ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

נאס"א, מאחוריך: הקפיצה הגדולה של תוכנית החלל הסינית

בשבוע שעבר נחתו שני הטייקונאוטים הראשונים ששהו חודש שלם במסלול סביב כדור הארץ; הם הפעילו שם את מעבדת החלל טיאנגונג 2, אב-טיפוס לתחנת חלל מודולרית שתוצב מעלינו בעשור הבא; עם מיזמים כמו לוויין קוונטי ורדיו טלסקופ ענק, הופכת סין למעצמה הגדולה של המאה ה-21

מתיישבי הירח הראשונים יצאו לדרך באמצע המאה ה-21. הם היו 1,200 גברים ונשים, סינים כולם, חלוצי טיסה מספר 1 מתוך סדרת טיסות לירח שנועדה להימשך ארבע-חמש שנים ולהביא בעקבותיהם עוד 1.25 מיליון סינים. הדבר לא יסייע ולו במעט לפתור את בעיית הצפיפות של המעצמה החזקה בעולם, שבה כ-1.5 מיליארד תושבים.

האומות החזקות פחות מסין הביטו בתימהון במפעל ההגירה המאתגר. בכל אחת מחלליות המסע היו שלוש קומות של מושבי נוסעים ושלושה מפלסים לתאי מטען. 52 אנשי צוות שירתו את הטסים, פתרו בעיות וניווטו את החלליות ליעדן.
 
האזרחים הסינים שעלו בגורל ונקראו להשתתף בהגירה נדרשו להביא עמם לטיסה מעט מאוד חפצים אישיים: לכל אחד מהם הוקצה מקום מגורים מתאים במושבת הירח, ובו כל הציוד הנדרש לחיים שתוכננו לו שם. שכר הדירה החודשי: כ-3,400 יואן – 500 דולרים.

עבודות המחקר והפיתוח לקראת הטיסה הראשונה נמשכו שנים. ראשית תוכננו ויוצרו כל הכלים הנדרשים להעברת ציוד רב מהארץ לחלל, ומהחלל אל קרקע הירח. לאחר מכן נבנתה התשתית: מערכות האנרגיה והמים, התמיכה האטמוספרית של המושבה, הקמת המגורים ומוסדות הקהילה, דרכי תחבורה ומתקני הצלה למקרי חירום.

החיים על הירח קשים: מדינות אחרות, ובהן ארה"ב, רוסיה וגרמניה, ניסו במשך השנים לבחון אפשרות להקמת מושבות במישורים רחבי הידיים של הלוויין הטבעי של כדור הארץ. כל הניסיונות הללו לא עלו בהצלחה, בעוד סין השלימה את הקמתה של תשתית יציבה ובנתה תוכנית הגירה שאפתנית, בלוח זמנים מדוקדק. שיגורי המטען והקמת התשתיות נעשו באמצעות רובוטים שנשלטו בידי מהנדסים מכדור הארץ.
 
עם המראתה של ספינת החלל הראשונה הכריזה המעצמה שתסייע למדינות אחרות בפיתוח ובמחקר הדרושים לצורך בניית תוכנית הגירה דומה מצדן. כמו כן, היא תעמיד לרשותן את התשתית הפיזית שהוקמה כבר, ותאפשר להן להיעזר בטיסות הסדירות וברשתות התקשורת המתקדמות שהיא מפעילה בין כדור הארץ לירח. ההכרזה הסינית על שיתוף בהישגים התקבלה באהדה רבה בזירה העולמית, אך גם בבושה.

בעשורים האחרונים הודרה סין מכל שימוש במתקני החלל המשותפים למעצמות האירופוצנטריות, ואף מנעו ממנה להסתייע בתחנת החלל הבינלאומית; ובכל זאת, מתוך נדיבות של מנצחים, סין החליטה לאפשר לעולם ליהנות מפרי מחקריה והשקעותיה, כשהיא מבססת את מעמדה כמעצמה הגדולה בעולם.
 
ארבעה ימים אחרי השיגור נצפו בכדור הארץ צילומי הווידאו של 1,200 מתיישבי הירח הראשונים. בשידור חי הם נראו יורדים מספינת החלל בנמל המרהיב שבנתה סין, ורצים לעבר חלון הזכוכית הפולימרית המשוריינת, צווחים בהתלהבות למראה נוף הירח הבתולי שהמהנדסים הסינים הותירו בדיוק בשביל האפקט הזה.

אחרי שההתלהבות שככה הסתובבו המהגרים וירדו מהנמל אל העיר המודרנית, המרהיבה והממוגנת – והסינית, סינית להדהים – שנבנתה בידי רובוטים לצד נמל הנחיתה. הם התחילו שם חיים חדשים; מיליון ורבע סינים היו בדרכם להצטרף אליהם.

בהווה התוכניות השאפתניות האלה לא נהגו עדיין. יש לשער שגם לוח הזמנים הקצר שהוצג כאן הוא קצת מוגזם. ובכל זאת, בשנים האחרונות ההנהגה הסינית מכוונת את מדיניותה יותר ויותר לעבר התקדמות בתחום החלל, בתקווה שיסייע לה בחתירתה לחיזוק מעמדה בעולם - ואולי גם לעיצוב אופיו של החלום הסיני.
 

המאמצים הסיניים בתחום נקטעו באבם כבר כמה פעמים, אך נראה שעל רקע התעצמותה הכלכלית של המעצמה העולה, פעילותה בחלל תימשך ללא קשיים תקציביים. ההנהגה בסין נחושה להצליח במשימה הזו לא פחות משהצליחה בהשגת יעדי הצמיחה הכלכלית, המחלצת מיליוני סינים מעוני בכל שנה ושנה.

שורשיה של תוכנית החלל הסינית בניתוק בין הרפובליקה העממית של סין ובין ברית המועצות הקומוניסטית. ב-1958 דחה מאו דזה דונג, מנהיג סין, את המודל הסובייטי של הקומוניזם, ופתח בתוכנית "הקפיצה הגדולה קדימה". זו שמה לה למטרה להצעיד את הכלכלה הסינית לעבר עידן תעשייתי מפותח, אך למעשה הייתה מדיניות הרסנית וקטלנית של תכנון ריכוזי לקוי, שתוצאתה רעב המוני ועשרות מיליוני מתים.

הרוסים, בעקבות המחלוקת עם הסינים בכל הנוגע לפרשנות התורה הקומוניסטית, החלו להגביל את העברת הידע המדעי והטכנולוגי לרפובליקה של מאו. בשנת 1968, לאחר עשור של נתק מברית המועצות, החלה סין לרקום תוכנית חלל משלה, בשאיפה להתחרות בתוכנית הסובייטית.

ב-1969 ניצחו האמריקאים במירוץ לירח, כשאפולו 11 הנחיתה את ניל ארמסטרונג ובאז אלדרין אל שממת הלבנה; שנה אחר כך, ב-1970, שוגר לחלל דונגפאנג הונג 1, הלוויין הסיני הראשון. האופק נראה בהיר, ותוכנית החלל הסינית הייתה אופטימית.
 
בתוכנית חדשה, תחת שם הקוד 714, הסינים הציבו להם למטרה לשגר אדם לחלל: הטייקונאוט היה אמור להמריא ב-1973, בחללית שוגואנג 1. אבל מאו דזה דונג עוד היה בשלטון, והמצב הכלכלי היה בכי רע; כשנה לפני ההמראה בוטלה התוכנית מחוסר תקציב, והמירוץ לחלל נכנס להקפאה עמוקה.

עשרים שנה עברו. בסוף שנות השמונים החל מצבה הכלכלי של הרפובליקה העממית להשתפר, וב-1992 חזר הממשל הסיני להקדיש משאבים להטסת אדם לחלל ולפיתוח תוכנית חלל מקיפה. למיזם החדש נקבע שם הקוד 921, והחלליות ששוגרו במסגרתו כונו שנג׳ואו.

המיזם שיגר עד כה שתי חלליות לא מאוישות, שלוש שהיו מאוכלסות בבעלי חיים או בובות ניסוי, ושש חלליות מאוישות. השנג'ואו 5 הייתה הטיסה המאוישת הראשונה בתוכנית: החללית שוגרה ב-2003, ונשאה את יאנג ליוויי, הטייקונאוט הראשון.

ב-17 באוקטובר 2016, בטיסה האחרונה בתוכנית עד כה, המריאה החללית שנג׳ואו 11 ממדבר גובי ועל סיפונה הטייקונאוטים ג׳ינג האיפנג וצ׳ן דונג. ביום שישי שעבר, 18 בנובמבר, הם נחתו בשלום במונגוליה הפנימית בתום מסע של 30 יום, שבמהלכו שהו במעבדת החלל טיאנגונג 2.
 
במשך כל החודש הזה, שליחי האנושות בחלל – קרוב לכדור הארץ, אמנם, אבל עדיין בחלל – היו שני קוסמונאוטים רוסים, אסטרונאוט אמריקאי אחד ושני הטייקונאוטים. סין, המעצמה של המאה ה-21, עמדה על מישור אחד עם המעצמות של המאה שעברה.

ביום ראשון השבוע, 20 בנובמבר, צוינו 18 שנה לשיגורה של תחנת החלל הבינלאומית למסלולה. מאז 1999 היא תחנת החלל היחידה המאוישת ברציפות: כמעט בכל רגע ורגע שישה שליחים של האנושות שוהים בה, באפס כבידה.
 

את התחנה הקימו סוכנות החלל האמריקאית נאס״א, התאגיד הרוסי הממלכתי רוסקוסמוס, וסוכנויות החלל של יפן, קנדה והאיחוד האירופי. במקרה או שלא במקרה, יום לפני שנחתו שני הטייקונאוטים בכדור הארץ, עלו לתחנת החלל הבינלאומית קוסמונאוט רוסי, אסטרונאוטית אמריקאית ואסטרונאוט צרפתי, חברי משלחת 50/51 של התחנה.

המדינות השותפות בהפעלת התחנה הבינלאומית מודאגות מההתקדמות הסינית: שני הטיקונאוטים אמנם מיצו את שהייתם וירדו ארצה, אבל לפי התוכניות, בעשור הבא חבריהם יהיו שליטי החלל הבלתי מעורערים. מעבדת החלל טיאנגונג 2, מקום שהייתם של הטייקונאוטים בחודש האחרון, טרייה מאוד בתפקידה.

קודמתה, טיאנגונג 1, שוגרה ב-2011 ושירתה במשך שנתיים. היא בחנה טכנולוגיות תקשורת, יכולות מחקר ומערכות קיום חיים, וכעת היא כבויה וצפויה לה התרסקות מבוקרת בסוף 2017. בעקבות הצלחתה היחסית שוגרה לפני כחודשיים טיאנגונג 2: המעבדה החדשה והמשודרגת נועדה לפעול משך זמן רב יותר, ולבחון יכולות של העברת אספקה ודלק מכדור הארץ לתחנת חלל. טיאנגונג 2 צוידה גם בכלי מחקר בנושאים שאינם קשורים באופן ישיר לתוכנית החלל, ובהם גיאוגרפיה, תקשורת והצפנה.
   
הידע שנאסף כבר בטיאנגונג 1 וזה שייאסף בשנים הקרובות בטיאנגונג 2, יאפשרו לסינים לקדם את הקמתה של תחנת החלל המודולרית טיאנגונג 3. התחנה החדשה תמריא ב-2022, תורכב בחלקים מחוץ לכדור הארץ, ותעגון בחלל בין עשרים לארבעים שנה. היא תאפשר שהות סינית קבועה בחלל, בזמן שהאמריקאים, הרוסים, האירופים, היפנים והקנדים יצטרכו להיאבק על הישרדותה של תחנת החלל שלהם.

ההתקדמות הסינית היא אולי בין הגורמים שהובילו את ולדימיר סואינצב, המנהל הכללי של תחנת החלל הבינלאומית מטעם תאגיד קורוליוב, להעלות את האפשרות שהאומות השותפות יגייסו משאבים כדי להמשיך בהפעלת התחנה עד 2028. עוד סיבה להעלאת הרעיון הזה היא כמובן בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב: לא ברור עד כמה הוא מחויב לתוכנית החלל של ארצו, והרוסים היו רוצים לקבל קצת רמזים מצדו כדי לתכנן טוב יותר את מהלכיהם לקראת העשור הבא.

מלבד ההנהגה הסינית העליונה והפקידים המובילים את מירוץ החלל של המעצמה, איש אינו יודע מה הצעד הבא בתוכנית ולאן פניה מועדות. האם הסינים מתכננים ״לקצור״ משאבים בירח? האם הם מתכוונים לבצע קפיצה נחשונית ליישוב בני אדם בחלל, בסגנון התוכנית הדמיונית שתוארה בפתיח?
 

תוכנית החלל היא חלק מהקו שמנחה את סין מאז היבחרו של שי ג'ינפינג, הנשיא הנוכחי, בשנת 2013. אחד היעדים המרכזיים ששי הציב עם כניסתו לתפקיד היה להצעיד את האומה הסינית מ״עידן ההעתקה״ ל״עידן ההמצאה״ – קרי, להפסיק לשכפל ולהעתיק מוצרי צריכה ותעשייה פשוטים, מה ששימש כמנוע הצמיחה המרכזי של הכלכלה הסינית בשלושת העשורים האחרונים, ולהפנות תשומת לב רבה יותר לחדשנות, למחקר ולפיתוח.

מכיוון שהמחקר בתעשיית החלל קשור גם לתעשיית האווירונאוטיקה כאן בכדור הארץ ולתחומי פיתוח נוספים, כל התקדמות בתוכנית יכולה לסייע בטיפוח סקטורים חדשים בתעשייה הסינית, שיחליפו את הסקטורים הוותיקים של תעשיית מוצרי הצריכה.

תוכנית החלל ונגזרותיה עשויות גם למשוך השקעות זרות לסין. בחודש יוני השנה הכריזה בייג'ין על התוכניות האסטרטגיות "אינטרנט פלוס" ו"מייד אין צ'יינה 2025", שנועדו להפוך את חברות ההיי-טק הסיניות למובילות בזירה הגלובלית. הכיוון החדש קורא להרחיב משמעותית את השימוש ברכיבים מקומיים לתעשיות הנמצאות בסדר עדיפות גבוה, כמו רובוטיקה וציוד חלל.
    
גם ההיבט הביטחוני-צבאי של תוכנית החלל הסינית מתמרץ את יחידות הפיתוח הסיניות, הצבאיות והאזרחיות. לפי הערכות, בשנת 2013 ניסתה סין נשק אנטי-לווייני במסווה של ניסוי בשיגור טיל. בדו"ח של הפנטגון נטען שסין מעוניינת להשפיע על זרימת המידע בכל עימות עתידי, בייחוד נגד ארה"ב ומדינות המערב, ולמנוע איסוף מידע עליה. בכך יכול לסייע טיל אנטי-לווייני שכזה. תוכנית החלל הסינית גם מרחיבה את יכולות המודיעין הטכנולוגי של המעצמה, ומפתחת את כלי הניווט, המעקב, התצפית והתקשורת.

בכל מדינה משמש החלל כלי במדיניות הביטחון: כמו שלכוחות הקרקע יש ממד עומק, וכך גם לכוחות הים, גם בפעילות האוויר מוסיף החלל ממד עומק מכפיל כוח. בתחילת חודש אוגוסט השנה הודיעה רשת הטלוויזיה והרדיו הלאומית של סין על ארבעה ניסויים מוצלחים במערכת הגנה מפני טילים מסוג Ground Based Midcourse Defence.

מטרתה של המערכת הזו היא ליירט את טיל האויב כשהוא באמצע מסלולו, דהיינו בחלל. הניסויים מעידים שסין מוכנה לפריסה בסיסית של המערכת במקרה של מתיחות בינלאומית, והיא המדינה השנייה, לאחר ארה״ב, המחזיקה בטכנולוגיה מתקדמת כזו.

ההודעה על הצלחת הניסויים הגיעה כשבועיים לאחר שוושינגטון וסיאול הכריזו על פריסת מערכת THAAD, "הגנה מרחבית בגובה רב", שאמורה להגן על קוריאה הדרומית מפני איומי הטילים של הצפון, אך כבונוס גם מאיומי הטילים הסיניים באזור הים הצהוב וים סין המזרחי.
 
לפי מקורות שבקיאים בתוכנית החלל הסינית, המוטיב העיקרי שלה הוא פחות ביטחוני ויותר תעשייתי. אבל יש גם מטרה שלישית, תעמולתית: כמו בכל מדינות העולם, הישגים סיניים בתחום החלל מעבירים מסר של קדמה טכנולוגית ומסוגלות. לפני הכול, המסר הזה מיועד לעם הסיני. עליו להיות מרוצה וגאה במדינתו, בהישגיה ובהישגי מנהיגיה, כדי שלא יאתגר את השלטון החד-מפלגתי ברפובליקה. שנית, המסר מיועד למדינות ידידות שמשתפות פעולה עם סין בכלכלה ובמסחר. אלה ישמחו להיות שותפות שלה גם בתחום החלל.

אבל הנמען השלישי למסרים הסיניים בתחום החלל הוא אוסף המדינות שנמצאות בסכסוכים כאלה ואחרים, קיימים או עתידיים, קרים או חמים, על אש קטנה או גדולה, מול הרפובליקה העממית. ההנהגה הסינית מעוניינת לשדר עוצמה וכוח, ולהציג את שריריה גם לעיני מדינות כמו הודו או יפן, שמקיימות איתה סחר בהיקף אדיר במקביל לסכסוכי גבולות כאלה או אחרים.
 
בשביל מעצמות וגם בשביל מדינות קטנות, כל ניצחון בחלל מסייע להשגת כל היעדים הללו. חיזוק הפטריוטיות; איתות דיפלומטי; הכוונה תעשייתית פנימית ובינלאומית; פיתוח אמצעי ביטחון ומודיעין; הכנה לימי שלום; הכנה למלחמה.

השעון המכני הראשון הומצא בסין בשנת 725, לפני כ-1,300 שנה. כדי לסמן את הלך המחשבה שלהם שיגרו הסינים בספטמבר האחרון, יחד עם טיאנגונג 2, שעון אטומי מדויק במיוחד: במיליארד השנים הקרובות הוא צפוי לפגר רק בשנייה אחת, כך לדברי המדענים הסינים. השעון האטומי האמריקאי, שקובע את תקני הזמן והתדירות במעצמה הגדולה של המאה שעברה, יאבד שנייה אחת בכל 300 מיליון שנים. האיתות הסיני ברור: העולם צריך לעקוב – בחשש אבל גם בתקווה – אחר זריחתו של השחר האדום בחלל.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg