הזוג המוזר: פוטין וטראמפ מתחילים לעבוד ביחד
ניצחונו של דונלד טראמפ התקבל במוסקבה בתרועות שמחה רמות. הנשיא החדש לא צפוי לבלבל את המוח בענייני זכויות אדם, ובזירה הסורית הוא רואה עין בעין עם פוטין. השאלה היא מה יאמר על כל זה הקונגרס, כולל החברים הרפובליקנים
ליל ה-8 בנובמבר במוסקבה היה לילה קר במיוחד. מינוס שש מעלות. אבל בבניין הפרלמנט הרוסי, ה'דומא', החדשות הלהיטו את האווירה. כאשר הגיעו התוצאות הראשונות של הבחירות בארה"ב, פרצו חברי הפרלמנט במחיאות כפיים.
"בשניות אלו ממש הודתה הילרי קלינטון בתבוסתה, והנשיא הנבחר דונלד טראמפ נושא נאום לאומה", בישר חבר הפרלמנט ויאצ'יסלב ניקונוב לחבריו. ולדימיר ז'ירינובסקי, הסמן הימני של ה'דומא' וסוג של ליצן, לא בזבז זמן והזמין את כולם למסיבת שמפניה במשרדו. "הגיעה זמנה של סבתא הילרי ללכת הביתה", אמר בגסות אופיינית.
לשמחה במוסקבה יש לכאורה סיבות טובות. במהלך הקמפיין שלו לנשיאות ביטא טראמפ לא פעם הערכה, שלא לומר הערצה, לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. "זה לא יהיה נחמד אם רוסיה ואנחנו נוכל להסתדר?" שאל, ולא רק שאל. הוא גם הכריז שיבחן את האפשרות לבטל את הסנקציות הכלכליות על רוסיה, ואף להכיר בחצי האי קרים כטריטוריה רוסית.
את ברית נאט"ו תיאר כמיושנת ויקרה מדי, ואפילו לא התחייב שאמריקה תחוש לעזרתן של מדינות קטנות בברית הצפון-אטלנטית שיאוימו על ידי רוסיה. בזמן שהקרמלין וצבא הרפאים של ההאקרים שלו נחשדו בניסיון להתערב בבחירות בארה"ב לטובת המועמד הרפובליקני, טראמפ עודד פצחנים רוסים לאתר את המיילים האבודים של קלינטון. וכן, הוא גם הקיף את עצמו ביועצים מקורבים למוסקבה.
אבל העיקר, מנקודת מבטו של הקרמלין, הוא שבניגוד לממשל אובמה, טראמפ לא סיבך כל נושא ועניין על ידי כריכתו בשמירה על החוק הבינלאומי וזכויות אדם ואזרח.
בנתונים אלה, לא פלא שניצחונו של טראמפ נתפס במוסקבה כזכייה בפרס הגדול בלוטו. במברק איחולים ששיגר מיד לאחר הבחירות כתב פוטין לטראמפ כי הוא מצפה לדיאלוג בונה "על בסיס העקרונות של שוויון, כבוד הדדי והתחשבות אמיתית". מילים יפות, שמבטאות דווקא את תחושת החולשה הרוסית המתמשכת מול ארה"ב, שגוררת את הקרמלין פעם אחר פעם לקביעת עובדות בשטח. כמו בכיבוש קרים, או הנוכחות הרוסית המסיבית בסוריה.
לפני עשרה ימים שוחחו פוטין וטראמפ בטלפון. מה שאנו יודעים על אותה שיחה לא מגיע מהממשל האמריקאי וגם לא מצוות המעבר של טראמפ, אלא מהודעת הקרמלין, שלפיה פוטין התקשר לטראמפ ואמר לו כי הוא מוכן לדיאלוג "על בסיס כבוד הדדי והימנעות מהתערבות בעניינים הפנימיים של כל אחת מהמדינות". על פי ההודעה, השניים הסכימו לקדם את יחסי שתי המדינות "לקראת שיתוף פעולה מועיל במאבק בטרור הבינלאומי".
השבוע לקח נשיא רוסיה את הטנגו הזה צעד נוסף קדימה. בנאומו בוועידת הפורום לשיתוף פעולה כלכלי אסיה-האוקיינוס השקט (APEC) שנערכה בלימה שבפרו, אמר פוטין כי טראמפ הצהיר בפניו כי בכוונתו לנרמל את היחסים בין רוסיה לארה"ב. "אמרתי לו שגם אני", הוסיף. "סיכמנו להיפגש. לא קבענו מתי או היכן".
אז נכון, בדומא הייתה אולי שמחה גדולה בליל הבחירות באמריקה, אבל פוטין שומר על סקפטיות. "נצטרך לחכות ולראות עד כמה העמדות שנשמעו במהלך הקמפיין לנשיאות יהיו שונות מהמדיניות שתיושם בפועל בבית הלבן", אמר.
לסקפטיות הקרירה של סוכן הקג"ב לשעבר פוטין יש סיבות טובות. מאז בחירתו מיתן טראמפ אמירות והתחייבויות רבות שהעניק במהלך הקמפיין. התזה הרווחת היא שמה שאומרים בקמפיין נועד כדי לנצח, אחר כך עושים מה שצריך. גרסה מפתיעה בישירותה לעומת הגרסה הישראלית המעודנת יחסית של "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".
ואכן, נכון לעכשיו איש אינו יודע לומר כיצד ינהג טראמפ ביחס לרוסיה. ולא רק משום שטראמפ תזזיתי או בלתי-צפוי. הוא פשוט לא הציג עד כה שום תוכנית פעולה ממשית. מאידך, הוא גם לא גורר אחריו חזון או מחויבות אידיאולוגית. גם לא דיבורים מעיקים על זכויות אדם ואזרח, שממשל אובמה כל כך התעקש עליהם.
לכן מבחינת הקרמלין מדובר במשב רוח רענן. הנוקשות האידיאולוגית של ברק אובמה והילרי קלינטון מנעה ממנו להתקדם. הריק האידיאולוגי יאפשר אולי לפוטין ולטראמפ לפעול על פי אינטרסים משותפים, לעשות עסקים ולסגור עסקאות בלי לבלבל יותר מדי את המוח עם עקרונות נעלים של שמירה על החוק הבינלאומי וזכויות יסוד.
בהקשר הזה, מילת הקסם היא 'דטאנט'. קרי, ניסיון לייצר תהליך של הורדת מתיחות. בהיסטוריה המודרנית, הדטאנט הוא תהליך הפשרת היחסים בין המערב לגוש המזרחי והיחלשות המלחמה הקרה, תהליך שהחל בסוף שנות השישים של המאה הקודמת ונמשך קרוב לעשרים שנה. אדריכלי הדטאנט היו ליאוניד ברז'נייב וריצ'רד ניקסון. אולי אפשר למצוא ממשקים בין פוטין לברז'נייב, אבל קשה למצוא הקבלה בין ניקסון, שהיה אשף מדיניות חוץ, לטראמפ שנחשב בתול בתחום.
תקופת הדטאנט התאפיינה בסחר גובר בין בריה"מ ומדינות הגוש הקומוניסטי ובין ארה"ב ומערב אירופה, באיפוק ובניסיונות להימנע ממלחמה גרעינית. עם זאת, מרוץ החימוש נמשך, ובריה"מ וארה"ב המשיכו במגמות ההתרחבות הצבאית והגאופוליטית שלהן.
האם זה מה שצפוי גם כעת? או שאולי יהיה זה דטאנט מתוח במיוחד. סוריה היא אחד הנושאים הרגישים ביותר ביחסים בין רוסיה לארה"ב, אך גם אחד התחומים שבהם טראמפ ופוטין רואים עין בעין.
בסתיו שעבר קיבלו הרוסים החלטה להיכנס לסוריה כדי להבטיח את המשך קיומו של משטר אסד, לא רק כדי לשמר את האינטרסים שלהם באזור אלא גם כדי למנוע את זליגת הטרור לרוסיה. מבחינתם, כל הסדר עתידי בסוריה תלוי בהמשך קיומו של משטר אסד, גם במחיר הפיכת חלבּ לעיי חורבות.
טראמפ מצדו יכול לחיות עם זה בשלום. מבחינתו אסד אולי דיקטטור, אך כל מי שנלחם בו הוא טרוריסט. העיקר הוא המלחמה בדאעש. עם הגישה הפשטנית הזו, לא מן הנמנע שהזוג המוזר יפעל במשותף לקידום עיסקת ריאל-פוליטיק גדולה של שיתוף פעולה במלחמה בסוריה, תמורת הקלה בסנקציות על רוסיה.
בפועל, זה מה שפוטין מנסה לעשות מאז ספטמבר 2015, כאשר הציע על בימת האו"ם שיתוף פעולה במלחמה בטרור. הוא עמד על סף הישג לפני כחודשיים, כששר החוץ שלו לברוב ומזכיר המדינה קרי סיכמו על הקמת חדר מלחמה רוסי-אמריקאי משותף, אם הפסקת האש בחלבּ תחזיק לפחות שבוע. אבל אז באה הפצצת שיירת האספקה לחלבּ, וכל האצבעות המאשימות כוונו כלפי הרוסים. מי שחשף את השת"פ שקרי ולברוב עבדו עליו היה הממסד הצבאי-מודיעיני האמריקאי. הם לא היו מוכנים לו.
האם כל זה צפוי להשתנות? יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט הרוסי, קונסטנטין קוסאצ'ב, אמר השבוע כי בין רוסיה לארה"ב אין מחסום בלתי-עביר שימנע שיתוף פעולה. לדבריו, עד כה התמקד האינטרס האמריקאי בסוריה בשבירת המשטר הסורי ובניסיון להחלפתו, במקום להתמקד במלחמה בטרור: "טראמפ אמר שארה"ב תחדל מלהתערב בענייניהן הפנימיים של מדינות אחרות. אם זה אכן יקרה, אינני רואה כל בעיה בכינון קואליציה רוסית-אמריקאית".
הניסוח הרוסי הזה קצת יהיר מדי. קואליציה לא תקום כנראה כל כך מהר. גם אם המוזיקה של טראמפ ערבה לאוזני הרוסים, עד ינואר 2017 לא צפוי שינוי במדיניות האמריקאית. וגם אם טראמפ עסוק כרגע בהחלפת הצמרת הצבאית והמודיעינית, הוא צפוי לפגוש בהתנגדות רצינית מצד הפנטגון וה-CIA שעסוק עד מעל לראשו בתמיכה ובתפעול של מגוון קבוצות מורדים בסוריה, קבוצות שהרוסים לא מבחינים לרגע בינן לבין דאעש.
יתרה מכך: מבחינות מסוימות, ניצחונו הגורף של טראמפ עלול להיות לו לרועץ. לא רק הדמוקרטים מתנגדים למדיניותו כלפי סוריה, אלא גם רבים מיריביו בתוך המפלגה הרפובליקנית שנכנסו לקונגרס ולסנאט. רק בשבוע שעבר הזהיר הסנטור הרפובליקני לינדזי גרהאם מפני עודף חמימות ביחסים עם הקרמלין. "טראמפ מעוניין לבצע אתחול ביחסים עם רוסיה", אמר גרהאם. "אולי הוא יכול, אבל רוסיה משחקת תפקיד שלילי בזירה הבינלאומית וחייבים לרסן אותה. אסור לוותר לה בעניין כיבוש קרים. ואם לא נגדיר את חוקי המשחק כבר בשלב מוקדם מאוד, אני חושש שהם יתקדמו לתוך מערב אוקראינה".
גרהאם אף אמר כי בכוונתו לערוך בקרוב שימוע בקונגרס שיעסוק בהרפתקאות-החוץ הרוסיות, ביחסו המאיים של הקרמלין למדינות הבלטיות, במדיניותו במזרח התיכון ובסוריה, ובחלקו במלחמות הסייבר בארה"ב ומחוצה לה. בעניין הזה צפוי גרהאם לקבל תמיכה מהסנטור הדמוקרטי בן קרדין, חבר ועדת החוץ של הסנאט, הקורא לחקיקה שתעניש את רוסיה על פעולותיה בארה"ב ובמיוחד על מלחמת הסייבר שלה. הצעת החוק של קרדין, שכבר נמצאת בשלבי הכנה מתקדמים, מגדירה את רוסיה "בריון גלובלי" ומנסה להרחיב את מנעד הסנקציות הקיימות עליה.
האם טראמפ מתכוון לקחת ברצינות את האזהרות שמגיעות מכיוון הקונגרס וקהיליית המודיעין? לא ממש. אחד המינויים הטריים מאוד שלו הוא הגנרל מייק פלין, שישמש יועצו לביטחון לאומי. בדומה לטראמפ, גם לפלין יש קשרים עם רוסיה, כולל קשרים עם RT, ערוץ התעמולה הטלוויזיוני הבינלאומי המצליח של הקרמלין. במופע גאלה שערך הערוץ הרוסי נצפה פלין יושב באותו שולחן עם פוטין.
" scrolling="no" frameborder="0" allowTransparency="true">
בדומה לקרדין, גם חבר ועדת המודיעין של הסנאט, אדם שיף, השתומם על הקרבה הזו. "אני מודאג מדעותיו של פלין", אמר. "ב-12 החודשים האחרונים הוא הפגין חיבה כלפי פוטין והקרמלין האוטוריטרי, מאותו סוג של הנשיא הנבחר טראמפ".
סימן שאלה גדול תלוי ועומד גם מעל עסקיו ואולי הסתבכויותיו העסקיות של טראמפ ברוסיה, ומעל הלוואות ענק שאולי לקח מאוליגרכים רוסים. טראמפ לא שחרר שום מידע בעניין זה, וגם לא ניסה להפריך את השמועות. אחרי ההשבעה לנשיאות בינואר, כל זה צפוי להתחיל לצבור תאוצה. חורף חם צפוי בבית הלבן.
קשה לדעת לאן תוליך הסערה סביב פרשת הצוללות, שפרצה השבוע בכל עוזה. בימים כתיקונם, הצנעה יפה לצוללות. לפעילותן מתחת למים, הרחק מעין צופייה, יש מגוון תפקידים טקטיים ואסטרטגיים. בהקשר הישראלי, לצוללות מיוחס בתקשורת העולמית תפקיד מרכזי ביכולת המכה השנייה. לכן העיסוק האינטנסיבי שפרץ השבוע בפרשת הצוללות בעייתי כל-כך.
זה אולי מסביר גם את המעבר המטלטל שעשה השבוע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שנע בין "אין חשד לפלילים" ובין ההחלטה לפתוח בחקירה משפטית בגלל "מידע חדש שהתקבל". העניין הוא לא בממשק שבין רכש הצוללות וכלי שיט נוספים ובין מתווה הגז. ליתר דיוק, לרכישת כלי שיט שנועדו להגן על אסדות הגז בים התיכון.
אבל עד שהדברים יתחילו להתבהר, כדאי אולי לחזור לסיפור קצת מוזר. קורנבק היא עיר קטנה בצפון-גרמניה, השוכנת לא הרחק מהים הבלטי. לפני כתשעה חודשים שלחה עיריית קורנבק חשבון על סך 1,263 אירו לממשלת ישראל. הסיבה: עובדי העירייה וכבאיה העשויים ללא חת משו מכונית שטבעה בבוץ ובה שני גברים, שלדברי תושבי המקום אינם אלא סוכני מוסד ישראלים. האירוע עצמו התרחש בדצמבר לפני שנה. החשבון לממשלת ישראל הגיע שלושה חודשים אחרי.
על פי דיווחי התושבים המקומיים לרשת הטלוויזיה NDR, שני הגברים נצפו נוסעים במכונית 'פורד פוקוס' לאורך גדות תעלת קיל. התעלה המחברת בין הים הצפוני לים הבלטי היא אחד מנתיבי התחבורה הימיים הבינלאומיים העמוסים ביותר. באותו מקטע היא גם מסומנת כאזור סגור למעבר. שני הגברים, על פי הדיווח, נתקעו מטרים ספורים לפני השלט המסמן 'אין מעבר'.
בדיעבד, ההערכה היא שהשניים היו עסוקים בתצפית על צוללת דיזל גרמנית מסוג 212 שנרכשה על ידי חיל הים הישראלי במספנות בגרמניה, והייתה בדרכה מהים הצפוני לחוף קיל. מדובר בצוללת שיוצרה על ידי חברת 'טיסנקרופ', זו שעלתה השבוע לכותרות.
לרוע מזלם של השניים הם נצפו על ידי מקומית ערנית, שחשה צורך לברר מי הם ומה מעשיהם באזור האסור. כאשר שאלה אותם למעשיהם, הם השיבו כי הם עורכים תצפית לקראת תחרות סירות שתיערך במקום בקיץ הקרוב. מתברר שזה לא היה רעיון מוצלח במיוחד לספר את המעשייה הזו לתושבת מקומית. התעלה היא נתיב מים צר והומה, ולא מתקיימות בה שום תחרויות. הגברת הסקרנית החליטה שהעניין חשוד למדי, ושזו העת להזעיק את המשטרה.
כאשר השוטרים הגיעו, השניים שוחחו עמם באנגלית והציגו בפניהם דרכונים דיפלומטיים, כולל היתר לנשיאת נשק. בעקבות הצגת המסמכים נרתמה המשטרה המקומית לעזרה. הם הזעיקו את אנשי תחנת הכבאות המקומית, שניסו למשות את ה'פורד פוקוס' מהבוץ. התוצאה האומללה הייתה שהכבאית החלה לשקוע אף היא בבוץ הטובעני. או-אז הצטרף למאמצים תושב מקומי, שקשר את הרכב לטרקטור שלו ומשה אותו מהבוץ.
ומדוע כל זה התפרסם, תשאלו? כי במקום ליידע את מי שצריך על הפשלה ולדאוג לתשלום ולשמירה על הרצון הטוב של הרשויות המקומיות, שני סוכני החרש נעלמו. התוצאה: ראש עיר אחד כועס, זרקור על הצוללות הישראליות בגרמניה, וחשבון שהוגש לשגרירות ישראל בברלין על סך 1,263.01 אירו. כסף קטן כשמדובר בצוללות. הכסף הגדול נע כנראה בנתיבים מסוג אחר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם