ראשי » חדשות » צבא וביטחון

שלוש נרצחות הפיגוע בארמון הנציב הובאו למנוחות

לווייתה של שיר חג'אג' התקיימה בהר הרצל, כשבמקביל הובאה שירה צור למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. אחרונה נטמנה יעל יקותיאל בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, בעוד מאות בני אדם מלווים אותה בדרכה האחרונה

מאות הגיעו היום (ב') לבית העלמין הצבאי בקריית שאול, ללוות את סגן יעל יקותיאל בת ה-20 מגבעתיים, אשר נדרסה למוות אתמול בפיגוע הרצחני בארמון הנציב בירושלים, בדרכה האחרונה. אביה, יעקב, אמר עליה קדיש בדמעות.
 
אחותה הגדולה נגה ספדה לה: "יעלי אהובה שלי. את והחיוך שלך. רצית להפיץ את הטוב שלך. בשנה האחרונה הפכת יותר ויותר מעוררת השראה עבורי. היית שליחת אהבה ושלווה. תמיד חיפשת יותר ויותר ללמוד ולעשות, כדי שהעולם יהיה קצת יותר טוב. את ילדה שלנו. תמיד דאגת שנהיה מאוחדים. היית הדבק של המשפחה. אהבת את כולם ואת העולם. היית ילדה של העולם הישן. אהבת שירים שרק בני 60 מכירים.

"היית ותמיד תהיי אחותי", המשיכה נגה. |היה לנו צחוק מתגלגל ובדיחות והומור משותפים. היית הכל בשבילי. מי שדיבר איתך מיד התמגנט. ידעתי שהכל לפנינו ותכננתי איתך תכניות לעתיד. החלטת להיות קצינה ואף אחד לא היה יכול לעצור בעדך. אם העולם היה מכיר אותך הוא היה נותן לך לנהל אותו". אחיה הגדול נדב אמר: "יעל, אני אוהב אותך ומתגעגע".
 
שתיים מחברותיה, מיה וליאם, דיברו יחד: "אנחנו יושבות בחדר ולא מבינות. השמיים נפלו. מה אומרים ואיך נפרדים. אנחנו לא נפרדות. רוצות לדבר איתך ולהגיד לך, 'איך זה יכול להיות'. לימדת אותנו מה זה אמת ואומץ.
את תמיד אמרת שאנחנו לא מחבקות מספיק חזק. הלוואי ויכולנו לחבק אותך עכשיו חזק חזק. אנחנו רוצות שתספרי לנו על הסיורים הבאים. את ברגעים הקטנים שלנו. את הבנת אותנו והכלת אותנו. הנוכחות שלך היתה מדהימה. אנחנו נמשיך לגדול איתך. זה לא סוף. את כאן איתנו. אנחנו נמשיך לאהוב תמיד. אנחנו מבטיחות שזו לא פרידה". חברתה ענת אמרה: "יעל את חלק ממני. אני אוהבת אותך המון. תמיד".

סא"ל שרון אלקבץ, מפקדת מדרשת החינוך של יעל, ספדה לה גם היא: "יעל יקרה הגעת אלינו לפני זמן קצר. מהרגע הראשון לא היה ניתן להתעלם מאישיותך. באת מהרגע הראשון להיות הכי טובה. לא מוותרת אף פעם. אישיותך ונועם הליכותיך בלטו. עשית דרך מלאת עניין ותשוקה לעשייה חינוכית. שמענו איך חיברת את משפחתך לעשייה שלך. אתמול היה היום הראשון שלך בסדרת החינוך. היית נרגשת וגם אנחנו מהצטרפותך. זה נגדע ולא הספקנו הרבה איתך. לא נוכל להיות תחליף אבל נהיה פה עבור משפחתך".
   
הוריה, יעקב ושלי, הודו לקהל הרב שהגיע ללווייה: "אנחנו רוצים להודות לכל הקהל שהגיע להלוויה של יעל שלנו. כל אחד גאה בך יעל. היית אהובה וידעת שאת אהובה. היה כיף איתך. היית מצחיקה, יסודית ושאפתנית. כל כך רגישה. אחרי שכועסת מיד סולחת. הספקנו רק טיפה. אין לנו הרבה ממך. היית מורה חיילת. כל כך מאוהבת בילדים. לקחת אותנו לסיורי הכנה לסיורים שאת צריכה לעשות לצוערים. איזו כריזמה. לא ידענו שיש לנו ילדה כזו. אנחנו לא מבינים מה קרה. רק אוהבים וכואבים. מה נעשה בלעדיך?"

מוקדם יותר, התכנסו עשרות חברים ובני משפחה בהר הרצל להלווייתה של סגן שיר חג'אג', תושבת מעלה אדומים. הילה, בת הדודה של שיר, ספדה לה: "שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מעין יבוא עזרי. ליבנו פועם, מסרב להאמין איך נקטפת בטרם עת. שיר אהובה, יקרה ומיוחדת, צנועה, מלאת חכמה ובגרות שקורנת מעינייך היפות. מבט אחד הספיק כדי להבין מי את, כדי לראות את כל הטוב והאהבה שיש בך.
 

"כל המילים לא יספיקו לתאר את האצילות והיופי שנפשך העדינה הקרינה לעולם. כמה כוח היה בשקט שלך. בלי מאמץ היה נראה שכבשת הרים, בלי לחשוף את הקשיים, ועמדת בפסגת כל הארץ. רצינו לראות אלו עוד הרים תכבשי בעתיד. אנחנו גאים בך כל-כך. איך זה שלא נראה את חיוכך שוב? אהבת את המשפחה והמשפחה אוהבת אותך. אנו, הדודים ובני הדודים, אוהבים אותך, כואבים אותך ומחבקים אותך, את הורייך ואחיותייך היקרים. נזכור אותך לעד בגאווה. חייך היו שירה למעלותייך".
  
בר, אחותה הגדולה, הוסיפה: "שיר קצר מדי, שירה יפה מדי, עם תוכן שלא נדלה. שיר עם סוף מר מדי. שיר אחותי, איזה הפסד. כמה אני מצטערת. איפה את, בואי נדבר על כמה קשה נהיה, כמו בחלום. מצטערת שלא קיבלת את החיים שלך. איזו ילדות עשינו. איזו משפחה טובה".

פז, אחותה הקטנה של שיר, בכתה מעל קברה: "שיר אחותי הגדולה, פרח, אני עומדת ולא מעכלת, כי זה לא יתכן. לא הגיוני שאני עומדת פה ומספידה אותך, אחותי היפה. מלמדת אותי מתמטיקה וכל כך מחזקת אותי. מילים לא יתארו את הכאב. כל כך הרבה כוח רצון. את מדהימה, יפה, פרח אדם. את הפרח שלנו, אני אוהבת אותך, תמיד תהיה אחותי הגדולה, ואספר לילדים שלי ולנכדים שלי על הדודה המדהימה שלהם. אזכור אותך לעד".
  
שיר, בתם של הרצל ומירב, הייתה הבכורה מבין ארבע אחיות. אמש שלח אביה מסר לרמטכ"ל גדי איזנקוט: "אלו כן הילדים שלנו. אנחנו שולחים אותם לצבא, אנחנו יודעים שאולי לא יחזרו. להגיד לך שהאמנתי שזה יקרה לי? בחיים לא".

ראש העיר מעלה אדומים, בני כשריאל, ספד לה: "שיר היא הילדה של כולנו. אנחנו מביאים אותה למנוחות אחרי שנרצחה עם חבריה בידי מרצח שפל תאב דם. שיר התחנכה וגדלה בעיר ובמערכת חינוך שמעודדת מנהיגות, מצוינות וערכים. היא רכשה את ערכיה ממשפחה של נתינה. משפחה שמעורבת בקהילה שלנו ותורמת לעניי העיר. ככה אנחנו מחנכים. זה היה טבעי ששיר, שהצטיינה בלימודיה והייתה אחת מאבני הדרך של חבריה כמנהיגה ופורצת דרך, כשהייתה חיילת, חזרה לעיר ועזרה לתלמידי התיכון להצליח בבגרות.
  
"שיר היא דוגמא ומופת לבני הנוער שלנו", המשיך כשריאל. "כפי שאמרתי, המרצח בא להזכיר לנו שעדיין מבקשים את נפשנו, שעדיין הדרך לשלום רחוקה. ז'בוטינסקי אמר שאנחנו צריכים להיות דור של עם גאון נדיב ואכזר. יש לנו טכנולוגיה, אנחנו נדיבים לעמים ולדתות אחרות אבל צריכים להיות אכזריים לאויבנו. אין לנו מה לצפות מהאויבים שיהיו ידידים, צריך להיות אכזרים אליהם, להיות תקיפים ולא להירתע, כי נדיבות שלנו מתפרשת שם כחולשה. הגיע הזמן להסיר את הכפפות, שנראה שאנחנו עם מלוכד ומאוחד, שחיי אדם אצלנו קודש ולא נירתע מכל אחד שפוגע בנו".

הרב שלמה עמאר, רבה של ירושלים, אמר: "עד מתי ה', עד מתי האויבים והרשעים האלה יעלוזו. עד מתי ה' נראה הורים שבוכים בהיפרדם מביתם, באסונות כאלה, שנעשים על ידי שואה ודם רשעים שאין להם תקנה, שאין להם גבול לרשע, אין גבול לשחיתות והתועבה שלהם. עד מתי ה', שמך מתהלל בגויים, עצם העובדה שבאים רשעים ופוגעים בבניך קדושים בתוך ארץ הקודש, בעיר קודשיך, אין לך חילול 'ה גדול מזה. אנחנו רואים את חילול השם הזה".                        
  
עוד הוסיף הרב עמאר: "אנחנו בוכים אבל לא מחולשה. אנחנו נעמוד איתנים וחזקים בארצנו, עם התורה שלנו, העם שלנו והאהבה שלנו. אנחנו לא נזוז ולא נפחד מהם. אנחנו בני אדם בוטחים בהשם, מעריכים חיי אדם, לא מאלה שמתפארים שהם נהרגים. אנחנו מצטערים על כל טיפת דם שנשפכת".

גם שירה צור, נרצחת הפיגוע מחיפה, הובאה באותה שעה למנוחות בבית העלמין הצבאי בעיר מגוריה. המונים ליוו אותה, בטקס שנסגר לתקשורת. אמש ספד לה מנהל החטיבה העליונה בבית הספר הריאלי, מנדי רבינוביץ: "היא הייתה ילדה מבריקה, טובה, אהובה. מלח הארץ".
 

 
רבינוביץ' ציין כי בית הספר איבד מאות בוגרים מאז הקמתו: "לצערי הרב אנחנו מאבדים בוגרים ובוגרות, וקשה להאמין. כמו תמיד כשקורים אירועים כאלה בארץ, מכיוון שהבוגרים שלנו נמצאים כמעט בכל מקום, באופן אוטומטי מיד הלב שלנו מתכווץ ואנחנו מתחילים לבדוק. התפללתי שאין הרוגים, וכשאמרו שיש, פתאום זה נחת עלינו".

ירון, חבר המשפחה סיפר על ילדה מלאת חיים ואוהבת אדם: "שירה שלנו נקטפה בדמי ימיה, את השיר של שירה אי אפשר להפסיק. היא הייתה ילדה חייכנית ומלאת מרץ. מדריכה בצופים. בכל מה שעשתה חיפשה היכן לתרום. עשתה בצבא שירות משמעותי. התחילה בקורס טיס ולאחר מכן עברה ליחידה שבה שירתה כעת. מהר מאוד כל מה ששירה חשבה זה איך להמשיך ולצאת לקורס קצינים. לצערנו היא נקטפה ממש בדמי ימיה. נוער כמו שירה זה הנוער שהם עתידה של מדינת ישראל, וכולנו כואבים את כאבה של שירה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg