ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

סיפור של אהבה: המסע של נתניהו במדינות מוסלמיות

לראשונה ביקר ראש ממשלה ישראלי באור יום במדינות המוסלמיות אזרבייג'ן וקזחסטן. למרות חברותן בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, הן לא חוששות לומר: יש לנו רומן עם ישראל. ומי אינן מרוצות מהשת"פ הכלכלי-ביטחוני? איראן ורוסיה

"אתה בדרום סיביר, תפנים", קידם את פנינו אריאל ברוורמן, קונסול ישראל באַסְטַנָה בירת קזחסטן. הקור גורם לאנשים לקמץ במילים אבל זו הייתה הדרך המדויקת לתאר את המקום שאליו הגענו. מרבדים אינסופיים של שלג שביניהם מונחת עיר. זמן קצר קודם לכן נחת על מסלול קפוא מטוס ראש הממשלה. השעה הייתה אחת אחר חצות והיישומונים עדכנו על "הרגשה של מינוס 8". אבל יש כללים ויש פרוטוקול והם מחייבים משמר כבוד ונתניהו נאלץ לסקור אותו.

ביקור ראש הממשלה בקזחסטן (צילום: לע"מ)
 
ביש מזל אפילו עיכב בכמה דקות את פתיחת דלת המטוס, מה שהפך את השורה האלמותית של אריק איינשטיין על החיילים המסכנים שבחוץ לאקטואלית מתמיד. אנחנו, על כל פנים, אצנו למכוניות, נזהרים לא להחליק על הקרח וקוראים את הדיווחים מהארץ על "סופה" בחשדנות קלה.
 
אחרי כמה דקות השיירה כבר דהרה למלון 'ריוקס' וביממה הבאה למדתי שרק רגעי המעבר בין המכוניות לבניינים מעמתים אותך עם הכפור הצורב. הכלל הנקוט כאן למפונקי חום כמונו הוא לא יצאת - לא קפאת. לעומתנו הישראלים, ברחובות דווקא נראו הולכי רגל או נוסעים הממתינים בקור בתחנת האוטובוס.

אין לי מושג איך אנשים חיים כאן אך ברוורמן ציין שזה המצב ארבעה חודשים בשנה. הוא, אגב, דווקא יצא והרבה. רק שני דיפלומטים, הוא והשגריר מיכאל ברודסקי, משרתים כאן בשגרירות הישראלית. כדי להכין את ביקור נתניהו ואת הפורום העסקי הראשון של ישראל וקזחסטן שהתקיים במקביל לו, הם, תריסר עובדים מקומיים והשר זאב אלקין פרפרו כהוגן בשבועות האחרונים.
 
אז מה איבדנו בקזחסטן? התשובה היא שלא רק בה אלא גם באזרבייג'ן קיים נתניהו מה שהגדיר "ביקור בעל ממדים היסטוריים". לראשונה, ראש ממשלה ישראלי מגיע באור יום (ב-1997 נתניהו היה באזרבייג'ן בביקור לילי) לשתי מדינות מוסלמיות: האחת אזרבייג'ן השיעית, השנייה קזחסטן הסונית. האחת בעלת גבול משותף עם איראן, השנייה מעצמה אזורית, שתיהן חברות בולטות בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC), ושתיהן לא חוששות עכשיו לומר: "יש לנו רומן עם ישראל וגמרנו להחביא אותו".

בסוגריים ראוי לציין שהביקור אצלן מגיע כשארה"ב של טראמפ מכינה את העברת השגרירות לירושלים ("רעיון אדיר", תגובת נתניהו) וכשהאיחוד האירופי מוותר "לעת עתה" על חזון שתי המדינות ובדרך לשיפור קשרים עם ישראל.
 
עוד הוא מגיע כאשר ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי מגדירה את ישראל כ"דמוקרטיה פורחת" ומכריזה "שהצהרת בלפור היא מהמכתבים החשובים בהיסטוריה" וכאשר קנצלר גרמניה אנגלה מרקל מצהירה "שה-BDS הוא אנטישמיות גסה". עוד מישהו בקהל רוצה לספר על בידוד מדיני?!
 
אבל גם בלי קשר לבשורות מהמערב, מרחק אלפי קילומטרים מצרוּת האופקים הרואה את הפלנטה דרך חור המטבע הפלסטיני, מתנהל העולם המדיני האמיתי, זה שהשיח הישראלי פשוט מתעלם ממנו. עולם של אינטרסים, של מאבקי שליטה והשפעה, של ניצול משאבי טבע ומעל לכול של כסף. הרבה כסף. זה המשחק ואותו ישראל של נתניהו מנסה לשחק.

ייתכן שרק בעוד עשור שנים נדע אם ניצחנו או הפסדנו, אך דבר אחד בטוח: הסיפור הפלסטיני, זה שהשמאל ואובמה ראו בו את "שורש אי-היציבות במזרח התיכון", לא קיים כאן. גם נשיא אזרבייג'ן השיעי, אילהם אילייב, וגם נשיא קזחסטן הסוני, נורסולטן נזרבייב, לא הזכירו אותו. 

יש הרבה קווי דמיון בין אזרבייג'ן וקזחסטן, ולא רק בגלל שאנחנו הישראלים לא יודעים על שתיהן במידה שווה. הצד השווה הוא ששתי המדינות שוכנות על גבול אסיה ואירופה והמיקס התרבותי, הלשוני והחזותי ניכר לעין. בקזחסטן המזרחית תווי הפנים מונגוליים. באזרבייג'ן הפרצופים ערביים. גם הבניינים מספרים את הסיפור. מסגדים לצד מבנים קומוניסטיים מרתיעים. וגם שטחים חומים אינסופיים וישרים כמו לוח שמדי פעם מגיחים מהם יישובים.
  

שתי המדינות הפכו עצמאיות רק עם התפרקות בריה"מ בסוף 1991. שתיהן דיקטטורות. שתיהן ניחנו במשאבי טבע רבים. בשתיהן חיים יהודים מאות רבות של שנים, בלי מורא, בלי חשש ובלי אנטישמיות. יתרה מכך - יהודים שהצליחו לברוח מזרחה בתקופת השואה מצאו בהן מקלט בטוח. כיום שתיהן מספקות לישראל כשני שלישים מתצרוכת הנפט השנתית: אזרבייג'ן כ-40% וקזחסטן את כל השאר.

בצד הדמיון יש גם הרבה שוני והוא חשוב. אזרבייג'ן, שבה ביקר נתניהו תחילה, היא מדינה קטנה הנתונה בסכסוך מר עם ארמניה הנוצרית. לשיטתה ארמניה גזלה ממנה חמישית מהשטח אשר בלבו הבירה המפורסמת נגורנו-קרבך. היא לחוצה מדרום על ידי איראן התוקפנית שאיננה מרוצה מעצמאותו של הנשיא אילייב, מסובלנותו הדתית וכמובן מקשריו עם ישראל.

האייתוללות מטהרן תומכות לפיכך בארמניה הנוצרית, במאמץ למרר את חייו. גם רוסיה של פוטין, שכנתה של אזרבייג'ן מצפון, מעניקה לארמניה רוח גבית. לרשימה יש להוסיף את אמריקה שלא מחבבת במיוחד את אילייב. איכשהו הניצחון ברוב של 85% בבחירות נראה לה חשוד.
     
כדי להתמודד עם כל הלחצים המנוגדים האלה אילייב מנהל מה שקרוי "מדיניות מולטי-וקטוריאלית", כלומר תמרון של צעד קדימה שניים אחורה מול כל חזית, כך שהמתחים לא יתפתחו לקרע אבל גם לא יובילו אותו לוויתורים. כן, כבר הבנתם שהסיפור על מדינה קטנה מוקפת אויבים שכוחות בינלאומיים נושפים בעורפה לא זר לו.

קזחסטן, לעומת כל אלה, מספרת סיפור אחר לגמרי. "זו מדינה מיוחדת עם סיפור חריג", אומר רן ישי, מי שהיה שגריר ישראל בקזחסטן ומאז פשוט מאוהב במדינה. "הם רוצים להשתלב בעולם שרץ קדימה ולא מחכה לאף אחד. לא פעם ולא פעמיים שמעתי בכירים קזחים אומרים 'נשמח ללכת בדרך של מדינת ישראל'.

מבחינתם, מה שהיה נכון לנו ב-1948 התאים להם ב-1991. אבל מה שמשלים את התמונה הם קווי הדמיון לישראל. אנחנו מדינה קולטת גלויות והגירה מעשרות מדינות שונות ובקזחסטן יש יותר ממאה לאומים ועשרות דתות", הוא אומר. 

"הסובייטים זרקו לשם כל מה שאפשר היה ולחצו אותם לחץ כבד. הם איבדו קרוב לרבע מאנשיהם בשנות ה-20 וה-30 במאה שעברה וזה חי עד היום בזיכרון שלהם. העם הקזחי המקורי הפך להיות מיעוט בארצו כי נהיו שם יותר רוסים מאשר קזחים. הרוסים כפו את הרוסית, ובקזחסטן עד היום מדברים רוסית טוב יותר מקזחית. אבל הם עבדו על החייאת השפה, וגם זו הייתה נקודת דמיון", מתאר ישי.

כחלק מבניית האומה מחדש הכריז השליט הקזחי נורסולטן נזרבייב, שהקים את המדינה ונבחר מאז ברוב של למעלה מ-90%, על בירה חדשה: אסטנה. לפני 15 שנה, בחשיבה פוליטית מבריקה וארוכת-טווח, נזרבייב רצה למנוע נגיסה רוסית בשטחו. במקום לסגת ולהתקפל, הוא מיקם את הבירה החדשה דווקא קרוב לגבול הרוסי, באזור שבו היה רוב אוכלוסייה רוסי. כך משך לעיר המוני אזרים וקבע מבעוד מועד עובדות בשטח. מאז גם הוא מנהל מדיניות מולטי-וקטוריאלית ומערכת יחסים של כבדהו וחשדהו מול הסביבה.
 

רק שבמקרה שלו, יש הרבה יותר מה לכבד. מדובר במדינה ששטחה הוא התשיעי בגודלו בעולם, עשירה במחצבים, בעלת מהלכים בזירה הבינלאומית ועם תעשיית חלל מפותחת. לא רק פוטין השכן מצפון מכבד את הנשיא נזרבייב אלא גם סין, החברה ממזרח, שדווקא מהווה מקור להשראה כלכלית מכבדת. נזרבייב מצדו יודע גם הוא עד כמה למתוח גבולות עם הדוב הרוסי. עם כל רצונו בקרבת המערב, כשחברה בריטית זכתה במכרז לבקרה אווירית של קזחסטן, הספיקה שיחת טלפון אחת של פוטין כדי לבטל אותו. וזו רק דוגמה.

בשנה הבאה קזחסטן תהיה חברה במועצת הביטחון, ועכשיו אפשר כבר להבין מה הביא את נתניהו לאזור הזה של העולם. או כפי שראש הממשלה אמר גלויות: "ישראל מקווה שכשם שהיא תמכה בהתמודדות של קזחסטן על מקום במועצת הביטחון, כך הנשיא נזרבייב יתמוך במועמדות ישראל לשנת 2019. אם דבר כזה יקרה, ואני מאמין שהוא יכול לקרות, המשמעות תהיה שינוי אמיתי ביחס של האו"ם למדינת ישראל".

בשתי המדינות גם הדגיש נתניהו שהקשרים בין ישראל לבינן מלמדים שיש עתיד משותף למוסלמים וליהודים. "תסתכלו על שני הדגלים שנמצאים כאן על הבימה", נאם בפני הקהילה היהודית הנרגשת בבאקו כשלצדו דגלי ישראל ואזרבייג'ן. קודם לכן סיפרו לו ולשרה תלמידי כיתה ו' בבית הספר של חב"ד 'אור אבנר', על נס החנוכה. הגברת נתניהו דרבנה אותם לעלות לארץ. ראש הממשלה התעניין יותר בחומר הלימודי.

אבל על הבמה המסר היה פוליטי. "כאן יש מגן דוד, וכאן יש חצי סהר. זה מה שאנחנו מראים פה לכל העולם וזה בדיוק ההפך מהחשכה, זה האור שמפזר את החושך, זה מה שיכול להיות ומה שצריך להיות". זה היה המסר האחד, הנחמד והחיובי. מתחתיו עסקו בביזנס הממשי. 

שתי המדינות התעשרו בשנים שבהן מחיר הנפט האמיר אך התקשו כאשר צנח. ישראל מניחה לפניהן עכשיו את אותה חבילה טכנולוגית-חקלאית-סביבתית שהיא מציעה לכל העולם המתפתח. אנרגיה סולארית, טכנולגיות חקלאיות, ניהול משק מים ועוד. כמו שתמצת זאת נתניהו בשיחה עם עיתונאים: "מסכן, גם הוא (הנשיא האזרי, א"כ) שמע ממני על הפרה".

הכוונה לפרה הישראלית שתנובתה היא הגבוהה ביותר בעולם, 11 אלף ליטר לשנה, פי עשרה מהפרה הקזחית או האזרית. "יש שתי דרכים להצמיח את המשק, כלומר לגרום לעוד כסף להיכנס", הציג ראש הממשלה את משנתו הכלכלית, "והן מוצרים חדשים ושווקים חדשים. כאן בביקור הזה אנחנו מקדמים את האפשרות השנייה".

אבל יש גם דברים שישראל מחזרת אחריהם, בתחום הביטחוני. הראשון - איראן. "תסתכל על המפה ותבין", אומרים לי אנשי נתניהו בדרכנו לאזרבייג'ן. מדרום שוכנת איראן, ולפחות על פי התקשורת הזרה, ישראל לא החמיצה את ההזדמנות למקסם את הקרבה הזו עד תום. אפילו אם לא הייתה אמת באותם דיווחים שישראל שקלה בשעתו להפציץ את איראן באמצעות שדה תעופה צבאי של אזרבייג'ן, ברור שהתיאוריה הזו לא נולדה בחלל ריק.

בביקור היה זה דווקא הנשיא אילייב שסיפק רמז עבה על המתרחש. "אנו משתפים פעולה באופן פעיל בתחום של תעשיות ההגנה, והוא נמשך כבר שנים רבות. אני מציין נתון אחד. עד כה, החוזים בין חברות מישראל ומאזרבייג'ן ביחס לרכישת ציוד הגנה הוא קרוב לחמישה מיליארד דולר. חלקם הגדול של החוזים הללו כבר מומש ועדיין אנו ממשיכים לעבוד על כך. אנחנו מרוצים מאוד מהיקף שיתוף הפעולה הזה", הוא הדגיש.

למחרת בקזחסטן היה זה שוב הנשיא המארח שפתח צוהר אל שיתוף הפעולה הביטחוני. "אנחנו רוצים שתאמנו בעבורנו את הכוחות המיוחדים", אמר בפומבי לנתניהו. ראש הממשלה השיב בפגישה הסגורה במסר לאיראן. תשאל את רוחאני, המבקר בקזחסטן בשבוע הבא, מדוע ארצו מאיימת על ישראל. על האיראנים להבין שישראל אינה ארנב אלא נמר וכי אם איראן תפגע בישראל היא תכניס את עצמה לסכנה", הבהיר נתניהו למארח.

הסוגיה הדרמטית השנייה בחיזור הישראלי היא הגז. אזרבייג'ן בונה צינור שיוביל את משאבי האנרגיה מתחומה אל טורקיה ומשם לאיטליה ואל שאר אירופה המערבית. הטורקים שותפים למיזם שהוא לא רק כלכלי אלא גם בעל פוטנציאל חיכוך נפיץ, שכן ולדימיר פוטין הנשיא הרוסי הניח צינור שיוביל את הגז הרוסי ישירות לאירופה מצפון היבשת, כך שיעקוף את שכנותיו ממזרח. כך שהפרויקט הטורקי-אזרי מאוד לא נוח לו.
   
מאידך גיסא, הוא מאוד נוח לישראל. אחרי שמתווה הגז יצא מחדרי הדיונים לעולם המעשה (השבוע נמכרו מאגרי הגז כריש ותנין לחברת אנרג'יאן מיוון, א"כ), השאלה העיקרית שהדרג המדיני צריך להכריע בה היא דרך העברת הגז לאירופה.

נתניהו בפגישותיו באזרבייג'ן ביקש לבחון אפשרות שצינור הגז הישראלי יתחבר לזה האזרי-טורקי. חיבור כזה יחסוך עלויות ולכן יהפוך את המחיר לתחרותי. או כפי שמסביר השר זאב אלקין, ששימש בשתי המדינות כמתורגמן וכמוציא והמביא: "אנחנו בפני שדרוג משמעותי מאוד של שיתוף פעולה. הפרויקט שאזרבייג'ן מובילה הוא ענק. אם יוחלט לשווק את הגז הישראלי דרך צינור לטורקיה, הוא יוכל להתחבר לצינור האזרי ולאפשר לנו לשווק את הגז גם לאירופה. גם הצד האזרי מאוד מעוניין בכך".

מי שכאמור צפוי לא להתלהב משת"פ ישראל-טורקי-אזרי הוא הנשיא הרוסי פוטין. בדיוק בגלל תרחיש כזה הרוסי הציע כבר לפני שנים לרכוש את כל הגז הישראלי, ובלבד שלא נהפוך לשחקן במגרש. אבל לא רק הוא. מהלך כזה לא יישא חן גם בעיני יוון וקפריסין, שבמקביל מהדקות איתנו קשרים בדיוק מאותה סיבה. גם הן לוטשות עיניים לגז.

אז ההחלטות רחוקות, אבל כמו קזחסטן ואזרבייג'ן הן יחייבו אותנו להקפיץ הרבה כדורים באוויר בלי שאף אחד ייפול. בעגה המקצועית קוראים לזה מדיניות מולטי-וקטוריאלית. 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg