ראשי » חדשות » בעולם » המזרח התיכון

"הכפיר מדמשק": איך שורד אסד בג'ונגל המזרח תיכוני?

אחרי שש שנים של מלחמת אזרחים ו-16 שנים בשלטון, כשבוושינגטון באו והלכו שני נשיאים עוינים כמו בוש ואובמה, מצליח בשאר אסד לשרוד. המנהיג הלא מנוסה מכולם מחזיק עדיין ברסן השלטון, ונראה כמי שיוכל לסיים את המלחמה כמנצח

בתמונה לא כל כך מוכרת מכינוס ועידת מנהיגי הליגה הערבית במרס 2010 בעיר סירת שבלוב, נראים עומדים מחויכים מועמר קדאפי, חוסני מובארכ, זין אל-עבאדין בן עלי, עלי עבדאללה סאלח וגם בשאר אל-אסד, הצעיר מבין החמישה.

 

שש שנים לאחר מכן נותר אסד השליט היחיד ששרד את תהפוכות "האביב הערבי". עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה היו שספדו את אסד, ספרו את ימיו לאחור ואף כאלה שהציעו לו מקלט מדיני. אולם "הכפיר מדמשק", המנהיג הלא מנוסה מכולם, מחזיק עדיין ברסן השלטון, ועתה גם נראה כמי שיוכל לסיים את המלחמה כמנצח.
 
במהלך השנה האחרונה ניסה הצבא הסורי פעם אחר פעם לכבוש את העיר חאלב מידי כוחות המורדים השונים שמחזיקים בה, ונכשל. אולם בשבועות האחרונים, אחרי מצור ארוך ומתיש והפצצות בלתי פוסקות מן האוויר, צבא אסד הצליח לכבוש את העיר העתיקה, ולהשתלט על מרבית חלקיה של מזרח העיר.

אם יושלם הכיבוש, תהיה זו פגיעה מורלית ופיזית קשה במורדים, בייחוד "בצבא סוריה החופשי", הזרוע הצבאית של האופוזיציה החילונית. עבור אסד, הניצחון יהא הוכחה לצדקת דרכו, לנחישותו ולעוצמת מאמציו לשמור על אחדותה של סוריה.

מלבד זאת, חאלב היא העיר הגדולה ביותר בסוריה, ומזה מאות שנים נחשבת לבירה הכלכלית של המרחב הסורי. אמנם היום מדובר בעיי חורבות, אבל חשיבותה הסמלית לא נפלה מעיני המורדים והמשטר, ומכאן המאבק העיקש על השליטה בה. איך מצליח אסד לצאת כמנצח ומדוע דווקא עכשיו?
 
ראשית, שיבתה של "המלחמה הקרה" – כניסתו של ברק אובמה לשנת הכהונה האחרונה שלו, ומיותר לציין כישלונה של הילרי קלינטון בבחירות לנשיאות, הפכה אותו ל"ברווז צולע",לא רק במונחים פנים-אמריקאים אלא גם בהיבט של מדיניות החוץ.

לכל אורך שנות כהונתו הסיג אובמה את הנוכחות האמריקאית מן המזרח התיכון, התנתק מבעלי ברית ישנים, שינה והרחיק לאחור את קווי הגבול האדומים שהציב ובכך גילה חולשה. יתרה מזו, אובמה לא השכיל להבין את מה שברור לכל תושב פשוט באזור – הזירה המזרח תיכונית לא סובלת חלל ריק, כך שאם ארצות הברית תצא ממנה יהיה כוח אחר שמיד יבקש לתפוס את מקומה. 

 

ואכן, הייתה זו רוסיה שזיהתה את ההזדמנויות וחזרה ולהיות כוח מוביל באזור. רוסיה העניקה לאסד את הגב הדיפלומטי במועצת הביטחון, אך בעיקר את הסיוע הצבאי שלה. בהקשר הזה, הגעתה של נושאת המטוסים "אדמירל קוזנצוב" (מודל שנת 1985) מדגימה יותר את "דיפלומטיית התותחים" נוסח בריטניה של המאה ה-19, מאשר עוצמה צבאית רוסית, אבל עבור סוריה של אסד היא אוויר לנשימה.

עתה, כשדונלד טראמפ עומד להיכנס לבית הלבן, סביר להניח שפשרה אמריקאית-רוסית תתגבש סביב המשבר בסוריה, ואסד יהיה המרוויח הגדול.    

שנית, מלחמת השיעים בסונים – סוריה הפכה קרקע פורייה לניהול המלחמה הפנים-ערבית: איראן וחיזבאללה השיעים נגד הסעודים והקטארים הסונים. לדאבונו הרב של המחנה הסוני (המפולג בתוך עצמו), בהיעדר עוצמה אמריקאית מסייעת, גבר החשש מלהתערב ישירות במלחמה, וכך נותרה הטריטוריה הסורית בזרועותיה של איראן. האחרונה הפעילה את חיזבאללה ואף זכתה לרוח גבית לצעדיה בסוריה, בעקבות הסכם הגרעין שנחתם עמה – איראן הפכה לגורם עמו יש להתייעץ לקראת פתרון המשבר.
  
אסד חשוב לאיראנים כאמצעי לשמר את הקשר עם חיזבאללה, ולחזק את הארגון השיעי כמרכיב אסטרטגי במאזן הכוחות מול ישראל. ואכן, אחזקתו ותגבורו של חיזבאללה התגברו בשנים האחרונות. ומכאן, שאנחנו שומעים גם מידי פעם על משלוחי נשק שמתפוצצים אי-שם בדמשק בידי יד עלומה.

כל עוד אסד וחיזבאללה שקועים בניהול מלחמת ההישרדות הנוכחית, לא צפויה תגובה קשה נגד ישראל – מי שעליה, על פי מקורות זרים, מוטלת האחריות לפגיעה במשלוחי הנשק האיראנים לידי ארגון הטרור השיעי.

שלישית, כישלון האופוזיציה – מה לא נכתב על חדלונה של "הקואליציה הלאומית הסורית". מאבקים אישיים, יריבויות בין פלגים ועדות שונות, מחלוקות אידיאולוגיות, ובעיקר חוסר לגיטימציה, שיתקו את פעילות האופוזיציה הסורית שהמערב ייחל כי תהווה משקל-נגד ראוי למשטר הבעת' הסורי. וכך, יכול היה אסד לשבת ולהביט מן הצד כיצד הגוף שמתנגד לו ומבקש להפילו, אכול מפיצולים ולמעשה לא מהווה חלופה מדינית ראויה לשלטונו.
 
ולבסוף, דאעש – במבט לאחור ובאופן אירוני כניסתה של "המדינה האסלאמית" לסוריה הייתה גלגל ההצלה של אסד. ראשית, משום שדאעש הסיתה במידת מה את תשומת הלב מהטבח שביצע הרודן הסורי באזרחיו, ויתרה מזו, אסד החל להיתפס יותר ויותר כחלופה הטובה ביותר לסוריה, באין אופוזיציה מאורגנת אחרת. ומכאן, שדאעש שימשה גם הצדקה עבור כוחות אחרים – רוסיה ואיראן – לגלות מעורבות עמוקה יותר בסוריה בשם המלחמה בדאעש, ובכך לסייע לאסד במלחמתו נגד המורדים המתונים.

אחרי שש שנים של מלחמת אזרחים ו-16 שנים בשלטון, כאשר בוושינגטון באו והלכו שני נשיאים עוינים כמו בוש ואובמה, מצליח בשאר אסד לשרוד, ומוכיח לכולם את מה שטען עוד לפני שנים: "טעה מי שסבר שאהיה מתון יותר מאבי. האמריקאים חושבים שהדור שלנו הוא דור פרגמטי, אולם בפועל מגלים בני דורי ואף אני בתוכם, דבקות רבה יותר מבני דורו של אבי בעקרונות לאומיים ופאן-ערביים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

ד''ר יהודה בלנגה

מרצה וחוקר במחלקה ללימודי המזרח-התיכון באוניברסיטת בר-אילן וחוקר אורח במרכז דיין, אוניברסיטת תל-אביב.

לכל הטורים של ד''ר יהודה בלנגה