ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

כך ביקשו הח"כים הערבים להקים אוטונומיה עצמאית לערביי ישראל

המאבק על פינוי עמונה הופך לקרב הגדול של הבית היהודי. מבחינתו של בנט כל האפשרויות מונחות על השולחן - כולל פרישה מהממשלה. וגם: מי במחנה הציוני רוצה פרלמנט נפרד לערביי ישראל?

מי שהסתובב ביום רביעי האחרון במסדרונות המשכן לא יכול היה לפספס את החיוכים מכיוון חדרי סיעות הימין. עליזות ועליצות ניבטו בכל פינה הסמוכה ללשכות חברי הכנסת של הליכוד והבית היהודי. מנגד, חברי כנסת מהמחנה הציוני וממרצ, שרבים מהם חתמו לפני כמה חודשים על עצומה שקוראת לראש הממשלה להתנגד להגעתו לארץ של דונלד טראמפ, הסתובבו בראשים מורכנים.
 
מאוד יתכן שהשמחה מכאן והחשש משם עדיין מוקדמים, שכן איש אינו יודע איך ינהג הנשיא טראמפ, אך אלו היו התמונות שנגלו לבאי המשכן ביום שלמחרת הבחירות בארה"ב. אפילו כינוס מהיר וחפוז של השדולה למען ארץ ישראל בכנסת אורגן מעכשיו לעכשיו, כולל קריאות מצד חברי הכנסת שנכחו באירוע למהר ולפרוע את שטר בחירתו של המועמד הרפובליקני.

במקביל לכך, המשיכו השבוע הלחשושים והדיבורים סביב חוק ההסדרה, ואף התגברו לאחר שנודעו תוצאות הבחירות בארה"ב. במהלך יום שני, הרבה לפני שאזרחי ארצות הברית יצאו לקלפיות, החליטה סיעת הבית היהודי שחוק ההסדרה הופך להיות דגל מפלגתי במסגרת המשך השותפות בממשלת נתניהו. טרפוד של חוק ההסדרה, באופן כזה או אחר, ואי אפשר לדעת איזה כדור שלג יתחיל להתגלגל בעקבות כך. איך אמרו נשיאי ארצות הברית לא פעם בהקשר אחר לחלוטין - כל האופציות על השולחן.
 
האם בנט סנדל את עצמו?

בכירים בבית היהודי הסבירו אמש שבנט סנדל את עצמו באופן מכוון, עם אמירות חד משמעיות על כך שחוק ההסדרה יאושר. "המטרה שלו הייתה לגרום לכך שבהמשך הוא לא יוכל לחזור בו מההתחייבות הפומבית שלו בנושא", הוסיפו.

לא פחות משתי ישיבות סיעה ביום אחד נדרשו כדי ללבן את האפשרויות השונות שעומדות בפני הסיעה ביחס לנושא הנפיץ. שני מכשולים סומנו בדרך לאישור החוק. הראשון יגיע בדמות לחץ כבד מצד ראש הממשלה במטרה למנוע את ההצבעה על החוק בוועדת השרים לענייני חקיקה, שמיועדת להתקיים ביום ראשון הקרוב. הפגישה שנערכה אתמול בין ראש הממשלה נתניהו ובין השר נפתלי בנט היתה רק ההתחלה.

אגב, בבית היהודי יש מי שמוכן לגלות מרווח גמישות של יומיים, על מנת לאפשר לבג"צ זמן נוסף לומר את דברו ביחס לבקשה לדחות בכמה חודשים את פינוי היישוב עמונה. "נסכים לכנס את ועדת השרים לענייני חקיקה ביום שלישי ואפילו ברביעי בבוקר במקום ביום ראשון, על מנת לתת עוד כמה ימים לבג"צ להודיע על החלטתו בנושא", מעדכנים במפלגה הדתית לאומית.
   

המועד האחרון – יום רביעי

אך רביעי בבוקר זה המקסימום, מאחר ובמהלך יום רביעי אמורה להיערך ההצבעה על הצעת החוק בכנסת בקריאה טרומית. המכשול השני בדרכה של הצעת החוק מסובך לא פחות. מה יקרה אם ההצעה תקבל את אישור ועדת השרים, אך מיד לאחר מכן יוגש נגדה ערר של אחד משרי הממשלה, ובכך תיקבר הצעת החוק לתקופה ארוכה? החשש הזה בדיוק עלה במהלך ישיבת הסיעה השבוע, מתוך רצון לקבל החלטה מה עושים אם חוק ההסדרה יטורפד בצורה כזו או אחרת.
 

בנט העריך בישיבת הסיעה שהחוק צפוי לעבור בוועדת השרים, "אך לאחר מכן החוק לא יעבור בדרך המלך", טען. החשש כאמור הוא מערר שיוגש על ידי אחד משרי סיעת כולנו, שר האוצר משה כחלון או שר השיכון יואב גלנט, בשליחות ראש הממשלה. גם האפשרות שהשר צחי הנגבי יגיש ערר כזה הוזכרה על ידי חברי הסיעה. "יהיה פה מאבק, ועלינו להוכיח שאנחנו הולכים עד הסוף", דרבן בנט את חבריו. "מה זה אומר ללכת עד הסוף?", שאל נתן (נוס) נתנזון שמגיע לישיבות הסיעה מטעם מפלגת תקומה. "האם גם לפרוש?". בנט לא נרתע מהשאלה. כל אפשרויות התגובה נמצאות על השולחן מבחינתו. "חשוב שיבינו שאנחנו רציניים בעניין הזה", הוסיף.

ח"כ מוטי יוגב עוד ניסה לבדוק אופציה של דו שיח עם המפלגות האחרות. "אני מאמין בקשר הבינאישי", הסביר. יוגב הציע להידבר עם שר הביטחון ליברמן בסוגיה ולנצל את הקשר הטוב שיש בין ליברמן ובין סגן שר הביטחון אלי בן דהן. "אפשר לדבר איתו על זה", חזר ואמר. בנט הגיב בביטול. "מי שחושב שהציבור יאשים את הליכוד בעניין הזה אז הוא טועה", התעקש יו"ר הבית היהודי. "ליברמן אפאתי בסיפור עמונה, וראש הממשלה לא רוצה את חוק ההסדרה, אבל בשורה התחתונה - יאשימו אותנו".
   
ח"כ בצלאל סמוטריץ' הצטרף להסבר של יו"ר מפלגתו: "מה אנחנו מועילים בתוך הממשלה אם היה את מגרון, את בתי האולפנה, ועכשיו גם את עמונה?". בנט הזכיר לסמוטריץ' ולשאר חברי הסיעה את זה שלמפד"ל תמיד זוכרים את העובדה שלא פרשה מהממשלה מספיק זמן לפני הגירוש מגוש קטיף, ודווקא לנתניהו זוכרים שהוא כן התפטר מהממשלה, למרות שהצביע כמה פעמים בעד תכנית ההתנתקות, בשלבים המוקדמים שלה. "חשוב להבהיר לראש הממשלה שבנושא הזה אנחנו לא ממצמצים", סיכם בנט. בשבוע הקרוב אפשר יהיה להתחיל ולבחון האם הבית היהודי באמת הולכים עד הסוף בעניין הזה.

"המיעוט הערבי כמיעוט לאומי".

ישנם בימין כאלו שטוענים שאין כל טעם בהגעה להסכם כלשהו עם הפלסטינים, מאחר שבכך לא יסתיימו דרישותיהם וטענותיהם כלפי ישראל. לאחר סגירה בין ישראל והפלסטינים יעלו ערביי ישראל דרישות משלהם לאוטונומיה כזו או אחרת בתוך ישראל, בגיבוי פלסטיני כמובן. במילים אחרות, לא משנה מה ואיך נסכם עם הצד הפלסטיני, הדרישות וההתקלות לעולם לא יבואו לכדי סיום.

מצדדי הגישה הזו זכו השבוע לחיזוק משמעותי, עת עלתה להצבעה במליאת הכנסת "הצעת חוק יסוד: המיעוט הערבי כמיעוט לאומי". דיון ציבורי בהצעת החוק חסרת התקדים הזו כמעט ולא נערך. אולי מאחר והיא חושפת את שאיפותיהם האמיתיות של ערביי ישראל, וישנם אצלנו כאלו שמבקשים להסתיר זאת מהציבור הרחב. על הצעת החוק חתומים כל 13 חברי הכנסת של הרשימה הערבית המשותפת, והיא מבקשת (תקשיבו טוב) לעגן באופן רשמי "את מעמדו של המיעוט הערבי בישראל כמיעוט לאומי הזכאי לזכויות קולקטיביות ולשוויון אזרחי מלאים". למי שלא מבין את המשמעות של צמד המילים "זכויות קולקטיביות", הכוונה היא לסוג של אוטונומיה. אם תרצו, מדינה בתוך מדינה. בדיון סביב השולחן בארוחת שישי בערב יש כאלו שבוודאי יבחרו במילה "פסיכי" כדי לתאר את התחושה שעולה בעקבות קריאת סעיפי הצעת החוק.
   
סעיף 7 בהצעה הוא ההזוי מכולם. וכך נכתב בו: "בני המיעוט הלאומי הערבי זכאים להקים ולייסד מוסדות ייצוגיים בכל תחום שמייחד אותם כמיעוט לאומי". מוסדות ייצוגיים, כפי שנכתב בסעיף, זו שפה מכובסת על מנת להגיד – פרלמנט ערבי בלב ליבה של מדינת ישראל. רוצים עוד סעיף שמלמד על הכוונות הנסתרות של יוזמי החוק? סעיף 12 בהצעה קובע כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה הנדרש". תקראו שוב: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית".

איפה היהודית? ישראל כמדינה יהודית נעלמה לחלוטין מהסעיף. נשארה רק הדמוקרטית.

זוהיר בהלול: "התנ"ך שלך זה לא התנ"ך שלי"

אלא שמתברר שההצעה המוטרפת הזו עלתה לדיון גם בישיבת הסיעה של המחנה הציוני. לא שהיה סיכוי שהסיעה תאמץ את ההצעה ותצביע בעדה, אולם כמה מחברי הסיעה התקשו להשלים עם העובדה שהנושא בכלל עולה לדיון בישיבת הסיעה. מי שסקר בפני חברי הכנסת את עיקרי הצעת החוק היה ח"כ יוסי יונה, שהבהיר לאחר מכן שהוא מתנגד להצעה. "עלינו להחליט איך להכריע בנושא הזה", פנה לחברי הכנסת. "אין ויכוח שזכותם של ערביי ישראל להגדיר את עצמם איך שהם רוצים, גם כמיעוט פלסטיני. אבל מפה ועד שמעמדם כמיעוט לאומי יוסדר על פי חוק הדרך רחוקה". בשיחה איתנו חזר ח"כ יונה על התנגדותו להצעה והסביר שמדובר בנושא שיעמוד לפתחם של ההנהגות הישראלית והפלסטינית.
 

"אבל תסתכלו על סעיף 7", פנה הרצוג לחברי סיעתו. "הם רוצים פרלמנט. איך אפשר להצביע בעד דבר כזה?". מי שסבר אחרת היה ח"כ זוהיר בהלול. "התנ"ך שלך זה לא התנ"ך שלי ואפילו במגילת העצמאות לא כתוב שתהיה העדפה ליהודים בארץ הזו", השיב בהלול להרצוג, ואולי בעצם גם לשאר חברי הסיעה. בנקודה זו ביקשה ח"כ ציפי לבני מבהלול שיבדוק עם הח"כים הערבים האם הם מוכנים לשנות מעט את הצעת החוק ולהגדיר בה את המיעוט הערבי כמיעוט אתני במדינה יהודית. לבני כמובן יודעת את התשובה - הם לעולם לא יסכימו, ולכן שלחה את בהלול לאותה משימת בירור.

"אתה לא יכול להגדיר מיעוט בלי להגדיר מיהו הרוב", הסבירה לו. "צריך להבחין בין זכויות פרט לבין זכויות קבוצתיות". באמצע הדיון קם בהלול ממקומו. "חברים, אני מתנצל, אני לא יוצא בזעם", ביקש להרגיע. "אני פשוט צריך ללכת, ולא בגלל שזכות הדיבור עוברת עכשיו לחברי איציק שמולי". אמר ויצא החוצה. "כשאני מסתכל על סעיפים כמו מוסדות עצמאיים שלא יהיו חלק ממדינת ישראל, אלא יהיו בפני עצמם, ברור שאנחנו צריכים להתנגד לזה", אמר ח"כ שמולי רגע לפני סיום הישיבה. ואכן רוב חברי סיעת המחנה הציוני הצביעו במליאה נגד הצעת החוק. אבל הנה עוד פרט שכדאי לדעת. חברי הסיעה הערבית המשותפת לא היו היחידים שהצביעו בעד הצעת החוק. גם כל חמשת חברי סיעת מרצ עשו זאת. בגאווה. זוהיר בהלול, אגב, נעדר מההצבעה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg