ראשי » חדשות » בעולם » המזרח התיכון

גנרל מצרי חשף: כך סאדאת ניסה להתנקש בדיין

עד יום מותו לא ידע שר הביטחון המיתולוגי שהתקפת המסוקים המצריים אליה נקלע במלחמת יום כיפור הייתה ניסיון חיסול ממוקד. זיכרונותיו של ראש המודיעין המצרי חשפו לאחרונה את הפרשה

כשמטוסו של נשיא מצרים אנואר סאדאת נחת בנמל התעופה בן-גוריון במוצאי שבת, 19 בנובמבר 1977, המתינה לו הצמרת המדינית בהובלת ראש הממשלה מנחם בגין. סאדאת לחץ את ידי מקבלי פניו. עם אי אלה מהם החליף דברים, ובכללם שר החוץ משה דיין. "ראיתי את דיין. הכרתי את האיש שנגדו לחמתי במערכה של 1973", כתב סאדאת בספרו האוטוביוגרפי 'סיפור חיי'. מעבר לכך לא הוסיף מאומה.

סאדאת אמר "הכרתי" את דיין? הוא בוודאי התכוון להופעותיו בטלוויזיה, שהרי השניים מעולם לא נועדו קודם לכן. הצמרת המדינית והצבאית של מצרים נטרה לישראלי איבה עצומה עוד מימי התבוסה הגדולה שהנחיל צה"ל לצבא המצרי ב'מבצע קדש', באוקטובר 1956.

ב-29 במאי 1967, על סף מלחמת ששת הימים, הכריז הרמטכ"ל המצרי עבד אל-חכים עאמר בדיון עם הפיקוד הצבאי הבכיר: "ביני לבין משה דיין קיים חשבון ישן מאז התוקפנות המשולשת (ישראל, בריטניה, צרפת – ש"נ) ב-1956. לא נפספס הזדמנות זו עד שנלמד אותו לקח שלא יישכח, שינפץ את אגדת הצבא הישראלי הבלתי מנוצח". אגב, את האמירה הזו תיעד והנציח לימים עֵד שמיעה, מפקד כוחות היבשה ומפקד החזית ב-1967, גנרל עבד אל-מוחסן כאמל מורתגי, בספרו 'הפריק (דרגת גנרל – ש"נ) מורתגי מספר את העובדות'.

מלחמת יום הכיפורים הייתה אולי ההזדמנות שהמצרים ציפו לה, והיא כמעט נקרתה לידיהם. בעיצומה של המלחמה, ב-18 באוקטובר 1973, הביא ראש המודיעין הצבאי המצרי אלוף פואד נסאר לנשיאו אנואר סאדאת, המפקד העליון של הכוחות המזוינים, מידע חם על מקום הימצאו המדויק של שר הביטחון של ישראל, משה דיין. ללא היסוס, סאדאת הורה לחסל את דיין. ההוראה יצאה לפועל, אך הביצוע היה כושל.

דיין, אפשר לומר, נחלץ בנס, וסאדאת שם מחסום לפיו. בשיחות ששוחח עם דיין במהלך המפגשים בין המנהיגים מירושלים להנהגה מקהיר, הן במצרים והן בקמפ-דייוויד - ובכללן שיחה אחת שאפשר לומר שנפלו בה המחיצות בין הצדדים - התייחסו השניים למלחמה על קצה המזלג, בלי שסאדאת יגלה לדיין את סיפור המעשה. קשה להניח שהוא שכח אותו.

היה זה ראש המודיעין הצבאי נסאר שנתן בראשונה פומבי לסיפור המעשה. מרבית חבריו בפיקוד הגבוה בשנים ההן כבר הלכו לעולמם, ואילו הוא, בעל הסוד, שהיה בעל נגישות הן לסאדאת, הן לשר המלחמה אחמד איסמעיל עלי והן לצמרת הצבאית, החל לגולל את זיכרונותיו ברבים. הראשון שנתקל בהם כאן היה אל"מ במיל' פסח מלובני, מבכירי קהילת המודיעין של צה"ל, חוקר ומומחה לצבאות ערב והמעורבות הסובייטית באזורנו, שגם שולט היטב בשפה הערבית.

מלובני תר אחר כל פיסת מידע השופכת אור על מלחמות ישראל ומצרים, ובשנים האחרונות פרסם ספרי מחקר על צבאות עיראק וסוריה. הוא אף קורא בשקיקה כל ספר ביוגרפי שכותבים בכירי הצבא המצרי או זיכרונות הנחשפים בדרכים אחרות. כך הוא "נתקל" לפני זמן לא רב בפואד נסאר במרשתת המצרית. "תיאורו את מבצע חיסולו של דיין", סיפר לי מלובני, "צד את עיניי בשל ראשוניותו, החידוש שבו ומשמעותו".
 
ובכן, נסאר סיפר שאנשי המודיעין עקבו אחר המתרחש בצד הישראלי לאחר צליחת צה"ל לגדה המערבית של תעלת סואץ ב-15 באוקטובר 1973. הם איתרו את דיין – לא ידוע בדיוק כיצד - באזור שבו צלח צה"ל את התעלה אחרי שלב הבלימה, ומיד העבירו את המידע למפקדם. הייתה זו שמחה גדולה להם, סבור מלובני, מפני שהצליחה הייתה פגיעה חשובה בהישגם העיקרי במלחמה - הפריצה לתוך סיני.

מעבר לכך התאפשר להם לפגוע סוף-סוף בדיין, שר הביטחון הישראלי, שהכה אותם שוק על ירך ב-1956, ב-1967 וגם עכשיו. צה"ל, שדיין עמד למעשה בראשו כשר הביטחון, עקף את צבאם וחדר למערב התעלה. פגיעה במישרין בדיין נתפסה בקרב המצרים כהישג צבאי כביר שיפגע קשות במורל העם בישראל ובכוחות צה"ל, ואולי אף ישפיע על מהלך הלחימה הנמשכת בחזיתות הדרום והצפון.

נסאר, כאמור, העביר את הבשורה לסאדאת. הנשיא ביקש לאתר את מיקומו של דיין בטווח של עשרים מטרים. משזה אותר, הורה סאדאת לחיל האוויר שלו לתקוף את המקום בפצצות נפלאם, תערובת של בנזין עם מרכיבים מעבים תואמים. חיל האוויר המצרי ביצע את המשימה והעלה באש את האזור. האלוף נסאר דיווח על כך לסאדאת, והנשיא המתין בשקיקה לבשורה על מותו של דיין. למחרת היום, סיפר נסאר, הם קיבלו צילום של דיין – חי ושלם – כשאש בוערת סביבו. הצילום הועבר לסאדאת.

עד כאן גרסת הצד המצרי. בצד הישראלי בכלל לא קשרו את תקיפת המקום לאפשרות של זיהוי מיקומו של שר הביטחון בידי המודיעין המצרי. דיין עצמו גולל בספרו 'אבני דרך' את סיפור האירוע, שהתרחש ב-18 באוקטובר כששהה בגזרתו של אלוף אברהם אדן (ברן) בגדה המערבית של התעלה.

דיין כתב: "הסתובבתי בשטח כדי לראות את החקלאות במקום. לולים פרימיטיביים, ובהם בעיקר ברווזים – מסורת של 4,000 שנה, שהשתמרה בביצות הנילוס - מטעי תמרים והדרים, ירקות ובוטנים. התמרים והבוטנים מניבים עכשיו את יבולם. הבוטנים כבר הוצאו ושוטחו לייבוש על החול, והתמרים אדומים ועסיסיים – מחכים שיגדרום. רציתי להמשיך בדרכי ולהגיע עד לשטח האגם המר, אך לפתע הגיחו שני מסוקים גדולים, ובטיסה נמוכה מאוד גלגלו – דרך הדלת הפתוחה – כמה חביות, והן נפלו כמה צעדים מאיתנו".

 
"תחילה חשבתי", כתב דיין, "שאלה חביות דלק שנועדו לכוחות המצריים והורידון בטעות לידינו, אבל כעבור שניות התפוצצו החביות, שהיו מין פצצות נפלאם מתוצרת בית. המקלענים של ברן (האלוף אדן – ש"נ) פתחו באש, ושני המסוקים התרסקו והפכו לפטריית עשן כבד. כל העניין נראה משונה: הצבא המצרי חמוש, מצויד ומאומן היטב במיטב הטכנולוגיה הסובייטית, ולפתע – הפצצת התאבדות כזו?". דיין לא שיער כלל שהוא היה יעד התקיפה.

גרסתו של ברן, בספרו 'על שתי גדות סואץ', דומה, אך עובתה ברכיבים נוספים: "הפעילות באוויר מעל לראשינו הגיעה לשיאה כשלפתע הגיחו מעורפנו, מכיוון האגם המר, שני מסוקי (תובלה, רב תכליתיים, מתוצרת סובייטית מסוג – ש"נ) 'מי-8', גדולים ואטיים. הם התקדמו מעלינו בטיסה נמוכה. אחד מהם גלגל חבית שנפלה במרחק 60 מטר מהנגמ"ש שלי וכעשרים מטר מדיין, שהסתובב בשטח ונבר באדמה בחפשו אחר עתיקות. החביות שנועדו לשמש כפצצות נפלאם לא פעלו, אך האוזניים החרישו למשמע האש האוטומטית שנורתה מסביבנו. כל מקלעי הטנקים וכל מקלעי הנגמ"שים והרובים שבידי החיילים, לרבות המקלעים והרובים של חיילי החפ"ק (חוליית פיקוד קדמית – ש"נ) ירו כמשוגעים.

ואמנם, בזה אחר זה נדלקו המסוקים ונפלו ממש בקרב הטנקים של חטיבת גבי (עמיר, מפקד חטיבת טנקים 460 – ש"נ). היה זה מחזה שלא ייאמן. למראה מבצע ההתאבדות הזה הסקנו כי אין זאת אלא שהמצרים נתונים במצב נואש. 11 מטוסים ושבעה מסוקים הופלו באותו יום. היינו עדים לנפילת רבים מהם. לנו נפלו שישה מטוסים".

שלישו של דיין, סא"ל אריה בראון, שלימים התקדם לדרגת תת-אלוף, עיין בהליך עוקף פז"ם ארכיוני בכל מסמכי המלחמה שליבתם דיין, וחיבר את הספר 'משה דיין במלחמת יום הכיפורים'. תיאורו בהקשר הזה דומה לזה של דיין: הוא ערך סיור בסביבה של חקלאות פרימיטיבית. "בהיותנו באחד משדות הבוטנים הגיחו מעורפנו שני מסוקים גדולים ואטיים, בטיסה נמוכה מאוד, ממש מעל צמרות העצים, והחלו להפיל חביות גדולות. הסתכלנו בהם בהשתוממות מבלי להבין במה מדובר. החביות, שנפלו במרחק של 20-30 מטר מאיתנו, החלו להתפוצץ בדומה לפצצות נפלאם, ובשדה החיטה הסמוך פרצה דלקה גדולה. כל מקלעי הטנקים והנגמ"שים פתחו מיד באש והפילו את המסוקים".

"בשובם לחפ"ק של ברן העיר דיין בציניות הידועה שלו למארחו: 'עכשיו לפחות אפשר לאכול בחפ"ק שלך בוטנים קלויים'. לאחר מכן ניגש דיין לטנקיסטים שהפילו את המסוקים והודה להם על פעולתם המהירה והמוצלחת".

התקפת המסוקים נשארה חידה במשך שנים רבות. הנושא לא עלה גם בשיחות דיין-סאדאת בתקופת השכנת השלום. בארבעה ביוני 1979, כך סיפר דיין בספרו, הזמין אותו סאדאת לביתו המשקיף לתעלת סואץ ושאל בחיוך "אתה מכיר את המקום הזה?" "כן", השיב דיין, "אולם מצדה השני של התעלה. ביליתי שם הרבה שעות. לא המשכנו בנושא זה. גם סאדאת וגם אני לא רצינו לחזור ולשקוע בתקופת המלחמה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg