברים באמצעות הדוא"ל, הגלויות נזנחו לטובת הוואטסאפ, וכמעט כל משלוח בהול אפשר להעלות לענן - ובכל זאת איסוף בולים אינו מראה סימני דעיכה. כמה מהמשוגעים-לדבר יתאספו בשבוע הקרוב לתערוכת הבולים "ירושלים 2016"

לורנס פישר רואה באוסף הבולים שלו תשובה להחלטה המקוממת של אונסק"ו על היעדר זיקה יהודית להר הבית. "ההחלטה הזו מראה שהתעמולה הערבית נגדנו עובדת - ועובדת מעולה", מסביר פישר את הקשר בין ההצבעה שהתקיימה בארגון החינוך והתרבות של האו"ם, לבין הבולאות. "גם שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, השתמש לצורך התעמולה בכל כלי אפשרי, כולל הבולים. הוא אמר שאם אתה מספר שקר מספיק פעמים, בסוף אנשים יתחילו להאמין שזו האמת. אנחנו רואים גם היום כמה שזה עובד, אחרת הארגונים המסיתים נגדנו לא היו מצליחים. תפקידי הוא לפקוח לאנשים את העיניים".

האוסף שלו, הנושא את השם "הבית הלאומי היהודי – המאבק שלנו להישרדות", יוצג בשבוע הקרוב בתערוכת הבולים הרב-לאומית "ירושלים 2016". הוא כולל מגוון רחב של בולי דואר וחותמות ששימשו ככלי תעמולה נגד ישראל.

 
כדוגמה מציג פישר חותמות ממצרים, סודן ואלג'יריה, עם הכיתוב "זִכרו את מיליון הפליטים הפלסטינים שגורשו מבתיהם ב-1948". "התחלתי מבולים המראים תעמולה ושנאה, וככה צברתי עם הזמן אוסף גדול", הוא מספר. "יש ברשותי גם פריטים מיוחדים אחרים, שהגיעו לידיי לגמרי במקרה: יום אחד בא אליי מישהו והראה לי מכתב שיועד לישראל ובטעות הגיע למדינה ערבית. המכתב נפתח על ידי הצנזורה באותה מדינה, נסגר מחדש וקיבל חותמת 'אין קשרי דואר עם ישראל'. ברור שזה התאים לאוסף שלי. יש באוסף גם גלויה שנשלחה אל שבוי מלחמה ישראלי, וכדי להכניס אותה למדינה ערבית היו צריכים למחוק את המגן-דוד".

מה לא תכניס לאוסף?
"בולים של חמאס. כן, גם הם מנפיקים בולים ומשתמשים בהם".

פישר חבר בכמה ארגוני בולאים בעולם, ומשמש כעוזר העורך של ירחון בולאי. פרסים הוא קיבל כבר מלוא החופן. "התצוגה שלי טיפסה לאחרונה יפה מאוד בעולם, וזכיתי בשלוש מדליות זהב ובשני פרסים מיוחדים אחרים. אתה יודע איזו גאווה הרגשתי כאשר בגרמניה הכריזו 'והפרס הראשון הולך לבית הלאומי היהודי'? עדיין יש לי צמרמורת מזה".
 
איך מתקבלת התצוגה שלך בתערוכות בעולם? אתה נתקל בתגובות עוינות על רקע פוליטי?
"התצוגה שלי עוסקת בנושא פוליטי טעון, אבל שופט עם ראש פתוח יבחן אותה כמו שצריך. כבר היה שופט אינדונזי בניו-יורק שמאוד התלהב מהתצוגה שלי. במקרה של שופט בעל דעות קדומות על ישראל, המצב יכול להיות יותר בעייתי. אני משתדל לא להשתתף בתחרויות במדינות אסיה. יש שם בדרך כלל נציגים ממדינות ערב, ואני לא רוצה לעורר בעיות".

התחביב שלו, מספר פישר, זימן לו מפגשים מפתיעים. "ב-2009 הצגתי בתערוכה עולמית ברומא. שוחחתי עם מוכר באחד הדוכנים שם, וביקשתי ממנו לתרגם לי כיתוב בערבית שהיה מאחורי בול מסוים, כי אני לא קורא ערבית. מישהו שישב לידו התנדב לתרגם לי, ואחר כך שאל אם אני מציג בתערוכה ומאיפה אני. רציתי לענות לו, ואז קלטתי שהוא הנציג המצרי. התחלתי להזיע, ובכל זאת אמרתי 'מישראל'. אז הוא אמר 'אתה לורנס פישר?'. נדהמתי, ואמרתי שכן. 'יופי של תצוגה, יופי של הסברים, כל הכבוד!', הוא אמר. היה לי קשה להאמין שהאדם הזה מברך אותי על משהו שאמור להיות מנוגד לתפיסות שלו.

"אחר כך הוא ישב ודיבר איתי, ואפילו הזמין אותי לאכול. ביקש שאשלח לו צילומים למצרים והזמין אותי להרצות בקהיר על איך בונים אוסף. חשבתי לעשות את זה, אבל בסוף קיבלתי רגליים קרות. אחר כך פרסמתי את התצוגה שלי באינטרנט, וראיתי שבפורום מצרי התחילו לדבר עליה, והיא הפכה נושא לדיון".
 

פישר (56), המתגורר ברמת-גן, עובד לפרנסתו כמתכנת מחשבים, מנתח מערכות ומדריך בחדר כושר. את הבולים הוא התחיל לאסוף בגיל צעיר. "אבא שלי הכניס לי את הווירוס הזה", הוא נזכר. "למען האמת, איסוף בולים של ארצות או של רכבות משעמם אותי, אבל הנושא שבו בחרתי מלהיב אותי. אני מאמין שכל אספן יגיד לך משהו דומה, ובטח יש שיראו את האוסף שלי כמשעמם".

איך אתה מגיע לפריטים שמתאימים לך?
"בעניין הזה צריך לחלק בין אוסף לתצוגה. לגבי האוסף, בעידן האינטרנט זה קל מאוד. אני יכול לקבל רשימות קטלוגיות של בולים חדשים המונפקים במדינות שונות, ואם אני רואה שם משהו שמתאים, אני קונה אותו. אבל חיפוש חומר לתצוגה שלי, שמראה את הזיקה שלנו לאזור מבחינה דתית, היסטורית, חוקית ומוסרית - הוא קצת יותר בעייתי. כדי למצוא פריטים צריך פשוט להפעיל את הראש. זה האתגר, וזה גם הכיף. ככה אני לומד הרבה מאוד על ההיסטוריה שלנו".

איך בני המשפחה מתייחסים לתחביב שלך?
"כולם חושבים שחסר לי בורג, ואולי הם צודקים. אבל לא אכפת לי מה חושבים, עבורי זו דרך מקורית ללמוד וללמד. עכשיו אני רוצה להכניס לתצוגה שלי נושאים של הלאומיות האירופית במאה ה-19, וזו הזדמנות טובה לקרוא וללמוד מחדש".

הסתכלו על המעטפות שקיבלתם בדואר בזמן האחרון, אם אתם בכלל מקבלים דואר: מזהים שם בולים? בשנים האחרונות חלק ניכר מהדיוור שלנו מבויל בחותמות, ועל פניו נראה שהבול המודבק הולך ונעלם. אלא שמתברר שהבולאות כתחביב לא פסה מן העולם, ויש הטוענים שהיא אפילו התרחבה בזכות האינטרנט – שאמנם חוסך חלק עצום מהצורך בדואר, אבל מקל מאוד את המסחר בבולים. התחכום של האספנים רק הולך וגובר, וכך גם הביקוש לפריטים יוצאי דופן.

על פי הערכות השירות הבולאי הישראלי, בארץ יש כיום עשרות אלפי אספני בולים, מתוך מאות מיליוני אספנים פעילים ברחבי העולם. כמה מן המשוגעים לדבר, שמקדישים שעות רבות לטיפוח האוסף שלהם, תוכלו לפגוש בתערוכת "ירושלים 2016" שתיפתח בבנייני האומה ביום ראשון הקרוב (13.11) ותימשך חמישה ימים. במקום יוצגו אוספי בולים נדירים, וכן אלפי דפי תצוגה ובהם עשרות אלפי פריטים לפי נושאים. הכניסה חופשית.
 

תערוכת בולים היא הזדמנות מצוינת לאספנים להציג את הארסנל שלהם בפני קהל, וגם בפני שופטים. בניגוד לתחרויות ספורט, שבהן המשתתפים מתחרים זה מול זה - בתערוכת בולים השיפוט הוא אבסולוטי. יש זוכים, אך אין מנצחים. כל מתמודד מציג את האוסף במטרה לקבל מהשופטים ביקורת ולשפר להבא את ביצועיו כמציג, ואין מניעה שכמה מציגים יזכו במדליית זהב.

בבולאות קיימים כמה ענפים: איסוף מסורתי, כלומר לפי מדינות; אוספים תמאטיים, כאלה העוסקים בנושא מסוים; וכן תולדות הדואר, איסוף הקשור לדואר אוויר ועוד. "תערוכת בולים" הוא למעשה שם מטעה במקצת. אוסף המוצג באגף התמאטי, למשל, יכלול לא רק בולים אלא גם חותמות דואר, גיליונות מזכרת, דברי בולים (מעטפות מבוילות מראש בצורות שונות) ועוד. גיוון החומר הבולאי הוא אחד הקריטריונים המקנים נקודות בשיפוט.

וכמו בספורט, גם בתערוכות בולים יש כמה רמות. הנמוכה ביותר היא התערוכה הארצית; תצוגות ברמה גבוהה נכללות בתערוכות לאומיות; ומעליהן נמצאות התערוכות העולמיות. אלה האחרונות מתקיימות בישראל רק לעתים רחוקות. בשנת 2008 התקיימה תערוכה עולמית בתל-אביב, וב-2018 מתוכננת אחת כזו במסגרת אירועי שבעים שנה למדינה.
 
השופטים בתערוכות הבולים הם אספנים בכירים, שהציגו בהצלחה רבה בעבר ועברו הכשרה מתאימה. כללי השיפוט הנם מורכבים למדי ותלויים באגף הספציפי שבו מדובר. נציין רק שבאגף התמאטי הציון מתחלק לשניים: כל תצוגה יכולה לצבור עד 50 נקודות עבור החלק הבולאי שבה - הכללת פריטים נדירים, איכות הפריטים המוצגים, הפגנת ידע ומחקר בולאי; ועד 50 נקודות עבור החלק התמאטי. בהתאם לציון הכולל נקבעת רמת המדליה שתוענק לתצוגה. ציון 85 ומעלה מעניק את הזהב, כשמתחתיו בדירוג נמצאים מוזהב גדול, מוזהב, כסף גדול, כסף, מוכסף וארד. מציג שקיבל ציון של 54 ומטה ייאלץ להסתפק בתעודת השתתפות.

האוספים המוצגים ברמה הבינלאומית נשפטים בצורה מחמירה יותר, ובעליהם צריכים לעבוד קשה עבור המדליה. כך למשל, ציון של 78 ברמה הלאומית מזכה במדליה מוזהבת, אך ברמה הבינלאומית הוא מקנה מדליית כסף גדול בלבד. יחד עם זאת, ברמה הבינלאומית יש תגמול מיוחד למצטיינים: הזוכים בציון של 95 ומעלה מקבלים מדליית זהב גדול.

האוסף של יורם לוביאניקר (50), בנושא "שחמט ומלחמה", הוצג כבר בארץ ובעולם, ולדברי בעליו הציון הגבוה ביותר שקיבל עד כה היה 85 נקודות - שווה ערך למדליית זהב. "בימי נעוריי אהבתי לשחק שחמט. ברמת החבר'ה הייתי לא רע, אבל בוודאי לא יותר מזה", מספר לוביאניקר. "בגיל 17 הגיעו לידיי בדרך כלשהי כמה בולים הקשורים למשחק הזה, והם דיברו אליי: הכרתי את המתחרים שהופיעו בהם, וזיהיתי את עמדות המשחק. כך התחלתי לאסוף".
 

לוביאניקר, תושב תל-אביב, הוא פיזיקאי במקצועו, בעל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית, ובין השאר חובב היסטוריה. בשנות האיסוף הראשונות שלו הוא תר רק אחרי בולי שחמט, ותוך כעשר שנים כבר היה לו אוסף של בולים כמעט מכל מדינות העולם, שעסקו בהמצאת השחמט, כלי המשחק, החוקים והדרך לנצח בו. מאוחר יותר החל לאסוף פריטים בולאיים אחרים, ולפני כ-15 שנה החליט לבנות אוסף שהייחוד שלו הוא ההשוואה בין שחמט למלחמה. התערוכה הראשונה שבה השתתף התקיימה בירושלים בשנת 2010.

"ההשוואה למלחמה לא נולדה סתם", מסביר לוביאניקר. "שחמט הוא משחק מלחמה, ובספרות השחמטאית נפוצים ביטויים מעולמות שדה הקרב כמו 'השחור הניח את נשקו', 'קרב לחיים ולמוות', 'שפיכות דמים' וכולי. הקשר בין השניים הוא היסטורי: המין האנושי תמיד מעתיק פעילויות מחיי היומיום והופך אותן למשחק ושעשוע - כמו ספורט ההיאבקות למשל, או משחק מונופול המדמה את עולם הנדל"ן. כך הוא העתיק גם את המלחמה אל הלוח המשובץ.

"כלי המשחק מייצגים במקור את כוחות הצבא של פעם. הרגלי הוא הלוחם הבודד, הנע ברגל; הפרש הוא הלוחם הנמצא על גב סוס, הרץ הוא לוחם הרכוב על פיל וכן הלאה. כאשר אני מציג באוסף הבולים שלי את כלי השחמט אני מראה גם את החילות של פעם, שהיוו השראה ומקור לכלים האלו, ואת לוח השחמט אני משווה לשדה הקרב. בהמשך אני עורך גם השוואה בין כללי המשחק לכללים במלחמה – מי מתחיל, איך הקרב מסתיים, מי הקורבנות ועוד. פרק נוסף באוסף מציג את האסטרטגיות בשחמט, שאף להן יש מקבילות במלחמה אמיתית".
 
בשחמט, הוא מדגים, קיימת אפשרות של הכתרה: רגלי שמגיע לשורה האחרונה, הרחוקה ביותר מנקודת המוצא שלו, הופך למלכה. באוסף "שחמט ומלחמה" מוצגות חותמות דואר הממחישות את הקידום הזה. מכאן עובר לוביאניקר לבול שהונפק לרגל הכתרתה של מלכה אמיתית - במקרה הזה סלוטה מלכת טונגה, מדינת איים בדרום האוקיינוס השקט. בכך לא תם הפיתוח של הנושא באוסף: "הכתרת מלכה בשחמט למעשה מבטיחה ניצחון במשחק, כמו שהכתרתה של אסתר המלכה הביאה לניצחון היהודים על המן הרשע", אומר לוביאניקר, ומציג כליל (גלויה עם בול מודפס) מרומניה, שעליה ציור של רמברנדט - המן הנופל לרגלי אסתר ומבקש רחמים.

איך אתה מגיע לפריטים שאתה מעוניין בהם?
"חלק אני משיג מאספנים ישראלים וחלק מאספנים בחו"ל. גם סוחרי בולים ומכירות פומביות הם מקורות להרחבת האוסף".

לוביאניקר חבר בהתאחדות בולאי ישראל, וכן באיל"ת – אגודה ישראלית לבולאות תמאטית, שב-12 השנים האחרונות הוא עורך את הביטאון שלה. בנוסף הוא חבר בשתי אגודות של אספני בולי שחמט – אחת בארצות הברית ואחת בגרמניה.

משאת נפשם של אספנים היא להשיג בול ובו טעות, ולוביאניקר זכה להניח ידו על שניים כאלה. "יום אחד ראיתי באתר מכירות באינטרנט בול מקובה שבו הצבע הצהוב הודפס כמה מילימטרים גבוה מדי, וכתוצאה מכך בשורה הראשונה של לוח השחמט יש משבצות לבנות לחלוטין, ואילו בשאר השורות המשבצות הן צהובות. מיהרתי לקנות את הבול, ושילמתי סכום גבוה למדי תמורתו.

לאחר מכן החלטתי לקנות עותק נוסף של הבול הרגיל, ונכנסתי לאתר המתמחה בבולי קובה. היו שם כמה עותקים, אלא שאחד מהם, לא להאמין, היה עם אותה טעות בדיוק. המחיר שלו היה נמוך עד כדי גיחוך. בשלושים שנות אספנות לא ידעתי על קיומה של הטעות הזו - וביום אחד קניתי שני עותקים. מאז לא ראיתי בול נוסף דומה, ואני גם לא מכיר אספן שחמט אחר שמחזיק בול כזה".
 

המקצוענים מקרב אספני הבולים יכולים להפיק רווחים כספיים משמעותיים מהאוסף שלהם, אבל לשם כך יש צורך בידע נרחב, בהשקעה רבה, וגם בלימוד יסודי כדי להבין עד כמה נדיר הבול ומה ערכו הכספי. גילו של בול איננו המדד הקובע את מחירו: בתחילת המאה ה-19, כשהדואר היה אמצעי התקשורת העיקרי, הודפסו הבולים ברוב מדינות העולם במיליונים רבים של עותקים. חלק ניכר מהם השתמרו, הם נמצאים בשפע בידי האספנים, ובדרך כלל מחירם במצב משומש נע בין כמה אגורות לשקלים בודדים.

יצחק (איציק) ברק אוסף בולי תעופה מאז שהוא זוכר את עצמו. לתחביב הזה הוא הגיע בעקבות אביו. "מגיל צעיר התעניינתי בתעופה, ואפילו רציתי לצאת לקורס טיס, אלא שלא הסתייע. כ'טייס מתוסכל' התחלתי להתעמק בנושא ולאסוף חומר בולאי הקשור בהתפתחות התעופה והעברת הדואר באוויר. זה כולל מלבד בולים גם מכתבים, הדפסות ניסיון, כרוזי אוויר, מסרים שהועברו באמצעות יוני דואר ועוד".

לטעמו של ברק, התקופה המלהיבה ביותר בתולדות התעופה היא זו המסתיימת ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. "זו הייתה תקופה הרפתקנית, מרגשת ורבת סיכונים. חלוצי תעופה רבים קיפחו את חייהם בניסיונות נועזים להמריא אל על".

ברק (73), המתגורר בראשון-לציון, הוא מהנדס אלקטרוניקה בהשכלתו. במשך שנים רבות עסק בהנדסה רפואית, ובשנים האחרונות התמחה בתחום הלייזר הרפואי, בעיקר לשימושים אסתטיים. אוסף הבולים שלו, שאותו הוא מציג מאז היה נער, שינה את פניו במהלך השנים מבחינת כמות החומר, אופיו, הידע הבולאי והתמאטי שמאחוריו, וערכם של הפריטים. לאחרונה הוא הוצג בתערוכה בסרגוסה שבספרד, וזכה במדליית זהב.

היום עומד ברק בראש איל"ת, ומוסמך לשמש כשופט בינלאומי בתערוכות בולים. השיפוט, הוא אומר, "מבוסס על קריטריונים קשוחים למדי, כפי שנקבעו על ידי הארגון הבינלאומי של התאחדויות הבולאים הלאומיות. השופטים בוחנים אסתטיקה של האוסף המוצג, רמת החומר הבולאי, נדירותו, ועומק הידע על נושא האוסף".

 
פריטים חדשים לאוסף הפרטי שלו הוא מוצא בדרך כלל באמצעות הרשת. "חיפוש חומר בולאי, בעיקר עבור אספנים מתקדמים, היה כרוך בעבר במאמצים לא קטנים והצריך התכתבות עם סוחרים ואספנים ברחבי העולם. גם החיפוש אחר חומר אינפורמטיבי על נושא האוסף דרש חיטוט בספריות. כיום האינטרנט – בעיקר אי-ביי - מקל על השגת חומרים ומידע, ומאפשר השתתפות במכירות פומביות".

כשהוא נשאל על פריט מעניין במיוחד באוסף שלו, מספר ברק: "בשנת 1904 טבעה צוללת בריטית ליד חופי אנגליה. בין הספינות שהגיעו לעזור הייתה גם משחתת של הצי הבריטי, שעל סיפונה היו יוני דואר. ברשותי מסר שנשלח באמצעות יונת דואר מהספינה הזו אל מפקדת הצי בלונדון, ומדווח על פעולות ההצלה. יש לי גם דיווח ששלח עיתונאי ניו-זילנדי ב-1907 בעזרת יונה. הדיווח, שעסק בתמרונים של הצבא הניו-זילנדי על אחד האיים, נכתב על ארבעה עמודים עמוסים, עשויים נייר דק מאוד, ונשלח אל מערכת העיתון שלו באוקלנד".

בתערוכה הנוכחית משתתפים גם מציגים מחו"ל. כמו עמיתיהם הישראלים אף הם מבקשים להשתפר ולהגיע לרמה הבינלאומית, אך מבחינת מארגני התערוכה וקהל המבקרים הם מעין "שחקני חיזוק".

אחד האוספים שיוצגו בירושלים הוא "אוסף גויאנה הבריטית 1815-1875", שנחשב לאחד המעולים בעולם בתחומו. המושבה הבריטית, הממוקמת בצפון-מזרח אמריקה הדרומית, חייבת את פרסומה הבולאי לבול של סנט אחד בצבע אדום-מגנטה – הבול היחיד בעולם שרק עותק אחד ממנו שרד. הבול הזה אינו מופיע באוסף, שיוצג בישראל בפעם הראשונה.
 

בצד האוספים התחרותיים יוצגו לקהל שלל פריטים בולאיים שהודפסו על חומרים לא שגרתיים דוגמת ברזל, עץ ומשי, בולים תלת-ממדים, בולים שבהם הוסתרו מסרים סודיים, בולי תעמולה, בולי צדקה שנועדו לקידום מטרות שונות, בולים המתעדים מאורעות היסטוריים חשובים וגם כאלה שבעיצובם נעשו טעויות מצחיקות ומביכות. אטרקציה נוספת תהיה "הבול שלי" – בול אישי שכל אחד יכול להפיק לעצמו עם תמונה שלו, או להנציח בו קרוב שנפטר.

לכבוד התערוכה הנפיק השירות הבולאי הישראלי שפע של בולים ופריטים מיוחדים, בהם סדרת "תיירות בירושלים": חמישה בולים וקונטרס המנציחים את רחוב יפו, גן החיות התנ"כי וטיילת החומות. כמו כן יופיעו מזכרת ובה הטבעה מזהב אמיתי של תמונות הבולים הללו, וגיליון מיוחד של "הבול שלי" שכולל 12 איורים פרי מכחולו של השחקן חיים טופול, במהדורה מוגבלת וממוספרת.

לאלו שמגיעים לתערוכה אך לא יודעים על מה כדאי לשים דגש, מציע זהר נוי - אספן בולים וחבר בהתאחדות הבולאים - להתחיל מהתצוגות שהנושאים שלהן נראים כמעניינים ביותר. "לאחר שמצאתם תצוגה כזו, כדאי להקדיש זמן רב יחסית לשני העמודים הראשונים שלה - עמוד השער ועמוד התוכנית. העיקרון המנחה של תצוגות באגף התמאטי הוא לספר סיפור באמצעות חומר בולאי, כמעט כמו ספר קריאה.

עמוד השער משמש בתפקיד הכפול של שער הספר והכריכה האחורית: באמצעותו ניתן ללמוד מה נראה בתצוגה, ומה הסיפור שהיא מספרת. עמוד התוכנית מאפשר לנו להבין את מבנה התצוגה ואת ההיגיון הפנימי שבה, כשסדר הפרקים ותתי-הפרקים משקף את פיתוח הנושא. התאחדות בולאי ישראל ארגנה גם תצוגות לימודיות בנושאי איסוף בולים ותצוגות בולים, ולמבקרים שאינם מנוסים כדאי מאוד לראות אותן".
   

פיתוח טוב הוא אחד הקריטריונים החשובים בשיפוט התצוגה. המציג צריך לשמור על סדר לוגי בין החלקים השונים, להקיף את כל הסעיפים השייכים לנושא ולתת להם משקל ראוי. אם למשל נושא התצוגה מוגדר כ"ספורט", חייבת להיות בתוכנית התצוגה גם התייחסות לכדורגל. אם הנושא הוגדר כ"כדורגל" אין מקום להתייחס לכדורסל, אבל יש מקום להזכיר, בקצרה, את משחק הרוגבי, שנולד מתוך הכדורגל.

לדברי נוי, גם אספנים מתקדמים עלולים ללכת לאיבוד בתערוכת בולים, ולכן הוא מציע להצטרף לאחד הסיורים המודרכים המתקיימים במקום. "לא פעם ניתן לראות את המציגים עצמם עומדים ליד האוספים שלהם, מסבירים אותם לקהל ומוסיפים סיפורים פיקנטיים. מי שמתמזל מזלו לשמוע הסברים כאלה, יגלה שכל תצוגה – לא משנה מה הנושא שלה - יכולה להיות מרתקת".
 

התצוגה של לורנס פישר, העוסקת בתעמולה האנטי-ישראלית, תופיע בתערוכה במסגרת תצוגות ההדרכה. פישר לא ייטול חלק בתחרות, מאחר שהוא משמש הפעם כשופט מתלמד. כשאני שואל אותו האם בעידן האינטרנט והדוא"ל יש עדיין טעם לקיומם של בולים, הוא משיב: "זו שאלה ששואלים אותי הרבה. אנו חיים בישראל, מדינה שנחשבת למתקדמת, אבל לא כל המדינות הן כאלו. עדיין יש משלוחי דואר. האם מכתב סרוק קביל בבית משפט? לא בטוח, ולכן צריך לשלוח בדואר.

"אם הדואר הוא נושא ששייך לעבר, למה מדינות ערב עדיין מנפיקות בולים המראים את הצד שלהן? למה חשוב להן להשתמש באמצעי התעמולה הזה? כי הוא עדיין קיים ועדיין עובד. רק אנחנו לא מבינים עד כמה זה יעיל, ומתעוררים מאוחר מדי".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg