ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

סערת דוד שמרון: עסקה לגיטימית או ניגוד עניינים?

הקשר בין נתניהו לעורך דינו וקרוב משפחתו דוד שמרון מתחיל עוד בילדותם המשותפת בירושלים. גם יועצים שעזבו את הלשכה עם בטן מלאה מתארים את שמרון כאדם שלא ישלח ידו בשחיתות. ובכל זאת, רבים מאמינים כי הפרטים החדשים לגביו דורשים חשיבה מחודשת

מאות אנשים סבבו את בנימין נתניהו מאז דרך כוכבו בפוליטיקה הישראלית. מכל המקורבים, היועצים, העוזרים והכפופים, רק שלושה נותרו צמודים אליו מתחילת הדרך ועד עצם היום הזה: רעייתו שרה, ושני עורכי דינו, יצחק מולכו ודוד שמרון. שלושה אנשי סוד שיודעים הכול ושותפים לכול, הם ואין בלתם.

נכון, הם קרובי משפחה. דוד שמרון הוא בן-דוד מדרגה שנייה של ראש הממשלה. שותפו למשרד, יצחק מולכו, נשוי לאחותו של שמרון, ושניהם שותפים לאותו משרד עורכי דין. שמרון ונתניהו הם בני אותו גיל כמעט, ובתקופת ילדותם בירושלים היו שתי המשפחות מיודדות. דוד אף היה חניכו של יוני נתניהו בתנועת הצופים.

כבר בתחילת כהונתו הראשונה של נתניהו הפך מולכו לשליח המדיני, זה שיוצא ונכנס בבירות ערב והמערב בשם ראש הממשלה. בין כובעיו הרבים ולצד עסקיו הפרטיים, מולכו הוא גם קונסול כבוד של אוסטריה בישראל ויו"ר מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל. שמרון, שאיבד עין במלחמת יום הכיפורים, אחראי להיבטים הפרטיים בחייהם של שרה ובנימין נתניהו.

בעוד שמולכו מתנזר לחלוטין ממגע עם התקשורת, שמרון נרתם להגן על בני הזוג ברבות מהפרשיות שצצו לאורך השנים. שמרון גם היה חבר בצוות המשא ומתן הקואליציוני של הליכוד בממשלות נתניהו, ועמד בראשו לקראת הקמת הממשלה הנוכחית.

בלי קשר לקרוב משפחתם המפורסם, שמרון ומולכו נחשבים פרקליטים ממולחים ומוערכים, שהפירמה שלהם הייתה משגשגת גם בלעדיו. המשרד מוכר לא רק בארץ אלא גם בחו"ל, ומייצג בין היתר את ממשלות ארה"ב וגרמניה, ערוצי טלוויזיה בינלאומיים, ומפעלים ומשקיעים אמריקאים.

"בליטיגציה מורכבת בהיקף של מאות מיליוני דולרים בתחום הביוטכנולוגי", כנאמר באתר המשרד. במילים אחרות, לשמרון לא חסרה פרנסה. הפרשה שמייחסים לו תניב לו הפסדים גדולים פי כמה מהרווחים האפשריים.
ובכל זאת, מאמר אישי שפרסם דוד שמרון לפני שנים אחדות בעיתון 'כלכליסט', מלמד על מה שעשוי להיות לב החיבור בינו לנתניהו. בעת טיול עם אביו בירושלים של שנות החמישים, סיפר שמרון, שאל אותו אביו ארווין שמרון, פרקליט מוערך בפני עצמו, מה אומר תמרור ה'אין כניסה'.
   
"כשעניתי שאסור לרכבים להיכנס, אבא אמר: 'להגיד אין כניסה כל אחד יכול. אותי מעניין איך אתה בכל זאת מגיע'... את מסר ה'אין כניסה' שנשאר לי ממנו (מהאב)" , כתב שמרון, "אני לוקח לכל סיטואציה משפטית". זו בדיוק התפיסה של נתניהו, לא האם נשיג את המטרה, אלא כיצד.

אף שהגישה הזו עשויה להישמע בעייתית, כל האנשים שעמם שוחחנו לצורך כתבה זו מעידים בהן צדק שפרקליטו האישי של נתניהו הוא אדם ישר. הם מכירים את שמרון ואת קשריו עם ראש הממשלה. "איש טוב עם שכל ישר, אך מתוחכם. ציוני ונאמן לביבי עד כלות, כזה שלא יעשה שום דבר שלא לפי הספר", אומרים שניים מיועציו לשעבר של נתניהו שמכירים היטב את קשריו עם שמרון.

"הוא מספיק חכם כדי לא לפעול בניגוד להסכם ניגוד העניינים שעליו הוא חתום", מוסיף מקורב שלישי. "הוא לא הטיפוס שיתעסק עם שחיתות", קובע רביעי. כלומר, שמרון אולי עוקף מחסומים, אך הוא עושה זאת בדרך שאינה סותרת את החוק.

מה קרה, אם כן, בפרשת הצוללות? כל המרואיינים, ובכללם כאלה שעזבו את לשכת נתניהו עם בטן מלאה, ויש כידוע רבים כאלה, משוכנעים שאפילו אם שמרון לא פעל כהלכה, נתניהו לא קשור ולא נתן לכך את ידו.

"נתניהו לא מושחת ולעולם לא יעשה דבר שיפגע בביטחון ישראל", אמר בנפרד כל אחד מבני שיחי. "צריך להבין איך העסק עובד, ולהפריד בין הצרכים הביטחוניים לכל השאר. ביבי בחיים לא יקנה צוללות בגלל שמרון", מבהיר יועץ שני. "נתניהו אוסר על אנשיו בתכלית האיסור לדבר איתו על עסקיהם הפרטיים. זה קו אדום והם יודעים את זה", מתאר מקורב שלישי.
 

 
צריך לומר שגם יריביו הפוליטיים של נתניהו, נפתלי בנט מכאן ויאיר לפיד מכאן, הביעו ביטחון שאם היה זיהום הוא לא הגיע לנתניהו. "ראש הממשלה נתניהו לא מושחת. לעולם הוא לא ימכור את ביטחון ישראל עבור כסף", כתב בנט בטוויטר. לפיד דרש חקירה בריאיון לגל"צ, ונימק: "איני חושב שראש הממשלה לקח שוחד, חלילה למדינת ישראל, אבל צריך לחקור. כי אם הם כל כך משוכנעים שהכול בסדר, ממה הם מפחדים"?

מנגד, ח"כ שלי יחימוביץ' לא האשימה את נתניהו במפורש בשחיתות אך גם לא ניקתה אותו מחשד. "פרשת הצוללות ונגזרותיה היא אחת הפרשיות הגדולות והמטרידות בתולדות המדינה", אמרה יחימוביץ' בכנס החשבים השנתי.

"שחיתות שלטונית היא רקב במערכת שיש בו נזק לכולם. לא הרפיתי מפרשיות אולמרט גם כשהייתי חלק מהקואליציה שלו וגם כשלרגע נחשב נסיך השלום, ואני מצפה מכל הקשת הפוליטית לתבוע כי האמת בפרשה תצא לאור. היא צופנת בתוכה סוגיות כמו השחתת המערכת השלטונית, קשרי הון-שלטון, גזירת קופון מביטחון המדינה ואובדן אמון של הציבור במערכות השלטון".

לדברי יחימוביץ', "רווחיו של עו"ד דוד שמרון מפרשה זו יעמדו על 15 מיליון אירו לפחות, קופון הנגזר מעסקה ביטחונית ענקית שאזרחי ישראל מממנים. העובדה שבעוד שראש הממשלה עוסק באופן אישי ברכש, האדם הקרוב אליו ביותר נפגש עם הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים הרואים בו נציג של נתניהו ומנהל במקביל עסקה פרטית, היא בלתי-נתפסת ועולה על כל דמיון.

"אין לי כל ספק שאף מי שעמד להיות ראש המל"ל, אבריאל בר-יוסף, היה מקושר בחוטים רבים לעסקאות הקשורות באסדות, בצוללות, במספנות ובספינות".
  
בהנחה שראש הממשלה נקי, השאלה הנשאלת היא במה חטא, אם חטא, שמרון. כמו כל בעל תפקיד ציבורי שיש לו יד ורגל בשוק הפרטי, גם עו"ד שמרון חתום על הסכם ניגוד עניינים. ההסכם אמור לוודא שהחתום עליו לא ינצל את קרבתו למקבל ההחלטות הבכיר במדינה לקידום ענייניהם של לקוחותיו.
 
כדי לשמור על חיסיון הלקוחות ההסכם סודי, אך לפי פרסומים של העיתונאי יואב יצחק, ההסכם שנחתם עם עו"ד שמרון לא כלל את יצרנית הצוללות הגרמנית 'טיסנקרופ'. שמרון נשבע שלא חרג מההסכם שעליו הוא חתום, ונכון לעכשיו אין ראיה שסותרת את אמירתו זו.

כך שבשורה התחתונה השאלה היא שאלת אמון. נתניהו ושמרון מודים שטיפלו בענייני הצוללות, אלא שלדבריהם עשו זאת כל אחד בנפרד ובלי ידיעה על השני. רביב דרוקר, יחימוביץ' ואלדד יניב מפקפקים בתמימות הזו.

הם לפחות מעלים את החשד שהרכש נעשה למען ביטחון ישראל אך גם כדי להעשיר את קופתו של שמרון, ורומזים שהקרבה בין שמרון לנתניהו גדולה כל כך עד שלא ייתכן שבאמת פעלו בלי לדעת זה על זה. את השאלה הזו יצטרכו רשויות החקירה לבדוק בשלב כזה או אחר.

מה שבטוח הוא שגם אם השניים פעלו כשורה, הבעיה בנוהל "הסדר ניגוד העניינים" כפולה. כי גם אם שמרון לא מערב את ראש הממשלה וגם אם אינו מזכיר לבני שיחו את הקשר שיש לו לבנימין נתניהו, כל אדם שנפגש איתו לוקח זאת בחשבון ונוהג בהתאם.

שנית, אף שהסכמי ניגוד עניינים אמורים להתפרסם, זה של שמרון נותר כאמור חסוי מחשש לפגיעה בלקוחותיו. כלומר, איש אינו יודע אם עסקי ספנות וצוללות, למשל, כלולים בו. 

מי שהפנה את הזרקור לאזור החשוך הוא מזכיר הממשלה לשעבר צבי האוזר. בריאיון לגלי צה"ל סיפר האוזר כי הוא מכיר את שמרון "כאדם הגון, עורך דין ותיק, אדם שבקי בכללים, בחוק ובכללי האתיקה. יש קווים ברורים, והוא יודע מתי לא לחצות אותם". הבעיה, לדעת האוזר, טמונה בשיטה המתירה לראשי הממשלות להעסיק את אותם יועצים, שמסייעים לאנשי הציבור אך במקביל נותרים בעלי אינטרסים פרטיים.
 

"נקודת הפתיחה של הדיון היא התפקיד הדוּאלי של אדם שהוא גם עורך דין של ראש הממשלה וגם בעל פרקטיקה פרטית. האם זה ראוי או לא, זו שאלה. כל נושא הסדרי ניגוד עניינים הם מוקשים בתוך המערכת. זו חיה מוזרה אך מוכרת. הכובע הכפול הוא סיטואציה שהייתה ידועה לשומרי הסף והוסברה (להם) בצורה מפורשת. ראש ממשלה, כמו כל אחד אחר, זכאי לייעוץ משפטי פרטי, והנושא היה על השולחן גם אצל ראשי הממשלה הקודמים".

במילים אחרות, טוען האוזר, מרגע שהמערכת המכונה "שומרי הסף" מאשרת את העסקתם של עורכי דין פרטיים בצמידות לראש הממשלה, הכשל מובנה. דוד שמרון, כמו יצחק מולכו, כמו אורי מסר, כמו דב וייסגלס, כמו דורון כהן, מסתובבים בכל אשר ילכו עם קרן שעליה חרוטה הכתובת 'אני חברו ועורך דינו של ראש הממשלה'.

הם לא צריכים לומר דבר ויכולים להיות ישרים כסרגל. הבעיה אינה העכבר אלא החור, והחור יכול לכלול את שומרי הסף עצמם. שכן השאלה היא מי מנסח את הסכמי ניגוד העניינים, מי אוכף אותם ועוקב אחריהם, ובעיקר האם ההסכמים הללו גוזרים גזירות שוות על כולם.

עיון בכמה הסכמים לניגוד עניינים, המופיעים באתר נציבות שירות המדינה, מלמד שהנוסח אינו אחיד, שחלקם קצרים ותמציתיים ואילו אחרים ארוכים ומפורטים, שמרחבי הריחוק המושתים על בעלי התפקידים משתנים מאחד לשני, ושלעתים הניסוח רשמי ומחייב ולעתים רופף וכמעט סחבקי.
   
הרושם הוא שהכשל אינו רק הכובע הכפול, אלא גם מה שנראה כעשרות גוונים של אפור. היועץ המשפטי לממשלה פרסם אמנם הנחיות מדויקות בנוגע להסכמי ניגוד עניינים, אך בפועל, היועמ"ש בכל משרד אוכף אותם על פי שיקול דעתו.

במקרה של שמרון, מי שאמורה הייתה לעקוב אחר הסכם ניגוד העניינים היא היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית פרגו-ברנע. היא משמשת בתפקידה עוד משנת 2003, כלומר עבדה גם תחת אריאל שרון ואהוד אולמרט. במשך השנים נמתחה ביקורת על תפקודה של פרגו-ברנע. היא נתפסה בשקר כשטענה שלא כתבה חוות דעת המתירה לנתן אשל לחזור לשירות הציבורי.

במקרים אחרים אישרה הוצאות תמוהות בבית ראש הממשלה. מתוקף תפקידה, פרגו-ברנע אמורה הייתה לפקח על יישום הסכמי ניגוד העניינים של המועסקים במשרד ראש הממשלה, ובמקרים אחרים אכן עשתה זאת. יש האומרים שעשתה זאת ביתר שאת.

לפחות ארבעה לשעברים שעבדו עם ראש הממשלה, ודווקא כאלה שמוכרים בסביבתם כישרי דרך, מצאו עצמם מתמודדים עם בדיקות דקדקניות של פרגו-ברנע שאף הובילו להתערבות המשטרה.

מדובר בראש הסגל לשעבר ארי הרו, ראש המל"ל לשעבר יעקב עמידרור, מתאמת הכנסת לשעבר פרח לרנר, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר אייל גבאי. כולם נחקרו על עניינים של מה בכך דווקא אחרי שעזבו את תפקידם, אך נכון להיום איש מהם לא הועמד לדין ובוודאי שלא הורשע. השאלה הנשאלת היא: כיצד קרה שפרגו-ברנע התרשלה דווקא בסיפור הגדול פי כמה וכמה של דוד שמרון?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg