ראשי » חדשות » צבא וביטחון

אלו השמות: דמויות המפתח במשפט אזריה

החל מהחבר הקרוב מימי הטירונות בחטיבת כפיר, דרך המג"ד שאלאור אזריה כינה בעת המשפט "שקרן", ועד לקב"ט היישוב היהודי בחברון שהתעמת עם התובע. כל הדמויות שהשפיעו על המשפט שהסעיר מדינה שלמה

 

אחד מחבריו הקרובים של אזריה מהגיוס, דרך הטירונות ועד השירות בגדוד. ת"מ הפגין תמיכה בחברו במהלך המשפט ובסיום העדות שלו חיבק בחום את חברו הטוב. ת"מ הוא החייל שדיבר עם אזריה ממש לאחר הירי, והיה הראשון ששמע ממנו על המניע לירי, עוד לפני מפקד הפלוגה.

בחקירתו סיפר כי אזריה אמר לו כי המחבל דקר את חברו ו"מגיע לו למות", ולא מסר כי הרקע הוא חשש מהימצאות סכין או מטען באזור כפי שטען החייל במהלך משפטו. "אלאור היה נראה לי נרגש וכועס על זה שדקרו את חבר שלו ואמר לי 'איך זה שחבר שלי שנדקר על ידי מחבל ונשאר חי'. אמרתי לו שזה לא תקין והוא לא היה צריך לעשות את זה".

ת"מ, שסובל מגמגום כבד, רשם חלק גדול מהתשובות שלו בכתב יד במהלך החקירה, וכך נהג גם בחלק מהשאלות שנשאל במהלך עדותו בבית הדין. עורכי דינו של אזריה טענו כי צריך לקחת את דבריו בערבון מוגבל כיוון שהעיד תחת אזהרה. במהלך המשפט הם ציינו כי זוהי חקירתו הראשונה ובשל העובדה שהוא ספג איומים ונטען בפניו שישאירו אותו במעצר - הוא לא היה בטוח שהדברים שמסר ומיוחסים לאזריה מדויקים.

מפקדו של אזריה, והאדם השני אשר שמע את גרסתו הראשונית של אזריה בזירה לאחר הירי. "ניגשתי אליו, שאלתי אותו מי אישר לו לירות, למה הוא עשה את זה והוא ענה לי 'המחבל הזה היה חי, הוא צריך למות. בשלב הזה הוא לא התייחס לסכנה. הוא לא התייחס לסכין וגם לא למטען", טען בעדותו. כמו כן, הוא סיפר בבית הדין על השיחה שהתקיימה בינו לבין הנאשם מיד לאחר שירה לעבר ראשו של המחבל.
 

אזריה אמר בעדותו בפני השופטים כי רס"ן נעמן סטר לו ונזף בו במהלך השיחה שניהלו ביניהם לאחר האירוע. במהלך עדותו של החייל היורה ובמהלך עדויות ההגנה עלה שמו של מפקד הפלוגה לא אחת - בין היתר נטען נגדו מצד ההגנה כי אזריה מסר לו לאחר הירי שהמחבל זז טרם הירי, וכי ירה בו על מנת לנטרל אותו. כמו כן נטען כי המ"פ משנה את גרסתו כדי להתאים את עמדתו לעמדת הפיקוד הבכיר. 

ניתן היה לחוש במהלך השעות הארוכות בבית הדין כי עיקר האש מופנית לעברו של רס"ן נעמן כחלק מטיעוני ההגנה. פקודו, אלאור אזריה, טען נגדו בעדותו שהוא שיקר ושקיימים פערים בין הגרסאות שלו במצ"ח לבין העדויות שלו בבית הדין. בסיכומי ההגנה נכתב עליו כי הוא "פיקד" על האירוע ו"ניהל" אותו, ובין היתר על רקע תפקודו הוא קיבל נזיפה בשל ניהול לא טוב של האירוע.

אלאור עזריה: סיכום האירועים (קרדיט עריכה: עלאא עאקלה)

המג"ד, סא"ל דוד שפירא, סיפר בעדותו כי לאחר הגעתו לזירת האירוע מסר לו מפקד הפלוגה נעמן כי האירוע חריג יותר מכפי שחשב. לדבריו סיפר מפקד הפלוגה כי אזריה טען באוזניו שירה במפגע בגלל שהוא מחבל, ועל כן "הוא צריך למות". שפירא עצמו שוחח גם הוא עם החייל היורה בשטח, כשעה וחצי לאחר האירוע.
 

"שאלתי את אלאור למה הוא ביצע את הירי, ואלאור אמר לי שהוא זיהה שהמחבל זז, זיהה תנועות של הראש שלו והוא זיהה ליד המחבל סכין", תיאר המג"ד והוסיף כי אמר לפקודו שהוא משקר לו. "אלאור שתק ולא הגיב. זה היה תוכן השיחה", טען. אזריה, לדברי מפקדו, לא מסר לו על החשש שלו ממטען אלא רק את החשש שהיה לו מסכין.

החייל היורה תקף במשפט את מפקד הגדוד, טען שהוא שקרן והוסיף כי הוא אינו יודע למה הוא לא מדבר אמת בפני בית דין. "להבנתי, הם (מפקד הגדוד ומפקד הפלוגה) יודעים שהם עשו טעות, רוצים לשמור על עצמם", אמר אזריה, והוסיף כי "הם לא רצו להקשיב". כמו באשמה שהטיל במפקד הפלוגה שלו כך טען החייל גם נגד המג"ד, ואמר כי הוא חיפש להעליל עליו כדי לשמור על קידומו לתפקיד מפקד בבית הספר לקצינים.

בזמן האירוע לא היה נוכח מפקד החטיבה המרחבית בזירה, ולטענתו הגיע אליה בין 15 ל-25 דקות, בעוד שלטענת ההגנה לקח לו מעל חצי שעה לעשות את הדרך לאזור היישוב היהודי בחברון. בן עזרא, שסיים את תפקידו הפיקודי הזה, עודכן לגבי פרטי האירוע מגורמים שהיו בשטח ומסרטון התקרית, וטען כי מחוות דעתו המקצועית לא נראה שהייתה סכנה בשטח.
 

צוות ההגנה ץקף אותו וטען נגדו כי הוא לא טרח לבדוק עם החיילים שהיו באותה העת בזירה או עם אנשי כיתת הכוננות במקום האם הם חשו בסכנה, ואילו היה מבצע תחקור ראשוני בשטח לא הייתה מגיעה הפרשה עד להגשת כתב אישום כה חמור. בן עזרא קיבל דיווח מרבש"צ היישוב היהודי יוני בלייכברד על הירי החריג ונמסרה לו גרסתו של אזריה, לפיה "מחבלים צריך להרוג".

בין היתר ניהל שיחה עם מח"ט כפיר, אל"מ גיא חזות, ונקבע בין השניים כי מפקד החטיבה המרחבית יערוך את התחקיר ויטפל משמעתית באירוע. עוד אחת מטענות ההגנה נגדו היא כי עוד לפני שמסרו חיילים ומפקדים עדות על שאירע בשטח, הוא קבע בשיחה איתם כי מדובר באירוע חמור - כך גם בהתבטאות שלו בשיחה עם לוחמי מילואים שפורסמה בכלי תקשורת, כולל כתבה שבה התייחס לפרשה.

פגש את אזריה בשעות הצהריים של אותו היום בו ביצע את הירי, לאחר שהובא אליו מחברון לחטמ"ר עציון. החייל היורה טען כי הבין ממפקדיו שהוא נוסע למפקד החטיבה כדי לעמוד למשפט על האירוע, ואילו לאחר מכן נטען כי פגישתו עם אל"מ חזות הייתה תחקיר לתקרית. בתביעה הצבאית נטען כי אזריה לא סיפר למפקד החטיבה על הסטירות שנתן לו לטענתו מפקדו, תום נעמן.
 

מח"ט כפיר עודכן על האירוע בשלט רחוק, וקיים התייעצות עם מפקד החטיבה המרחבית, אל"מ יריב בן עזרא, שבה עלתה בין היתר האפשרות לטיפול משמעתי. אלא שבהתייעצות עם הפרקליטות הצבאית נקבע כי החייל היורה צריך לעבור לחקירת מצ"ח, ובסיום השיחה בין השניים הוא הועבר למתקן מעצר בבאר שבע.

היא שוחחה עם אזריה לאחר האירוע משך שש דקות, וסברה כי מצבו הנפשי היה רע והעידה על כך בבית הדין. בין היתר, פנתה לקב"ן וביקשה ממנו כי יבדוק את החייל היורה לאחר שהוא נשמע לה "לא בסדר". ד"ש הגיעה לשטח לאחר האירוע ובדקה את המחבל שנורה בידי אזריה.
 

"בשלב הראשון שאלתי את הנאשם מה קרה באירוע", היא סיפרה. "אחרי שלא קיבלתי תשובה ברורה ושאלתי אותו אם הוא ירה במחבל מנוטרל - תחילה אמר שהוא לא זוכר, אחר כך הוא אמר שהוא כן ירה במחבל והוא תיאר את האירוע". לדבריה, אזריה אמר כי באירוע היה מחבל מנוטרל ולידו הייתה סכין: "ברגע שהמחבל הזיז יד וראש לעבר הסכין שהייתה לידו, הנאשם הרגיש איום ולכן הוא ירה במחבל".

בתביעה הצבאית טוענים כי גרסתו של החייל התפתחה במהלך השיחות עם ד"ש - תחילה מסר שהוא אינו זוכר אם ירה, לאחר מכן מסר שירה יחד עם יתר החיילים ורק בסוף מסר שירה עקב סכנה שחש, והסכנה בה חש הייתה מהסכין, כאשר חשש ממטען לא הוזכר כלל, בשום שלב בשיחה. בחקירתו הראשית של אזריה הוא טען כי סיפר על סכין ומטען, בניגוד למה שמסר קודם.

מסר את חוות דעת מטעמו לבית הדין, ובין היתר טען כי הוא חושב שיש לתחקר כל אירוע, ולחקור כל מקרה שבו נפגעים אנשים, ועל בסיס זה להחליט החלטה פיקודית או משפטית. למיטב הבנתו, באירוע החייל היורה דברים אלו לא נעשו.
 

"זכות חפותו נדרסה ללא ספק וזה התגלגל לבית הדין. אני משוכנע שזה לא אמור להגיע לכך", טען הקצין הבכיר בדימוס והוסיף כי חייל לא ילך עם עו"ד לשדה קרב. "כל יום כזה גורם לצה"ל נזק גדול יותר ולכן באתי לכאן", טען דיין.

הוא ציין כי הניהול והפיקוד על האירוע לא היה מושלם, בלשון המעטה כהגדרתו, וכי למצ"ח אין יכולת לחקור נושאים מבצעיים כגון אירוע הירי בגינו הוגש כתב האישום נגד אזריה. "מחבלים דינם אחד - מוות", קבע.

הגיש גם הוא חוות דעת לבית הדין הצבאי, וטען כי המבחן לבחינת נושא הסכנה נשען על שני פרמטרים - כוונה ויכולת, שנגזרים מראייתו של החייל בלבד. הוא ציין כי אזריה לא ידע האם יש מטען בשטח, או מטען מתחת למעילו של המחבל שהמנוטרל. כאשר נשאל בידי התובע, סא"ל נדב וייסמן, האם הוא כופר בסמכותו של בית הדין לקבוע אם כאשר החייל מנמק את שיקוליו הוא אומר אמת או משקר, ענה הקצין הבכיר: "אני כופר בזה שהמשפט הזה הגיע לפה, בזה אני כופר".
 

לטענתו, המפקדים הם אלו שהיו אמורים לדון בסוגיות שעלו בפני בית הדין. "הם היו צריכים לעשות תחקיר מבצעי אמיתי ולשמוע את דעתו של כל אחד ואחד בתחקיר המבצעי. זה לא בוצע. מפקדים ברחו מאחריות".

ביטון ניסה לטעון כי אין דין אחד בין חייל ומפקד, והביא לדוגמה את האירוע שבו ירה מפקד חטיבת בנימין לשעבר, אל"מ ישראל שומר, בפלסטיני שיידה אבנים לעבר הרכב בו נסע והרג אותו. הוא טען כי על רקע טענתו של הקצין הבכיר בדימוס ביקשו עורכי דינו של אזריה לזמן את שומר לעדות ונענו בשלילה.

טען בעדות אותה מסר, על רקע חוות דעת שהגיש, כי ניתן לראות בסרטון שאף אחד מהאנשים והלוחמים בזירה לא מקדיש תשומת לב לאבטחת האזור, ושרואים את המחבל מבצע תנועות חשודות בזירה. "החייל ביצע ירי של כדור אחד ואנו יודעים שהירי בוצע לראש", טען בבית הדין הצבאי. לדבריו, ראה בחייו אנשים שיורים כדי להרוג מתוך רצון להרוג.

"כך לא יורה אדם שרוצה לירות על מנת להרוג למטרת הרג", הוא קבע. "כך יורה אדם שמבצע ירי מושכל, מכוון, על מנת להסיר איום. לדבריו לא מדובר בירי מתוך סערת רגשות או רצון להרוג רק בשביל להרוג, וכי אזריה משתהה ונותן מבט נוסף לפני שהוא יורה. תא"ל זכאי הצדיק את הירי, וטען כי במתחם הסבירות ובהתאם לפקודות הצבא והוראות הפתיחה באש.

בעדותו של ליבמן קשה היה שלא לחוש את בטנו המלאה על התנהלות הצבא בפרשה, ובמהלכה באו הדברים לידי ביטוי. ליבמן הוא לא סתם עד, והדברים שהשמיע מלמדים מה קורה מאחורי הקלעים במערכת הביטחון. הוא לא חסך ביקורת ממפקד הפלוגה ועד מפקד החטיבה, ותקף את התנהלות הצבא באירוע ולאחריו.
 

"משהתחולל האירוע, משפורסם הסרטון, הייתה אווירה לא נוחה של כלל המערכת. לא יכולת להגיד את מה שאתה חושב - אם זה אחרת מהקו שניסו לייצר גם המערכת הביטחונית וגם בתקשורת. הרגשה לא נוחה ולא נעימה זו מקשה להגיע לחקר האמת", טען ליבמן בעדותו.

ליבמן התעמת לא אחת עם התובע הצבאי ואף ענה בחריפות לשאלת הרכב בית הדין. "הסכין הייתה במרחק קרוב מהמחבל עם המעיל השחור. היה מרחק קרוב, מבחינתי ברגע שמחבל עדיין בחיים, הוא מספיק מסוכן בשביל לקום ולהמשיך את דקירת החיילים או האזרחים שהיו באזור".

האדם שמסר למפקד חטיבת יהודה, אל"מ יריב בן עזרא, כי הירי של אזריה היה חריג והתבצע לאחר האירוע. הוא היה בזירה מספר דקות לפני הירי של הנאשם, כיוון את האמבולנסים הסתובב בשטח וראה את המחבלים בזירה והתקרב בעצמו אל המחבל המנוטרל - ברגע הירי, כפי שמופיע בסרטון, הוא מסתובב ומסתכל לעבר אזריה ומגן על אזניו מהרעש ואף מצביע עליו לאחר הירי.
 

פנייתו אל המח"ט מלמדת, לטענת התביעה הצבאית, על התרשמותו האותנטית והנחה כי הוא ביצע ירי שלא ברור למה בוצע. על רקע התנהלותו בשטח נראה כי בלייכברד לא סבר שהמחבל מסוכן, ולא העלה על דעתו הצדקה כלשהי לירי.

במצ"ח ובבית הדין הצבאי הוא ניסה לחמוק מהגרסה הראשונה שמסר למח"ט, ובין היתר נחשף כי הוא כתב לסניגור כי "יעשה קרקס" בבית הדין וישתוק, וניתן היה ללמוד מישיבה בבית הדין במהלך עדותו כי מסר אותה בלי חשק ובניגוד לרצונו, אלא בהוראת בית הדין לה לא יכול היה לסרב. 

גם אל הזירה הזו הגיע אוחנה עם רכב האמבולנס שלו, כמו ביתר זירות הפיגועים והתאונות שאליהן הוא מגיע בגזרת חברון. בסרטון שפורסם הוא נשמע צועק בזירה ומתריע מפני החשש לניסיון פיגוע נוסף של המחבל, וכן תועד לאחר האירוע כשהוא טופח לאזריה על השכם יחד עם ברוך מרזל. בחקירות במצ"ח נחשף כי הוא אף ניהל שיחה עם אביו של החייל היורה, והציע לו לקחת עורך דין בעקבות תוצאות האירוע.
 

בתביעה הצבאית טענו כי גם כאשר הוא צועק ומזהיר בשטח הוא לא מזכיר את עניין המטען, וכן כי הוא בעט בסכין לאחר הירי של אזריה וקרב אותה אל גופת המחבל - במה שמעלה חשד לשיבוש החקירה. בהגנה טענו מנגד כי ברור שבעט בסכין כדי לאפשר לאמבולנס לעבור.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg