משפט ההריגה של אלאור אזריה: צעד אחר צעד
השבוע יגיע החייל היורה לבית הדין הצבאי ביפו לשמוע את ההכרעה בעניינו. השאלות שבמרכז התיק: האם חשש ממטען או מסכין; האם התנהגותו לאחר הירי היה בה כדי להסגיר מזג מבולבל ונסער; האם קיבל סטירה מהמג"ד שלו; האם ניתן ליישב את הסתירות בעדותו
הכרעת הדין במשפטו הדרמטי של אלאור אזריה תתקבל ביום רביעי הקרוב, ותסתום את הגולל על פרשייה בת חודשים רבים, שהציתה מחלוקות רבות-יצרים ומעורבות ציבורית גדולה. אזריה, שזכה לכינוי "החייל היורה מחברון" ירה בסוף חודש מרץ 2015 למוות במחבל פלסטיני, שנוטרל ושכב פצוע על הכביש.סיכום אירועי אלאור אזריה (קרדיט עריכה: עלאא עאקלה)
מארגון 'בצלם' שהסריט את האירוע נמסר אז כי "שני פלסטינים, עבד אל-פתאח א-שריף ורמזי אל-קסראווי, נורו למוות לאחר שדקרו חייל, שנפצע באורח בינוני בתל רומידה בחברון. בתיעוד וידאו שצילם עימאד אבו שמסיה ושהועבר ל'בצלם', ניתן לראות את א-שריף השוכב על הכביש לאחר שנפצע, תוך שהנוכחים מתעלמים ממנו. אז ניגש אליו חייל ומוציא אותו להורג בירייה בראשו מטווח קרוב. מהתיעוד עולה כי א-שריף היה בחיים לפני הירי".
להלן סיכום המאורעות בתיק ההריגה הצבאי, שפילג (עוד יותר) את המערכת הפוליטית, העלה את חמתם של תומכי אזריה על התקשורת, בלבל ראש ממשלה והיווה גורם בלכתו של שר ביטחון הביתה.
לטענת התביעה, אזריה נשאל מיד לאחר מעשה מה הייתה הסיבה לפתיחה בירי. הראשון לקבל ממנו הסבר היה רב"ט ת"מ, אחד מחבריו הקרובים שעמד בסמוך אליו, השני היה מפקד הפלוגה, רס"ן תום נעמן. לפי התביעה, עדויות השניים שללו את טענת החייל היורה כי פעל בגלל חשש לסכנה, והצביעו על כך שמטרת הירי הייתה נקמה במחבל, שדקר את חברו ועל כן "הגיע לו למות".
בתביעה טענו כי המילים "סכנה", "סכין" או "מטען" לא נזכרו בשיחות של אזריה עם ת"מ או עם מפקד הפלוגה. "דקרו את חבר שלו וניסו להרוג אותו, אז גם לו מגיע למות", שיחזר בעדותו ת"מ את דבריו של אזריה והוסיף כי אם היה מבין שחברו עומד לבצע ירי היה עוצר אותו. "הייתי עוצר אותו חד משמעית", אמר. רס"ן תום נעמן הוסיף: "ניגשתי אליו שאלתי אותו מי אישר לו לירות, למה הוא עשה את זה והוא ענה לי "המחבל הזה היה חי, הוא צריך למות".
חמש פעמים שינה אלאור אזריה את גרסתו באשר למה שקרה באירוע ובאשר לסיבותיו לביצוע הירי - כך לפי התביעה. לאחר האירוע מסר שהירי בוצע כי למחבל "מגיע למות". בשיחתו בשטח עם המג"ד סא"ל דוד שפירא וכן בשיחת טלפון עם הפרמדיקית ד"ש מסר את גרסתו השנייה, שבה העלה טענה לחשש מסכין.
גרסתו השלישית הופיעה לאחר שיחה עם עורך דין, אז העלה טענת חשש מסכין וממטען, וזו הייתה גרסתו גם בחקירתו במצ"ח ביום האירוע ובמהלך המשפט. לפי התביעה, במהלך חקירותיו במצ"ח לא הצליח אזריה להצביע על אדם אחד שלו מסר את טענתו כי בזירה היו סכין ומטען.
הגרסה הרביעית, ארבעה חודשים לאחר האירוע, הגיעה לקראת עדותו הראשית בפני בית הדין הצבאי, שבה טען כי מסר לאלתר את גרסת סכנת הסכין והמטען למפקד הפלוגה ולמפקד הגדוד והוסיף כי מפקדו סטר לו בשטח. במהלך עדותו בבית הדין מסר גרסה חמישית, לפיה מסר את הגרסה על הסכין והמטען גם לפרמדיקית ד"ש ולאחד מחבריו לפלוגה.
"חוסר אמינותו של הנאשם מזדקרת כאשר בוחנים את האופן שבו הוא שינה ופיתח את גרסתו לאורך הזמן, ואת הסתירות הברורות בין גרסתו בשלבים השונים לבין עדויות העדים הרלוונטיים לכל שלב" - כך נכתב במסמך הסיכום של התביעה. טענת הסטירות של אזריה היא עלילה בלבד לדברי הפרקליטות הצבאית, שטוענת שמשורה של עדויות עולה כי הנאשם שיקר בבית הדין וכן בחדרי החקירות.
לפי התביעה, אזריה טען כי שוחח עם חברו לפלוגה א"ת פעמיים - פעם אחת לאחר הירי ופעם שנייה לאחר שיחתו עם המג"ד - מסר לו על סכנת המטען והסכין ואף מנע ממנו לעזוב את העמדה שבה שהה. אלא שאותו חייל מסר במצ"ח כי ביום האירוע שוחח עם אזריה רק פעם אחת, כאשר כבר היה ברכב ה"סופה" בדרכו למח"ט כפיר. החייל אמר במצ"ח: "הוא לא דיבר איתי על זה".
בעדות אחרת טען אזריה כי תושב היישוב היהודי, אשי הורביץ, ניגש אליו וחיזק אותו ואף הצדיק את הירי, אך האזרח שלל כל שיחה עם החייל במהלך עדותו.
על פי התביעה הצבאית, טענת החייל היורה בעניין הסכין סותרת את המציאות האובייקטיבית המתועדת בסרטונים מהזירה, שכן הסכין הייתה רחוקה מספר מטרים מהמחבל. מיקומה של הסכין עלה גם מעדויות החיילים ואנשים ששהו בזירה. "אני לא מאמין לסרטון הזה", מסר אזריה בחקירתו במצ"ח כשהוצג לו תיעוד 'בצלם'.
במצ"ח ובבית הדין טען אזריה כי הצעקה שנשמעה בזירה ("יש עליו כנראה מטען!") היא שהניעה אותו לבצע את הירי, וכי הצעקה נשמעה כשנייה לפני שירה. אלא שבפועל נשמעה הצעקה שתי דקות לפני שירה הנאשם.
טענה נוספת שהעלה אזריה הייתה כי לבושו החריג של המחבל, שעטה מעיל, גרם לו להסיק כי הוא מסוכן, אך עדים שהעידו כי בעצמם לבשו מעיל או סוודר, וכי לא מדובר בלבוש חריג.
בתביעה סבורים כי הביאו בפני בית הדין "ראיית זהב" - הסרטונים הרבים מהזירה שמתעדים את האירוע ומאפשרים צפייה בהתנהגות החייל היורה בזמן אמת. לפי התביעה, התנהגותו של אזריה סותרת לחלוטין את טענותיו במצ"ח שהיה שרוי בבהלה בשל מצב חירום, שכן לא נראה כלל דרוך או מבוהל.
בנוסף, אזריה לא ירה ברגע שלכאורה הגיעו אליו הנתונים, שלאורם הסביר את הירי. הוא קודם התרחק מהמחבל, עלה ברחוב בהליכה איטית, ורק אז ירה במחבל במה שנדמה כקור רוח. את הקסדה מסר לחברו, ולא שמט אותה כמו שהיה מצופה ממי שממהר לפנות את ידיו כדי לבצע ירי.
התנהגותו של החייל היורה לאחר ביצוע הירי מוכיחה לטענת התביעה הצבאית שהוא לא ביצע את הירי מתוך חשש ממטען. הוא השקיף על עבודת אנשי התאג"ד שטיפלו בגופת המחבל שבו ירה, ולא הזהיר אותם מפני המטען שנשא עליו לכאורה.
לאחר הירי, אזריה צעד במורד הכביש ותועד לוחץ ידיים וטופח על שכם של שני אזרחים שהיו במקום. טענתו שהיה שרוי בסערת רגשות ובהלם לא באה לידי ביטוי.
הנאשם העיד על תחושות לחץ, כשאת דבריו גיבו עדים רבים, אזרחים וחיילים. "היה שם כל הזמן לחץ מטורף... עוד לפני הירי", מסר אחד מחבריו. בנוסף, אזריה שמע צעקות בזמן שהיה עסוק בפינוי חברו שנפצע לאמבולנס. לטענו, "אלו יכולות להלחיץ כל אדם, ובטח מי שאינו בעל רקע באירועים כאלו".
בצוות ההגנה טענו כי הצעקות נשמעו בזירה לפני הירי והשפיעו על קבלת ההחלטות שלו. עוד נטען כי הסכין הייתה קרובה לגופו של המחבל בזמן אמת וכי גם מפקד הפלוגה טען כך בחקירתו במצ"ח ביום האירוע, כי מזג האוויר היה חם ולא דרש מעיל, וכי ברקע לאירוע נזכר אזריה בהתרעה מודיעינית על 'פיגוע איכות' שאמור לצאת לפועל באותו היום בחברון.
אזריה טען כי שניות ספורות לפני הירי ראה את המחבל זז עם היד והראש וביצע ירי של כדור אחד לעבר ראשו תוך שצעק: "זוזו זוזו".
לדברי ההגנה, במהלך ריענון הזיכרון שנעשה לאזריה לפני מתן עדותו, עלה בפעם הראשונה זיכרון הסטירות שניתנו לו על ידי המ"פ. ההגנה דרשה השלמת חקירה, שנענתה בשלילה.
"טענת התובע בסיכומים לפיה העליל אלאור עלילה על המ"פ, הינה טענה שפלה", נכתב בסיכומי ההגנה. "כל האירוע בכללותו, הכולל את נטרול המחבל על ידו, הינו אירוע קשה הן מבחינה פיסית והן מבחינה נפשית לנאשם, וגם במהלך הליך המעצרים אלאור נזכר בדברים נוספים אשר התרחשו לאחר האירוע".
עוד אמרה ההגנה שאזריה טען בפני מפקד הפלוגה כי המחבל זז טרם הירי וכי בחקירתו במצ"ח זו גם הגרסה שמסר המ"פ. לפי ההגנה, המ"פ שינה את עדותו בבית הדין ואז מסר שאזריה אמר לו לירות כי מגיע למחבל למות.
הנאשם טען כי ידע שהוא בדרך למשפט אצל מפקד חטיבת כפיר, אל"מ גיא חזות, ובתוך משרדו של המח"ט התנהג כאילו הוא במהלכו של הליך משמעתי. לטענת ההגנה, לא בוצע כל תחקיר של האירוע עם אזריה, ודאי לא תחקיר מעמיק. כשנערך תחקיר - אזריה לא נטל בו חלק, וכמוהו חיילים ואזרחים שהיו בזירה וחשו סכנה. ההגנה טענה כי "הם לא התאימו לתוצאות התחקיר שנכתבו מראש על ידי הפיקוד העליון".
"תחושת הסכנה מהמחבל והיכולת שלו לבצע פיגוע אינו עולה עם 'רוח המפקד' והרצון להרשיע את החייל ובשל העובדה כי מדובר במערכת היררכית אותה מובילים הרמטכ"ל ושר הביטחון שיצאו בהתבטאויות נגד החייל".
"הסרטונים שהוצגו בבית הדין לא מכסים את כל מה שהיה בשטח וקיימים חורים שחורים וחלקי-שלמים שאינם נראים מאותו הבוקר בחברון". לטענת ההגנה, הסרטונים לא יצרו חזקה עובדתית כלשהי נגד אזריה וכך גם חוות הדעת שהוגשו בידי התביעה ולא הצליחו לסתור את החשש שעלה בשטח מפני סכין ומטען.
"החייל היורה לא רק שמע את הצעקות, אלא גם היה בזווית, ובין היחידים שצפה לכיוון המחבל, לכן הצעקות עוררו בו את החשד לפיו ביצע את הירי לעברו".
המחבל זז בנקודות שונות בסרטון והתביעה לא יכולה לחלוק על חוות דעתו של עד מטעמה, אשר מחזקת את הטענה הזו. לעניין זה חשיבות מכרעת. מדובר במחבל אשר ביצע פיגוע והיה לבוש במעיל נפוח. בהגנה טענו כי "הסרטון אינו חזות הכל, ולא משקף את הכל". כמעט כל העדים טענו כי המחבל היווה סכנה ולא היה מנוטרל.
"התובע לא יכול לדעת מה חשב החייל בזמן אמת", אמרו בהגנה. "רק הוא יכול לדעת את זה". במהלך החקירות והעדות שמסר, אמר בצורה ברורה ועקבית שהמחבל זז, טענו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם