ראשי » חדשות » בארץ

"אינתיפאדת האש": 2,056 הצתות בחצי שנה בירושלים

עוד לא ידוע מה גרם לשריפות הענק ביומיים האחרונים, אך אם יתברר שמדובר בהצתות, לא תהיה זו הפתעה גדולה. בקבוקי תבערה, זיקוקים או צמיגים בוערים - כולם היו כלים בידי מציתים, בעיקר באזורי קו התפר שבין שכונות ערביות ליהודיות. תחקיר מיוחד

נכון לשעת כתיבת שורות אלה, עדיין לא ידוע מה גרם לגל השריפות שהכה בצפון הארץ ובמרכזה. לוחמי האש עדיין נאבקים בלהבות, ורק בשוך הדליקות הגדולות יוכלו לחקור את הממצאים בשטח ולמסור את מסקנותיהם.
 
ובכל זאת, רצף השריפות גרם לגורמים מקצועיים ולאנשי ציבור להעלות את החשש שלפחות חלק מהן לא פרצו כתוצאה מרשלנות פושעת, אלא מיד מכוונת, שהדליקה את האש והותירה לרוח המזרחית לעשות את השאר. מנגל או נרגילה שנשכחו, שריפת גזם שיצאה משליטה הם תסריטים ריאליים בהחלט, אבל ממה שמתרחש כבר חודשים ארוכים באזור ירושלים אפשר לומר שהצתה מכוונת על רקע לאומני היא יותר מאפשרות סבירה. ראש הממשלה נתניהו התייחס לנושא כאשר ביקר במוקד הדליקות בזכרון יעקב השבוע, ואמר כי חלק מהשריפות הוא תוצאה של הצתות.

אם מחברים לזה את חגיגות השמחה בחשבונות ערבים בטוויטר, המצב מחמיר. באחד החשבונות נכתב אתמול ״רצו למנוע מהמואזינים במסגד אל-אקצה להתפלל, עכשיו הם נשרפים״. בחשבון אחר נכתב "זוהי אדמתנו, פלסטין הכבושה, ישראל נשרפת ותמשיך להישרף עד שהאדמה הכבושה והמולדת והחופש ישובו אלינו". השמחה לאיד באה לידי ביטוי ברשת בהאשטג שנפתח תחת השם "ישראל נשרפת" (#اسراييل_تحترقً) ותחתיו חוגגים פלסטינים, ערבים ישראלים וערבים מרחבי העולם את גל השריפות בארץ.

כעת נשאלת השאלה: האם אנו עדים לאינתיפאדת אש - צורת מאבק חדשה, מסוכנת, שאינה ניתנת לזיהוי מוקדם של גורמי המודיעין בארץ?

בשנה האחרונה נרשם זינוק אדיר במספר ההצתות באזור ירושלים. הנתונים מבהילים: בחצי הראשון של 2016 היו בכל מרחב ירושלים (כולל מבשרת, בית שמש ויישובי הסביבה) מעל ל-2,000 הצתות, חלקן הוגדר על רקע לאומני ורבות עדיין בחקירה או שלא הוגדרו. תחקיר מיוחד של אפליקציית החדשות 360 מביא לכם את התמונה המלאה.


משחק של חתול ועכבר

זה היה ערב רגיל של חודש מאי בתחנת כיבוי האש בפסגת זאב. הפעמון צלצל והכבאים בראשות להב עותמן בודיירי רכסו את המדים וזנקו למשאית. "שוב עופרית?" שאל בודיירי. "שוב עופרית", אישרו במוקד. הסירנות ייללו – והכבאיות שעטו החוצה.

עופרית הוא מחנה צה"לי בשיפולי הר הצופים. "שריפת קוצים" קראו לזה, אבל להב בודיירי ידע שלא מדובר בחומה של השמש, גם לא במנגל ששכחו מטיילים. "השטח סביב הבסיס, ולפעמים גם בתוך הבסיס, הוא שטח שאליו אנו נקראים פעם אחר פעם לשריפות, ולפעמים כמה פעמים ביום", הוא מסביר. "ברוב המקרים אנחנו מבחינים כי מדובר בהצתות, ובמקרים רבים בכאלה שמקורן בהשלכת בקבוקי תבערה".
 
הבעיה העיקרית היא שלא ניתן להגדיר באופן מידי את השריפות הללו כהצתות. ההליך במקרים כאלה הוא שגרתי: חוקר דליקות מבצע חקירה ראשונית בשטח, הממצאים מועברים לחוקר הדליקות הראשי, והוא מעביר את הממצאים למשטרה. ובכל זאת, שלא לציטוט, לוחמי האש יודעים לחזור על שם אחד שוב ושוב בחלק ניכר מהשריפות בקיץ שחלף: עיסאוויה. בכפר הערבי, שנמצא רק מאות מטרים מהבסיס, זה כבר הפך לספורט לאומי. מתקרבים, מיידים כמה בקבוקי תבערה למוקדים שונים ומחכים לראות מה יהיה. במאי זה נגמר בשתי חיילות פצועות קל משאיפת עשן ובנזק מינימלי. "הצלחנו לעצור את הלהבות ממש בתוך הבסיס", סיפר להב בודיירי.

שבועיים לפני כן, בודיירי היה בפסגת זאב מזרח. הוואדי המפריד בין רחוב אליהו מרידור לבין מחנה הפליטים שועפאט הוצת בתחילת השנה כמעט כל שבוע. במקרה הזה, אין צורך בחקירות ממושכות: צעירים משועפאט זורקים בקבוקי תבערה מעל גדר ההפרדה גם בשעה שלוחמי האש נמצאים במקום. חלק מהבקבוקים פשוט מושלכים ישירות לכיוונם. לוחמי האש, שמנוסים בזה, מגיעים מראש מלווים בכוח מג"ב. השוטרים מתמקמים מצדה הישראלי של הגדר, ומנסים להרחיק את הצעירים משועפאט באמצעים לא קטלניים לפיזור הפגנות. הצעירים מצדם בורחים ומחפשים דרכים אחרות, לעתים כמעט מצליחים להגיע עם בקבוקי התבערה עד לכבאיות. משחק של חתול ועכבר, ושל אש.

מציתים משועפט מתעדים את הצתת הוואדי בפסגת זאב

הצתות על רקע לאומני אינן חדשות בישראל, אבל גם רשף משה אלעזרי, חוקר ההצתות הראשי בכיבוי והצלה מחוז ירושלים ויהודה, מודה שבשנים האחרונות גדל ההיקף לאין שיעור. את פרשת האש הוא משרטט בתחילת מבצע "צוק איתן", לפני כשנתיים. מאז לדבריו, מספר ההצתות כמעט הוכפל.

"בשנים האחרונות יש עלייה של מאות אחוזים בהצתותבמזרח ירושלים ובצפונה", אומר אלעזרי. "יש מספר מוקדים קבועים, בהם ארמון הנציב, מחנה עופרית, אבו תור ופסגת זאב. עם הזמן אפשר לראות שהשיטות משתכללות. חוץ מבקבוקי תבערה, שזו השיטה הרווחת, לפעמים מדליקים אש גם בעזרת ירי זיקוקים בכינון ישיר, או שמדליקים צמיגים בוערים ומגלגלים אותם - כך שכל מה שבא במגע עם הצמיג נדלק. אם לפני ארבע שנים היו לנו 20 הצתות בשנה, בקיץ היו לנו שבועות שבהם נרשמו 20 הצתות בשבוע". לפי הנתונים של אלעזרי, אפשר לראות בבירור כי ההתחממות בגזרת ההצתות מגיעה במקביל להתחממות בגזרה הביטחונית.

המספרים - שנחשפים באפליקציית החדשות360 לראשונה - מבהילים: ב-2014 היו במרחב ירושלים 2,368 שריפות יער וקוצים, ברובן מדובר על שריפת קוצים (שריפה בשטחים פתוחים) כתוצאה מהצתות. בשנת 2015 עמד המספר על 2,302. במחצית הראשונה של 2016 (ינואר עד יוני), ספרו בכיבוי והצלה 2,056 שריפות יער וקוצים – עלייה של כמעט פי שניים (!) לעומת השנים קודמות. חודש מאי היה החודש הלוהט של 2016 - לא פחות מ-1,132 שריפות קוצים נרשמו בחודש זה, רובן מהצתות.

המציאות היומיומית של צוותי כיבוי והצלה בבירה לא זוכה בדרך כלל להכרה ציבורית. מאות רבות של שריפות קטנות שהחלו בהצתות כובו לפני שהצליחו ליצור נזק ממשי ולהגיע לתקשורת. עשרות רבות של ניסיונות הצתה נוספים לא צלחו, בעיקר בשל תנאי מזג האוויר (רוח בעוצמה מסוימת היא הכרחית להצתה "מוצלחת"). בכבאות והצלה מעדיפים שלא להיסחף לביטויים שקשה לחזור מהם, אבל שלא לציטוט אמר חוקר אש בכיר כי "זו אינתיפאדת אש, הצתת מדינה".

כדי להבין לעומק את הנתונים סביב ההצתות, צריך להיכנס לשטח המאוד אפור שבין כיבוי והצלה לבין כוחות הביטחון – משטרה ושב"כ. למעשה, כיבוי והצלה שחוקרים את הדליקה אינם מוסמכים, וגם אין זה מתפקידם, לקבוע אם באירוע מסוים מדובר בהצתה על רקע לאומני. אפילו במקרה שבו זוהו בבירור ערבים שמשליכים בקבוקי תבערה לעבר שדה קוצים, החוקרים כבולים לממצאים היבשים. "גם אם זוהה ערבי כשהוא מצית אש, הוא יוכל לטעון בבית המשפט שזה נעשה על רקע מצוקה נפשית ובית המשפט יכול לקבל את גרסתו", מסביר אלעזרי, "לכן אנחנו יכולים לומר רק אם מדובר בהצתה או לא".

זו הסיבה שהנתונים היבשים של כיבוי והצלה מתייחסים למספר ההצתות, ללא חלוקה להצתות על רקע לאומני. ובכל זאת, לא צריך יותר מהיגיון בריא כדי להבין את מפת ההצתות בירושלים. כמעט ליד כל מוקד אדום, המסמל אזור שבל ממספר גדול של הצתות, אפשר לראות כפר או שכונה ערבית שגובלים בשכונה יהודית: ג'בל מוכבר, עיסאוויה ושועפאט.
  
קצין אג"ם בכיבוי והצלה ירושלים, טפסר שלמה שניידר, אומר כי מתחילת 2016 נרשמו 20 אירועים שונים של הצתות שלגביהם נקבע בבירור כי מדובר בהשלכת בקבוקי תבערה במטרה להצית. "בחלק מהמקרים, כשמדובר בשריפת קוצים על שטח גדול, אנחנו מוצאים גם שרידים ל-10 בקבוקים", הוא מעיד. "בחלק מהמקרים היו נזקים מינוריים ובחלקם הנזקים היו משמעותיים יותר. אם ישנה הצתה בעזרת חומרים דליקים, דלק או חומרים כימיים (זיקוקים, אר"ג), אנחנו נמצא את ההוכחות בשטח. בשנתיים האחרונות אנחנו ממפים בצורה ממוחשבת את ההצתות, עובדים יחד עם המשטרה, אבל את החקירה למניעי ההצתה ואת התביעה של המציתים לדין אמורים לעשות חוקרי המשטרה והפרקליטות".

חוקרי המשטרה מקבלים מכיבוי והצלה את הממצאים והעובדות מכל הצתה - לעתים אלה תמונות ממצלמות מעקב, עדויות או ממצאים בשטח - ומחליטים באשר לרקע של ההצתה. בשנה האחרונה גברה התעוזה של המציתים, והם משגרים בקבוקי תבערה מול הכבאים או על הכבאים עצמם (כמו בפסגת זאב).

כדי להיכנס לשורשי אינתיפאדת האש, צריך לחזור לשנות ה-90, לתקופה שבה ארגון אל-קאעידה שלט בכיפת הטרור העולמי. אז החלו להופיע באתרים של הג'יהאד העולמי הודעות של קבוצה בשם "מאסדת אל-מוג'אהדין" (גוב האריות של לוחמי הקודש) על כך שהם "מכריזים מלחמה על אמריקה" באמצעות הצתת שריפה ביערות נבדה. סרטון תעמולה שהופץ אז הציג את הפעולה ככלי נשק אפקטיבי שיכול להביא לפגיעה קשה בעורף המדינה, ללא סיכון ממשי של המבצעים וללא הכנה. בשביל לשרוף יער די בקצת חומר דליק, מזג אוויר מתאים והרבה מוטיבציה.

כך זה התחיל: אל קאעידה קורא ל"ג'יהאד היערות"

 
מאז שנת 2000, אתרי אינטרנט מחתרתיים רבים המזוהים עם הג'יהאד האסלאמי לשלוחותיו מעודדים הצתה של שטחים במדינת ישראל כדי לגרום נזק כלכלי, ואם יצליחו גם לפגוע בחיי אדם – מה טוב. רוב ההסתה ככולה מתבססת על פסוק בקוראן שבו קורא הנביא מוחמד "להצית את הקרקע תחת רגלי כובשינו". הפסוק הזה שזור כחוט השני באתרים סלפיים הקוראים לאינתיפאדה, בדפי פייסבוק ובסרטונים (שרובם כבר הוסרו) ביוטיוב. החיבור בין הציווי הדתי לכאורה לטרור הלאומני עודד צעירים פלסטינים וערבים ישראלים להוסיף את בקבוק התבערה והזיקוקים לארסנל הנשק נגד "הכיבוש".
 
בישראל מתמודדים בשני העשורים האחרונים עם המגמה החדשה, עד כה ללא הצלחה רבה. "אין ממש אפשרות להשיג מודיעין במקרה של הצתה", מודה אלעזרי. "קשה לצפות מראש תכנון של כמה צעירים להשליך בקבוק תבערה על חורש או לגלגל צמיגים בוערים".

עד לאחרונה חשו כוחות הכיבוי והשיטור כי הקרב שמתנהל נגד המציתים נדון מראש לכישלון בשל העונשים הקלים יחסית שהטילה מערכת המשפט על המציתים. לפי החוק היבש, עבירת הצתה היא עבירה שתלויה בתוצאות המעשה, וקיומה של שריפה הוא מרכיב מהותי בעבירה ובלעדיה היא אינה מתקיימת. ככלל, העונש על הצתה הוא עד 15 שנות מאסר, אך אם מדובר בפגיעה בנכסי מדינה או בנכסים ציבוריים וטבע - העונש הצפוי הוא עד 20 שנות מאסר. עונש בהחלט מרתיע, אבל בפועל בתי המשפט לא ממצים את הדין עם המורשעים.

הנה למשל, סאבר בן סברי אסאדי ואחמד נעמה הורשעו בהצתה ובסיוע להצתה (בהתאמה) של מבנה המשמש לשמירה ביישוב תובל שבגליל המערבי. נעמה, אגב, היה בזמנו סטודנט לרוקחות באוניברסיטת עמאן שבירדן, ואת העבירה ביצע בהיותו בחופשה בבית הוריו. המדינה ביקשה להחמיר בעונשם אבל בגזר הדין הוטל על כל אחד מהם 18 חודשי מאסר על תנאי.

  
לתוך השטח המשפטי האפור, שגרם לכך שמספר גדול של מציתים על רקע לאומני קיבלו עונשים קלים יחסית, נכנס בימים אלה החוק החדש למלחמה בטרור. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי (הבית היהודי), שדוחף את הצעת החוק שנים ארוכות, אמר ל-360 כי מדובר בתיקון עיוות שעליו הוא נלחם הרבה מאוד שנים. "הצתה על רקע לאומני היא טרור לכל דבר", הוא מדגיש. "כבר שנים אני טוען שהענישה שניתנת על העבירות הללו היא לא מידתית, ולכן חשוב היה להכניס את נושא ההצתות כפעולות טרור לחוק החדש".

לפי החוק החדש, כל מי שעובר עבירת רכוש הקשורה לטרור יהיה צפוי לעונש של עשר שנות מאסר, או קנס בגובה של פי 20 מהקנס הקבוע בחוק כיום. בדברי ההסבר לחוק אמר סלומינסקי בוועדת החוקה בכנסת כי "ברור שמי שקבע את העונש על שריפה לא התייחס בהכרח לנושא של טרור, אלא רק לפן הפלילי. כעת, אם יתברר שמדובר בהצתה על רקע לאומני, בוודאי נכפיל את תקרת העונש עד הגג של 30 שנות מאסר".

ברשות הארצית לכיבוי והצלה, במשטרה וגם ברשות המחוקקת מודעים לבעיה הגדולה ביותר הנוגעת להצתות על רקע לאומני: במקרים רבים המציתים כלל לא נתפסים. "לוקח חמש דקות להצית יער או בית", מודה רשף אלעזרי. "לפעמים המצית עצמו לא חייב להיות בשטח, יש שיטות להצתה מושהית, שעד שהאש נדלקת המצית עצמו כבר מרוחק קילומטרים מהמקום". אז בירושלים המציתים חוזרים שוב ושוב, לפעמים כמה פעמים ביום או בשבוע, ובעקבותיהם – אנשי הכיבוי וההצלה. בארמון הנציב, בפסגת זאב, בהר הצופים ובעשרות רבות של מוקדי חיכוך ברחבי הארץ מתריעים כי האסון הבא שיגיע מהצתה על רקע לאומני הוא לא בגדר "אם", אלא "מתי". כתובת האש על הקיר.

להורדת האפלקיציה 360 - התמונה המלאה

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg