דוח המבקר: כך כשל פרויקט הפרדת הפסולת בישראל
אלפי 'פחים ירוקים' נפרסו, התושבים הקפידו להפריד את הפסולת אבל אותה משאית אספה את כל הזבל בדרך להטמנה. בדיקת מבקר המדינה מעלה כשלים של הרשויות והמשרד להגנת הסביבה בפרויקט הדגל ומעלה ספקות לסיכוי להגיע ליעד של 50% הפרדה ב-2020
המשרד להגנת הסביבה מציג - כך שופכים מאות מיליוני שקלים לפח האשפה: שש שנים לאחר שהחלו המשרד להגנת הסביבה ורשויות מקומיות בהפעלת פרויקט הפרדת פסולת במקור, ולאחר שגורמים אלה השקיעו בו מאות מיליוני שקלים, מצא מבקר המדינה כי לא הושגה התקדמות ממשית בהפחתת כמויות הפסולת המוטמנת ושיעור המימוש של פוטנציאל ההפרדה ברשויות המקומיות שהשתתפו בפרויקט עומד על 14% בלבד.חלק מהרשויות המקומיות שנבדקו אף הפסיקו את פעילותן בפרויקט וזאת על סמך החלטתן הפרטית ולאחר שהתייאשו מהמיזם הכושל. במשרד מבקר המדינה קוראים לבכירי המשרד להגנת הסביבה לבחון את יישום הפרויקט ברשויות שהשתתפו בו ולקבל החלטות המבוססות על הפקת לקחים בהתאם לממצאים שהועלו מהפעלתו.
בדברי הרקע לדו"ח החמור עולה כי מדי שנה מיוצרת בישראל פסולת עירונית ומסחרית במשקל 5.4 מיליון טון, ובממוצע כ-1.7 ק"ג לאדם ביום. קצב הגידול בהיקף הפסולת הוא 1.8% בשנה בממוצע. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה לשנת 2015, מתבצע מיחזור של 20% מכלל הפסולת, והיתר מועבר להטמנה. עקב הטמנת הפסולת נוצרים מפגעים סביבתיים שונים: זיהום אוויר וריח, פליטת גזי חממה, וזיהום קרקע ומי תהום, הפוגעים בבריאות הציבור וכן מנוצלים שטחי קרקע המהווים משאב במחסור. היעד שקבע המשרד להגנת הסביבה הוא מיחזור של 50% מהפסולת עד שנת 2020.
בספטמבר 2010 יצא פרויקט ההפרדה לדרך בשעה שבמשרד יצאו ב'קול קורא' לרשויות להצטרף למהלך הפרדת הפסולת. מבקר המדינה מצא כי פרויקט הפרדת הפסולת במקור התאפיין בהליך קבלת החלטות שלקה בחסרונם של נתונים מהותיים והעדרו של תכנון ארוך טווח. בדו"ח עולה כי הפעלת פרויקט ההפרדה במקור החלה לפני שהוקמו מתקני קצה בהיקף הדרוש לקליטת פסולת ולטיפול בה, כנדרש ליישום הפרויקט ובניגוד להמלצות שנכללו במסמכי רקע שונים.
אף שהטיפול בפסולת התאפיין בכשלי שוק שמקורם בתחרות מועטה ובתיאום מחירים הגורמים לכך שהרשויות המקומיות משלמות תשלומי יתר בסך מאות מיליוני שקלים מדי שנה, טיפולם של המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר בכשלים אלה, בין היתר באמצעות הגבלת מחירים, מתעכב יתר על המידה.
התכניות המפורטות שהגישו הרשויות המקומיות התבססו על הנחות בלבד, ולא היה בהן כדי לשמש בסיס מספיק לקבלת החלטות בדבר הצטרפותן לפרויקט ההפרדה במקור. עוד עולה כי לרשויות המקומיות ולמשרד להגנת הסביבה לא היה מידע אודות איכות ההפרדה, מידע חיוני לצורך הערכת הפרויקט והמשכו.
מבדיקת מבקר המדינה עולה כי שלוש מארבע הרשויות שנבדקו הפסיקו את הפרויקט במהלכו: עיריית רמת השרון הפסיקה בפועל את יישום פרויקט ההפרדה במקור כשלוש שנים לאחר שפרסה פחים ב-26% מבתי האב בעיר, ושלא לפי תנאי הקול הקורא ולא בהתבסס על החלטה מנומקת שהתקבלה לאחר שקילת החלופות השונות והנסמכת על מדיניות שגיבשה בנושא; עיריית חדרה פרסה פחים חומים בכ-54% מבתי האב בעיר, ולמרות הצהרותיה על המשך קידום הפרויקט, היא פסקה מפריסת פחים נוספים עד לסיומו באוגוסט 2015, ועיריית אשקלון פרשה מפרויקט ההפרדה במקור באופן חד-צדדי לאחר שפרסה פחים ב-23% מבתי האב בתחום שיפוטה, בלי שמועצתה קיבלה החלטה בנושא ובלי שטרחה לעדכן בכך את המשרד להגנת הסביבה.
אחת מן הדוגמאות בביקורת עלתה מהעיר רמת השרון שבעוד התושבים דאגו להפריד את הפסולת לצורך מיחזור, בעירייה לא קיימו את ההסכם ההדדי ופינו את כל סוגי האשפה לאותה המכולה. מהנתונים שהתקבלו מסקר הפסולת שביצע איגוד ערים דן בשנת 2013 עלה, בין היתר, כי עיריית רמת השרון כלל אינה מפנה בנפרד את הפסולת היבשה, מה'פחים הירוקים' באותם בתים שבהם מתבצעת ההפרדה לשני פחים. איגוד ערים דן ומחוז תל אביב של המשרד להגנת הסביבה התריעו לפני העירייה כי פסולת מעורבבת הגיעה לתחנת המעבר "חירייה". במשרד פנו אל העירייה והבהירו כי ערבוב פסולת מופרדת עם פסולת מעורבת, בכל שלב של התהליך, עלול לפגוע באמון הציבור ולפיכך מסכן את המשך פרויקט ההפרדה.
עיריית רמת השרון מסרה בתשובתה כי עובדי מחלקת התברואה ביצעו מעקב צמוד אחר פינוי הפסולת האורגנית, וכי הוקצתה משאית מיוחדת לפינוי הפסולת האורגנית לאחר שעות פינוי הפסולת המעורבת. במבקר המדינה בחנו את העניין וציינו כי עיריית רמת השרון לא ביצעה בקרה רציפה על עבודתו של קבלן פינוי הפסולת כדי לוודא שהפסולת האורגנית מפונה בנפרד, עד להגעתה לתחנת המעבר ולמתקן הקצה.
לצורך קידום מיחזור פסולת וכעידוד לרשויות שלא להשליך אשפה בלתי מופרדת נחקק חוק שמירת הניקיון בשנת 2007 שקבע כי על הרשויות לשלם היטל הטמנה בעבור כל טון אשפה שהם מפנים לאתרי ההטמנה.
הכספים אמורים היו לעבור ל'קרן לשמירת הניקיון' כאשר תפקידה הוא "לרכז אמצעים כספיים לשמירה על איכות נאותה של הסביבה ובכלל זה לשמירה על הניקיון, למניעת השלכת פסולת וטיפול בפסולת, למיחזור, ולמניעת מפגעים...". מקורות ההכנסה של הקרן לשמירת הניקיון הם, בין היתר: היטל ההטמנה; קנסות; הקצבות מתקציב המדינה; תרומות; ו"כל מקום אחר שנקבע על פי דין", ובכלל זה עיצומים כספיים שהוטלו בגין הפרה של חוקים סביבתיים שונים.
בפועל נמצא כי מפעילי מתקני ההטמנה מדווחים למשרד להגנת הסביבה על כמות הפסולת שהטמינו ומשלמים היטל הטמנה המחושב על פי דיווחם וזאת ללא אימות אובייקטיבי ואמין לדיווח המפעילים. המשרד להגנת הסביבה אינו דורש מהרשויות המקומיות דיווח על תשלום היטל ההטמנה ששילמו לגורמים המטפלים בפסולת, אינו מצליבו עם התשלומים שקיבל ממפעיל אתר ההטמנה, והחמור מכל, לדברי המבקר הוא, שהמשרד להגנת הסביבה אינו מבצע כל בקרה כדי להבטיח כי תשלומי הרשויות המקומיות בעבור היטל הטמנה אם אלו אכן הועברו בסופו של דבר לקופת הקרן לשמירת הניקיון. לטענת מרכז השלטון המקומי, הפרשי כספים בסך מאות מיליוני שקלים נכנסו לקופתם של בעלי אתרי הקליטה של הפסולת.
אנשי מבקר המדינה העירו בדוח למשרד להגנת הסביבה על כך שביקש להסיר מאחריותו ולהתנער מהצורך לפקח על העברת הכספים לקרן, אף שניהול הקרן הוא באחריותו.
אקו"ם