ראשי » חדשות » בארץ

הרב אבינר: "לא יכולתי להשתחרר מההרגשה של נסים ונפלאות"

הוא בן 73. ב-1966 סיים את שירותו הצבאי בחיל האוויר הצרפתי, וב-1967 התגייס לצה"ל. הוא לחם במלחמת ששת הימים והמשיך בשירותו עד לדרגת סרן. "חשתי גאווה שאני לוחם מלחמות ישראל, לא גאווה אישית פסולה, אלא גאווה לאומית טהורה"

א. לחמתי כחייל פשוט והסתכלתי בהערצה על המפקדים שלי - קל וחומר על המפקדים הבכירים. יחד עם זאת, חשתי שיש משהו משותף לכולנו. כולנו חיילים. כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו. חשתי גאווה שאני לוחם מלחמות ישראל, לא גאווה אישית פסולה, אלא גאווה לאומית טהורה.

ב . ויהי היום והוצבתי בצמוד לתחנת הכוח של אשקלון על שפת הים התיכון. אמר לי מפקדי: עמוד מול הים, ואל תעזוב אותו ממבטך לרגע אחד, כי יש ידיעה שהקומנדו המצרי רוצה לפוצץ את תחנת הכוח, וכאשר הוא יצוף מן המים, תרוקן את מחסניתך עליו. – כן המפקד.

אז עמדתי מול הים עם מבט חודר והנשק מוכן בידי דרוך ונצור, והצלחתי במשימה. אמנם לא חיסלתי את החולייה, אך עשיתי יותר מזה: היא בכלל לא הגיעה. כנראה ראתה אותי מרחוק עם מבט אימים בעיניי ונתקפה בפחד. על כל פנים, באותו יום הבנתי מהו כוח ההרתעה של צה"ל.

ג. חלק מהזמן הוצבתי במחנה חיל האוויר בתל-נוף. לעתים טייסים היו מספרים לי לאן טסו ומה עשו ולא יכולתי להאמין: כל כך רחוק? כל כך הרבה שטח! בהתחלה חשבתי שסתם צוחקים, עד שהבנתי שהם דוברים אמת, ומאז לא יכולתי להשתחרר מההרגשה העצומה שאנו חיים בעידן של נסים ונפלאות. לא יכולתי להבין את מי שמתלוננים ולא רואים גודל השעה.

ד. מרוב גודש פנימי, בהזדמנות הראשונה נסעתי לרבנו, הרב צבי יהודה, ושאלתיו: במה זכינו? הרב הביט עליי בחיוך אבהי ואמר לי: הכנס לך לראש פעם אחת ולתמיד - לא זכינו, הכול מתנה מריבונו של עולם.

ה. בהזדמנות אחת, בשטח מצרי, ראיתי מאות ואולי אלפי שבויים יושבים על הקרקע או ליתר דיוק כורעים, וידיהם על ראשיהם. הרגשתי לא נוח לראות את השפלתם. אך זה הגיע להם. במשך אלפיים שנה הגויים השפילו אותנו. עתה הגיע הזמן שזה יתהפך. ריבונו של עולם החליט שהגיע הזמן.
   
ו. באותה הזדמנות לקחתי שלל - בקבוק קטן של שתייה שכתוב עליו בערבית. ידעתי שאסור לחייל פשוט לקחת שלל, ושהשלל שייך לצה"ל, אבל בקבוק זה היה זרוק והפקר. אחר כך הבאתי אותו לאמי, והיא שמה אותו על מדף לראווה.

ז. אחרי המלחמה חזרתי לקיבוץ שבו גרתי וילד שאל אותי: אתה בא מן המלחמה? - כן. - כמה אויבים הרגת? - אף אחד. אז הגיב בתנועת זלזול. אכן לא הרגתי אף אחד, אך עזרתי לאלה שהרגו. האמת היא, שאנו עם ישראל, אין לנו תיאבון להרוג, אנו רק מתגוננים. אבל כשצריך, צריך.

ח. פתאום שטח מדינת ישראל גדל פלאים, ואף אחד לא ידע מה לעשות עם כל השטחים האלה. כולם חשבו שזה על מנת להחזיר. פתאום רבנו הרב צבי יהודה הכריז שאסור להחזיר אף מילימטר אחד. זה נפל על כולם כרעם ביום בהיר. לא הבינו מה הוא אומר. גם לי זה היה חדש. אבל הבנתי שזה הגיוני והלכתי. ועתה בחסדי השם יש 400 אלף אנשים ביהודה ושומרון. אשרינו שזכינו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg