ראשי » חדשות » צבא וביטחון

לקחו חלק בפינוי גוש קטיף - ומזהירים מעקירת עמונה

שוטרים וחיילים שלקחו חלק בהתנתקות זוכרים את כאב העקירה מלפני עשור, מקווים לשינוי שימנע מכוחות הביטחון לפנות מתיישבים ומזהירים מאירועי אלימות: "זו לא סיטואציה לילדים בני עשרים"

עדיין לא ברור מתי תגיע פקודת הפינוי, אבל בצה"ל, במשטרת ישראל ובמשמר הגבול החלו להתאמן לקראת פינוי עמונה. היום (ג') צפויה המדינה להגיש לבית המשפט העליון בקשה לדחיית הפינוי בשלושים יום. בג"ץ יוכל להעניק למדינה את הארכה המבוקשת במלואה, להיעתר חלקית לבקשה או לדחות את הפינוי בפחות משלושים יום, או לחלופין להורות על פינוי במועד המתוכנן - 25 בדצמבר.
 
בינתיים מתקשים רבים לקבל את גזירת הפינוי שמרחפת על בתי תושבי עמונה. הפינוי צרוב בתודעת המתיישבים והמדינה כזיכרון כואב, אך מסתבר שהזיכרון מוסיף להכאיב גם למי שהיה בצד השני - לובשי ולובשות המדים.

אורפז ביטון, חיילת מצטיינת שלקחה חלק בפינוי גוש קטיף בשירות סדיר, ניהלה אורח חיים חילוני לחלוטין. בעקבות השתתפותה בפינוי החליטה לחזור בתשובה, וכיום היא מגדירה עצמה חרדית ומחזיקה בהשקפת עולם בהתאם. "הייתי אז במקום אחר בחיים האישיים שלי. גם בתפיסות הפוליטיות שלי. הייתי חילונית לחלוטין בתקופת גוש קטיף, שהיה מבחינתי 'השטחים הכבושים' והצטרפתי לפינוי. בדיעבד, הפינוי היה הדחיפה חזקה לתהליך החזרה בתשובה שלי".

עוד סיפרה ביטון כי "זו לא סיטואציה לילדים בני עשרים, לא משנה מה הדעה הפוליטית שלהם או אם הם דתיים. חיילים לא צריכים להיות בתוך זה. זה היה מכאיב. פרצתי בבכי יחד עם האנשים והמשפחות שפיניתי. לא הבנתי לתוך מה אני נכנסת. אפילו שלא הייתי שותפה לאידיאולוגיה של המתנחלים וגם היום אני לא שותפה אבל זה לא העניין.
 
"ילדות וילדים בני 18 לא צריכים לקחת חלק בשיח האלים הזה. הסיטואציה הזו הופכת את מה שקורה שם לאירוע אלים, גם אם זו לא אלימות פיזית - זה אלים. להוציא אנשים מהבית בכוח זו אלימות. זה לראות אנשים ברגע הכי כואב להם, זה לראות אנשים מתמוטטים".

לחיילים ולשוטרים שאמורים להשתתף בפינוי היא מציעה להשתחרר מכל מה שחשבו על המתיישבים או על פעולת הפינוי עצמה: "אל תבואו עם דעות קדומות, כי כל המיתוסים וכל הדברים שחושבים ומאמינים בהם יתנפצו לכם בפנים. מדובר בבני אדם. אני לא חושבת שיש מקום לסירוב פקודה אבל הסיטואציה היא קשה גם למי מסכים איתה. המצב הזה מורכב. הם ייתקלו במצבים לא פשוטים".
 

ביטון סיפרה כי "אני פיניתי בחורה גדולה ממני בארבע שנים שכבר היו לה שלושה ילדים, והייתי צריכה לקפל לה את החיים. היא דחפה לי את התינוק שלה לידיים שלי ואמרה לי 'לאן את רוצה שאני אלך אין לי בית אחר'. היא יצאה מהבית עם תינוק בן כמה חודשים שלא היה לו אפילו מה לאכול, כי היא לא האמינה שיבואו להוציא אותה מהבית שלה.

"הם האמינו שיקרה נס ולא יפנו אותם. אנשים עזבו את הבית שלהם בלי דבר, חוץ מהבגדים לגופם. אני לא יכולתי להכיל את זה. פרצתי בבכי. התמוטטתי. מה אני אעשה עם תינוק בידיים? אין לי את הכלים להתמודד עם זה. חמור מאוד להוציא אנשים מהבית שלהם. עברנו את זה פעם אחת וזה סרט רע. זה לא חוויה פשוטה".

פינוי עמונה המתוכנן העלה זיכרונות גם אצל אבידן ויצמן. ויצמן ששימש באותה העת שוטר, החליט בעקבות פינוי גוש קטיף להפסיק את שירותו ולהשתחרר לאלתר משירות במשטרה.

בפוסט שהעלה לפייסבוק וזכה לשיתופים רבים כתב ויצמן כי "הדיבורים על עוד עקירה ועוד גירוש של משפחות בידי אחי השוטרים והחיילים בעמונה לא נותנים לי מנוח. יותר מעשר שנים עברו מאז שעזבתי את המשטרה, אבל המראות חוזרים על עצמם. כמעט עשר שנים שירתי ביס"מ ירושלים מתוך תחושת שליחות. פיגועים, עבריינים, הפרות סדר, מרדפים ומה לא, אבל כשהגיע גירוש היהודים מגוש קטיף וצפון השומרון ידעתי שהשירות הגיע לסיומו".

"היה ברור לי שלא אהיה חלק מזה", כתב ויצמן והוסיף כי "לא כבן הציונות הדתית שחונך על ארץ ישראל - לעם ישראל. לא כבן לעולים ממרוקו שחרפו נפשם בים סוער להגיע לכאן להפריח את השממה ולגאול את הארץ, ולא כנושא משרה שנשבעתי לה אמונים להגן על עמי ומולדתי.

 
לגבי שימוש באלימות במהלך פינוי יישובים טען ויצמן כי "אין בלקסיקון שלי מושג כזה להרים יד על בתי כנסיות ובתי מדרשות, לא על בתים ועל גנים, לא על חצרות ואפילו לא על צריפים ופחונים וכל רגב אדמה שיהודי ישב בו מתוקף היותו בעליה היחיד בשבועה שניתנה לנו מבורא עולם".

לגבי הפינוי המתוכנן מעמונה טען ויצמן כי "הפוליטיקאים שולחים חיילים ושוטרים (רבים מהם עדיין חברי בלב ובנפש) לעקור את אחיהם מעמונה", והבהיר שהשוטרים והחיילים "יעשו מה שהוא רואה לנכון".

"נכון, המשבר היה קשה מאוד. לסרב פקודה ולעזוב את המשטרה אחרי כל השנים, ועוד עם משכנתא, חובות, ילדים. לאבד הכל - פנסיה, קרנות השתלמות, להישאר בוקר אחד ללא כלום. לא פשוט. אבל את הבושה, את תחושת האשם שאני יודע שלא מרפה מחלק מחברי, אותה לפחות חסכתי מעצמי. אני לא הייתי חלק מהחורבן", אמר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg