הסיוט של מרקל: צרפת וארה"ב יחברו לברית עם רוסיה?
בחירתו של פרנסואה פיון, "היס-מן" של הקרמלין, למועמד הימין בבחירות לנשיאות צרפת מסמנת אפשרות מדאיגה במיוחד לגרמניה: אם ייבחר פיון ויצטרף לברית של טראמפ ופוטין, תעמוד ברלין כמעט לבדה מול גוש מדיני המתנגד כמעט לכל מה שהיא מקדמת
אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, מסתכלת על הנעשה בזירה הלאומית בחודש האחרון, וכנראה לא יכולה להאמין למראה עיניה: המנהיגה הסובלנית מברלין, שהעלתה על נס את האידיאלים הליברליים ואף ספגה ביקורת נרחבת בשל כך – כך למשל, כשפתחה את שערי ארצה לאינספור פליטים מהמזרח התיכון - רואה כיצד העולם מאיים לפסוע בכיוון אחר לחלוטין, ולכאורה להציב אותה לבדה בחזית המאבק בכוחות החשוכים שמאיימים לשטוף את כדור הארץ בשנאה ובגזענות.
כך היה לפני עשרים יום בדיוק, כשהציבור האמריקאי בחר להציב בראשו את דונלד טראמפ, המיליארדר הבוטה מניו-יורק שהצהיר בריש גלי על נכונותו לא להכניס מוסלמים לגבולות ארה"ב ולבנות חומה בגבול עם מקסיקו, ואף הדגיש את אהדתו והערצתו לנשיא הרוסי ולדימיר פוטין. מיד לאחר מכן הציפו חוגים ליברליים בגרמניה ובאירופה בכלל את דאגתם מהמצב החדש, והעלו על נס את מרקל כנושאת האור של הליברליזם המערבי הנאור.
כתוצאה מכך, בשבוע שעבר הכריזה הקנצלרית על התמודדה הרביעית ברצף לתפקיד הרם במדינה, וזאת לאחר יותר מעשר שנים שהיא יושבת על כס השלטון. ההערכות לפני התהפוכות העולמיות האחרונות היו שלא בהכרח תרוץ פעם נוספת, אולם כעת נראה שהיא תופסת זאת כמשימה אישית ואידיאולוגית.
"חשבתי על כך ללא קץ", אמרה מרקל במסיבת עיתונאים שבה הכריז על התמודדותה, "אחרי 11 שנים (בשלטון), ההחלטה על כהונה רביעית היא הכול חוץ מטריוויאלית למדינה, למפלגה ולי עצמי".
אלא שביום ראשון צצה למרקל סיבה חדשה לדאגה, היישר מצרפת השכנה: בתום מערכת בחירות בת שני סיבובים התברר כי הימין השמרן בחר לו למנהיג ולמועמד לנשיאות בשנה הבאה את פרנסואה פיון, ראש הממשלה הצרפתי לשעבר המעוניין בהתקרבות לקרמלין ולמשטרו של הנשיא הרודן בשאר אל-אסד. ברלין היא אחת המבקרות הבולטות והחריפות של מעשי הקרמלין באוקראינה, והיא אינה רואה בעין יפה את הפיוס עמו – גישה שפיון רמז עליה בפומבי.
במובנים מסוימים, כך נראה, עלולה הבחירה הזאת להיתפס בגרמניה כאפשרות גרועה עוד יותר ממרין לה-פן, ראש מפלגת החזית הלאומית מהימין, המייצגת את הגל החדש של הקיצוניות ושנאת הזרים שמרימה את ראשה בעולם ובאירופה בפרט. עם זאת, בגרמניה הבהירו שכל אפשרות טובה מלה-פן. "כל נשיא צרפתי שאינו מרין לה-פן הוא חדשות טובות לממשלה הגרמנית", הסבירה לסוכנות הידיעות "אי-אף-פי" סטפני וייס, פרשנית לענייני אירופה במכון המחקר "קרן ברטלסמן".
לברלין יש גם סיבות טובות לשמוח מבחירתו של פיון, שסיכוייו להיבחר לנשיא מסתמנים כלא רעים בכלל. שניהם מגיעים ממשפחות עם אידיאולוגיה פוליטית שמרנית, והם מאמינים נוצרים - היא קתולי והיא פרוטסטנטית. ההבטחות של המועמד לנשיאות בתחום הכלכלה יתקבלו כנראה בברכה בגרמניה, המטיפה לצנע ולאיזון כלכלי, שכן הוא אמר שיערוך רפורמה נרחבת בשוק הצרפתי ויקצץ את תקציב המדינה.
אך כאמור, לא הכול ורוד בתחזית היחסים שבין צרפת לגרמניה. לפיון יש היסטוריה של עמדות בזכות הקרמלין, הנתפסת בעיני מבקרים כנקודת לחובתו. הוא כיהן כראש ממשלת צרפת במקביל לכהונתו של פוטין כראש ממשלת רוסיה, והקרבה שנוצרה אז בין השניים חזרה ועלתה בקמפיינים של יריביו בימין הצרפתי. אחד המתחרים האחרים, אלן ז'ופה, אפילו כינה אותו "היס-מן" של פוטין.
בין השאר קרא המועמד לנשיאות להסיר את העיצומים שהוטלו על הקרמלין בעקבות הפלישה של רוסיה לחצי האי קרים וסיפוחה בידי מוסקבה. כמו כן הצהיר שבראייתו האיחוד האירופי וארה"ב "מעוררים פרובוקציות" נגד רוסיה באמצעות ההתרחבות של נאט"ו במזרח אירופה. בנוסף דחק פיון לחבריו במערב לכרות ברית עם פוטין ועם אסד כדי להביס יחדיו את דאעש.
"בזירה הפוליטית עשויות להיות בעיות בין פיון ובין ברלין, כשהסוגיה הראשונה במעלה תהיה המדיניות כלפי רוסיה", הסבירה ל"אי-אף-פי" ברברה קונץ מוועדת הלימוד על יחסי צרפת-גרמניה. לדבריה, גם אם הם לא אומרים זאת בפומבי, "הגרמנים העדיפו את אלן ז'ופה".
יתרה מכך, לא רק הסוגיה הרוסית עלולה להטריד את מרקל: חילוקי הדעות שלה עם פיון מתפרסים גם על שלל נושאים אחרים, כולל התנגדותו המוצהרת לנישואים חד-מיניים. מדאיגה את הקנצלרית עוד יותר גישתו של המועמד לנשיאות בעניינים מדיניים. פיון מוכר כמתנגד לריכוז הסמכויות באיחוד האירופי בידי בריסל, ותומך בהפקדת ההובלה בגוש הפוליטי של היבשת בידי המדינות עצמן. פיון אף רמז שאחד הנושאים הקרובים ללבה של מרקל – סוגיית הפליטים – עלול להיות "בעיה הקשורה באסלאם".
חבר מפלגתה של מרקל שדיבר בעילום שם הסכים עם הדברים ואמר שהפרופיל הציבורי של ז'ופה מתאים יותר לברלין. החזיק-החרה אחריו נורברט רוטגן, ראש ועדת יחסי החוץ של בית הנבחרים הגרמני, שאמר כי "אין ספק שיש הבדל גדול" בעמדות של פיון ושל מרקל בכל הקשור לרוסיה. "זה לא רק בגלל אוקראינה, אלא בשאלה אם אירופה צריכה להישאר יבשת חופשית ושלמה, הנקייה מהשפעה רוסית. העיצומים הם בדיוק הביטוי של הדחייה האירופית המאוחדת את עמדתה של רוסיה, ועל חוסר ההסכמה הבסיסי הזה אנחנו צריכים לדבר עם פיון".
ואכן, נראה שמוסקבה לא הסתירה את שביעות רצונה מהתפתחות העניינים, ובתקשורת הרוסית הרבו להלל את בחירתו של ראש הממשלה הצרפתי לשעבר למועמד לנשיאות. "פרנסואה פיון הוא המועמד הפרגמטי ביותר בפוליטיקה הבינלאומית", צוין בסוכנות הידיעות הרוסית הרשמית "ריא נובוסטי". ערוץ 1 הרוסי, הזוכה לפופולריות גדולה, הוסיף: "פיון עומד בציפיות של העם הצרפתי". אלכסי פושקוב, חבר בית הנבחרים העליון ברוסיה, כתב בטוויטר "פיון קרוב יותר לבוחרים מאלן ז'ופה בכמה סוגיות, ובהן המלחמה נגד דאעש, נישואים חד-מיניים ורוסיה".
מנגד, דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב שמר על עמדה נייטרלית אתמול, באומרו כי מוסקבה מכבדת את התהליך הדמוקרטי במדינות אחרות ומעדיפה לא להתערב בו. "מובן שיש מועמדים שלנשיאנו היו הזדמנויות להיפגש עמם בקרבה גדולה בשנים האחרונות, ויש נשיאים שעמם שוחח לעתים נדירות יותר וכאלה שהוא אף לא מכיר", הוסיף פסקוב.
שלל הדאגות הללו בברלין מתחברות להסתכלות רחבה יותר על התמורות שחלות בזירה הבינלאומית עם בחירתו של טראמפ, הקשורות לא רק במצב באוקראינה אלא גם למלחמה בסוריה, להתמודדות עם הטרור האסלאמי ועוד.
מרקל נתפסת במוסקבה כדמות שלילית ולעומתית, המתנגדת לקרמלין מסיבות אידיאולוגיות וכמי שאינה מוכנה להתגמש למציאות המתחדשת. כך למשל, על הבוז שרוחשים בימים אלו לקנצלרית ברוסיה ניתן ללמוד מבדיחה שסיפר בשידור חי חבר הפרלמנט הלאומן ולדימיר ז'ירינובסקי.
ז'רינובסקי, המרבה להשתמש במילים בוטות בשיח הפוליטי, אמר כי "לברק אובמה יש שלושה כפתורים - צהוב, ירוק ואדום. אם ילחץ על ירוק, הלכה אירופה; אם ילחץ על צהוב, לא תהיה עוד סין; אם ילחץ על אדום - אין רוסיה. מרקל מצדה סיפרה ש'לסבתא שלי היו שלוש אסלות, מזהב, מכסף ומקרמיקה', אבל כשהרוסים נכנסו לברלין היא עשתה את צרכיה מרוב פחד במסדרון".
בתקשורת הרוסית התרבו בימים האחרונים הדיבורים על כך שאנשיה של מרקל יבקשו "להפליל" את הקרמלין לקראת הבחירות במדינה, וכי במערב יתגברו השמועות על "התערבות רוסית במערכת הפוליטית של גרמניה", הדומות לאלה שנשמעו בארה"ב לפני פתיחת הקלפיות. הרוח שנשבה באולפני הטלוויזיה במוסקבה הייתה שמרקל ואנשיה יטענו שהקרמלין מנסה להפיל אותה בכל הכוח, במטרה לאחד את המצביעים סביב רעיון "הסכנה הרוסית ממזרח".
ואכן, הבוקר כבר הספיק ראש שירותי המודיעין החדש של גרמניה להתראיין לעיתונות המקומית ולהשמיע חששות מעין אלה בדיוק. בריאיון ל"סודטשה זייטונג" אמר ברונו קל כי יש רמזים לכך שרוסיה עומדת מאחורי מתקפות סייבר "שאין להן מטרה מלבד לעורר אי ודאות פוליטית". לדבריו, גרמניה ומדינות נוספות באירופה היו נתונות ל"סוג של לחץ על הדיון הציבורי ועל הדמוקרטיה כאן, שאינו מקובל".
האיבה ההדדית הזאת עלולה להוביל לבניית "חלום הבלהות הגרמני", בדמות תסריט אימה שלא היה מבייש דרמת מתח עטורת פרסים מפסטיבל הסרטים הברלינאי. ב-20 בינואר, כשטראמפ ייכנס לחדר הסגלגל בבית הלבן, הוא יצטרך להמתין שלושה חודשים בלבד לפני שתוכרז זהותו של הזוכה בבחירות לנשיאות צרפת. אם האיש החזק בפריז יתברר כפיון, תעמוד גרמניה מול האפשרות של ברית מדינית עוצמתית שבה ישלבו ידיים פוטין, טראמפ והנשיא הצרפתי, וכוחותיהם יעלו בהרבה על אלה של גרמניה.
ברוסיה אכן בונים על הטבת הקשרים עם ארה"ב לכל הפחות, ומקווים שהדו-שיח עם טראמפ יביא לביטול הדרגתי של העיצומים הכלכליים על רוסיה או להקלה שלהם. מרקל, כאמור, היא מתומכיהם הגדולים של אותם עיצומים. תחילת הרומן נראה ורוד, וזאת אף למרות שלראשונה ניבעו סדקים בחומת הבצורה שהקימו טראמפ ופוטין.
לאחר שהנשיא הנבחר כינה את המנהיג הקובני פידל קסטרו, שמת בסוף השבוע, "רודן שדיכא את עמו", הגיבו בקרמלין בחריפות למתקפה נגד הנשיא הקומוניסטי. "מי שתוקף ומבזה אדם שהלך לעולמו עושה זאת על מצפונו", נאמר בהודעת משרד החוץ הרוסי, "פידל קסטרו היה מדינאי דגול, ואין זה משנה כיצד כוחות פוליטיים מתייחסים אליו". פוטין עצמו התייחס בשבוע שעבר למותו ואמר כי הוא היה "חבר אמיתי של רוסיה".
ובה בעת, במוסקבה ניסו להמעיט מהתקרית, ואמרו כי "עשויות להיות מחלוקות בין השניים. הם (פוטין וטראמפ) לא זהים, כמובן". דובר הקרמלין פסקוב טען כי "באופן כללי הם מסכימים בעניינים רבים, אבל אין ספק שיש ביניהם הבדלים, כולל באופן שיש להתייחס לקסטרו".
מדברים אלה משתמע כמובן שההבדלים קטנים בהרבה מנקודות הדמיון, וניתן להבין שהקרמלין בונה בהחלט על שיתוף פעולה עם הממשל האמריקאי החדש – שבהחלט יכול להיות דומה ליחסים המשופרים שמהם ייהנה עם משטר צרפתי בראשותו של פיון.
הסיוט של ברלין עלול להתברר כגרוע עוד יותר בהמשך הדרך, כשבחירות כלליות עתידות להתקיים בשנה הקרובה בהולנד ובאוסטריה, וגם עתידה של בריטניה בעידן ה"ברקזיט" לא ברור.
וכדי להוסיף על דאגותיה של ברלין, הרי שגם איטליה משמיעה קולות לא ברורים של רצון להתקרב למוסקבה. שר החוץ האיטלקי פאולו ג'נטילוני המבקר בגרמניה אמר הבוקר כי יקבל בברכה גישה אוהדת יותר לפוטין ולמשטרו מצד ארה"ב של טראמפ. "אם תהיה גישה פתוחה יותר כלפי רוסיה, הרי שאני לא מודאג – אני שמח", אמר השר בברלין, ואף טען שמקבילו הגרמני פרנק וולטר שטיינמאייר תומך בגישה כזאת.
בין אם מרקל מאושרת מהעמדה שיוחסה לשר החוץ שלה ובין אם לאו, היא בוודאי מחמיצה פנים למשמע דבריו של הנציג האיטלקי. ברומא נערכים למשאל עם מכריע על עתיד החוקה במדינה, שאם ייכשל עלול לגרום לממשלתו של מתאו רנצי ליפול ולהעמיד את המדינה בפני בחירות. האיטלקים גם מקווים לזכות במכרז על שורת מיזמים כלכליים ברוסיה, ושולחים נציגים לכל פורום כלכלי שהנשיא פוטין יוזם. כשעתידם הכלכלי ועתידם הפוליטי מונחים על הכף, שווה להם להפגין חמימות לאחד הכוחות העולים ביבשת.
את הקנצלרית הצרות של איטליה לא מעניינות. היא דואגת לעצמה ולארצה, ולא רוצה לראות חזית עוצמתית אחידה שמולה תתמודד אולי לבדה. החודשים הקרובים עשויים להיות מכריעים מבחינתה, מה שישאיר לה מעט מאוד זמן להתייחס למערכת הבחירות בגרמניה עצמה. אם לא תזכה בהן, לא תהיה לעמדתה ולדאגותיה שום משמעות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם