מורשת ואגו: אובמה מתכונן לרגע האחרון באור הזרקורים
הנשיא היוצא התעמת עם מחליפו דונלד טראמפ ועם אנשיו כשסירב להעביר להם פריטי מידע חיוניים וכשהתנגח בשתיים מידידותיו בעולם, ישראל ורוסיה. כעת הוא מתכנן עוד הפתעה אחת לימים שנותרו עד תום כהונתו: נאום מצב האומה, בו ינסה להנחיל את תפיסת העולם שלו בכל מחיר
מעברים בין ממשל יוצא ונכנס בארה"ב נוטים לרוב להיות חלקים ורגועים. אלה הם עשרה שבועות שבדרך כלל נראה כי מתחברים בין יום ההשבעה ויום הבחירות כמעין גוש אחד. פעמים רבות הסחבת הביורוקרטית הכרוכה בהעברת המושכות במעצמה האדירה דורשת משאבים אדירים, שאינה מותירה לנבחרי הציבור זמן להתעסק בנושאים שאינם בוערים או במדיניות שאינה קשורה ישירות לארה"ב. הנוהג הוא שהנשיא היוצא כלל אינו מקבל החלטות הקשורות בנושאי חוץ לאחר יום הבחירות ועד צאתו מהבית הלבן.
כשהנשיא ברק אובמה נכנס לתפקידו לפני שמונה שנים, הוא ועוזריו היללו בראש חוצות את קודמו ג'ורג' בוש ואנשיו, ודיברו עד כמה הם עזרו להם לצלוח את המשוכות הרשמיות והביורוקרטיות הרבות הכרוכות בסידורו מחדש של החדר הסגלגל. כתוצאה מכך הבטיח אובמה עם היוודע תוצאות הבחירות כי ינהג באופן דומה כלפי הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, ויחזיר לו את הטובה שקיבל מקודמו הרפובליקאי.
אלא שהבטחות לחוד ומציאות לחוד: חילופי הממשל בחודשים האחרונים של 2016 ובתחילת 2017 נדמו כמו התנגשות בין ענקים שאוחזים בראייה שונה לחלוטין על המציאות, ואשר לא מסוגלים כנראה להגיע לעמק השווה ביניהם. יתרה מכך, כפי שהעירו פרשנים בארה"ב – כך למשל, בכתבה נרחבת באתר "פוליטיקו" – אובמה וטראמפ פשוט לא אוהבים אחד את השני, ולא סומכים זה על זה.
שני גורמים נוספים מסבכים את המשוואה בין שני הנשיאים, שגם כך מורכבת במיוחד: הראשון הוא חוסר ההתלהבות של אובמה ואנשי צוותו להיענות לבקשות המידע של טראמפ בעקבות החשש שיפגעו באנשי סגל בענפים שונים של הממשל בוושינגטון שקידמו למען הנשיא היוצא אג'נדות בנושאים הקשורים לשינויי האקלים, זכויות המיעוטים ועוד. העיכובים והסירובים בסוגיה זאת הובילו לעימות בין שני הצוותים, שאינו מקל על האווירה הטעונה ביניהם.
כמו כן, נראה שהנשיא היוצא נחוש לעצב את המורשת שלו גם על חשבון יחסיו עם יורשו, ובמיוחד לאור תפיסתו של טראמפ לגבי סוגיות אחדות, השונה מהותית מאופן שבו אובמה רואה את הדברים.
גורמים המכירים את אופן חשיבתו של הנשיא הדמוקרטי אמרו ל"פוליטיקו" כי הוא מודאג מכך שארבע השנים הקרובות יוכיחו את עצמן כקטלניות בכל הקשור לניסיון לעודד את רוסיה לערוך רפורמות ליברליות פנימיות, וכן באשר לסיכוי שיהיה ניתן לשכנע את ישראל לדבוק בפתרון שתי המדינות.
הנשיא נחוש להיראות בימים שנותרו עד לצאתו מהבית הלבן כמי שנושא את קולו של ההיגיון, הסבירו אותם אנשים, והוא משוכנע שההיסטוריה תאשר במשנה תוקף את המורשת שלו אפילו אם משמעות הדבר היא שבמעשיו כעת יעניק ליריביו הפוליטיים הישגים בטווח הקצר.
שתי פרשיות געשו בכותרות הבינלאומיות בשבועיים האחרונים במיוחד בהקשר זה: הראשונה היא החלטתה של וושינגטון לא להטיל וטו במועצת הביטחון של האו"ם על ההחלטה נגד ההתנחלויות – צעד שטראמפ ביקר יותר מפעם אחת באופן אישי, ואף הצהיר שהוא מהווה "יחס לא הוגן לישראל". השנייה היא ההודעה של אובמה ביום שישי לגרש דיפלומטים רוסים מארה"ב בעקבות פריצות הסייבר שמוסקבה לכאורה ביצעה במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות בחודשים האחרונים, וכן שאר העיצומים שהטיל על הקרמלין ואנשיו. מדובר בנקודה רגישה מבחינת טראמפ, שנחשב כמי שמעוניין לשקם את היחסים עם הרוסים וכמי שמעריך את הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין באופן אישי.
אלא שגם סוגיות בולטות פחות בוודאי העכירו את היחסים בין הצוותים של השניים, וכן כמה סוגיות שנמצאות על הפרק על פי הדיווחים בארה"ב. כך למשל, אובמה הודיע כי הוא מכריז על איסור לבצע קידוחים לחיפוש אחר גז ונפט באוקיינוס השקט ובאזורי הקטבים, ואף ציין כי הוא סבור שהנשיא הנכנס לא יוכל להפוך את ההחלטה הזאת. טראמפ, כאיש עסקים שאינו אוחז בתפיסה סביבתית כמו אובמה, בוודאי לא מחבב את הצעד הזה – ועוד פחות ממנו מזכיר המדינה הנכנס, רקס טילרסון, שעד כה שימש כמנכ"ל חברת האנרגיה "אקסון".
נושאים אחרים שנרמז כי אובמה מתכנן לעסוק בהם עד סוף כהונתו ושעשויים להיות לצנינים בעיני טראמפ וצוותו הם העברת אסירים נוספים מכלא גוונטנאמו הידוע לשמצה, שהנשיא הדמוקרטי הבטיח לסגור אותו עוד במהלך כהונתו, וכן הכוונה לפרסם נהלים מקלים לגבי קליטתם של ילדי מהגרים בארה"ב, שטראמפ הבטיח לגרש רבים מהם מהמדינה.
הנשיא הנכנס וצוות המעבר שלו, כאמור, לא ממש נהנים להשקיף מהצד על הצעדים שנוקט אובמה. הם חשים מתוסכלים וסבורים שהוא מנסה להעמיד אותם בפני עובדה מוגמרת עם כניסתו של הממשל החדש. טראמפ אף ציין כי ניצחונו בבחירות – וכן הפסדה של הילרי קלינטון, שניהלה את מדיניות החוץ של הנשיא אובמה במהלך כהונתו הראשונה – הוא כל ההוכחה שדרושה לו כדי להבין שהעם האמריקאי אינו מעוניין בסדר היום שדוחף אובמה.
אבל כל זה לא מעניין את הנשיא היוצא. כמו כל נשיא אחר הוא יודע שימיו האחרונים בתפקיד הם ההזדמנות הסופית לעצב את המורשת שלו, דקה לפני שתופקר לשיפוטם של ההיסטוריונים והעיתונאים. מבחינתו, כך לפי פרשנים בסוכנות הידיעות "אי-פי", יכולתו להסביר לאמריקאים כיצד שתי כהונותיו סייעו לשנות לטובה את חייהם של האזרחים בארה"ב חשובה ומכרעת הרבה יותר מכל מה שטראמפ ישנה מהחלטותיו או מהרפורמות שלו, כולל חוק הבריאות. האגו משחק במקרה זה שעות נוספות. גם חוסר שביעות רצונו של הנשיא הנבחר - לא ממש מזיז לאובמה.
ברמה המנהלתית, גורם אחד מעיב על ניסיונו של אובמה להניע רפורמות ברגע האחרון. אף שהנשיא עוזב את הבית הלבן ב-20 בינואר, חילופי הממשל לא מתרחשים ביום אחד. רבים מהפקידים שמינה הנשיא הדמוקרטי מתחילים בימים אלה לארוז את חפציהם, הם מחזירים לידי סוכנויות הביטחון את הטלפונים המאובטחים שלהם וסוגרים את מחשביהם בפעם האחרונה, לפני שיצאו לחיפוש אחר עבודה חדשה. בימים אחרונים אלה נותר אובמה עם אנשי סגל מועטים בלבד, צוות מצומצם וקטן.
מצדו גם הנשיא היוצא עצמו מתכונן ליום שבו לראשונה זה כמה שנים יהפוך לאזרח פרטי, על כל הכרוך בכך. הוא צריך לתכנן את המעבר לבית ששכר בוושינגטון, שבו ישהה עד שבתו תסיים את לימודיה התיכוניים. הוא גם נערך למלא את ימיו לאחר תום כהונתו בשלל פעילויות שונות.
לפיכך, כל החותם שמתכנן אובמה להותיר על מורשתו ההיסטורית נדחס לתוך מעט פחות משלוש שבועות, ומלבד החלטות נקודתיות מסתכמים אלה בשלושה אירועים מרכזיים שבהם יוכל להבליט את האג'נדה שלו: הראשון הוא ועידת השלום בפריז שמתוכננת לאמצע החודש, הצפויה להתמקד בישראל ובפלסטינים ושארה"ב צפויה לקחת בה חלק ואולי אף לנסות לגבש את נאומו של מזכיר המדינה ג'ון קרי לידי קווים מנחים ביצועיים.
כמו כן, ב-17 בינואר עתיד להיערך דיון במועצת הביטחון שיעסוק בענייני המזרח התיכון. בירושלים נערכים בקדחתנות לדיון הזה, שבהחלט עשוי להיות ההזדמנות האחרונה של אובמה לקבוע במסמרות את ראייתו לגבי הסכסוך הבלתי נגמר בין הפלסטינים לישראל.
אלא שהיום הודיע הנשיא היוצא על אירוע נוסף, אחרון בהחלט מבחינתו, שבמהלכו יתמקדו כל המצלמות בו – ובו בלבד. זו הזדמנות שלא תחזור על עצמה, בראייתו, והיא אולי האירוע החשוב ביותר בימים האחרונים שעוד נותרו לו, כולל השבעתו של הנשיא טראמפ. אז, מטבע הדברים, תשומת הלב תינתן כבר הרבה יותר לנשיא הנכנס.
ביום שלישי הבא, 10 בינואר, יישא הנשיא אובמה את נאומו האחרון לאומה, שבו הוא צפוי לפרט את הישגיו במהלך כהונתו ולנסות לצבוע בגוונים חיוביים את שמונה שנותיו בבית הלבן. באופן מסורתי לא משמש נאום כזה להנחלת אג'נדה חדשה או להצהרות מדיניות יוצאות דופן, ובכלל כמעט תמיד נוטים נאומים אלה לגעת יותר בעניינים פנים-אמריקאיים ולא בסוגיות בינלאומיות. אבל הנשיא אובמה כבר הוכיח את עצמו כמי לא בוחל בהפתעות וכמי שלא ייתן להיסטוריה או למסורת להכתיב את צעדיו.
הנשיא הדמוקרטי מתמחה בנאומים מסוג זה בדיוק. אחד הראשונים שבהם אפילו זיכה אותו בפרס נובל בפרק הראשון של כהונתו. הוא רהוט, מדבר היטב ויודע להעביר את המסר שלו בבהירות וחדות. זו ההזדמנות של כוכבו לדרוך בפעם האחרונה, לזהור בשמיים של ארה"ב רגע לפני שהם מחשיכים בימי כהונתו של טראמפ. בפעם האחרונה יוכל להגיע לכותרות החדשות בעולם כולו לפני שבראייתו יפקיר את הזירה הבינלאומית בידי, בין השאר, הרודן מהקרמלין, איש העסקים הלא צפוי מניו-יורק וראש הממשלה הלא אמין מירושלים.
בישראל אוחזת הממשלה את נשימתה בציפייה דרוכה ליום שבו אובמה, הנתפס כעוין את עמדתה של ירושלים, יצא מהבית הלבן. גם הצעדים שכבר בהם נקט טראמפ לפני כניסתו המעשית לתפקיד, כולל מינויים שונים שעליהם הכריז או הצהרותיו הפומביות בזכות ישראל, נראים חיוביים במיוחד למדינה היהודית. לכן נאומו של אובמה לא יתפוס את ההנהגה הישראלית בשיא דריכותה, אבל אחרי חילופי המהלומות המילוליות בין הממשלים בשנים האחרונות – אין ספק שרבים ישמחו כבר להיות אחרי הנאום הזה, ב-11 בינואר. ביום זה, כידוע, יישארו רק תשעה ימים עד שאובמה יצא מהבית הלבן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם