"נשחרר את חברון מעול זרים, אתקע בשופר ליד הכותל"
במלואת 50 שנה לששת הימים, פורסמו עדויות הרב הראשי הממחישות את מעורבותו בקבלת ההחלטות. את שחרור הכותל הבטיח לו מוטה גור, לקבר רחל פרץ עם פלייר, ובמערת המכפלה הניף את דגל ישראל. כך נראו הרגעים המכוננים בתולדות המדינה
ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון התיר היום (יום א') לפרסום פרוטוקולים נוספים ממלחמת ששת הימים, במלואת חמישים שנה למלחמה. הפרוטוקולים מגוללים את עדותו של הרב הראשי לצה"ל בעת המלחמה, שלמה גורן. במרכז עדותו של הרב גורן עומדים הרגעים המרגשים של שחרור ירושלים, העיר העתיקה והכותל, וכן הביקור בקבר רחל בבית לחם ובמערת המכפלה בחברון לאחר שחרורם.אחד הנושאים שמקבלים ביטוי נרחב בעדותו של הרב גורן הוא ההתלבטות הדרג המדיני והצבאי האם להיכנס ללחימה בירושלים ולשחרר את הכותל והעיר העתיקה או להימנע מלחימה בגזרה זו. הרב גורן מספר על כך ששאל באגף המבצעים האם "הולכים על ירושלים או לא". עדות זו, נוסף לעדויות אחרות, ממחישות את מעורבותו של הרב בהליך קבלת ההחלטות.
"אני חושש שאנחנו מתקדמים למלחמה וכי המלחמה הזו עשויה להביא לשחרורה של כמעט כל ארץ ישראל", אמר הרב גורן בימים שלפני המלחמה. "אני נשבע שבכל קונסטלציה, נגד כל אויב ובכל חזית שהיא, אנחנו ננצח. אני עוד מתכונן לתקוע בשופר ליד הכותל המערבי", הוסיף. דבריו עשויים בדיעבד להיקרא כנבואה.
"נבואת" שחרור הכותל באה לידי ביטוי גם בפגישה שנערכה בין גורן למרדכי (מוטה) גור עוד בשנת 1961, בעת שגור פיקד על חטיבת גולני. באותה תקופה שררה בין השניים מתיחות על רקע ויכוח שניהלו בנושאי דת בחטיבת גולני. לדברי הרב גורן, גור ידע 6 שנים לפני מלחמת ששת הימים, שהוא זה שישחרר את העיר העתיקה. "אם אתה מבטיח לי שתכבוש את העיר העתיקה – אני עושה איתך הסכם שלום", הצהיר הרב.
יממה לפני שחרור העיר העתיקה פגש הרב גורן את יעקב הרצוג (אחיו של הנשיא חיים הרצוג), שהיה אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הרצוג היה בדרכו לפגישה עם שר הביטחון וראש הממשלה בנושא כיבוש העיר העתיקה. הרב גורן תפס את הרצוג ואמר לו "דע לך שלא תהיה לנו אף פעם כפרה, אנחנו מזניחים הזדמנות בלתי חוזרת", והרצוג הבטיח להילחם על כך.
כעבור זמן קצר קיבל הרב גורן הודעה כי גור, שהיה מפקד חטיבת הצנחנים, מחפש אותו. הרב גורן סיפר: "גור אמר לי שאנחנו עולים לכיוון שער האריות. טסתי ישר לרוקפלר. לקחתי את ספר התורה ואת השופר ירדתי מן המכונית והחזקתי ביד אחת את השופר וביד שניה את ספר התורה והתחלתי לרוץ לכיוון שער האריות. כל הדרך תקעתי בשופר ואמרתי פרקי תהילים".
על הר הבית פגש גורן את גור וחייליו ששרו את שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב"והניפו את הדגל. בפרוטוקולים, מתאר הרב במילותיו את המעמד כאילו נלקח "מתוך חלום". משם המשיך הרב גורן בריצה אל הכותל המערבי, לאחר שקיבל הוראות הגעה מתושב ערבי שפגש בדרך. בכותל, על פי תיאורו, הרב השתטח על הרצפה, נישק אותה ובירך ברכת שהחיינו, וברכה נוספת: "ברוך מנחם ציון ובונה ירושלים".
הרב גורן מתאר כי באותו רגע לא הייתה בכותל נפש חיה ותחושתו הייתה כי השכינה שורה על המקום. בהמשך הגיעה פמלייתו של הרמטכ"ל ומפקדים נוספים. גורן ניצל את המעמד ואמר קדיש לזכר החיילים שנפלו בקרב. מיד לאחר מכן שלח הרב את נהגו להביא אל הכותל את חותנו, הרב הנזיר ואת הרב צבי יהודה הכהן קוק, ויחד איתם מגיעים לכותל גם אזרחים רבים.
אחרי שהושלם כיבוש העיר העתיקה מיהר הרב לכיוון דרום על מנת לחבור לכוחות הכובשים את בית לחם, גוש עציון וחברון. בשעה זו פנה הרב לאברהם (אברשה) טמיר, אז מפקד חטיבה 99, ולעמוס חורב שיצטרפו אליו לנסיעה לבית לחם. השניים השיבו כי הם מעוניינים להצטרף אך עליהם להצטייד בנשק, וכי הנשק שיש לרב אינו מספיק. בתגובה, אמר גורן: "עם נשק, בלי נשק – אני נוסע לבית לחם".
עדויות מצולמות מששת הימים:
גם בבית לחם התקשה הרב גורן באיתור קבר רחל. לאחר חיפושים הוא מצא את הקבר, שהיה נעול, ופרץ אותו עם פלייר. לאחר תפילה בקבר, הוא המשיך לגוש עציון שם החיילים המתינו ליציאת הכוחות.
בשעה 4 לפנות בוקר, בעת שהחיילים התארגנו להמשך הלחימה, עלה הרב על אחד הטנקים ופנה אל החיילים במסר אישי. "ברצוני לספר לכם על הזכות הגדולה שנפלה לידיכם היום. אתם הולכים לשחרר את העיר הקדושה השנייה בעולם – עיר האבות חברון. בחברון נמצאת מערת המכפלה, העיר אשר במשך שנים רבות הייתה סגורה בפנינו. והיום, בידיכם, נשחרר את העיר הזאת מידי זרים".
בהמשך סיפר הרב לחיילים כי ערביי חברון והסביבה אחראים למעשי רצח רבים נגד יהודים, החל מטבח תרפ"ט וכלה ברצח לוחמי גוש עציון שנפל במלחמת השחרור. "את כל הפוגרומים הם [ערביי חברון – ח"ע] ארגנו. אחרי שמתיישבי גוש עציון חתמו על כתב כניעה – הם הרגו אותם בדם קר. דעו לכם איך להתנהג עם הפורעים הללו. השם יקום את נקמת דם הקדושים שלנו. לכו בכוחכם זה והושעתם את ישראל, בשם השם תעלו ותצליחו" כך חתם הרב גורן את דבריו בפני הלוחמים.
מיד לאחר מכן התארגן גורן להמשיך עם הכוחות לכיוון חברון, על מנת לאתר שם את מערת המכפלה. את הדרך לחברון מתאר גורן בפרוטוקולים: "כל הדרך ראינו ערבים עומדים בידיים מורמות. דגלים לבנים התנוססו על הבתים".
גם בחברון הרב הזדקק לעזרה מתושב ערבי שיעזור במציאת "קבר אברהם". כשהגיע למערת המכפלה גילה שהקבר נעול. יחד עם עוד חיילים פרץ הרב את השער וריכז יחד עשרה חיילים על מנת לערוך אזכרה לנופלים ולהתפלל לעילוי נשמתם. בדרך עבר רכב צבאי מסוג קומנדקר ועליו דגל. הרב לקח את הדגל ותלה אותו על קיר במערת המכפלה.
בשלב זה הגיע שליח ערבי אל הרב והודיע לו שראש העיר חברון מעוניין "למסור את הכניעה של העיר". הרב נתן לאדם שהיה אמון על המפתחות של מערת המכפלה פתק ובו כתוב שאין לאף אחד רשות להיכנס למערה ללא הדרכה ואישור של קצין. לאחר מכן הרב פנה לעירייה לפגוש את ראש עיריית חברון הנכנע. השניים ניסחו את כתב הכניעה, והרב שב לירושלים.
לפני המלחמה הדפיסה הרבנות הצבאית מאות אלפי עותקים של תפילה לפני יציאה לקרב שחיבר הרב גורן. התפילה הוענקה לחיילים על ידי הרמטכ"ל עצמו והרב גורן הסביר כי לדעתו "התפילה תרמה במידה רבה להרמת המורל הכללי". התפילה נפתחת בפסוק מן התורה העוסק ביציאה לקרב "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם. אל ירך לבבכם אל תראו ואל תעצרו ואל תחפזו בפניהם כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם ולהושיע אתכם".
לאחר המלחמה העיד הרב כי במהלך הקרבות, כשעבר בין זירות הלחימה השונות, הראו לו החיילים והמפקדים שהם נושאים עימם את התפילה. לרמטכ"ל יצחק רבין כותב הרב גורן ברכה מיוחדת עם הפסוק "ונפלו אויבכם לפניכם בחרב". לדברי הרב, פתק זה נשאר עם הרמטכ"ל לאורך כל המלחמה.
אקו"ם